אור לישרים על תלמוד ירושלמי יומא ח:ו

משנה חטאת – קורבן חטאת שמביא העובר בשוגג על מצוות 'לא תעשה' שיש בה מעשה שחייבים עליה כרת, ואשם ודאי – קורבן שמביא הכופר בתביעת ממון שנשבע לשקר והודה, או שמביא המועל בהקדש, מכפרין – על החטאים שהם באים עליהם . מיתה ויום הכיפורים – או יום הכיפורים, מכפרין עם התשובה – כשיש עימהם תשובה, שהוא שב בתשובה ומתחרט על חטאיו לפני מיתתו או ביום הכיפורים . התשובה – לבדה, מכפרת על עבירות הקלות, על 'עשה' ועל 'לא תעשה', ועל החמורות היא תולה – התשובה מגינה עליו מפני עונש מן השמים, אבל אינה מכפרת כפרה גמורה, עד שיבוא יום הכיפורים ויכפר. • • •

תלמוד כפרת יום הכיפורים ושעירי יום הכיפורים מציעים משנה ממקום אחר: תמן תנינן: – שם שנינו (משנה שבועות א,ו): ועל זדון [טומאת] מקדש וקדשיו – על הטמא שנכנס למקדש במזיד או שאכל קודש במזיד, ולא התרו בו, - שעיר הנעשה בפנים ביום הכיפורים מכפר – שעיר של יום הכיפורים שהכוהן הגדול זורק את דמו בקודש הקודשים ובהיכל מכפר על הטמא (מגיה הגיה במסירה שלפנינו: 'ויום הכיפורים'. בשני כתבי יד של המשנה: 'ויום הכיפורים', ובכתב יד שלישי: 'יום הכיפורים' ללא ו'. נראה שהגרסה המקורית במשנה היתה: 'שעיר הנעשה בפנים מכפר'. המילים 'יום הכיפורים' לא היו בנוסח המקורי של המשנה המייצגת את עולם המקדש שלפני החורבן שבו השעירים כיפרו על העוונות. רק לאחר חורבן הבית הוסיפו אותן כדי ללמד שהיום מכפר. בגרסה 'ביום הכיפורים' יש משום פרשנות, והיא הולמת את כוונת המשנה) . ועל שאר עבירות שבתורה – מי שעבר על שאר עבירות שבתורה : ה קלות ו ה חמורות – בין על עבירות קלות ובין על עבירות חמורות , ה זדונות ו ה שגגות – בין שעשאן במזיד ולא התרו בו ובין שעשאן בשוגג , הודע ולא הודע – בין שנודע לו שעבר על ספק עבירה ובין שלא נודע לו שעבר על ספק עבירה , 'עשה' ו'לא תעשה' – בין שעבר על מצוות 'עשה' ובין שעבר על מצוות 'לא תעשה' , כריתות ומיתות בית דין – בין שעבר עבירה שחייבים עליה כרת ובין שעבר עבירה שחייבים עליה מיתת בית דין, - שעיר המשתלח – שעיר של יום הכיפורים שהכוהן הגדול מתוודה עליו את כל העוונות והוא משתלח לעזאזל, מכפר – על מי שעבר עבירות אלו .

