אור לישרים על תלמוד ירושלמי יומא ה:ד

משנה נטל את הדם – לאחר שהתפלל הכוהן הגדול, נטל את מזרק הדם של הפר, ממי שהוא ממרס בו – מידו של כוהן שהיה מנער ומערב אותו כדי שלא יקרש (משנה לעיל ד,ג) , נכנס למקום שנכנס – לקודש הקודשים , ועמד במקום שעמד – על יד הארון, בין הבדים , והזה ממנו – מן הדם באצבעו, אחת למעלן – הזאה אחת לצד התקרה, ושבע למטן – שבע הזאות לצד הרצפה , ולא היה מתכוון להזות לא למעלן ולא למטן – לא כיוון להזות את הדם בדיוק למעלה או למטה, אלא כמצליף – כמי שמרים ידו להכות בשוט בחברו, שאינו מכוון מקום המכה בדיוק . וכך היה מונה – היה סופר את ההזאות בקול : אחת – היא ההזאה שלמעלה שנמנית לחוד , אחת ואחת, אחת ושתים, אחת ושלש, אחת וארבע, אחת וחמש, אחת ושש, אחת ושבע – בהזאות שלמטה מתחיל מניין חדש, וכל הזאה והזאה שלמטה היה מונה עימה תחילה את ההזאה שלמעלה, והטעם מבואר להלן . יצא – הכוהן הגדול מקודש הקודשים לאחר שגמר להזות, והניחו – את מזרק הדם של הפר, על כן (בסיס שעליו ניצב כלי) הזהב שהיה בהיכל. הביאו לו את השעיר – לאחר שהניח הכוהן הגדול את מזרק דם הפר על כן הזהב שבהיכל, יצא לעזרה, ושם הביאו לו את השעיר שעלה עליו הגורל לשם , שחטו וקיבל במזרק את דמו. נכנס למקום שנכנס – לקודש הקודשים , ועמד במקום שעמד – בין בדי הארון , והזה ממנו – מדם השעיר, אחת למעלן ושבע למטן, ולא היה מתכוון להזות לא למעלן ולא למטן אלא כמצליף. וכך היה מונה: אחת, אחת ואחת, אחת ושתים, אחת ושלש, אחת וארבע, אחת וחמש, אחת ושש, אחת ושבע. יצא – מקודש הקודשים, והניחו – את המזרק עם דם השעיר, על כן השיני שהיה בהיכל – שהיו שם שני כנים, על אחד הניח מקודם את מזרק דם הפר, ועל השני הניח עכשיו את מזרק דם השעיר . רבי יהודה אומר: לא היה שם אלא כן אחד בלבד. נטל דם הפר – מהכן, והניח דם השעיר – על הכן , והזה ממנו – מדם הפר, על הפרוכת שכנגד הארון מבחוץ – בהיכל, אחת למעלן ושבע למטן, ולא היה מתכוון להזות לא למעלן ולא למטן אלא כמצליף. וכך היה מונה: אחת, אחת ואחת, אחת ושתים, אחת ושלש, אחת וארבע, אחת וחמש, אחת ושש, אחת ושבע. נטל דם השעיר – מהכן, והניח דם הפר – על הכן , והזה ממנו – מדם השעיר, על הפרוכת שכנגד הארון מבחוץ אחת למעלן ושבע למטן, ולא היה מתכוון להזות לא למעלן ולא למטן אלא כמצליף. וכך היה מונה: אחת, אחת ואחת, אחת ושתים, אחת ושלש, אחת וארבע, אחת וחמש, אחת ושש, אחת ושבע. עירה דם הפר לתוך דם השעיר – לתוך המזרק שבו דם השעיר , ונתן את המלא בתוך הריקם – חזר ועירה את כל הדם מן המזרק המלא בדם הפר ובדם השעיר לתוך המזרק הריק שהיה בו לפני כן דם הפר, כדי שיתערבו הדמים יפה . "וְיָצָא אֶל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר לִפְנֵי י'י וְכִפֶּר עָלָיו" (ויקרא טז,יח) – לאחר שגמר הכוהן הגדול להזות מדם הפר ומדם השעיר בקודש הקודשים ועל הפרוכת, הוא יצא אל המזבח שבהיכל לתת על קרנותיו מתערובת דם הפר ודם השעיר, - זה מזבח הזהב – שבהיכל, שהוא נקרא לפני ה'. • • •

תלמוד הזאות דם הפר בקודש הקודשים במשנה שנינו: "ולא היה מתכוון להזות לא למעלן ולא למטן אלא כמצליף". שואלים: מהו – מה פירוש: כמצליף? ומשיבים: רבי שמואל בר חנניה (אמורא ארץ ישראלי בדור השלישי-הרביעי) אמר בשם רבי לעזר (אמורא בדור השני) : כמטוורד (צריך לומר: 'כמטוור ר ', ובהבאת הירושלמי בר"ח ובתוספות: 'כמטברר') – כמצליף (השורש המרובע טברר בבניין פיעל נמצא בכמה פיוטים ארץ ישראלים ומשמעו: הצליף / הרים קול) . בבלי יומא נד,ב: מאי כמצליף? - מחווי ( מראה בידו ) רב יהודה: כמנגדנא ( כמכה בשוט ).

