אור לישרים על תלמוד ירושלמי יומא ח:ז

משנה האומר: " אחטא ואשוב, אחטא ואשוב " - אין מספיקין בידו לעשות תשובה – אין נותנים לו מן השמים יכולת לשוב בתשובה ; האומר: " אחטא ויום הכיפורים מכפר " - אין יום הכיפורים מכפר. עבירות שבין אדם למקום - יום הכיפורים מכפר, ושבינו לבין חבירו - אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה (יפייס) את חבירו. את זו דרש רבי לעזר בן עזריה (תנא בדור השלישי) : "מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי יְיָ תִּטְהָרוּ" (ויקרא טז,ל) – דורש: מחטאים שביניכם לבין ה' תטהרו, אבל מחטאים שביניכם לבין החבר לא תטהרו, - עבירות שבין אדם למקום - יום הכיפורים מכפר, ושבינו לבין חבירו - אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חבירו. אמר רבי עקיבה (תנא בדור השלישי, מגדולי התנאים) : אשריכם ישראל, לפני מי אתם מיטהרין? ומי מטהר אתכם – לעתיד לבוא ? אביכם שבשמים (תואר של אלוהים) , שנאמר: "וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם" וגו' (יחזקאל לו,כה) ; ואומר – הפסוק : "מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל י'י" (ירמיהו יז,יג) – דורש "מקווה" (תקווה) כמו מקווה מים, - מה המקוה מטהר את הטמאים, אף הקב"ה מטהר – לעתיד לבוא, את ישראל. • • •

תלמוד כפרת עולה ויום הכיפורים ומיתה במשנה שנינו: "האומר: אחטא ויום הכיפורים מכפר - אין יום הכיפורים מכפר". כאן המשך המקבילה בירושלמי שבועות א,ו. ספרא דיבורא דנדבה פרשה ג: "ונרצה לו לכפר עליו" (ויקרא א,ד) - מלמד שהמקום רוצה לו. ועל מה המקום רוצה לו?... על מצוות 'עשה' ועל מצוות 'לא תעשה' שיש בה 'קום ועשה'. תוספתא מנחות י,יב: ...על מה עולה מכפרת? על מצוות 'עשה' ועל מצוות 'לא תעשה' שיש בה 'קום עשה'. בבלי יומא לו,א: ...אין עולה באה אלא על 'עשה' ועל 'לא תעשה' שניתק ל'עשה' ( מצוות 'לא תעשה', שאם עבר אדם עליה, הוא יכול לתקן את העבירה על ידי קיום מצוות 'עשה' ). בניגוד לחטאת ולאשם שמכפרים רק על אותה עבירה שהופרשו בשבילה ורק על עבירה אחת, הרי עולה שהביאה בנדר או בנדבה מכפרת על מצוות 'עשה' אף על פי שלא הופרשה בשבילה ואפילו על כמה מצוות 'עשה'. טעמו של דבר הוא, שעולה אינה קורבן חובה, שאף אם עבר אדם על מצוות "עשה" אינו חייב להביא עולה, אלא שעולה היא דורון שאדם מביא מרצונו לה', ועל ידי הבאתו הוא מתרצה לה', וממילא מתכפר לו כל 'עשה' שביטל. האומר: " אין עולה מכפרת " – מי שביטל מצוות 'עשה' ומקריב קורבן עולת נדבה שמכפר על ביטול מצוות 'עשה', ואומר שאין ביכולת הקורבן לכפר על חטאו, - אין עולה מכפרת עליו. האומר: " מכפרת היא, אי איפשי שתכפר לי " – מי שביטל מצוות 'עשה' ומקריב קורבן עולת נדבה, ואומר שיש ביכולת הקורבן לכפר על חטאו, אך אין רצונו שהקורבן יכפר עליו, - אינה מכפרת לו על כרחו – שאין העולה מכפרת אלא לרצונו של המקריב . (במקבילה נוסף ' האומר: ') " אין יום הכיפורים מכפר " - [ צריך להוסיף: ' יום הכיפורים מכפר [עליו] ' ]. האומר: " מכפרת היא (צריך לומר: 'מכפר הוא') , אי איפשי שיכפר לי " - מכפר הוא לו על כורחו – הטעם מבואר להלן (הגרסה של קטע זה במקבילה משובשת. - הדעה כאן מנוגדת לדעת רבי שמעון בן לקיש לעיל, שאדם שמבעט ביום הכיפורים, שאינו מאמין שיום הכיפורים מכפר, אין יום הכיפורים מכפר עליו) . אמר רבי חנניה בריה דרבי הלל (אמורא ארץ ישראלי בדור החמישי) : לא כולא מן הדין בר נשא מימור למלכא: – לא הכול מן האדם הזה (אין זה בכוחו של אדם ואין זה תלוי בו) לומר למלך: לית את מלך – אין אתה מלך (אין אדם יכול לומר למלך שאינו מלך, כי המלך מולך עליו בעל כורחו. - זה משל למי שאומר: "אין יום הכיפורים מכפר" או למי שאומר: "אי אפשי שיכפר לי יום הכיפורים", שמכפר הוא לו על כורחו, כיוון שכפרת יום הכיפורים היא בידי ה' שהוא מלך, ואין אדם יכול להתנגד לדבר שהוא בידי מלך) . ( ו ) העולה מכפרת על הירהור הלב – קורבן עולה מכפר על מחשבת עבירה, שמי שהרהר בליבו לעשות עבירה ומקריב קורבן עולה, הקורבן מכפר עליו . ומציעים מקור לקביעה: מה טעמא? – מה הטעם? (מה המקור בכתוב לדבר זה?) "וְהָעֹלָה עַל רוּחֲכֶם הָיוֹ לֹא תִהְיֶה" (יחזקאל כ,לב) – הדבר שאתם חושבים לא יהיה . - אמר רבי לוי (אמורא ארץ ישראלי בדור השלישי) : "והעולה על רוחכם היו לא תהיה" (אין לגרוס שוב את הכתוב, ויש לגרוס כמו במקבילה: ' העולה מכפרת על רוחכם ') – יש לדרוש את המילים "והעולה על רוחכם", שקורבן העולה מכפר על המחשבה שבלב . וכן איוב אומר: "וְהִשְׁכִּים בַּבֹּקֶר וְהֶעֱלָה עֹלוֹת מִסְפַּר כֻּלָּם , כִּי אָמַר אִיּוֹב: אוּלַי חָטְאוּ בָנַי וּבֵרְכוּ אֱלֹהִים בִּלְבָבָם " (איוב א,ה) – כשגמרו בני איוב את תקופת ימי המשתה, הקריב איוב קורבנות עולה לפי מספר כולם, שמא חטאו בימי המשתה וקיללו את ה' בהרהורי לבבם . - ויש להציע היסק: הדא אמרה – זאת אומרת , שהעולה מכפרת על הרהור הלב (משפט זה נוסף במסירה שלפנינו על ידי מגיה כמו במקבילה) . ויקרא רבה ז,ג: תני רבי שמעון בן יוחי: אין העולה באה אלא על הרהור הלב. - רבי לוי אמר: מקרא מלא הוא: "והעולה על רוחכם" (יחזקאל כ,לב). ממי את למד ( שהעולה באה על הרהור הלב )? מבניו של איוב: "וְהָלְכוּ בָנָיו וְעָשׂוּ מִשְׁתֶּה בֵּית אִישׁ יוֹמוֹ..." (איוב א,ד), "וַיְהִי כִּי הִקִּיפוּ יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה... וְהִשְׁכִּים בַּבֹּקֶר וְהֶעֱלָה עֹלוֹת מִסְפַּר כֻּלָּם, כִּי אָמַר אִיּוֹב: אוּלַי חָטְאוּ בָנַי וּבֵרֲכוּ אֱלֹהִים בִּלְבָבָם" (איוב א,ה). הדא אמרה: אין העולה באה אלא על הרהור הלב. בירושלמי הובא המאמר, שהעולה מכפרת על הרהור הלב, בסתם, שלא כמו בויקרא רבה. הדעה שבמקורות שהבאנו לעיל שהעולה מכפרת על מצוות 'עשה' היא של רבי עקיבא, והדעה שאין העולה מכפרת אלא על הרהור הלב היא של רבי שמעון בן יוחי.

