אור לישרים על תלמוד ירושלמי יומא ו:ב

משנה בא לו אצל שעיר המשתלח – לאחר שגמר הכוהן הגדול את מתנות הדם של הפר והשעיר לשם (משנה לעיל ה,ו), בא הכוהן הגדול למקום שעמד השעיר המשתלח (משנה לעיל ד,ב) , וסמך שתי ידיו עליו – על השעיר בין קרניו, ונתוודה – על כל ישראל . וכך היה אומר – בווידויו : אנא השם – הכוהן הגדול היה אומר את השם המפורש ככתבו , עוו פשעו חטאו לפניך עמך בית ישראל. אנא בשם (בשני כתבי יד של המשנה: 'השם', ובכתב יד שלישי: 'בשם', וראה ירושלמי לעיל ג,ח) , כפר נא לעוונות ולפשעים ולחטאים שעוו שפשעו ושחטאו לפניך עמך בית ישראל, ככתוב בתורת משה עבדך לאמר: "כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם, מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי י'י תִּטְהָרוּ" (ויקרא טז,ל) . והן – הכוהנים והעם העומדים בעזרה, כששמעו את השם המפורש, עונין אחריו: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. • • •

תלמוד הווידוי על השעיר המשתלח במשנה שנינו: "בא לו אצל שעיר המשתלח, וסמך שתי ידיו עליו ונתוודה. וכך היה אומר: אנא השם, עוו פשעו חטאו לפניך עמך בית ישראל...". מציעים ברייתא: תני – שונה בר קפרא (בדור המעבר שבין התנאים לאמוראים) : 'עוו פשעו חטאו', שלא להזכיר גנויין של ישראל – בר קפרא במשנתו שנה את משנתנו בלשון זה: 'וכך היה אומר: אנא השם, עוו פשעו חטאו לפניך. אנא בשם, כפר נא לעוונות ולפשעים ולחטאים שעוו שפשעו ושחטאו לפניך', ולא שנה בשני המשפטים את המילים 'עמך בית ישראל', מפני שהכוהן הגדול בווידויו על השעיר המשתלח לא הזכיר את המילים האלו, כדי שלא להזכיר במפורש את גנותם של ישראל . • • •

עד מתי השעיר המשתלח זקוק להיות חי? כאן התחלת מקבילה בירושלמי שבועות א,ז. מביאים מדרש הלכה: נאמר בשעיר המשתלח: " וְהַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַעֲזָאזֵל יָעֳמַד חַי לִפְנֵי ה' לְכַפֵּר עָלָיו " (ויקרא טז,י) – השעיר לעזאזל יישאר בחיים ולא יישחט, להתוודות עליו את כל עוונות בני ישראל; ויש ללמוד מהמילים "יעומד חי": - מלמד שהוא עתיד למות – השעיר המשתלח בעודו עומד לפני ה' הוא חי, ומכאן שאחר כך הוא עתיד למות, ששילוחו לעזאזל הוא למיתה (בתורה לא נאמר אלא שהשעיר משתלח במדבר, ולא נאמר שהוא משתלח שם למיתה, והכתוב "יעומד חי" מלמד שהוא משתלח שם למיתה, שהמשלח אותו דוחפו לאחוריו מראש ההר) . עד מתי הוא חייה? – עד מתי השעיר המשתלח זקוק להיות חי כדי לכפר עליו? עד "וְכִלָּה מִכַּפֵּר אֶת הַקֹּדֶשׁ וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ " (ויקרא טז,כ) – השעיר המשתלח זקוק להיות חי עד לאחר שיגמור הכוהן הגדול את מתנות הדם של הפר והשעיר לשם בקודש הקודשים ועל הפרוכת ועל המזבח הפנימי. ולכן, אם מת השעיר המשתלח קודם שגמר הכוהן הגדול את מתנות הדם של הפר והשעיר לשם - יביא שני שעירים אחרים ויגריל עליהם כתחילה (כמו שאמר רבי יהודה במשנה לעיל