במשנה שנינו: "וכך היה מונה: אחת, אחת ואחת, אחת ושתים, אחת ושלש, אחת וארבע, אחת וחמש, אחת ושש, אחת ושבע". מביאים שני טעמים למניית ההזאות באופן הזה. אמר רבי יוחנן (גדול אמוראי ארץ ישראל בדור השני) : כדי שלא יטעה – כל הזאה והזאה שלמטה היה מונה עימה תחילה את ההזאה שלמעלה, כדי שלא יטעה ויבוא לכלול את ההזאה שלמעלה במניין שבע ההזאות שלמטה . אמר רבי זעורא (רבי זירא, מגדולי אמוראי ארץ ישראל בדור השלישי) : כדי שיגמור הזיותיו מתוך שבע – הוא מונה את ההזאות באופן הזה, כדי שיגמור את ההזאות בהזכירו את המספר "שבע", שמספר זה הוא מקודש והוא חביב (ויקרא רבה כט,יא; פסיקתא דרב כהנא כג,י) . ומציעים קושיה מברייתא על האמור לפני כן: והא קתני (צריך לומר: 'והא תני ') : – והרי [התנא] שונה: שבע ואחת! – לדעת רבי יהודה (בברייתא שבתוספתא ובבבלי), כך היה מונה: "אחת, אחת ואחת, שתיים ואחת, שלוש ואחת, ארבע ואחת, חמש ואחת, שש ואחת, שבע ואחת", שכל הזאה והזאה שלמטה היה מונה תחילה את ההזאה שלמטה ואחר כך היה מונה עימה את ההזאה שלמעלה. הרי שלדעה זו אינו גומר את ההזאות בהזכירו את המספר "שבע", ואם כן, יש לפרוך את טעמו של רבי זעורה! (אין מתרצים את הקושיה) מביאים מדרש הלכה אמוראי כמקור למניית ההזאות באופן הזה. אמר רבי בון (רבי אבון, מגדולי אמוראי ארץ ישראל בדור החמישי) : כתוב – בעבודה ביום הכיפורים : " וְלָקַח מִדַּם הַפָּר, וְהִזָּה בְאֶצְבָּעוֹ עַל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת קֵדְמָה, וְלִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת יַזֶּה שֶׁבַע פְּעָמִים מִן הַדָּם בְּאֶצְבָּעוֹ " (ויקרא טז,יד) – הכוהן הגדול לוקח את דם הפר שנאסף בתוך מזרק, ומזה מדם הפר בקודש הקודשים פעם אחת למעלה מן הכפורת בצד המזרחי שלה, ובנוסף מזה שבע פעמים למטה לפני הכפורת . מה תלמוד לומר – מה יש ללמוד מהמילה היתירה "יַזֶּה"? – שהרי כבר כתוב בתחילת הפסוק "וְהִזָּה"! כדי שתהא הזייה ראשונה נמנית עמהן – יש למנות את ההזאה הראשונה שלמעלה עם כל הזאה והזאה משבע ההזאות שלמטה . תוספתא יומא ב,טז: וכך היה מונה: אחת, אחת ואחת, אחת ושתיים, אחת ושלוש, אחת וארבע, אחת וחמש, אחת ושש, אחת ושבע. - רבי יהודה אמר משם רבי ליעזר: כך היה מונה: אחת, אחת ואחת, שתיים ואחת, שלוש ואחת, ארבע ואחת, חמש ואחת, שש ואחת, שבע ואחת. בבלי יומא נה,א: תנו רבנן: אחת, אחת ואחת, אחת ושתיים, אחת ושלוש, אחת וארבע, אחת וחמש, אחת ושש, אחת ושבע; דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר: אחת, אחת ואחת, שתיים ואחת, שלוש ואחת, ארבע ואחת, חמש ואחת, שש ואחת, שבע ואחת. דכולי עלמא מיהת הזאה ראשונה צריכה מניין עם כל אחת ואחת. מאי טעמא? - רבי אלעזר אמר: שלא יטעה בהזאות. - רבי יוחנן אמר: אמר קרא: "ולפני הכפורת יזה" (ויקרא טז,יד) - שאין תלמוד לומר "יזה", ומה תלמוד לומר "יזה"? לימד על הזאה ראשונה שצריכה מניין עם כל אחת ואחת. הטעם שאמר רבי אלעזר בבבלי הוא הטעם שאמר רבי יוחנן בירושלמי. המקור בכתוב שאמר רבי יוחנן בבבלי הוא המקור בכתוב שאמר רבי בון בירושלמי. • • •