ומביאים ברייתא: רבי (רבי יהודה הנשיא, תנא בדור החמישי) אומר: על כל עבירות שבתורה - יום הכיפורים מכפר, חוץ מן הפורק עול – שאינו מקבל עליו את עול המצוות, והמיפר ברית – שאינו מקיים את מצוות ברית המילה, ואינו מל את עצמו (בירושלמי פאה א,א וסנהדרין י,א פירשו, שהמפר ברית הוא המושך לו עורלה כדי שלא יהיה ניכר שהוא נימול וייראה כגוי), והמגלה פנים בתורה – שהוא מביע דעות של כפירה בעיקרי התורה או שהוא מזלזל בהם (ראה בירושלמי פאה א,א וסנהדרין י,א מה שפירשו בזה) , אם (במקבילה: ' שאם ') עשה תשובה – על שלוש העבירות החמורות האלו, - מתכפר לו – יום הכיפורים מכפר עליו עם התשובה , ואם לאו – אם לא עשה תשובה, - אינו מתכפר לו. ומציעים תמיהה על דברי רבי: רבי זבידא (אמורא ארץ ישראלי בדור הרביעי) אמר: רבי יסא (רבי אסי, אמורא ארץ ישראלי בדור השלישי) מקשי – מקשה : מיסבור סבר – סָבוֹר סובר רבי שיום הכיפורים מכפר בלא תשובה?! (בתמיהה) – האם יעלה על הדעת שרבי יסבור שעל כל עבירות שבתורה, חוץ משלוש העבירות החמורות שנזכרו, יום הכיפורים מכפר בלי תשובה?! (במקבילה נוסף 'אתא') רבי אשיין (אמורא ארץ ישראלי בדור החמישי) אמר בשם רבי יונה (מגדולי אמוראי ארץ ישראל בדור הרביעי) שאמר בשם רבי בא (רבי אבא, אמורא בדור השלישי) שאמר בשם רבי חייה (בר אבא, אמורא ארץ ישראלי בדור השלישי) שאמר בשם רבי יוחנן (גדול אמוראי ארץ ישראל בדור השני) : מודה רבי שאין יום הכיפורים מכפר אלא בתשובה, הא – אבל מיתה מכפרת בלא תשובה – רבי מסכים שיום הכיפורים אינו מכפר לבדו בלא תשובה, אבל הוא סובר שמיתה מכפרת בלא תשובה, שאף כשאינו שב בתשובה לפני מיתתו, המיתה מכפרת עליו. וחל שיבוש בדברי רבי בברייתא לעיל (הנוסח במקבילה שונה: 'יום הכיפורים מכפר בלא תשובה, ומיתה ממרקת בלא תשובה' - רבי סובר שיום הכיפורים מכפר לבדו בלא תשובה, וכן מיתה) . ומציעים ברייתא המסייעת לאמור לפני כן: תני (צריך לומר כמו במקבילה: ' ותני כֵן ') : – ושונה [התנא] כך: יום מיתה כיום תשובה (צריך לומר כמו במקבילה: 'יום מיתה כתשובה ') – מיתה מכפרת כמו תשובה, ואף כשאינו שב בתשובה ביום מיתתו, המיתה מכפרת עליו . ושואלים: מאן תנינתה (צריך לומר כמו במקבילה: 'מאן תניתה ') ? – מי שנה אותה (את הברייתא)? ומשיבים: רבי – שהוא סובר שמיתה מכפרת בלא תשובה . ומציעים מסקנה: הווי: – הוֹוֶה (כלומר, נמצא): (במקבילה אין מילה זו) הדא היא דתנינן (צריך לומר: ' הדא דתנינן ' ("הטרמינולוגיה של הירושלמי", עמוד 175, הערה 188)) : – [המשנה] הזאת ששנינו (משנה יומא ח,ח): מיתה ויום הכיפורים – או יום הכיפורים, מכפרין עם התשובה – כשיש עימהם תשובה, שהוא שב בתשובה ומתחרט על חטאיו ביום מיתתו או ביום הכיפורים, - דלא כרבי – הדעה במשנה חולקת על דעתו של רבי, שרבי סובר שמיתה מכפרת בלא תשובה (במקבילה: 'הדא היא דתנינן תמן', וגם שם צריך לומר: 'הדא דתנינן תמן' או 'ההיא דתנינן תמן'. - מופע דומה יש בירושלמי יבמות יג,ז: "הוי: ההיא דתנינן תמן:... דלא כרבן גמליאל") . תוספתא יומא ד,ט: חטאת ואשם ומיתה ויום הכיפורים כולם אין מכפרים אלא עם התשובה... רבי יהודה אומר: מיתה ויום הכיפורים מכפרים עם התשובה ( לשון המשנה יומא ח,ח ), תשובה מכפרת עם המיתה ( אם מת לפני יום הכיפורים ), ויום המיתה הוא כתשובה ( יום המיתה מכפר על כל העבירות המתכפרות בתשובה בלבד, והכוונה ל'עשה' ו'לאו' שאין בו מעשה, ועליהם מיתה מכפרת בלי תשובה ). לפי מסורת ארץ ישראל, רבי הוא שעומד בשיטת רבי יהודה שבתוספתא. וכן אמרו במכילתא דרבי ישמעאל "יתרו" מסכתא דבחודש פרשה ז: "רבי אומר: ...הא למדת שיום המיתה מכפר". וכן בירושלמי כאן (ומקבילה בשבועות): "רבי אומר: על כל עבירות שבתורה יום הכיפורים מכפר... רבי אשיין, רבי יונה, רבי בא, רבי חייה בשם רבי יוחנן: מודה רבי שאין יום הכיפורים מכפר אלא בתשובה (וכן צריך לומר בירושלמי שבועות: "...רבי חייה בשם רבי יוחנן: [מודה רבי שאין] יום הכיפורים" וכו׳, ונשמט שם המוסגר בטעות סופר). הא מיתה מכפרת בלא תשובה. ...הווי: הדא היא דתנינן: מיתה ויום הכיפורים מכפרין עם התשובה - דלא כרבי". והכוונה להמשך המשנה: "התשובה מכפרת על 'עשה' ועל 'לא תעשה'" (אבל מן הרישא אין ראיה, ואפשר לפרשה שמיתה ויום הכיפורים מכפרים על הכול, ואפילו על החמורות ביותר), ומשמע מתוך דבריה שאם לא עשה תשובה אינו מתכפר לו (שמיתה לבדה אינה מכפרת בשום מקום), אבל לשיטת רבי מתכפר לו במיתתו אפילו לא עשה תשובה. והוא בניגוד לשיטת הבבלי, שרבי מדבר ביום הכיפורים בלא תשובה. ובבבל שנו בדברי רבי "יום הכיפורים", במקום "מיתה" (ולפי שיטת הירושלמי אין מי שסובר שיום הכיפורים מכפר בלא תשובה) ("תוספתא כפשוטה"). בבלי יומא פה,ב: "מיתה ויום הכיפורים מכפרים עם התשובה". עם התשובה - אין, בפני עצמם ( בלא תשובה ) - לא. נימא דלא כרבי. דתניא: רבי אומר: על כל עבירות שבתורה, בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה, יום הכיפורים מכפר, חוץ מפורק עול ומגלה פנים בתורה ומיפר ברית בשר ( ברית מילה ), שאם עשה תשובה - יום הכיפורים מכפר, ואם לא עשה תשובה - אין יום הכיפורים מכפר! אפילו תימא רבי, תשובה בעיא יום הכיפורים ( כדי לגמור את הכפרה ), יום הכיפורים לא בעי תשובה ( אלא מכפר אפילו בלא תשובה ). מקור חלק זה של המקבילה הוא ביומא. תחילתו של חלק זה העוסק בכפרת עולה ויום הכיפורים, שפותח בהאומר אין עולה מכפרת ואין יום הכיפורים מכפר, מתקשר למשנה כאן ח,ט המדברת בהאומר אחטא ויום הכיפורים מכפר. סופו של חלק זה העוסק בדברי רבי על כפרת יום הכיפורים בלא תשובה וכפרת מיתה בלא תשובה מובאים בהקשר למשנה כאן ח,ח האומרת שמיתה ויום הכיפורים מכפרים עם התשובה שחלוקה על רבי. מיומא הועתק חלק זה של המקבילה לשבועות, כהמשך לחלק הקודם של המקבילה שלעיל. • • •

