אור לישרים על תלמוד ירושלמי יומא ו:ד

משנה וכבש – גשר משופע מן העזרה אל חוץ לירושלים, עושין – מערב יום הכיפורים, לו – למשלח את השעיר או לשעיר, והיה המשלח מוליך את השעיר על הכבש, מפני הבבליים שהיו מתלשין בשערו – ליהודים הבבליים לא היתה סבלנות, ותלשו בשערו של המשלח את השעיר או בשערו של השעיר, כדי למהר ככל האפשר בסילוקו של השעיר, ואומרין לו – למשלח או לשעיר : טול וצא, טול וצא ! – הזדרז וצא מכאן! . יקרי (חשובי) ירושלם מלוין אותו – את המשלח את השעיר, עד סוכה הראשונה. עשר סוכות מירושלם ועד צוק – הסלע שממנו המשלח דוחף את השעיר , תשעים ריס (מידת אורך) – מירושלים עד הצוק , שבעה ומחצה – ריס, לכל מיל – זה השיעור של ריס ביחס למיל. נמצא שתשעים ריס הם שנים עשר מילין. - מירושלים עד הצוק היו שנים עשר מילין. מירושלים עד הסוכה הראשונה היה מיל, ובין סוכה לסוכה היה מיל, ומהסוכה האחרונה עד הצוק היו שני מילין. בכל סוכה ישבו אנשים מערב יום הכיפורים, והם ליוו את המשלח עד לסוכה הקרובה . מקור המילה 'ריס' בפרסית. המילה 'ריס' מקבילה למילה היוונית 'סטדיון' - אצטדיון וגם אורך מסלול המירוצים. הריס היה כ-200 מטר. מקור המילה 'מיל' בלטינית. מיל רומי הוא מידת אורך כדי אלף צעדים כפולים. צעד כפול הוא המרחק מהרמת כף רגל בצעד אחד ועד הרמת אותה כף רגל שוב בצעד הבא. מדובר במרחק של כמטר וחצי, ולכן המיל הרומאי בן אלף הצעדים היה כ-1,500 מטר. על כל סוכה וסוכה אומרין – יושבי הסוכות, לו – למשלח את השעיר : הרי מזון והרי מים – שאם הוא חלש - מותר לו לאכול ולשתות . ומלוין – יושבי הסוכות, אותו – את המשלח, מסוכה לסוכה – שהמרחק בין סוכה לסוכה היה מיל אחד, כתחום שבת שמותר ללכת בו ביום הכיפורים , חוץ מן האחרון שבהן – היושב בסוכה האחרונה, שמלווה את המשלח , שאינו מגיע עמו לצוק – לפי שמהסוכה האחרונה עד לצוק היו שני מילין , אלא עומד מרחוק – מלווה את המשלח מיל אחד, ובאמצע הדרך, כמיל לפני הצוק, עומד, ורואה את מעשיו – של המשלח (האמורים במשנה הבאה) . • • •

תלמוד כבש עשו לו מפני הבבליים במשנה שנינו: "וכבש עושין לו מפני הבבליים שהיו מתלשין בשערו ואומרין לו: טול וצא, טול וצא". מציעים מקורות תנאיים המוסיפים פרשנות לדברי המשנה: אית תניי תני: – יש תנא [ש]שונה: כבש גופו (צריך לומר: ' גופה ' = גפּה ("תוספתא כפשוטה")) – הכבש האמור במשנה הוא גדר, קיר . אית תניי תני: – [ו]יש תנא [ש]שונה: כבש ממש – הכבש האמור במשנה הוא גשר משופע .

אמר רבי חייה בר יוסף (אמורא בדור השני) : אלכסנדריין היו אומרים: עד מתי אתם תולין את הקלקלה בנו? – יש מסורת (ראה תוספתא ובבלי להלן) שלפיה יהודים מאלכסנדריה היו מתלשים בשערו ואומרים לו: טול וצא, טול וצא. אבל האלכסנדריים דחו את הדבר ואמרו שאין לייחס להם את ההתנהגות הרעה הזאת. תוספתא יומא ג,יג: כבש עושים לו מפני אלכסנדריים שהיו מתלשים בשערו ואומרים לו: טול וצא, טול וצא. בבלי יומא סו,ב: אמר רבה בר בר חנה: לא בבליים הם אלא אלכסנדריים הם, ומתוך ששונאים את הבבליים הם קורים אותם על שם בבליים ( ייחסו לבבליים את מידותיהם של האלכסנדריים מפני ששנאו את הבבליים ). תניא: אמר רבי יהודה: לא בבליים הם אלא אלכסנדריים הם. הבבלי מגן על הבבליים והירושלמי להפך. • • •