הזאות דם הפר ודם השעיר בקודש הקודשים במשנה כאן שנינו בעניין דם הפר: "והזה ממנו אחת למעלן ושבע למטן". ובמשנה להלן שנינו בעניין דם השעיר: "והזה ממנו אחת למעלן ושבע למטן". בהזאות דם הפר נאמר: "וְלָקַח מִדַּם הַפָּר, וְהִזָּה בְאֶצְבָּעוֹ עַל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת קֵדְמָה, וְלִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת יַזֶּה שֶׁבַע פְּעָמִים מִן הַדָּם בְּאֶצְבָּעוֹ" (ויקרא טז,יד). ובהזאות דם השעיר נאמר: "וְשָׁחַט אֶת שְׂעִיר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לָעָם וְהֵבִיא אֶת דָּמוֹ אֶל מִבֵּית לַפָּרֹכֶת, וְעָשָׂה אֶת דָּמוֹ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְדַם הַפָּר, וְהִזָּה אֹתוֹ עַל הַכַּפֹּרֶת וְלִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת " (ויקרא טז,טו). מביאים מדרש הלכה אמוראי בעניין הזאות דם השעיר: כתוב – בדם השעיר : "וְהִזָּה אֹתוֹ עַל הַכַּפֹּרֶת" (ויקרא טז,טו) . יכול על גגה! – אולי יעלה על דעתך שצריך להזות את ההזאה הראשונה שלמעלה על גגה (הצד העליון) של הכפורת משום שנאמר בה "על הכפורת"! תלמוד לומר (הכתוב מלמד לומר) : "לפני הכפורת" (נראה שצריך לומר: " עַל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת " (ויקרא טז,יד)) – יש ללמוד דם השעיר מדם הפר. מה דם הפר - לא על גגה של הכפורת, כי כתוב בדם הפר "על פני הכפורת", ולא כתוב "על הכפורת", אף דם השעיר - לא על גגה של הכפורת . יכול על מצחה! – אם למדים מ"על פני הכפורת", אולי יעלה על דעתך שצריך להזות את ההזאה הראשונה שלמעלה על מצחה (הפנים, הצד הקדמי שעוביו טפח) של הכפורת! תלמוד לומר (הכתוב מלמד לומר) : "עַל הַכַּפֹּרֶת " "וְלִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת " (ויקרא טז,טו) – הכתוב בדם השעיר מקיש (משווה) את ההזאה הראשונה שלמעלה שנאמר בה "על" לשבע ההזאות שלמטה שנאמר בהן "לפני". מה "לפני" - לא על הכפורת, שכך משמעו של "לפני", אף "על" - לא על הכפורת . בבלי יומא נה,א: תנא: כשהוא מזה, אינו מזה על הכפורת אלא כנגד עוביה / טפחה של הכפורת... מנא הני מילי? - אמר רב אחא בר יעקב אמר רבי זירא: אמר קרא: "והיזה אותו על הכפורת ולפני הכפורת" (ויקרא טז,טו). ...