חילוקי כפרה וכפרת שעיר המשתלח כאן המשך המקבילה בירושלמי שבועות א,ו והתחלת מקבילה גם בירושלמי סנהדרין י,א. מביאים ברייתא: שאל רבי מתיה בן חרש (תנא בדור השלישי והרביעי) את רבי אלעזר בן עזריה (תנא בדור השלישי) בישיבה (במקבילה בשבועות אין מילה זו, ואינה גם במקורות המקבילים האחרים. אפשר שהוא אשגרה מהלשון 'ביום שהושיבו / הלכו ומינו את רבי אלעזר בן עזריה בישיבה' המופיע כמה פעמים בירושלמי) , אמר לו – רבי מתיה בן חרש (במקבילה בשבועות אין שתי מילים אלו) : שמעת ארבעה חלוקי כפרה – דרגות בכפרה על חטאים, שהיה רבי ישמעאל (מגדולי התנאים בדור השלישי) דורש – מן הכתובים ? אמר לו – רבי אלעזר בן עזריה : שלשה הם – ולא ארבעה הם, חוץ מן התשובה – מלבד התשובה שהיא נצרכת עם כל אחד ואחד מהשלושה . כתוב אחד אומר: "שׁוּבוּ, בָּנִים שׁוֹבָבִים , אֶרְפָּה מְשׁוּבֹתֵיכֶם " (ירמיהו ג,כב) – ה' קורא לישראל המרבים לחטוא שיחזרו בתשובה, והוא מבטיח להם שיסלח לעוונותיהם; הרי שתשובה מכפרת , וכתוב אחר אומר: "כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם, מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ " (ויקרא טז,ל) – ביום הכיפורים יכפר הכוהן הגדול (בעבודתו לפני ה' במקדש) על חטאיכם, ותיחשבו לפני ה' טהורים מכל חטאיכם; הרי שיום הכיפורים מכפר , וכתוב אחר אומר: "וּפָקַדְתִּי בְשֵׁבֶט פִּשְׁעָם וּבִנְגָעִים עֲוֹנָם " (תהילים פט,לג) – ה' יעניש אותם במכת מקל (בייסורים) בגלל פשעם ויביא עליהם חוליים בגלל עוונם; הרי שייסורים מכפרים , וכתוב אחר אומר: "אִם יְכֻפַּר הֶעָוֹן הַזֶּה לָכֶם עַד תְּמֻתוּן , אָמַר אֲדֹנָי ה' צְבָאוֹת " (ישעיהו כב,יד) – ה' נשבע שלא יכופר לכם עוונכם החמור כי אם בעונש מיתה; הרי שמיתה מכפרת . הא כיצד? – כיצד יתקיימו ארבעה הכתובים הללו? - עבר (במקבילה בסנהדרין וכן בקטע סבונה בשבועות: 'העובר') על מצות 'עשה' ושב – בתשובה, מיד - אינו זז ממקומו – שעשה תשובה, עד שימחול (במקבילה בשבועות: 'שיימחל') לו (במקבילה בסנהדרין נוסף 'הקב"ה') . עליו הכתוב אומר: "שׁוּבוּ, בָּנִים שׁוֹבָבִים , אֶרְפָּה מְשׁוּבֹתֵיכֶם " (ירמיהו ג,כב) . העובר (במקבילה בשבועות כאן ולהלן: 'עבר') על מצוה ב'לא תעשה' ושב מיד - התשובה – שעשה, תולה – שלא ייענש, ויום הכיפורים מכפר – שכיוון שעבירה על מצוות 'לא תעשה' חמורה יותר מעבירה על מצוות 'עשה', אין בכוח התשובה לבדה לכפר . עליו הכתוב אומר: "כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם" (ויקרא טז,ל) . העובר על כריתות ומיתות בית דין במזיד – העובר במזיד על עבירות שיש בהן עונש כרת או מיתת בית דין, - התשובה – שעשה, ויום הכיפורים מכפרין מחצה – שמפני חומר העבירה אין בכוח התשובה ויום הכיפורים לכפר הכול , והייסורין – שבאו עליו, בשאר ימות השנה (במקבילות אין שלוש מילים אלו, אבל ישנן בקטע גניזה ובקטע סבונה בשבועות) מכפרין מחצה – אבל העינויים של יום הכיפורים אינם נחשבים לייסורים ("תוספתא כפשוטה") . עליו הכתוב אומר: "וּפָקַדְתִּי בְשֵׁבֶט פִּשְׁעָם וּבִנְגָעִים עֲוֹנָם" (תהילים פט,לג) – אבל העובר על כריתות ומיתות בית דין בשוגג - התשובה תולה ויום הכיפורים מכפר . אבל מי שנתחלל בו (במקבילה בשבועות במסירה שלפנינו: 'על ידו') שם שמים – שעבר עבירה שהיה בה חילול ה', בין שעשה את העבירה בשוגג, ובין שעשאה במזיד (משנה אבות ד,ד: "אחד שוגג ואחד מזיד בחילול השם". - וראה "תוספתא כפשוטה", מועד, עמוד 824), - אין כח לא בתשובה – שעשה, לתלות ולא ביום הכיפורים לכפר ולא בייסורין – שבאו עליו, למרק (לכפר, להסיר חטא) – מפני שחטא חילול ה' הוא חמור מאוד , אלא ה תשובה ויום הכיפורים מכפרין שליש, והייסורין מכפרין שליש, והמיתה ממרקת בייסורין (במקבילה בסנהדרין: 'ומיתה ממרקת שליש'. ובמקבילה בשבועות: 'אלא תשובה ויום הכיפורים תולין ומיתה ממרקת עם הייסורין') . עליו הכתוב אומר: "אִם יְכֻפַּר הֶעָוֹן הַזֶּה לָכֶם עַד תְּמֻתוּן" (ישעיהו כב,יד) . הא – הרי למדנו (בקטע סבונה בשבועות: 'למדת') – מהכתוב הזה, שהמיתה ממרקת – את העוון לגמרי, מה שאין בכוח התשובה ויום הכיפורים והייסורים לעשות. - כך דרש רבי ישמעאל את ארבעה הכתובים ולמד מהם את חילוקי הכפרה. רבי ישמעאל דירג את החטאים ודרכי הכפרה עליהם מן הקל אל החמור (שלושה חילוקי כפרה הם ולא ארבעה, כיוון שהתשובה נצרכת עם כולם, ולכן העובר על מצוות 'עשה' שאין לו כפרה אלא דיו בתשובה אינו נמנה בין השלושה) . חילוקי הכפרה שדרש וחידש רבי ישמעאל הם דרכי הכפרה שנתחדשו לאחר החורבן כשבטלו הקורבנות והכפרה הועברה