סוכות מירושלים ועד הצוק במשנה שנינו: "יקירי ירושלם היו מלוין אותו עד סוכה הראשונה . עשר סוכות מירושלם ועד צוק, תשעים ריס, שבעה ומחצה לכל מיל ". מציעים ברייתא: תני: – שונה [התנא]: עשר סוכות בתוך שנים עשר מיל – הסוכה הראשונה היתה רחוקה מיל מירושלים, ובין סוכה לסוכה היה מיל, והסוכה האחרונה היתה רחוקה שני מילין מן הצוק. נמצא שהיו יכולים ללוות אותו מירושלים לסוכה הראשונה, שמיל הוא תחום שבת, ומי שקנה שביתה בסוכה יכול היה ללוות אותו עד הסוכה שלאחריה, ומי שהיה בסוכה האחרונה היה מלווה אותו מיל ועומד מרחוק ורואה את מעשיו (כמפורש במשנה הבאה) ; דברי רבי מאיר (גדול התנאים בדור הרביעי) – במשנתנו שנינו כרבי מאיר . רבי יהודה (בר אלעאי, מגדולי התנאים בדור הרביעי) אומר: תשע (כך הגרסה בתוספתא ובכמה מנוסחי הבבלי. במסירה שלפנינו מחק מגיה 'תשע' וכתב 'עשר' כמו בכמה מנוסחי הבבלי) סוכות בתוך עשרה מיל – רבי יהודה סובר שלא היו אלא עשרה מילין בין ירושלים והצוק, והסוכה הראשונה היתה רחוקה מיל מירושלים, ובין סוכה לסוכה היה מיל, והסוכה התשיעית היתה רחוקה מיל מן הצוק. נמצא שמי שהיה בסוכה האחרונה היה מלווה אותו עד לצוק . רבי יוסי (בר חלפתא, תנא בדור הרביעי) אומר: חמש – סוכות בתוך עשרה מיל , וכולן על ידי עירוב (מילים אלו נוספו במסירה שלפנינו על ידי מגיה כמו בבבלי) – גם רבי יוסי סובר שלא היו אלא עשרה מילין בין ירושלים והצוק, והסוכה הראשונה היתה רחוקה מיל מירושלים, ובין סוכה לסוכה היו שני מילין, והסוכה החמישית היתה רחוקה מיל מן הצוק, ומי שהיו בארבע הסוכות הראשונות היו מערבים עירובי תחומים בסוף מיל בין סוכתם ובין הסוכה הבאה, ולכן יכלו ללוות את המשלח מסוכתם עד לסוכה הבאה, ומי שהיה בסוכה האחרונה היה מלווה אותו עד לצוק בלא עירוב . וכן אמר לי – אמר לרבי יוסי, אליעזר (צריך לומר: 'אלעזר') בני: יכול אני לעשותן שתים על ידי עירוב – ואין צורך לעשות חמש סוכות, שהסוכה הראשונה תהיה רחוקה ארבעה מילין מירושלים, ובין הסוכה הראשונה לסוכה השנייה יהיו ארבעה מילין, והסוכה השנייה תהיה רחוקה שני מילין מן הצוק, ויקרי ירושלים יערבו עירובי תחומים בסוף מיל מירושלים ויוכלו ללוות את המשלח שני מילין מירושלים, ובכל סוכה יהיה מי שיערב בסוף מיל מסוכתו לכיוון ירושלים ומי שיערב בסוף מיל מסוכתו לכיוון הצוק, וזה מהסוכה הראשונה שיערב לכיוון ירושלים יוכל ללוות את המשלח שני מילין, מהמקום שיגיעו יקרי ירושלים עד לסוכה הראשונה, וזה שיערב לכיוון הצוק יוכל ללוות אותו שני מילין מהסוכה הראשונה, וזה מהסוכה השנייה שיערב לכיוון ירושלים יוכל ללוות את המשלח שני מילין, מהמקום שיגיע זה מהסוכה הראשונה עד לסוכה השנייה, וזה שיערב לכיוון הצוק יוכל ללוות אותו שני מילין, מהסוכה השנייה עד לצוק . תוספתא יומא ג,יג: יקרי ירושלם מלווים אותו עד סוכה ראשונה, מפני שעשר סוכות בתוך שנים עשר מילין היו; דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר: תשע סוכות בתוך עשרה מילין היו. רבי יוסה אומר: חמש סוכות בתוך עשרה מילין היו, ומערבים מזו לזו. אמר רבי יוסה ברבי יהודה: יכול אני לעשותן שתי סוכות. בבלי יומא סז,א: תנו רבנן: עשר סוכות ושנים עשר מילין היו; דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר: תשע / עשר סוכות ועשרה מילין ( לפי הגרסה 'עשר סוכות' היתה הסוכה העשירית בצוק עצמו ). רבי יוסי אומר: חמש סוכות ועשרה מילין, וכולן על ידי עירוב. אמר רבי יוסי: סח לי אלעזר בני: אם על ידי עירוב - יכולני לעשות אפילו שתי סוכות ועשרה מילין. כמאן אזלא הא דתניא: מלווים אותו מסוכה לסוכה, חוץ מן האחרון שבהם, שאין מגיע עימו לצוק אלא עומד מרחוק ורואה את מעשיו? - כמאן? כרבי מאיר ( שלדעתו האחרון ליווה אותו עד מיל מן הצוק, אבל לדעת רבי יהודה ורבי יוסי האחרון ליווה אותו עד לצוק ). • • •