כאן התחלת מקבילה בירושלמי שבועות א,ו. ותמהים על המשנה: לא היא (במקבילה: 'לא הן') קלות 'עשה' ו'לא תעשה'?! (בתמיהה) – וכי עבירות קלות אינן עבירות על מצוות 'עשה' ועל מצוות 'לא תעשה'?! הרי עבירות קלות הן עבירות אלו, ומדוע שנינו במשנה גם "הקלות" וגם "'עשה' ו'לא תעשה'"? לא היא (במקבילה: 'לא הן') חמורות כריתות ומיתות בית דין?! (בתמיהה) – וכי עבירות חמורות אינן עבירות שחייבים עליהן כריתות ומיתות בית דין?! הרי עבירות חמורות הן עבירות אלו, ומדוע שנינו במשנה גם "החמורות" וגם "כריתות ומיתות בית דין"? ומתרצים את התמיהה בהצעת פירוש למשנה: רבי יודה אומר (צריך לומר כמו במקבילה: ' אמר רב יהודה ' - מגדולי אמוראי בבל בדור השני) : כיני מתניתא: – כך היא המשנה: " הקלות והחמורות " - אותן הקלות (צריך להוסיף: ' והחמורות ' ("פני משה"; "גליון הש"ס")) – שהזכירה המשנה, בין שעשאן בזדון בין שלא עשאן בזדון (במקום ארבע המילים האחרונות, צריך לומר כמו במקבילה: 'בין שעשאן בשגגה ') – בין שעשה את העבירות הקלות והחמורות במזיד ולא התרו בו ובין שעשאן בשוגג ("הזדונות והשגגות" שהזכירה המשנה מוסב על "הקלות והחמורות") , אותן החמורות (צריך לומר: 'אותן השגגות ' ("פני משה"; "גליון הש"ס"), בדומה לאמור בבבלי) – שהזכירה המשנה, בין שנתוודע לו בהן בין שלא נתוודע לו בהן – ספק עבירות בשוגג, בין שנודע לו הספק קודם יום הכיפורים ובין שלא נודע לו הספק אלא לאחר יום הכיפורים (כך מפרש רבי בון בר חייה להלן את דברי המשנה האלה. "הודע ולא הודע" שהזכירה המשנה מוסב על "השגגות") . אֵילוּ הן הקלות? 'עשה' ו'לא תעשה' – עבירות קלות הן עבירות על מצוות 'עשה' ועל מצוות 'לא תעשה' ("'עשה' ו'לא תעשה'" שהזכירה המשנה מפרש את "הקלות") . אֵילוּ הן החמורות? כריתות ומיתות בית דין – עבירות חמורות הן עבירות שחייבים עליהן כריתות ומיתות בית דין ("כריתות ומיתות בית דין" שהזכירה המשנה מפרש את "החמורות") . בבלי שבועות יב,ב: "ועל שאר עבירות שבתורה: הקלות והחמורות, הזדונות והשגגות" כו'. היינו קלות, היינו 'עשה' ו'לא תעשה'! היינו חמורות, היינו כריתות ומיתות בית דין! היינו זדונות, היינו הודע! היינו שגגות, היינו לא הודע! ( ומדוע חזרה המשנה וכפלה אותם עניינים עצמם? ) אמר רב יהודה: הכי קאמר: על שאר עבירות שבתורה: הקלות והחמורות, בין שעשאן במזיד בין שעשאן בשוגג, ואותן שעשאן בשוגג בין שנודע לו ספיקן ( שנודע לו לפני יום הכיפורים שעבר על ספק עבירה והוא חייב להביא קורבן אשם תלוי, אלא שלא הביא עד יום הכיפורים ) בין שלא נודע לו ספיקן ( שלא נודע לו לפני יום הכיפורים שעבר על ספק עבירה ). ואלו הן הקלות? 