ו,א), אבל אם מת לאחר מתנות הדם - אין צורך בשעיר אחר, ששילוח עצמו אינו מעכב ; דברי רבי יהודה (בר אלעאי, מגדולי התנאים בדור הרביעי) . רבי שמעון (בן יוחאי, תנא בדור הרביעי) אומר: עד שעת הוידוי – השעיר המשתלח זקוק להיות חי עד לאחר שיתוודה עליו הכוהן הגדול, לאחר שיגמור את מתנות הדם של הפר והשעיר לשם. ולכן אם מת השעיר המשתלח קודם שגמר הכוהן הגדול את הווידוי עליו - יביא שעיר אחר בלא הגרלה (כמו שאמר רבי שמעון בברייתא בבבלי יומא מ,א ו-סג,ב), אבל אם מת לאחר הווידוי - אין צורך בשעיר אחר. - רבי יהודה סובר, שכוונת הכתוב "יעומד חי לכפר עליו" היא שהשעיר המשתלח צריך להיות חי עד לאחר הכפרה בדם, ו"לכפר עליו" מוסב על השעיר לשם, ורבי שמעון סובר, שכוונת הכתוב "יעומד חי לכפר עליו" היא שהוא צריך להיות חי עד לאחר הכפרה בדברים, ו"לכפר עליו" מוסב על השעיר המשתלח . תוספתא יומא ג,יב: עד מתי יהא זקוק להיות חי? עד "וכילה מכפר את הקודש" וגו'; דברי רבי יהודה. רבי שמעון אומר: עד שעת וידוי. ספרא "אחרי מות" פרשה ב: "יעומד חי לפני ה'" - מה תלמוד לומר? לפי שנאמר: "לשלח אותו" - שילוחו למיתה. יכול שילוחו לחיים! תלמוד לומר: "יעומד חי לפני ה'". הא כיצד? עמידתו חי לפני ה', ימיתנו בצוק. עד מתי הוא זקוק להיות חי? "לכפר" - עד שיכפר, שנאמר: "וכילה מכפר את הקודש ואת אוהל מועד ואת המזבח"; דברי רבי יהודה. רבי שמעון אומר: "לכפר עליו" - כפרה שהיא בגופו ( כפרה באמצעות וידוי דברים על גופו של השעיר עצמו ). בבלי יומא מ,ב: תניא: "יעומד חי לפני ה' לכפר עליו" - עד מתי יהא זקוק להיות חי? עד שעת מתן דמו של חבירו; דברי רבי יהודה. רבי שמעון אומר: עד שעת וידוי דברים. במאי קא מיפלגי? כדתניא: "לכפר" - בכפרת דמים הכתוב מדבר, וכן הוא אומר: "וכילה מכפר את הקודש" - מה להלן בכפרת דמים, אף כאן בכפרת דמים; דברי רבי יהודה. רבי שמעון אומר: "לכפר" - בכפרה שבגופו הכתוב מדבר. ומציעים נפקות בין שתי הדעות החולקות: על דעתיה דרבי יהודה – על דעתו של רבי יהודה , הוידוי מעכב (צריך לומר: ' אין הוידוי מעכב ') – הווידויים של הכוהן הגדול ביום הכיפורים אינם מעכבים את העבודה אם לא התוודה, שהרי לדעתו השעיר המשתלח אינו זקוק להיות חי עד לאחר הווידוי עליו ; על דעתיה דרבי שמעון – על דעתו של רבי שמעון , אין הוידוי מעכב (צריך לומר: ' הוידוי מעכב ') – הווידויים של הכוהן הגדול ביום הכיפורים אינם מעכבים את העבודה אם לא התוודה, שהרי לדעתו השעיר המשתלח זקוק להיות חי עד לאחר הווידוי עליו . ומציעים מקרה נפקות בין שתי הדעות החולקות: מה נפק מן ביניהון? – מה יוצא מביניהם? (מה מקרה הנפקות בין רבי יהודה ורבי שמעון?) שלחו בלא ווידוי – במקרה ששלח הכוהן הגדול את השעיר לעזאזל בלא שהתוודה עליו לפני ששלחו, - על דעתיה דרבי יהודה – על דעתו של רבי יהודה , צריך להביא שעיר אחר (צריך לומר: ' אינו צריך להביא שעיר אחר ') – שהרי לדעתו אין וידוי מעכב ; על דעתיה דרבי שמעון – על דעתו של רבי שמעון , אינו צריך להביא שעיר אחר (צריך לומר: ' צריך להביא שעיר אחר ') – ולהתוודות עליו ואחר כך לשלח אותו, שהרי לדעתו וידוי מעכב . ומציעים מקרה נפקות נוסף בין שתי הדעות החולקות: אף בפר כן – דינו של פר יום הכיפורים זהה לדינו של שעיר המשתלח . שחטו בלא וידוי – במקרה ששחט הכוהן הגדול את הפר בלא שהתוודה עליו לפני ששחטו, - על דעתיה דרבי יהודה – על דעתו של רבי יהודה , צריך להביא פר אחר (צריך לומר: ' אינו צריך להביא פר אחר ') – שהרי לדעתו אין וידוי מעכב ; על דעתיה דרבי שמעון – על דעתו של רבי שמעון , אינו צריך להביא פר אחר (צריך לומר: ' צריך להביא פר אחר ') – ולהתוודות עליו ואחר כך לשחוט אותו, שהרי לדעתו וידוי מעכב . ההגהות בקטע זה הן כמו שהגיה ב"שיירי קורבן" כאן וב"קורבן העדה" במקבילה וב"נועם ירושלמי". ומציעים בעיה: נתודה – הכוהן הגדול על פר יום הכיפורים, ושחטו ונשפך הדם - ומציעים את הדין החל במקרה זה: ואת (צריך לומר: ' את ', כמו במקבילה) אמר: – אתה אומר: צריך להביא פר אחר – כדי להזות מדמו את המתנות (כמו ששנינו במשנה לעיל ה,ז) . - ויש להציע בעיה בעניין זה: צריך להתודות עליו פעם שנייה, או כבר יצא בוידויו של ראשון? – האם הכוהן הגדול צריך להתוודות שוב על הפר השני, שהרי הוא מכפר בדמו של הפר השני, והווידוי תלוי בקורבן שבו הוא מכפר, או שמא אינו צריך להתוודות שוב על הפר השני, כיוון שכבר יצא ידי חובת וידוי בווידוי על הפר הראשון, שאין הווידוי תלוי בקורבן שבו הוא מכפר? ומציעים בעיה נוספת המקבילה לבעיה הקודמת: אף בשעיר המשתלח כן (נראה שצריך לומר: 'אף בשעיר כן') – שחט את השעיר לשם ונשפך דמו, שהדין הוא שצריך להביא שעיר אחר כדי להזות מדמו את המתנות . - ויש להציע בעיה בעניין זה: צריך להגריל עליו פעם שנייה, או כבר יצא בהגרילו של ראשון? – האם הכוהן הגדול צריך להביא שני שעירים ולהגריל שוב עליהם, או שמא הוא מביא שעיר אחד במקום השעיר שנשפך דמו, ואינו צריך להביא שני שעירים ולהגריל שוב עליהם, כיוון שכבר יצא ידי חובת הגרלה בהגרלה על השעיר הראשון שנשפך דמו? אין מובן לבעיה לפי נוסח הירושלמי שלפנינו 'אף בשעיר המשתלח כן', שכן בכל מקרה שמת השעיר המשתלח בעוד הוא זקוק להיות חי, לדעת רבי יהודה יביא שני שעירים אחרים ויגריל עליהם כתחילה, ולדעת רבי שמעון יביא שעיר אחר בלא הגרלה, כמו שכתבנו לעיל. לכן פירשנו שהבעיה היא במקרה שנשפך דמו של השעיר לשם. ואומנם במקרה זה אמר רבי יהודה במשנה לעיל ו,א שימות המשתלח ויביא שני שעירים אחרים ויגריל עליהם כתחילה, אבל הבעיה היא לפי התנא הראשון במשנה שם, שלא אמר אלא שבמקרה שמת השעיר לשם או שמת השעיר המשתלח משהגריל, שיביא שני שעירים אחרים ויגריל עליהם כתחילה, אבל לא אמר במקרה שנשפך דמו של השעיר לשם, האם יביא שני שעירים אחרים ויגריל עליהם כתחילה או שמא יביא שעיר אחר בלא הגרלה. אין פושטים את שתי הבעיות. עד כאן המקבילה בירושלמי שבועות. • • •