לאקושי "על" ל"לפני". מה "לפני" - דלאו "על", אף "על" נמי - דלאו "על". מביאים מחלוקת אמוראים בעניין הזאות דם השעיר. רבי זעורה (רבי זירא, מגדולי אמוראי ארץ ישראל בדור השלישי) אמר: צריך שיהא נוגע – נראה ש"צריך" כאן פירושו: רשאי, שכשהוא מזה מותר שיהיה הדם נוגע בכפורת (אין לפרש "צריך" במשמעו הרגיל, שהרי למדים לעיל מן הכתוב שאינו מזה לא על גגה ולא על מצחה של הכפורת, ולכן ודאי שאינו צריך שיהיה הדם נוגע בכפורת) . רבי שמואל בר רב יצחק (אמורא בדור השלישי) אמר: אינו צריך שיהא נוגע – נראה ש"אינו צריך" כאן פירושו: אינו רשאי, שכשהוא מזה אינו מותר שיהיה הדם נוגע בכפורת (לפירושנו "צריך" ו"אינו צריך" כאן ראה "הירושלמי כפשוטו", עמוד 252 והערה בעמוד 557) . הכול מודים בהזאות דם הפר שאינו צריך שיהא נוגע, ואין האמוראים חלוקים אלא בהזאות דם השעיר. כך עולה משתי המימרות הבאות המתייחסות לאמורא השני. אמר רבי בון בר חייה (אמורא ארץ ישראלי בדור השלישי) : טעמא דרבי שמואל בר רב יצחק – הטעם (המקור בכתוב) של רבי שמואל בר רב יצחק : בהזאות דם השעיר נאמר: "וְהִזָּה אֹתוֹ עַל הַכַּפֹּרֶת וְלִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת" (ויקרא טז,טו) - מה 'כפורת' שנאמר להלן – בהזאות דם הפר: "וְהִזָּה בְאֶצְבָּעוֹ עַל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת קֵדְמָה" (ויקרא טז,יד), - (צריך להוסיף: ' לא ', וכן הוא ב"שערי תורת ארץ ישראל") על מצחה לא על גגה ואינו צריך שיהא נוגע – כשהוא מזה את ההזאה הראשונה שלמעלה של דם הפר אינו מזה על גגה או על מצחה של הכפורת, ואינו מותר שיהיה הדם נוגע בכפורת, שהרי כתוב בדם הפר "לפני הכפורת" , אף 'כפורת' שנאמר כאן – בהזאות דם השעיר: "וְהִזָּה אֹתוֹ עַל הַכַּפֹּרֶת " (ויקרא טז,טו), - (צריך להוסיף: ' לא ', וכן הוא ב"שערי תורת ארץ ישראל") על מצחה לא על גגה ואינו צריך שיהא נוגע – כשהוא מזה את ההזאה הראשונה שלמעלה של דם השעיר אינו מזה על גגה או על מצחה של הכפורת, ואינו מותר שיהיה הדם נוגע בכפורת . אמר רבי יוסה (מגדולי אמוראי ארץ ישראל בדור הרביעי) : מיסבור סבר – סָבוֹר סובר רבי בון בר חייה: הזיות שעיר של מעלה למידות מהזיות פר שלמעלן – רבי בון בר חייה אמר, שטעמו של רבי שמואל בר רב יצחק שבהזאה הראשונה שלמעלה של דם השעיר אינו מותר שיהיה הדם נוגע בכפורת, שההזאה הראשונה שלמעלה של דם השעיר למדה מההזאה הראשונה שלמעלה של דם הפר , ואינה כן – כמו שהוא סובר , אלא הזיות שעיר שלמעלן למידות מהזיות פר (צריך לומר: ' שעיר ' ("שערי תורת ארץ ישראל")) שלמטן – ההזאה הראשונה שלמעלה של דם השעיר למדה משבע ההזאות שלמטה של דם השעיר, שבשבע ההזאות שלמטה של דם השעיר אינו מותר שיהיה הדם נוגע בכפורת, שהרי כתוב בהן "לפני הכפורת" .