מסדרי המקדש למעשי התשובה של היחיד. תוספתא יומא ד,ו-ח: רבי ישמעאל אומר: ארבעה חילוקי כפרה הם: עבר על מצוות 'עשה' ועשה תשובה - אין זז ממקומו עד שמוחלים לו, שנאמר: "שובו, בנים שובבים, ארפא משובתם" (ירמיהו ג,כב). עבר על מצוות 'לא תעשה' ועשה תשובה - תשובה תולה ויום הכיפורים מכפר, שנאמר: "כי ביום הזה יכפר עליכם" וגו' (ויקרא טז,ל). עבר על כריתות ומיתות בית דין ( בכתב יד אחד של התוספתא נוסף 'במזיד' ) ועשה תשובה - תשובה ויום הכיפורים תולים וייסורים שבשאר ימות השנה ( בשני כתבי של התוספתא אין שלוש מילים אלו ) ממרקים ( אבל העינויים של יום הכיפורים אינם נחשבים לייסורים ), שנאמר: "ופקדתי בשבט פשעם" וגו' (תהילים פט,לג). אבל מי שנתחלל בו שם שמים מזיד ( בשני כתבי של התוספתא אין מילה זו ) ועשה תשובה - אין כוח לא בתשובה לתלות, ולא ביום הכיפורים לכפר, אלא תשובה ויום הכיפורים מכפרים שליש, וייסורים שבשאר ימות השנה מכפרים שליש, ומיתה ממרקת עם הייסורים, ועל זה נאמר: "אם יכופר העוון הזה" וגו' (ישעיהו כב,יד). מלמד שיום מיתה ממרק. מכילתא דרבי ישמעאל מסכתא ד"בחודש" פרשה ז: הלך רבי מתיא בן חרש אצל רבי אלעזר הקפר ( תנא בדור החמישי ) ללודקיא, אמר לו: רבי, שמעת בארבע חילוקי כפרה שהיה רבי ישמעאל דורש? אמר לו: כתוב אחד אומר: "שובו, בנים שובבים" (ירמיהו ג,כב), הא למדת שתשובה מכפרת. וכתוב אחד אומר: "כי ביום הזה יכפר עליכם" (ויקרא טז,ל), הא למדת שיום הכיפורים מכפר. וכתוב אחד אומר: "אם יכופר העוון הזה לכם עד תמותון" (ישעיהו כב,יד), הא למדת שמיתה מכפרת. וכתוב אחד אומר: "ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עוונם" (תהילים פט,לג), הא למדת שייסורים מכפרים. כיצד יתקיימו ארבעה כתובים אלו? העובר על מצוות 'עשה' ועשה תשובה - אינו זז משם עד שמוחלים לו, ועל זה נאמר: "שובו, בנים שובבים". והעובר על מצוות 'לא תעשה' ועשה תשובה - אין כוח בתשובה לכפר, אלא התשובה תולה ויום הכיפורים מכפר, ועל זה נאמר: "כי ביום הזה יכפר עליכם". והמזיד על כריתות ועל מיתות בית דין ועשה תשובה - אין כוח בתשובה לתלות ולא ביום הכיפורים לכפר, אלא תשובה ויום הכיפורים מכפרים מחצה וייסורים ממרקים ומכפרים מחצה, ועל זה נאמר: "ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עוונם". מי שמחלל שם שמים ועשה תשובה - אין כוח בתשובה לתלות ולא ביום הכיפורים לכפר ולא ייסורים בלבד ממרקים, אלא התשובה ויום הכיפורים תולים ויום המיתה וייסורים ממרקים, ועל זה נאמר: "אם יכופר העוון הזה לכם עד תמותון". בבלי יומא פו,א: שאל רבי מתיא בן חרש את רבי אלעזר בן עזריה ברומי: שמעת ארבעה חילוקי כפרה שהיה רבי ישמעאל דורש? אמר: שלושה הם, ותשובה עם כל אחד ואחד. עבר על מצוות 'עשה' ושב - אינו זז משם עד שמוחלים לו, שנאמר: "שובו, בנים שובבים" (ירמיהו ג,כב). עבר על מצוות 'לא תעשה' ועשה תשובה - תשובה תולה, ויום הכיפורים מכפר, שנאמר: "כי ביום הזה יכפר עליכם מכל חטאותיכם" (ויקרא טז,ל). עבר על כריתות ומיתות בית דין ועשה תשובה - תשובה ויום הכיפורים תולים, וייסורים ממרקים, שנאמר: "ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עוונם" (תהילים פט,לג). אבל מי שיש חילול השם בידו - אין כוח לא בתשובה לתלות, ולא ביום הכיפורים לכפר, ולא בייסורים למרק, אלא כולם תולים, ומיתה ממרקת, שנאמר: "ונגלה באוזניי, ה' צבאות, אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון" (ישעיהו כב,יד). חילופי גברי ושינויי מקומות יש כאן בין המקורות. בחטיבות דברי תנאים (מכילתא ואבות דרבי נתן נוסח א פרק כט) רבי אלעזר הקפר נשאל בלודקיא (לודקיא היתה מרכז גדול באסיה הקטנה) על ידי רבי מתיא בן חרש, ואילו בתלמודים רבי אלעזר בן עזריה הוא שנשאל על ידו ב"ישיבה" או ב"רומי". חילוף שמות האישים ושמות המקומות הוא תופעה ידועה, וכרגיל חטיבות התנאים מייצגות את הנוסח המקורי. כנראה התחלף השם "רבי אלעזר הקפר" בשם השכיח יותר "רבי אלעזר בן עזריה". "בישיבה" שבירושלמי בוודאי נזקף לאשגרת הלשון הנובעת מאזכורי רבי אלעזר בן עזריה בישיבה, כבירושלמי ברכות ד, א = תענית ד,א: "ומינו את רבי אלעזר בן עזריה בישיבה". אף בחילוף שמות הערים, השמות השכיחים באים כרגיל במקום המוכרים פחות, וכאן "רומי" מוזכרת על פי הידוע שהיא מקומו של רבי מתיא בן חרש ("מחקרי לשון ומינוח בספרות התלמודית", עמוד 385). רבי מתיא שייך לדור הרביעי או לדור החמישי (של התנאים). רבי אלעזר ישב בלודקיא, ורבי מתיא, שישב אולי ברומא באותה תקופה, הלך אליו לבקש את תורת רבי ישמעאל (שם, עמוד 412). חילוף דומה (לחילוף בין המקבילות בירושלמי במי שנתחלל בו שם שמים) מצוי בין שאר הנוסחים של הברייתא: התוספתא גורסת 'תשובה ויום הכיפורים מכפרים שליש' כמו הירושלמי יומא וסנהדרין, בעוד שהמכילתא, אבות דרבי נתן (נוסח א פרק כט) והבבלי גורסים 'תשובה ויום הכיפורים תולים' כמו הירושלמי שבועות. עם זאת, שום נוסח של הברייתא בירושלמי אינו זהה לנוסחי הברייתא שבשאר המקורות, ונראה שאין לתלות את חילופי הגרסאות בירושלמי בהשפעה ספרותית ישירה של המקורות האחרים ("סוגיות מקבילות ומסורת נוסח הירושלמי", "תרביץ" ס, עמודים 530-531).