'עשה' ו'לא תעשה'. ואלו הן החמורות? כריתות ומיתות בית דין. התמיהה ותירוצו של רב יהודה שווים בשני התלמודים. הבבלי סבר בקושייתו ש"זדונות" הוא "הודע" ו"שגגות" הוא "לא הודע", ולכן הקשה: "היינו זדונות, היינו הודע! היינו שגגות, היינו לא הודע!". אבל הירושלמי פירש "הודע ולא הודע" כמו שאנו מפרשים בכל מקום, ולכן לא הקשה כך. רב יהודה פירש ״הקלות והחמורות״ על פי המשנה יומא ח,ח: "התשובה מכפרת על עבירות הקלות, על 'עשה' ועל 'לא תעשה', ועל החמורות היא תולה...", והברייתא שם (יומא פה,ב ושבועות לט,א ותוספתא יומא ד,ה): "ואלו הן קלות: 'עשה' ו'לא תעשה'. ואלו הן חמורות: כריתות ומיתות בית דין" ("מבוא לנוסח המשנה", עמוד 337). כשם שהשעיר הנעשה בפנים מכפר על הזדונות – מכפר על זדון טומאת מקדש וקודשיו (משנה שבועות א,ו, ראה לעיל), ותולה על השגגות בדבר שיש בו חיוב קרבן (במקבילה אין חמש המילים האחרונות) – מגן מפני עונש מן השמים על שגגת טומאת מקדש וקודשיו שיש בה ידיעה בתחילה ואין בה ידיעה בסוף, שידע שנטמא קודם שאכל את הקודש או קודם שנכנס למקדש, ולא נזכר בטומאתו לאחר שאכל את הקודש או לאחר שנכנס למקדש, עד שייוודע לו שאכל את הקודש או שנכנס למקדש בטומאה ויביא קורבן עולה ויורד לכפר על שגגתו (משנה שבועות א,ב) , אף שעיר המשתלח מכפר (צריך לומר כמו במקבילה: 'אף שעיר המשתלח כן ' ("גליון אפרים"; "אוצר לשונות ירושלמיים"). - הסופר במסירה שלפנינו כתב 'כן מכפר' ונמחק 'כן') – גם שעיר המשתלח, ששנינו במשנה שבועות א,ו שהוא מכפר על הזדונות והשגגות, הוא כמו השעיר הנעשה בפנים, שהוא מכפר על הזדונות ותולה על השגגות בדבר שיש בו חיוב קורבן אך אינו מכפר על השגגות, שמגן מפני עונש כשלא ידע שחטא בשוגג, אבל כשייוודע לו שחטא בשוגג - הוא חייב להביא קורבן לכפר על שגגתו .

ומציעים קושיה על המשנה שבועות א,ו: ניחא – [הדבר] נוח, לא הודע – דינו של המקרה של לא הודע מובן (דברי המשנה, שיום הכיפורים מכפר על חטא שלא נודע לו שעשהו בשוגג, מובנים) . הודע – דינו של המקרה של הודע אינו מובן (דברי המשנה, שיום הכיפורים מכפר על חטא שנודע לו שעשהו בשוגג, אינם מובנים), - לא כן תנינן: – [ו]לא כך שנינו (משנה כריתות ו,ד): חייבי חטאות ואשמות וודאין שעבר עליהן יום הכיפורים – שעשו עבירות שהתחייבו עליהן חטאות או אשמות ודאים, ולא הביאו את קורבנותיהם עד יום הכיפורים, - חייבין [להביא לאחר יום הכיפורים] – את קורבנותיהם, שאין יום הכיפורים מכפר עליהם , וחייבי אשמות תלויין – שעשו עבירות שהתחייבו עליהן אשמות תלויים, ולא הביאו את קורבנותיהם עד יום הכיפורים (אשם תלוי הוא קורבן שחייב להביא מי שספק עבר בשוגג על חטא, שעל ודאו חייבים קורבן חטאת), - פטורין – מלהביא לאחר יום הכיפורים את קורבנותיהם, שיום הכיפורים מכפר עליהם ?! (בתמיהה) – הרי שיום הכיפורים מכפר על חטא שלא נודע לו שעשהו בשוגג, אבל על חטא שנודע לו שעשהו בשוגג אין יום הכיפורים מכפר! ומתרצים את הקושיה: אמר רבי בון בר חייה (אמורא ארץ ישראלי בדור השלישי) : בין שנתודע לו בהן בין שלא נתוודע לו בהן – כך הוא פירוש דברי המשנה "הודע ולא הודע", שאם היה לו ספק האם חטא, יום הכיפורים מכפר בין שנודע לו הספק קודם יום הכיפורים ובין שלא נודע לו הספק אלא לאחר יום הכיפורים. - אבל אם נודע לו שחטא בוודאי - אין יום הכיפורים מכפר . יש להעביר את שני המשפטים האלה ולגרוס אותם להלן ("קורבן העדה"; "פני משה"). ( ולמה לא אמר: בשלא נתוודע לו בהן? מילתיה אמרה: ואפילו לא נתודע לו בהן, יום הכיפורים מכפר. )