חלשים וילדים אוכלים ושותים ביום הכיפורים במשנה שנינו: "על כל סוכה וסוכה אומרין לו: הרי מזון והרי מים". מנמקים: לייפות את כוחו – יושבי הסוכות אומרים כך למשלח כדי לחזק אותו, שלא ייחלש מחמת רעב וצמא . למה? – כיצד האמירה הזו מחזקת את המשלח? שאין יצר הרע תאב (מתאווה, משתוקק) אלא דבר שהוא אסור לו – הנטייה שבלב האדם למעשים רעים גורמת שהאדם מתאווה לדברים אסורים ולא לדברים מותרים, ולכן כשמתירים לאדם לאכול ולשתות ביום הכיפורים כשהוא רעב וצמא, האדם אינו מתאווה עוד לאכול ולשתות. לכן יושבי הסוכות אומרים למשלח: "הרי מזון והרי מים", כי על ידי שהם מתירים לו לאכול ולשתות, אינו מתאווה לאכול ולשתות, וכך הם מחזקים אותו . ומציעים מעשה הממחיש את האמור לפני כן: כהדא: – כמו זאת (המעשה שלהלן): רבי מנא (השני, מגדולי אמוראי ארץ ישראל בדור החמישי) סלק למבקרה לרבי חגיי (אמורא ארץ ישראלי בדור השלישי והרביעי) דהוה תשיש – רבי מנא עלה לבקר את רבי חגיי (ביום הכיפורים), שהיה תשוש (חלש, חולה, כי היה זקן מאוד באותו הזמן) . אמר ליה: – אמר לו (רבי חגיי לרבי מנא): צהינא – צמא אני . אמר ליה: – אמר לו (רבי מנא לרבי חגיי): שתה. שבקיה ונחת ליה – עזבו (רבי מנא את רבי חגיי) וירד לו . בתר שעה סלק לגביה – אחרי שעה (כעבור זמן) עלה (רבי מנא) אצלו (אצל רבי חגיי) . אמר ליה: – אמר לו (רבי מנא לרבי חגיי): מה עבדת ההיא צהיותך? – מה עשתה אותה צמיאתך? (איך היה צמאונך?) אמר ליה: – אמר לו (רבי חגיי לרבי מנא): כד שרית לי, אזלת לה – כאשר התרת לי (לשתות), הלכה לה (נעלם הצימאון. - מעשה זה ממחיש שאין היצר תאב אלא לדבר שהוא אסור לו) . ומספרים: רבי חייה בר בא (אמורא ארץ ישראלי בדור השלישי) הוה משתעי הדין עובדא – היה מספר את המעשה (סיפור המעשה) הזה : חד בר נש הוה מהלך בשוקא וברתיה עימיה – אדם אחד היה מהלך בשוק (לקנות) ובתו עמו . אמרה ליה ברתיה: – אמרה לו בתו: אבא, צהייא אנא – אבי, צמאה אני . אמר לה: – אמר לה: אורכין ציבחד – המתיני מעט . אמרה ליה: – אמרה לו (שנית): אבא, צהייא אנא – אבי, צמאה אני . אמר לה: – אמר לה: אורכין ציבחד – המתיני מעט . ומיתת – ומתה (מצמא. - ממעשה זה יש ללמוד שיש להשקות מיד ילד צמא ואין להמתין, שלא ימות מצמא) . ומספרים עוד: רבי אחא (אמורא ארץ ישראלי בדור הרביעי) , כד מפני מוספא הוה אמר קומיהון: – כאשר היה גומר את (תפילת) המוסף (ביום הכיפורים) היה אומר לפניהם (לפני הציבור בבית הכנסת): אחינן, מאן דאית ליה מיינוק ייזיל בגיניה – אחינו, מי שיש לו תינוק (ילד) יילך (לביתו) בשבילו (בשביל הילד להאכיל אותו, כדי שלא יבוא לידי סכנה וימות. - ילדים אינם אסורים לאכול ולשתות ביום הכיפורים, ולכן אמירה שמותר להם לאכול ולשתות לא תייפה את כוחם, אלא יש להאכיל אותם) . ב"תוספתא כפשוטה", מועד ב, עמוד 889, כתב, שרבי אחא, כשהיה גומר את תפילת המוסף ביום הכיפורים, היה אומר להם שיילכו להאכיל את התינוקות, כי מנהג הגדולים בכל יום שיש בו מוסף היה לאכול ולשתות לאחר תפילת המוסף. תוספתא יומא ד,ב: רבי עקיבא היה מפטיר ( את העם ביום הכיפורים ) בבית המדרש בשביל התינוקות שיאכילום אבותיהם ( כדי שיילכו ויאכילו אותם ). רבי אחא עשה כרבי עקיבא. • • •