אור לישרים על תלמוד ירושלמי יומא ח:ד

משנה עברה – אישה מעוברת, שהריחה – ריח מאכל ביום הכיפורים והתאוותה לאכול ממנו ועלולה להסתכן אם לא ייתנו לה, - מאכילין אותה עד שתשוב נפשה – עד שתירגע . חולה - מאכילין אותו על פי בקיין (בקיאים) – מומחים, רופאים האומרים שיסתכן החולה אם יצום , אם אין שם בקיין - מאכילין אותו על פי עצמו, עד שיאמר: דַּיִּי – מספיק לי . • • •

תלמוד מעוברת ביום הכיפורים במשנה שנינו: "עברה שהריחה - מאכילין אותה עד שתשוב נפשה". מביאים ברייתא: כתחילה תוחבה (צריך לומר כמו בהבאת הירושלמי ברבנו חננאל: ' תוחבין לה ') ברוטב – אישה מעוברת שהריחה ריח של מאכל בשר אסור בכל ימי השנה והתאוותה לאכול ממנו - בהתחלה מכניסים לה קנה בתוך הרוטב שנתבשל בו הבשר האסור, והקנה תופס רק משהו מהרוטב, והיא טועמת ממנו, מפני שאין איסורו של הרוטב חמור כאיסורו של הבשר . אם שבה נפשה – אם נרגעה בטעימה זו, - הרי יפה, ואם לאו – אם לא נרגעה בטעימה מהרוטב, - נותנין לה מגופו של איסור – מאכילים אותה מהבשר האסור עצמו . בבלי יומא פב,א: תנו רבנן: עברה שהריחה בשר קודש או בשר חזיר ( והתאוותה לאכול ממנו ) - תוחבים לה כוש ( קנה, יתד ) ברוטב ( של אותו בשר ). אם נתיישבה דעתה - מוטב, ואם לאו - מאכילים אותה / מביאים לה רוטב עצמו. אם נתיישבה דעתה - מוטב, ואם לאו - מאכילים אותה / מביאים לה שומן עצמו, שאין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש חוץ מעבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים. ומספרים: שתי עוברות – נשים מעוברות, שנתאוו לאכול ביום הכיפורים, באו לפני רבי טרפון (תנא בדור השני) . שלח לגבון תרין תלמידים – שלח אצלן שני תלמידים . אמר לון: – אמר להם (רבי טרפון לתלמידים): אזלון ואמרון לון: – לכו ואמרו להם (לעוברים, שהעובר הוא שמשתוקק לאכול, ולא אימו שהיא רק המספקת לו): (בהבאת הירושלמי ברבנו חננאל נוסף 'יומא דין') צומא רבה הוא – (היום הזה) הצום הגדול (יום הכיפורים) הוא . אמרין לקדמייא ושדך – אמרו (התלמידים כך) ל(עובר) הראשון ושקט (מתאוותו) , וקרוי (צריך לומר: 'וקרו ן ') עלוי – וקראו עליו (על העובר הראשון את הפסוק) : "מִבֶּטֶן אִמִּי אֵלִי אָתָּה" (תהילים כב,יא) – עוד ממעי אימי אתה אלוהיי. - רבי טרפון קרא עליו את הפסוק הזה לרמז שהעובר הזה ניכר הוא בעודו ברחם אימו שעתיד הוא להיות צדיק . אמרין לתיניינא ולא שדך – אמרו (התלמידים כך) ל(עובר) השני ולא שקט (מתאוותו) , וקרון עלוי – וקראו עליו (על העובר השני את הפסוק) : "זֹרוּ רְשָׁעִים מֵרָחֶם, תָּעוּ מִבֶּטֶן דֹּבְרֵי כָזָב" (תהילים נח,ד) – עוד מרחם אימם סרו הרשעים מדרך הישר, עוד מבטן אימם תעו הרמאים מהדרך הטובה. - רבי טרפון קרא עליו את הפסוק הזה לרמז שהעובר הזה ניכר הוא בעודו ברחם אימו שעתיד הוא להיות רשע . בבלי יומא פב,ב (תרגום): מעוברת הריחה ( ריח מאכל ביום הכיפורים ). באו לפני רבי. אמר להם: לחשו לו ( לעובר ) שיום הכיפורים הוא. לחשו לו ונלחש ( הועילה הלחישה ). קרא עליו ( רבי על העובר ): "בטרם אצורך בבטן ידעתיך" וגו' (ירמיהו א,ה). יצא ממנה רבי יוחנן. מעוברת הריחה. באו לפני רבי חנינא. אמר להם: לחשו לו, ולא נלחש. קרא עליו: "זורו רשעים מרחם" (תהילים נח,ד), יצא ממנה שבתאי אוצר פירות ( קונה פירות בעונתם בזול ואוגר אותם ומוכר אותם לאחר עונתם ביוקר ומרוויח על חשבון הציבור בדרך רמייה ). • • •

חולה ביום הכיפורים במשנה שנינו: "חולה - מאכילין אותו על פי בקיין". מביאים ברייתא: חולה אומר: יכול אני – לצום כל יום הכיפורים , ורופא אומר: אינו יכול – החולה לצום, וצריך הוא לאכול, משום שיש סכנת נפשות אם לא יאכל, - שומעין לרופא – ומאכילים את החולה . רופא אומר: יכול הוא – החולה לצום , וחולה אומר: אינו (צריך לומר: 'אינ י ') יכול – לצום, וצריך אני לאכול, - שומעין לחולה – ומאכילים את החולה . ומציעים בעיה המתעוררת בעקבות הקביעה של הברייתא: לא צורכא דלא – אין צורך [בלימוד ועיון] אלא (כלומר, אין הספק אלא) חולה אומר: יכול אני – לצום , ורופא אומר: איני יודע – שהרופא מסתפק האם החולה יכול לצום ? – האם הדין במקרה זה הוא שמאכילים את החולה, כמו במקרה שהרופא אומר שהחולה אינו יכול לצום, או שמא הדין במקרה זה ששומעים לחולה ואין מאכילים אותו, כיוון שהרופא מסתפק ואינו אומר בוודאי שהחולה אינו יכול לצום? ופושטים את הבעיה: רבי אבהו (אמורא ארץ ישראלי בדור השלישי) אמר בשם רבי יוחנן (גדול אמוראי ארץ ישראל בדור השני) : נעשה כספק נפשות – הדבר דומה לעניין ההלכה כמו ספק סכנת נפשות בשבת , וכל ספק נפשות דוחה את השבת (משנה להלן ח,ו) – מחללים את השבת אפילו על ספק סכנת נפשות, שמקלים בספק. - ואם בשבת החמורה, שעונשה במזיד סקילה, מקלים בספק סכנת נפשות, בוודאי שביום הכיפורים הקל, שעונשו במזיד כרת, מקלים בספק סכנת נפשות. ולכן הדין במקרה זה, שהרופא מסתפק האם יש סכנת נפשות אם לא יאכל, שמאכילים את החולה, כמו במקרה שהרופא אומר שהחולה אינו יכול לצום, מפני שספק סכנת נפשות הוא כסכנה וודאית . בבלי יומא פג,א: אמר רבי ינאי: חולה אומר: צריך ( לאכול ), ורופא אומר: אינו צריך - שומעים לחולה. רופא אומר: צריך, וחולה אומר: אינו צריך - שומעים לרופא. דברי רבי ינאי בבבלי מקבילים לדברי הברייתא בירושלמי. "צריך" בבבלי מקביל ל"אינו יכול" בירושלמי. • • •