ומציעים קביעה הלכתית: אמר רבי יוחנן (גדול אמוראי ארץ ישראל בדור השני) : זו דברי רבי לעזר בן עזריה ורבי ישמעאל ורבי עקיבה (שתי המילים האחרונות הן אשגרה מהירושלמי שבת ט,ג, ששם אמר רבי יוחנן כסגנון זה והזכיר שלושה תנאים אלה ("שערי תורת ארץ ישראל")) – הדעה שכפרת יום הכיפורים תלויה בתשובה היא דעתם של רבי אלעזר בן עזריה שנזכרה במשנה יומא ח,ט ושל רבי ישמעאל שנזכרה בברייתא לעיל (לדעת רבי ישמעאל, אין יום הכיפורים מכפר על כל העבירות, ועל העבירות שהוא מכפר כפרתו תלויה בתשובה. ולדעת רבי אלעזר בן עזריה, יום הכיפורים מכפר רק על עבירות שבין אדם למקום, ועל עבירות שבין אדם לחבירו כפרת יום הכיפורים תלויה בריצוי חבירו שהיא תשובה. - רבי עקיבה נזכר במשנה יומא ח,ט, אך לא התייחס לכפרת יום הכיפורים ולתשובה) , אבל דברי חכמים: – אבל פסיקת ההלכה היא: שעיר המשתלח – לעזאזל ביום הכיפורים, מכפר – על כל העבירות שנזכרו בברייתא, ואף על עבירה שהיה בה חילול ה' . אם אין שעיר – המשתלח ביום הכיפורים, - היום מכפר – יום הכיפורים לבדו מכפר על כל העבירות. ואין כפרת יום הכיפורים תלויה בתשובה (במקבילה בשבועות: 'יום הכיפורים מכפר'. ובמקבילה בסנהדרין אין חמש מילים אלו) . על הסוגיה כאן ראה "יום הכיפורים והתשובה: על משמעותו המתפתחת של יום הכיפורים", "והנה רבקה יוצאת: עיונים במדעי היהדות לכבוד רבקה דגן", עמודים 202-207. ושואלים: כיצד הוא – יום הכיפורים, מכפר – על כל העבירות ? ומשיבים בהבאת מחלוקת אמוראים: רבי זעורה (רבי זירא, מגדולי אמוראי ארץ ישראל בדור השלישי) אמר: כל שהוא (צריך לומר כמו במקבילות: ' כל שהוא כל שהוא ', והוא הסגנון הרגיל בירושלמי) – יום הכיפורים מכפר במשך היום על כל העבירות מעט מעט, בהדרגה, לא בבת אחת . רבי חנניה (אמורא ארץ ישראלי בדור השלישי) א ( ו ) מר: בסוף – יום הכיפורים מכפר בסופו של היום על כל העבירות . ומציעים מקרי נפקות בין שתי הדעות האמוראיות: מה מפקא מביניהון? – מה יוצא מביניהם? (מה מקרי הנפקות בין הדעות השונות?) מת, מרד (כך גם בקטע סבונה בשבועות. - גם בקטע גניזה בשבועות היה הנוסח בגוף הקטע 'מרד' ("רשימת תיקונים ב'גנזי הירושלמי'"). - ובמקבילות במסירה שלפנינו: 'מת מיד') – אדם שמת ביום הכיפורים או שמרד ביום הכיפורים (שאמר שאין יום הכיפורים מכפר) . על דעתיה דרבי זעורה – על דעתו של רבי זעורה , כבר כיפר – יום הכיפורים כיפר על מקצת מהעבירות שעבר אותו אדם, שכן יום הכיפורים מכפר מתחילת היום ועד סופו, ובמקרה זה כיפר עד שמת או עד שמרד . על דעתיה דרבי חנניה – על דעתו של רבי חנינה , לא כיפר – יום הכיפורים לא כיפר כלל על העבירות שעבר אותו אדם, שכן יום הכיפורים מכפר בסופו, ובמקרה זה כבר מת או מרד לפני סופו של היום, ואין כפרה לאחר מיתה ולאחר מרידה (כסגנון כאן שמוצעות שתי נפקותות דומות יחד יש בירושלמי שבועות ג,ז, ושם ו' החיבור מחברת ביניהן ומשמעה 'או'. - אין לגרוס 'מת מיד', כי משמעו שמת מיד בתחילת יום הכיפורים, ובמקרה זה לא כיפר יום הכיפורים כלל אף על דעתו של רבי זעורה) . לפי הבבלי כריתות ז,א ו-יח,ב, יום הכיפורים מכפר כל שעה שבו (יכול לכפר בכל רגע שבו, שלא כשתי דעות האמוראים בירושלמי), ורק יומו של יום הכיפורים מכפר ולא לילו. ומציעים מקור תנאי המסייע לדברי אחד מהאמוראים שלפני כן: אמר רבי זעורה: מתניתא מסייעא – המשנה (המקור התנאי, והוא הברייתא להלן) מסייעת לרבי חנניה: חומר בשעיר מה שאין ביום הכיפורים – יש חומרה (מעלה) בשעיר המשתלח שאינה ביום הכיפורים , וביום הכיפורים מה שאין בשעיר – יש חומרה ביום הכיפורים שאין בשעיר המשתלח , שיום הכיפורים מכפר בלא שעיר, והשעיר אינו מכפר אלא ביום הכיפורים (כך גם בקטע גניזה בשבועות. ובמקבילות במסירה שלפנינו: 'אינו מכפר בלא יום הכיפורים') – זה חומר ביום הכיפורים שאין בשעיר . חומר בשעיר – שאין ביום הכיפורים , שהשעיר מכפר מיד – כשנעשתה מצוות שילוחו של השעיר, כשהגיע למדבר או כשנדחף ונזרק לצוק , ויום הכיפורים מכפר משתחשך – אם אין שעיר המשתלח. מכאן סיוע לדעת רבי חנניה שיום הכיפורים מכפר בסופו . תוספתא יומא ד,טז-יז: רבי לעזר ברבי יוסי / שמעון אומר: חומר בשעיר שאין ביום הכיפורים, וביום הכיפורים שאין בשעיר, שיום הכיפורים מכפר בלא שעיר, ושעיר אין מכפר אלא עם יום הכיפורים. חומר בשעיר, שהשעיר מכפר מיד, ויום הכיפורים עם חשיכה. אמר רבי חונה (אמורא ארץ ישראלי בדור הרביעי) : איתתבת קומי – הושבה (הוקשתה קושיה) לפני רבי ירמיה (מגדולי אמוראי ארץ ישראל בדור השלישי והרביעי) – הקשו לפניו על דעת רבי זעורה מהברייתא לעיל שאומרת שיום הכיפורים מכפר בסופו, ואמר – רבי ירמיה הציע פרשנות לברייתא המבוססת על אוקימתא כדי לתרץ את הקושיה שהקשו לפניו : תיפתר – תתפרש (הברייתא), שהיה בדעתן להביא שעיר אחר ולא הביאו – קרה בזמן המקדש שאבד השעיר המשתלח והיה בדעת הציבור להביא שעיר אחר במקום השעיר שאבד, ולא הביאו עד שתחשך, שלא מצאו שעיר אחר, שבמקרה זה יום הכיפורים מכפר בסופו של היום, כשאי אפשר להביא עוד שעיר, ואין יום הכיפורים מכפר קודם לכן, שכיוון שהיה בדעתם להביא שעיר אחר, השעיר היה ראוי לכפר. אבל בזמן הזה שאין שעיר כלל, יום הכיפורים מכפר כל שהוא כל שהוא ולא בסופו של היום (ובזה אמרו לעיל: "אם אין שעיר - יום הכיפורים מכפר", שלדעת רבי זעורה הוא מכפר כל שהוא כל שהוא) . ומקשים על האוקימתא שהציע רבי ירמיה: רבי יוסי בירבי בון בעי – שואל (מקשה) (במקבילה בסנהדרין: 'אמר רבי יוסה בן יוסה:', ובמקבילה בשבועות: 'אמר רבי יוסי:') : ואֵין הקב"ה רואה את הנולד?! (בתמיהה) – וכי אין הקב"ה יודע את העתיד?! ויכפר מיד! – כיוון שהוא יודע את העתיד, הוא יודע שלא יביאו שעיר אחר עד שתחשך, ומדוע במקרה זה אין יום הכיפורים מכפר מיד בתחילתו? ולכן יש לדחות את האוקימתא שהציע רבי ירמיה כדי לתרץ את הקושיה שהקשו לפניו על דעת רבי זעורה! (אין מתרצים קושיה זו) עד כאן המקבילות בירושלמי שבועות וסנהדרין. מקור חלק זה של המקבילה הוא ביומא. חלק זה העוסק בחילוקי הכפרה ומדבר על התשובה ויום הכיפורים והייסורים והמיתה, מובא בהקשר למשנה כאן ח,ח האומרת שמיתה ויום הכיפורים מכפרים עם התשובה. מיומא הועתק חלק זה של המקבילה לשבועות, כהמשך לחלקים הקודמים של המקבילה שלעיל, משום שסופו של חלק זה עוסק בכפרת שעיר המשתלח ויום הכיפורים, שבה עוסקת המשנה בשבועות א,ו. במקבילות בשבועות וביומא אמרו: "רבי אומר: על כל עבירות שבתורה יום הכיפורים מכפר, חוץ מן הפורק עול והמיפר ברית והמגלה פנים בתורה, שאם עשה תשובה - מתכפר לו, ואם לאו - אין מתכפר לו", ובהמשך מובאת הסוגיה של חילוקי הכפרה. מכיוון שבירושלמי סנהדרין שם לעיל מובאת ברייתא "הוסיפו עליהן (על אלו שנמנו במשנה שם י,א שאין להם חלק לעולם הבא): הפורק עול והמיפר ברית והמגלה פנים בתורה - אין להן חלק לעולם הבא", הועתקה הסוגיה של חילוקי הכפרה לסנהדרין. • • •