ומציעים משנה ממקום אחר: תמן תנינן: – שם שנינו (משנה כריתות א,ב): על אֵילּוּ – על העבירות שנמנו במשנה כריתות א,א, חייבין על זדונן כרת – העובר על אחת מהן במזיד בלא התראה חייב כרת, ועל שגגתן חטאת – העובר על אחת מהן בשוגג חייב קורבן חטאת, ועל לא הודע שלהם אשם תלוי – אם היה לו ספק האם חטא באחת מהן - חייב להביא קורבן אשם תלוי . ותמהים על המשנה כריתות א,ב: ולא כבר כיפר יום הכיפורים?! (בתמיהה) – מדוע, כשהיה לו ספק האם חטא, הוא חייב להביא קורבן אשם תלוי לאחר יום הכיפורים, והרי כבר כיפר עליו יום הכיפורים, כמו ששנינו במשנה כריתות ו,ד שחייבי אשמות תלויים שעבר עליהם יום הכיפורים - פטורים מלהביא לאחר יום הכיפורים את קורבנותיהם? ומתרצים את התמיהה בהצעת אוקימתא למשנה: רבי שמעון (צריך להוסיף: ' בן לקיש ', שהוא אמר בכמה מקומות בשם האמורא שלהלן ("מבוא הירושלמי")) (מגדולי אמוראי ארץ ישראל בדור השני) אמר בשם רבי לוי סובייה (אמורא ארץ ישראלי בדור הראשון) : במורד ביום הכיפורים היא מתניתה – היא המשנה (יש להעמיד את המשנה במקרה שאותו אדם, שהיה לו ספק האם חטא, אינו מאמין שיום הכיפורים מכפר, שבמקרה זה אין יום הכיפורים מכפר עליו, ולכן הוא חייב להביא קורבן אשם תלוי) . בבלי כריתות ז,א: "על אלו חייבים על זדונם כרת... חוץ ממטמא מקדש וקודשיו". ממאי קא מפיק ליה? ( מאיזה דין התנא מוציא את מטמא מקדש וקודשיו מן הכלל של חייבי כריתות, והרי גם הוא חייב כרת? ) - הכי קתני: חוץ ממטמא מקדש וקודשיו שאין מביא אשם תלוי ( כשיש לו ספק האם חטא ). וליתני: חוץ משעבר עליו יום הכיפורים ( שאין מביא אשם תלוי כשיש לו ספק האם חטא, כיוון שכיפר עליו יום הכיפורים )! אמר ריש לקיש: כי קתני ( כשהוא שונה במשנה את מי שפטור מאשם תלוי ) מידי דאיתיה לחטאיה ורחמנא פטריה ( דבר שספק חטאו צריך כפרה, ואף על פי כן הוא פטור מאשם תלוי, ויש בזה חידוש שהוא פטור מאשם תלוי, ולכן הוא שונה אותו, כגון מטמא מקדש וקודשיו, שהוא פטור מאשם תלוי משום שאשם תלוי בא רק אם חייב להביא חטאת קבועה כשוודאי חטא ואילו מטמא מקדש וקודשיו חייב להביא קורבן עולה ויורד כשוודאי חטא ), אבל עבר עליו יום הכיפורים ליתיה לחטאיה ( אין ספק חטאו צריך כפרה ), דהא כיפר ליה יום הכיפורים ( ואין בזה חידוש שהוא פטור מאשם תלוי, ולכן אינו שונה אותו ). רבי יוחנן אמר: במבעט ( בכפרת יום הכיפורים ), דלא מכפר עליה יום הכיפורים, דאי הדר ביה בתר יום הכיפורים, מחייב