ומביאים מדרש הלכה: בהזאות דם השעיר נאמר: "וְהִזָּה אֹתוֹ עַל הַכַּפֹּרֶת " (ויקרא טז,טו) (במסירה שלפנינו הוסיף מגיה בטעות '"לפני הכפורת"') - מלמד – כתוב זה מורה, שהוא נותן אחת למעלן – הכוהן הגדול נותן הזאה אחת מדם השעיר למעלה, ש"וְהִזָּה אֹתוֹ " משמע הזאה אחת . " וְהִזָּה אֹתוֹ... וְלִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת" (ויקרא טז,טו) - איני יודע כמה – שאין הכתוב מלמד כמה הזאות הוא נותן מדם השעיר למטה . הרי אני דן – על ידי השוואה לדבר דומה : נאמר מתן דמים בפר למטן, ונאמר מתן דמים בשעיר למטן. מה מתן דמים ה אמורין בפר למטן - שבע הזאות – שנאמר: "וְלִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת יַזֶּה שֶׁבַע פְּעָמִים מִן הַדָּם בְּאֶצְבָּעוֹ" (ויקרא טז,יד) , אף מתן דמים ה אמורין בשעיר למטן - שבע הזאות . או (הסופר במסירה שלפנינו כתב כאן ולהלן 'הו' ומגיה הגיה 'או'. 'הו' היא צורה שבה הומרה אל"ף בה"א) לְכָה (ציווי מוארך של 'לֵךְ') לָךְ לדרך הזו: – תוכל לדון דבר זה גם באופן שונה מן האמור לפני כן: נאמרו דמים – מתן דמים בשעיר, למעלן, ונאמרו דמים – מתן דמים בשעיר, למטן. מה דמים ה אמורין בו למעלן - הזאה אחת – כמו שלמדים לעיל מהכתוב: "וְהִזָּה אֹתוֹ עַל הַכַּפֹּרֶת" (ויקרא טז,טו) . אף דמים ה אמורין בו למטן - הזאה אחת. נראה למי דומה: דנין שלמטן משלמטן, ואין דנין שלמטן משלמעלן – ולכן יש להשוות מתן דם השעיר למטה למתן דם הפר למטה (כמו שדנו באופן הראשון) . או לכה לך לדרך הזו: דנין דם השעיר מדם השעיר, ואין דנין דם השעיר מדם הפר – ולכן יש להשוות מתן דם השעיר למטה למתן דם השעיר למעלה (כמו שדנו באופן השני). - הרי שהדבר נשאר שקול, מפני שיש להשוות לזה ויש להשוות לזה . תלמוד לומר (הכתוב מלמד לומר) : נאמר בשעיר: " וְשָׁחַט אֶת שְׂעִיר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לָעָם וְהֵבִיא אֶת דָּמוֹ אֶל מִבֵּית לַפָּרֹכֶת, וְעָשָׂה אֶת דָּמוֹ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְדַם הַפָּר" (ויקרא טז,טו) – ויש ללמוד מהכתוב הזה, שהזאות דם הפר ודם השעיר שוות, - מה דם הפר למטן - שבע הזאות , אף דם השעיר למטה - שבע הזאות . המשך מדרש ההלכה: ואיני יודע כמה ליתן מדם הפר למעלן – בהזאות דם הפר נאמר: "וְהִזָּה בְאֶצְבָּעוֹ עַל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת קֵדְמָה" (ויקרא טז,יד), ואין הכתוב מלמד כמה הזאות הוא נותן מדם הפר למעלה . נאמר מתן דמים בשעיר למעלן, ונאמר מתן דמים בפר למעלן. מה מתן דמים האמורין בשעיר למעלן - הזאה אחת – כמו שלמדים לעיל מהכתוב: "וְהִזָּה אֹתוֹ עַל הַכַּפֹּרֶת" (ויקרא טז,טו) , אף מתן דמים האמורין בפר למעלן - הזאה אחת. או לכה לך לדרך הזו: – תוכל לדון דבר זה גם באופן שונה מן האמור לפני כן: נאמרו דמים – מתן דמים בפר, למטן, ו נאמרו דמים – מתן דמים בפר, למעלן. מה דמים ה אמורין בו למטה - שבע הזאות – שנאמר: "וְלִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת יַזֶּה שֶׁבַע פְּעָמִים מִן הַדָּם בְּאֶצְבָּעוֹ" (ויקרא טז,יד) , אף דמים ה אמורין בו למעלן - שבע הזאות . נראה למי דומה: דנין שלמעלן משלמעלן, ואין דנין שלמעלן משלמטן – ולכן יש להשוות מתן דם הפר למעלה למתן דם השעיר למעלה (כמו שדנו באופן הראשון) . או לכה לך לדרך הזו: דנין דם הפר מדם הפר, ואין דנין דם הפר מדם השעיר – ולכן יש להשוות מתן דם הפר למעלה למתן דם הפר למטה (כמו שדנו באופן השני). - הרי שהדבר נשאר שקול, מפני שיש להשוות לזה ויש להשוות לזה . תלמוד לומר (הכתוב מלמד לומר) : נאמר בשעיר: "וְעָשָׂה אֶת דָּמוֹ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְדַם הַפָּר" (ויקרא טז,טו) - שיהיו כל מעשיו שוין – יש ללמוד מהכתוב הזה, שהזאות דם הפר ודם השעיר שוות . מה דם הפר למטן - שבע הזאות , אף דם השעיר למטן - שבע הזאות – כמו שכבר אמור לעיל . מה דם השעיר למעלן - הזאה אחת, אף דם הפר למעלן - הזאה אחת. ספרא "אחרי מות" פרשה ג: "והיזה אותו על הכפורת" - מלמד שהוא נותן אחת למעלן. "ולפני הכפורת" - איני יודע כמה. הרי אני דן: נאמר מתן דמים בפר למטן, ונאמר מתן דמים בשעיר למטן. מה מתן דמים האמורים בפר למטן - שבע, אף מתן דמים האמורים בשעיר למטן - שבע. הו לכה לך לדרך הזו: נאמרו בו דמים למעלן, ונאמרו בו דמים למטן. מה דמים האמורים בו למעלן - אחת, אף דמים האמורים בו למטן - אחת. נראה למי דומה: דנים שלמטן משלמטן, ואין דנים שלמטן משלמעלן. הו לכה לך לדרך הזו: דנים דם השעיר מדם השעיר, ואין דנים דם השעיר מדם הפר. תלמוד לומר: "ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר" - מה דם הפר למטן - שבע, אף דם השעיר למטן - שבע. ואיני יודע כמה ליתן מדם הפר למעלן. נאמר מתן דמים בשעיר למעלן, ונאמר מתן דמים בפר למעלן. מה מתן דמים האמורים בשעיר למעלן - אחת, אף מתן דמים האמורים בפר למעלן - אחת. הו לכה לך לדרך זו: נאמרו בו דמים למטן, ונאמרו בו דמים למעלן. מה דמים האמורים בו למטן - שבע, אף דמים האמורים בו למעלן - שבע. נראה למי דומה: דנים שלמעלן משלמעלן, ואין דנים שלמעלן משלמטן. הו לכה לך לדרך הזו: דנים דם הפר מדם הפר, ואין דנים דם הפר מדם השעיר. תלמוד לומר: "ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר" - שיהיו כל מעשיו שווים. מה דם הפר למטן - שבע, אף דם השעיר למטן - שבע. מה דם השעיר למעלן - אחת, אף דם הפר למעלן - אחת. מדרש ההלכה מובא גם בבבלי יומא נה,א. • • •

הזאות דם הפר ודם השעיר על הפרוכת במשנה להלן שנינו: "נטל דם הפר... והזה ממנו על הפרוכת שכנגד הארון מבחוץ, אחת למעלן ושבע למטן... נטל דם השעיר... והזה ממנו על הפרוכת שכנגד הארון מבחוץ, אחת למעלן ושבע למטן". בהזאת הדם על הפרוכת שווים פר ושעיר של יום הכיפורים לפר כוהן משיח ולפר העלם דבר של ציבור. בפר כוהן משיח נאמר: "וְטָבַל הַכֹּהֵן אֶת אֶצְבָּעוֹ בַּדָּם וְהִזָּה מִן הַדָּם שֶׁבַע פְּעָמִים לִפְנֵי ה', אֶת פְּנֵי פָּרֹכֶת הַקֹּדֶשׁ" (ויקרא ד,ו). ובפר העלם דבר של ציבור נאמר: "וְטָבַל הַכֹּהֵן אֶצְבָּעוֹ מִן הַדָּם וְהִזָּה שֶׁבַע פְּעָמִים לִפְנֵי ה', אֵת פְּנֵי הַפָּרֹכֶת" (ויקרא ד,יז). מביאים מדרש הלכה: בפר כוהן משיח נאמר: " וְטָבַל הַכֹּהֵן אֶת אֶצְבָּעוֹ בַּדָּם וְהִזָּה מִן הַדָּם שֶׁבַע פְּעָמִים לִפְנֵי ה' אֶת פְּנֵי פָּרֹכֶת הַקֹּדֶשׁ" (ויקרא ד,ו) – הכוהן הגדול יזה באצבעו מדם הפר שבע פעמים לפני הפרוכת; ויש ללמוד