עבירות שבין אדם לחברו - ירצה את חברו במשנה שנינו: "עבירות שבין אדם למקום - יום הכיפורים מכפר, ושבינו לבין חבירו - אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חבירו". שמואל (מגדולי אמוראי בבל בדור הראשון) אמר: ההן דחטא על חבריה צריך מימר ליה: – זה שחטא לחבירו צריך לומר לו: " סרחית עלך " – סרחתי עליך (חטאתי לך) . ואין קבליה – ואם קיבלו (אם קיבל חבירו את ריצויו), - הא טבאות – הרי מוטב , ואִין לא – ואם לא, - מייתי בני נש ומפייס ליה קומיהון – מביא בני אדם ומפייס אותו (את חבירו) לפניהם (שכיוון שמפייס אותו ברבים חובה עליו למחול לו) . ומציעים מקור לדבר זה: הדא הוא (צריך לומר: 'ה י א') דכתיב: – זאת היא שכתוב (זה הוא הדבר שכתוב במענה של אליהוא לאיוב): "יָשֹׁר עַל אֲנָשִׁים" (איוב לג,כז) – ישיר (יכריז, יצהיר) בפני אנשים; ויש לדרוש את הכתוב: - יעשה שורה של אנשים – דורש "ישור" לשון שורה , "וַיֹּאמֶר: חָטָאתִי וְיָשָׁר הֶעֱוֵיתִי וְלֹא שָׁוָה לִי" (איוב לג,כז) – יאמר בווידויו על חטאו בפני האנשים, שחטא ועיוות את הישר ולא היה כדאי לו שחטא , אם עשה כן – אף אם חבירו לא קיבל את ריצויו לפני אנשים , עליו הכתוב אומר: "פָּדָה נַפְשׁוֹ מֵעֲבֹר בַּשָּׁחַת וְחַיָּתוֹ בָּאוֹר תִּרְאֶה" (איוב לג,כח) – ה' הציל אותו ממוות, ונפשו ראתה אור (האור הוא סמל החיים וניגודו של המוות. פשוטם של הכתובים הוא וידויו של החולה שנתרפא על חטאיו ורפואתו מחוליו) . מית – מת (חבירו ולא ריצה אותו לפני שמת) , צריך מפייסתיה על קיבריה ומימר: " סרחית עלך " – צריך לפייס אותו על קברו ולומר: סרחתי עליך (חטאתי לך) . ירושלמי בבא קמא ח,ז: רב אמר: אדם שסרח על חבירו תחילה, והלך וביקש ממנו [פעם ראשונה ושנייה ושלישית] ולא קיבלו, [מה יעשה?] יעשה שורה של בני אדם / אנשים ויפייסנו [לפניהם], [הדא היא] דכתיב: "יָשֹׁר עַל אֲנָשִׁים" [- יעשה שורה של אנשים,] "וַיֹּאמֶר: חָטָאתִי וְיָשָׁר הֶעֱוֵיתִי וְלֹא שָׁוָה לִי". ואם עשה כן, מה כתיב תמן? " פָּדָה נַפְשׁוֹ מֵעֲבֹר בַּשָּׁחַת וְחַיָּתוֹ בָּאוֹר תִּרְאֶה". אמר רבי יוסה / רבי יוסה בן יוסה: הדא דתמר - באותו שלא הוציא עליו שם רע, אבל באותו שהוציא עליו שם רע - אין לו מחילה עולמית. הגרסה בירושלמי בבא קמא במסירה שלפנינו ובכתב יד ספרדי לקויה בחסרונות, והשלמנו על פי הבאת הירושלמי ב"אור זרוע", בתשובות הגאונים ("שערי תשובה" סימן סט), ב"מנורת המאור", ב"ערכי תנאים ואמוראים" ובפסקי רי"ד. הדין ( שהוא צריך לפייס את חבירו ) הוא דווקא כשהוא סרח על חבירו תחילה, אבל אם חבירו התחיל - אינו חייב לפייסו אם שילם לו כגמולו ("ירושלמי נזיקין", עמוד 123). בבלי יומא פז,א: אמר רבי יצחק: כל המקניט ( מרגיז ) את חבירו אפילו בדברים - צריך לפייסו... אמר רב חסדא: וצריך לפייסו בשלוש שורות של שלושה שלושה בני אדם, שנאמר: "ישור על אנשים ויאמר: חטאתי וישר העוויתי ולא שווה לי" (איוב לג,כז). אמר רבי יוסי בר חנינא: כל המבקש מטו ( סליחה ) מחבירו אל יבקש ממנו יותר משלוש פעמים... ואם מת - אמר רבי אבהו: מביא עשרה בני אדם ומעמידם על קברו ואומר: חטאתי לה' אלוהי ישראל ולפלוני שחבלתי בו. לפי הבבלי, צריך לפייסו בשלוש שורות של בני אדם. ולפי הירושלמי, מפייסו בשורה אחת. לפי הבבלי, אם מת, מפייסו על קברו בעשרה בני אדם. ומהירושלמי משמע, שאם מת, מפייסו על קברו בעצמו. בבבלי הובאו דברי אמוראים ארץ ישראלים, ובירושלמי הובאו דברי אמוראים בבליים (שמואל ביומא ורב בבבא קמא). • • •

וידוי ביום הכיפורים מציעים ברייתא: תני: – שונה [התנא]: עבירות שנתודה עליהן ביום הכיפורים שעבר אינו צריך להתודות עליהן יום הכיפורים הבא – שכבר נמחלו לו העבירות . אם עשה כן – אם חזר ונתוודה עליהן, - עליו הכתוב אומר: "כְּכֶלֶב שָׁב עַל קֵאוֹ כְּסִיל שׁוֹנֶה בְאִוַּלְתּוֹ" (משלי כו,יא) – כמו כלב השב אל מה שהקיא כדי לאוכלו, כך הכסיל חוזר על איוולתו שוב ושוב. - וגם מי שחוזר ומתוודה על העבירות שכבר נמחלו לו הוא כמו כלב השב על קיאו, שמאחר שכבר נמחלו לו העבירות הרי הוא כמי שהקיא מתוכו דבר מאוס, וכשהוא חוזר ומתוודה על העבירות שכבר נמחלו לו הרי הוא כמי ששב אל קיאו . ומציעים ברייתא נוספת: תני: – שונה [התנא]: רבי ליעזר (בן הורקנוס, תנא בדור השני) אומר: הרי זה – שחוזר ומתוודה על העבירות שנמחלו לו, זריז ונשכר – חרוץ ומקבל שכר על זריזותו . ומציעים מקור לדברי רבי אליעזר: מה טעמא דרבי ליעזר? – מה הטעם (המקור בכתוב) של רבי אליעזר? - כתוב בווידוי שאמר דוד על החטא שחטא בבת שבע: "וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִיד" (תהילים נא,ה) – תמיד אני זוכר את חטאי ומתחרט עליו. מכאן יש ללמוד שאדם צריך להתוודות תמיד על חטאיו, אף שכבר התוודה עליהם . ושואלים: מה מקיים רבי ליעזר טעמון דרבנ י ן: – מה מקיים רבי אליעזר את טעמם של החכמים: "כְּכֶלֶב שָׁב עַל קֵאוֹ כְּסִיל שׁוֹנֶה בְאִוַּלְתּוֹ" (משלי כו,יא) ? – כיצד רבי אליעזר מתמודד עם הכתוב הזה המסייע לחכמים החולקים עליו (הדעה הסתמית בברייתא הראשונה)? ומשיבים: בשונה באותה העבירה – הכתוב הזה אומר כך על מי שחוזר ועושה את אותה העבירה שכבר עשה, ולא על מי שחוזר ומתוודה על העבירות שכבר נמחלו לו . ושואלים: מה מקיימין רבנ י ן טעמא דרבי ליעזר: – מה מקיימים החכמים את הטעם של רבי אליעזר: "וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִיד" (תהילים נא,ה) ? – כיצד החכמים החולקים על רבי אליעזר מתמודדים עם הכתוב הזה המסייע לרבי אליעזר? ומשיבים: שלא יהו בעיניו כאִילּוּ לא עשאן, אלא כ ( ש ) עשאן ונמחל לו – מהכתוב הזה יש ללמוד שאדם שהתוודה על חטאיו לא יחשוב כאילו לא עשה אותם כלל, אלא יחשוב שעשה אותם ונמחלו לו, ועל ידי כך ייזהר ולא יעשה אותם שוב . תוספתא יומא ד,טו: דברים שהתוודה עליהם ביום הכיפורים שעבר - אין צריך להתוודות עליהם ליום הכיפורים הבא אלא אם כן עבר עליהם. עבר עליהם - צריך שיתוודה עליהם. לא עבר עליהם והתוודה עליהם - על זה נאמר: "ככלב שב על קיאו" (משלי כו,יא). רבי אליעזר בן יעקב / רבי אליעזר אומר: הרי זה משובח, שנאמר: "כי פשעיי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד" (תהילים נא,ה). לפני הירושלמי לא היה הטעם של רבי אליעזר בגוף הברייתא. בבלי יומא פו,ב: תנו רבנן: עבירות שהתוודה עליהן יום הכיפורים זה - אין צריך להתוודות עליהן יום הכיפורים אחר, ואם שנה בהן - צריך להתוודות יום הכיפורים אחר, ואם לא שנה בהן וחזר והתוודה עליהן - עליו הכתוב אומר: "ככלב שב על קיאו כסיל שונה באיוולתו" (משלי כו,יא). רבי אליעזר בן יעקב / רבי אליעזר אומר: כל שכן שהוא משובח, שנאמר: "כי פשעיי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד" (תהילים נא,ה). אלא מה אני מקיים "ככלב שב על קיאו"? זה שעבר עבירה ושנה בה. בבבלי גם מה שרבי אליעזר מקיים את הכתוב המסייע לדעה החולקת עליו הוא בגוף הברייתא.