לאתויי אשם תלוי. וריש לקיש ( שלא העמיד את המשנה במבעט ) סבר: כי מבעט נמי מכפר עליה יום הכיפורים. בבבלי שמו את דברי ריש לקיש שבירושלמי ("במורד") בפי רבי יוחנן ("במבעט"), ולא עוד אלא שהקדימו בבבלי את דברי ריש לקיש לדברי רבי יוחנן שלא כרגיל. כדעת ריש לקיש בבבלי, שיום הכיפורים מכפר גם על המבעט, יש בירושלמי להלן: "האומר: אין יום הכיפורים מכפר - [יום הכיפורים מכפר עליו]". כאן צריכים לגרוס את שני המשפטים שלעיל, וכן הוא במקבילה. [ושואלים: ולמה לא אמר – החכם : בשלא נתוודע לו בהן? – מדוע לא תירץ רבי שמעון בן לקיש את התמיהה על המשנה כריתות א,ב, שיש להעמיד את המשנה במקרה שאותו אדם, שהיה לו ספק האם חטא, לא נודע לו הספק אלא לאחר יום הכיפורים, שבמקרה זה אין יום הכיפורים מכפר עליו, ולכן הוא חייב להביא קורבן אשם תלוי? ומשיבים בהצעת היסק: מילתיה אמרה: – דבריו אומרים (יש להסיק מהמימרה של רבי שמעון בן לקיש): ואפילו לא נתודע לו בהן (במקבילה נוסף 'ביום הכיפורים') , יום הכיפורים מכפר – אם היה לו ספק האם חטא, יום הכיפורים מכפר אפילו לא נודע לו הספק אלא לאחר יום הכיפורים . ]

במשנה שבועות א,ו שנינו, ששעיר המשתלח מכפר על 'עשה' ועל 'לא תעשה'. "'עשה'" - אף על פי שלא עשה תשובה – שעיר המשתלח מכפר על מי שעבר על מצוות 'עשה' אף שלא עשה תשובה לפני יום הכיפורים . "'לא תעשה'" - רבי שמואל (אמורא ארץ ישראלי בדור הרביעי) אמר בשם רבי זעורא (רבי זירא, מגדולי אמוראי ארץ ישראל בדור השלישי) : והוא שעשה תשובה – שעיר המשתלח מכפר על מי שעבר על מצוות 'לא תעשה' רק אם עשה תשובה לפני יום הכיפורים, שהתשובה ושעיר המשתלח מכפרים עליו . בבלי שבועות יב,ב-יג,א: האי 'עשה' היכי דמי? אי דלא עבד תשובה ( לפני יום הכיפורים ) - "זבח רשעים תועבה" (משלי כא,כז)! ( וכיוון שהוא עצמו אינו יכול להביא קורבן ולהתכפר, כיצד יכפר עליו שעיר המשתלח? ) ואי דעבד תשובה - והתניא: עבר על מצוות 'עשה' ועשה תשובה - לא זז משם עד שמוחלים לו! ( הרי שאין לו צורך שיכפר עליו שעיר המשתלח! ) אמר רבי זירא: בעומד במרדו ( שלא עשה תשובה, ואף על פי כן שעיר המשתלח מכפר עליו ), ורבי היא ( שאומר שיום הכיפורים מכפר על כל עבירות שבתורה אף אם לא עשה תשובה ). מדברי רבי זירא בבבלי הנסמכים על דעת רבי משמע, ששעיר המשתלח מכפר אף שלא עשה תשובה לא רק על 'עשה' אלא גם על 'לא תעשה'. אבל לפי רבי זירא בירושלמי, שעיר המשתלח מכפר על 'לא תעשה' רק אם עשה תשובה. מקור חלק זה של המקבילה הוא בשבועות על המשנה שם א,ו המדברת על כפרת יום הכיפורים ושעירי יום הכיפורים. משבועות הועתק חלק זה של המקבילה ליומא, משום שהמשנה כאן ח,ח אומרת שמיתה ויום הכיפורים מכפרים עם התשובה. נראה שהקטע בחלק זה של המקבילה העוסק במשנה כריתות א,ב מקורו בכריתות על המשנה שם (כנראה היה ירושלמי על סדר קודשים אלא שאבד), ומשם הועתק לשבועות. • • •