ומביאים ברייתא: מצות הוידוי ערב יום הכיפורים עם חשיכה – סמוך לחשיכה, בשעת כניסת יום הכיפורים, בתפילת ערבית , עד שלא נשתקע במאכל ובמשתה (נראה שיש כאן חיסרון, וצריך לומר כמו בתוספתא ובבבלי: ' אבל אמרו חכמים: צריך להתודות עד שלא נשתקע במאכל ובמשתה ' - צריך להתוודות בערב יום הכיפורים לפני הסעודה, מחשש שאדם לא יוכל לומר את הווידוי עם חשיכה) . אף על פי שנתודה בערבית, צריך להתודות בשחרית; אף על פי שנתודה בשחרית, צריך להתודות במוסף; אף על פי שנתודה במוסף, צריך להתודות במנחה; אף על פי שנתודה במנחה, צריך להתודות בנעילה – תפילה נוספת שמתפללים בזמן נעילת שערים , שכל היום כשר לוידוי – ולכן צריך להתוודות בכל תפילות היום . משנה מגילה ב,ה: "כל היום כשר... לווידוי יום הכיפורים" - הכוונה לווידויו של הכוהן הגדול שאינו כשר אלא ביום. חובת היחיד להתוודות ביום הכיפורים נובעת מעצם מהותו של יום הכיפורים - אין כפרה בלא וידוי, ולכן חייב כל אחד ואחד להתוודות. אפשר שיסוד החיוב הוא אחרי החורבן, בזמן שלא היה כוהן גדול מתוודה בשמם של כל ישראל, ולכן הרגישו חובה שכל אחד ואחד יתוודה בעצמו ("מועדי ישראל בתקופת המשנה והתלמוד", עמוד 285). תוספתא יומא ד,יד: מצוות וידוי ערב יום הכיפורים עם חשיכה. אבל אמרו חכמים: מתוודה אדם קודם שיאכל וישתה, שמא תיטרף דעתו באכילה ובשתייה ( ולא יוכל להתוודות מבערב ). ואף על פי שהתוודה קודם שיאכל וישתה, צריך שיתוודה לאחר אכילה ושתייה, שמא אירע בו דבר קלקלה בסעודה; ואף על פי שהתוודה לאחר אכילה ושתייה, צריך שיתוודה ערבית; ואף על פי שהתוודה ערבית, צריך שיתוודה שחרית; ואף על פי שהתוודה שחרית, צריך שיתוודה במוסף, ואף על פי שהתוודה במוסף, צריך שיתוודה במנחה; ואף על פי שהתוודה במנחה, צריך שיתוודה בנעילה, שמא אירע בו דבר קלקלה כל היום כולו. בבלי יומא פז,ב: תנו רבנן: מצוות וידוי ערב יום הכיפורים עם חשיכה. אבל אמרו חכמים: יתוודה קודם שיאכל וישתה, שמא תיטרף דעתו בסעודה ( מפני רוב אכילה ושתייה ). ואף על פי שהתוודה קודם שאכל ושתה, מתוודה לאחר שיאכל וישתה, שמא אירע דבר קלקלה ( חטא ) בסעודה; ואף על פי שהתוודה ערבית, יתוודה שחרית; שחרית, יתוודה במוסף; במוסף, יתוודה במנחה; במנחה, יתוודה בנעילה. ושואלים: כיצד הוא מתודה? – מהו נוסח הווידוי שאדם אומר ביום הכיפורים? ומשיבים: רבי ברכיה (אמורא ארץ ישראלי בדור הרביעי) אמר בשם רבי בא בר בינה (רבי אבא בר אבינא, אמורא ארץ ישראלי בדור השני) : רבוני (קריאת פנייה אל אלוהים) , חטאתי ומורע (רוע) עשיתי – עשיתי מעשים רעים , ובדעת רעה הייתי עומד – הייתי נמצא במחשבה רעה , ובדרך רחוקה הייתי מהלך – הייתי נוהג בהתנהגות דחויה ופסולה , וכשם שעשיתי איני עושה – לא אעשה עוד כמו המעשים הרעים שעשיתי (בווידוי זה יש חרטה על העבר וקבלה על העתיד) . יהי רצון מלפניך, י'י אלהיי, שתמחול לי על כל עונותיי, ותסלח לי על כל חטאותיי (מגיה במסירה שלפנינו הוסיף 'שתכפר לי על כל פשעי') . ויקרא רבה ג,ג: אמר רבי בא בר אבינא: כיצד צריך אדם להתוודות ערב יום הכיפורים? צריך אדם לומר: מודע ( יהא ידוע וגלוי ("יוונית ויוונות בארץ ישראל", עמוד 254, הערה 11) ) כל מה שעשיתי, ובדעת רעה הייתי עומד, ובדרך רחוקה הייתי מהלך, כמות שעשיתי עוד איני עושה. יהי רצון מלפניך, י"י אלוהיי, שתמחול לי על כל עוונותיי ותסלח לי על כל פשעיי ותכפר לי על כל חטאיי. בירושלמי: "מו ר ע עשיתי". ובויקרא רבה: "מו ד ע כל מה שעשיתי".

ומציעים ברייתא: תני: – שונה [התנא]: צריך לפרוט את מעשיו – אדם צריך לפרט בווידויו את חטאיו שעשה ; דברי רבי יהודה בן בתירה (תנא בדור השלישי) . רבי עקיבה (תנא בדור השלישי, מגדולי התנאים) אומר: אינו צריך לפרוט את מעשיו – ורשאי הוא להסתפק בווידוי כללי על חטאיו (ברייתא זו מובאת בירושלמי נדרים ה,ד) . נוסח הווידוי שהוצע לעיל על ידי רבי ברכיה בשם רבי בא בר בינה הוא על פי שיטת רבי עקיבא. ומציעים מקור לדברי רבי יהודה בן בתירה: מה טעמא דרבי יהודה? – מה הטעם (המקור בכתוב) של רבי יהודה בן בתירה? - כתוב בחטא העגל: "אָנָּא חָטָא הָעָם הַזֶּה חֲטָאָה גְדֹלָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם אֱלֹהֵי זָהָב" (שמות לב,לא) – משה בתפילתו לה' בעד העם פתח בדברי וידוי ופירט את החטא שחטא העם: "ויעשו להם אלוהי זהב". מכאן שאדם צריך לפרט בווידויו את חטאיו שעשה . ושואלים: מה עבד לה רבי עקיבה? – מה עושה אותה רבי עקיבה? (כיצד רבי עקיבה מתמודד עם הכתוב המסייע לרבי יהודה בן בתירה החולק עליו)? ומשיבים: מי גרם להם – לישראל שחטאו ועשו עגל זהב ? אני – ה' , שהרביתי להם כסף וזהב – כשיצאו ממצרים (לשון זה הוא על פי הכתוב בהושע ב,י על חטאם של ישראל: "וְכֶסֶף (ש)הִרְבֵּיתִי לָהּ וְזָהָב עָשׂוּ (מסכה) לַבָּעַל") . למה? – מדוע גרם ריבוי הזהב שחטאו ישראל? ויש להשיב בדרך משל: שאין חמור נוקק (נוער. - מגיה במסירה שלפנינו הגיה 'נוהק' - נוער) (בדפוסי הירושלמי נוספה כאן בטעות המילה 'אלא', וכך מצוטט המשל הזה בטעות בהרבה מקומות) מתוך כפיפה (סל קטן הקלוע) של חרובין (יש להשלים כאן על פי דברים רבה: ' אלא מתוך אבוס של שעורין ') – אין החמור נוער כשהוא אוכל מעט חרובים והוא נשאר רעב, אלא הוא נוער כשהוא אוכל הרבה שעורים והוא נעשה שבע. חרובים הם מאכל בהמה (ירושלמי מעשרות ג,א), אלא שאין נותנים מהם לבהמות אלא מעט כתוספת למזונן. נראה שבעל חמור היה לו כפיפה של חרובים ואבוס של שעורים, והיה מערב למאכל חמורו מעט חרובים שבכפיפה בהרבה שעורים שבאבוס, אבל אין החמור נעשה שבע מאכילת מעט חרובים אלא מאכילת הרבה שעורים. - והנמשל הוא, שאין אדם חוטא אלא מרוב טובה. ואף ישראל לא חטאו אלא מרוב זהב שהיה להם (דברי ה' בעניין העגל שעשו ישראל נאמרו על סמך הכתוב בהושע ב,י שהוא דברי ה'. ולפי זה יש לומר, שמשה בדבריו "ויעשו להם אלוהי זהב" לימד זכות על ישראל, שהזהב שה' הרבה להם גרם להם שעשו עגל זהב, ולכן ראוי שה' ימחל לישראל על חטא העגל) . תוספתא יומא ד,יד: וצריך לפרוט את החטא; דברי רבי יהודה בן פתירא, שנאמר: "אנא חטא העם הזה חטאה גדולה ויעשו להם אלוהי זהב" (שמות לב,לא). - רבי עקיבא אומר: אין צריך. אם כן, למה נאמר "ויעשו להם אלוהי זהב"? אלא כך אמר המקום: מי גרם להם שיעשו אלוהי זהב? אני, שהרביתי להם זהב. לפני הירושלמי לא היה הטעם של רבי יהודה בן בתירה בגוף הברייתא. בבלי יומא פו,ב: וצריך לפרוט / לפרש את החטא, שנאמר: "אנא חטא העם הזה חטאה גדולה ויעשו להם אלוהי זהב" (שמות לב,לא); דברי רבי יהודה בן בבא / בן בתירא. - רבי עקיבא אומר: אינו צריך, שנאמר: "אשרי נשוי פשע כסוי חטאה" (תהילים לב,א). אלא מהו שאמר משה / מה אני מקיים: "ויעשו להם אלוהי זהב"? - כדרבי ינאי. דאמר רבי ינאי: אמר משה לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, כסף וזהב, שהרבית להם לישראל עד שאמרו: "דיי", גרם להם שיעשו אלוהי זהב ( הרי ש"ויעשו להם אלוהי זהב" אינו פירוט החטא אלא לימוד זכות על ישראל ). בתוספתא ובירושלמי לא נתפרש טעמו של רבי עקיבא. דברים רבה ( ליברמן ) פרשת "דברים": אמר רבי ברכיה: "ויעשו להם אלוהי זהב" (שמות לב,לא) - מי גרם להם לעשות אלוהי זהב? הזהב שהוציאו בידם ( ממצרים ). - אמר רבי יהושע בן לוי: לית חמור נוהק מגו כפישין דחרובין אלא מיגו אורי דשערין ( אין חמור נוהק מתוך כפישות (סלים) של חרובים אלא מתוך אבוס של שעורים ("דברים רבה" (ליברמן), עמוד 7) ). "נקק" הוא קולו של החמור רק בכתיבת הסופר בירושלמי כאן. ייתכן ש"נקק" הוא צורה ארמית של מילה אכדית. "נהק" הוא קולו של החמור על פי הפסוק "הֲיִנְהַק פֶּרֶא עֲלֵי דֶשֶׁא?!" (איוב ו,ה) - שאלה מליצית. לפי פסוק זה, אין הפרא (חמור הבר) נוער מרעב כאשר יש לו דשא למאכלו והוא שבע ממאכלו. בירושלמי כאן מצוי פתגם הפוך, שאין החמור נוער אלא כשיש לו מזון בשפע. מצינו שבעלי חיים משמיעים מיני קולות בשעת שובעם ובשעת רעבונם. איוב מציין בפועל נהק את זעקת הרעב. השווה תיאור הרעבים: "בֵּין שִׂיחִים יִנְהָקוּ" (איוב ל,ז). נהקת הפראים (חמורי הבר) הרעבים נשמעת למרחקים. וכן מתאר ירמיהו את נעירת הפראים בשעת הבצורת (יד,ו) ("דעת מקרא" איוב ו,ה). בבלי ברכות לב,א: "ודי זהב" (דברים א,א) - מאי "ודי זהב"? - אמרי דבי רבי ינאי: כך אמר משה לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, כסף וזהב, שהשפעת להם לישראל עד שאמרו: "דיי", גרם להם שעשו את העגל. משל: אין ארי נוהם מתוך קופה ( סל ) של תבן ( שאינו יכול ליהנות ממנה ) אלא מתוך קופה של בשר ( שלאחר ששבע הוא נוהם ). המשל בבבלי "אין ארי נוהם מתוך קופה של תבן אלא מתוך קופה של בשר" מקביל למשל בירושלמי ובדברים רבה "אין חמור נוהק מתוך כפיפה של חרובים אלא מתוך אבוס של שעורים". • • •

הקב"ה עתיד לטהר את ישראל כתוב: "מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל י'י" וגו' (ירמיהו יז,יג) – דורש "מקווה" (תקווה) כמו מקווה מים, - מה המקוה מטהר את הטמאים, אף הקב"ה מטהר – לעתיד לבוא, את ישראל. וכן הוא – הפסוק, אומר – בנבואה על גאולת ישראל, טהרתו ויישובו בארץ : "וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם, מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם" (יחזקאל לו,כה) – דרך משל: אחרי שאחזיר אתכם לאדמתכם, אטהר אתכם. טיהור עם ישראל מחטאיו על ידי ה' מתואר כאן בצורה סמלית. - כוונת דרשה זו, שבעולם הזה הכוהן הגדול מכפר ומטהר את ישראל מכל חטאותיהם ביום הכיפורים, אבל לעתיד לבוא הקב"ה מטהר את ישראל. וזה סיום נאה למסכת זו שעוסקת ברובה בעבודת הכפרה והטהרה של הכוהן הגדול ביום הכיפורים . ויקרא רבה טו,ט: לפי שבעולם הזה הכוהן רואה את הנגעים, אבל לעתיד לבוא אמר הקב"ה: אני מטהר אתכם, הדא היא דכתיב: "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם" (יחזקאל לו,כה). פסיקתא דרב כהנא ד,י ו פסיקתא רבתי פסקה יד: לפי שבעולם הזה מטמאים ומטהרים מפי כוהן ( טומאת נגעים וטהרת אפר פרה אדומה (ההזאה במי אפר הפרה אינה צריכה כוהן, וכשרה בזר, אבל הכוהנים היו רגילים בהזאה) ), אבל לעתיד לבוא אינו כן, אלא הקב"ה עתיד לטהרם, דכתיב: "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם, מכל טומאותיכם ומכל גילוליכם אטהר אתכם" (יחזקאל לו,כה). סופה של המסכת בירושלמי מופיע לפנינו בסופה של המסכת במשנה. נראה מהירושלמי כאן שסופה של המסכת במשנה ("אמר רבי עקיבא...") הוא הוספה למשנה (וכן כתב ב"מבוא לנוסח המשנה", עמודים 974-975 ועמוד 1307). • • •