מהכתוב: - צריך לכוין כנגד הקודש – הכוהן הגדול צריך להזות מדם הפר בכיוון אל הפרוכת מבחוץ מול הארון (ובבית שני כנגד מקום הארון) . "הקודש" הוא הכתוב בפר כוהן משיח המדבר בהזאות על הפרוכת, כפי שמוכח ממדרש ההלכה המקביל בספרא המובא להלן. "הקודש" אינו הכתוב ביום הכיפורים: "וְכִפֶּר עַל הַקֹּדֶשׁ מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (ויקרא טז,טז) כפי שפירשו מפרשי הירושלמי, כי הכתוב הזה מתייחס להזאות על הכפורת בקודש הקודשים (-"הקודש") שנזכרו בשני הפסוקים שלפניו, ואילו ההזאות על הפרוכת נלמדות מסופו של הכתוב הזה: "וְכֵן יַעֲשֶׂה לְאֹהֶל מוֹעֵד הַשֹּׁכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם". ספרא דיבורא דחובה פרשה ג: "לפני ה'" (ויקרא ד,ו) - יכול על כל הבית! תלמוד לומר: "את פני הפרוכת" (שם). או "את פני הפרוכת" - יכול על פני הפרוכת כולה! תלמוד לומר: "הקודש" (שם) - מלמד שהוא מכוון כנגד הבדים. בפר ושעיר של יום הכיפורים נאמר: "וְיָצָא אֶל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר לִפְנֵי ה' וְכִפֶּר עָלָיו, וְלָקַח מִדַּם הַפָּר וּמִדַּם הַשָּׂעִיר, וְנָתַן עַל קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב" (ויקרא טז,יח). במשנה להלן שנינו: "'ויצא אל המזבח אשר לפני ה' וכיפר עליו' (ויקרא טז,יח) - זה מזבח הזהב". בפר כוהן משיח נאמר: "וְנָתַן הַכֹּהֵן מִן הַדָּם עַל קַרְנוֹת מִזְבַּח קְטֹרֶת הַסַּמִּים לִפְנֵי ה' אֲשֶׁר בְּאֹהֶל מוֹעֵד" (ויקרא ד,ז). ובפר העלם דבר של ציבור נאמר: "וּמִן הַדָּם יִתֵּן עַל קַרְנֹת הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר לִפְנֵי ה' אֲשֶׁר בְּאֹהֶל מוֹעֵד" (ויקרא ד,יח). ומביאים מדרש הלכה: אמר רבי נחמיה (תנא בדור הרביעי) : לפי שמצאנו בפר הבא על כל המצות שהוא עומד חוץ למזבח ומזה על הפרוכת בשעה שהוא מזה – בפר העלם דבר של ציבור, הכוהן הגדול המזה מהדם על הפרוכת עומד בשעת ההזאות כשמזבח הקטורת (המזבח הפנימי) לפניו, שכן משמע מהכתובים שהוא מזה מהדם על הפרוכת ואחר כך מבלי לזוז ממקומו הוא נותן מהדם על קרנות מזבח הקטורת, ומכאן שהכוהן הגדול עומד כשהמזבח לפניו, והמזבח מפסיק בינו ובין הפרוכת, והוא מזה על הפרוכת מרחוק בכיוון אל הפרוכת . יכול אף זה כן! – אולי יעלה על דעתך, שגם ביום הכיפורים, הכוהן הגדול המזה מדם הפר ומדם השעיר על הפרוכת עומד בשעת ההזאות כשמזבח הקטורת לפניו! תלמוד לומר (הכתוב מלמד לומר) : ביום הכיפורים נאמר: " וְיָצָא אֶל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר לִפְנֵי י'י וְכִפֶּר עָלָיו " (ויקרא טז,יח) – הכוהן הגדול יוצא אל מזבח הקטורת שבהיכל ומטהר אותו . ואיכן היה? – היכן עמד הכוהן הגדול לפני שיצא אל המזבח ונתן מדם הפר והשעיר על קרנותיו? לפנים מן המזבח – הוא עמד לפנים ממזבח הקטורת, בין המזבח ובין הפרוכת, והיזה על הפרוכת, ולכן כתוב "ויצא אל המזבח" . או אינו מדבר אלא על מזבח החיצון! – אולי הכתוב שנאמר ביום הכיפורים אינו מדבר במזבח הקטורת אלא במזבח החיצון, שהרי לא נאמר 'מזבח קטורת הסמים', ופירוש הכתוב "ויצא אל המזבח" הוא שיצא מן ההיכל אל מזבח החיצון שבעזרה, ואם כן, אפשר שבשעה שהוא מזה על הפרוכת הוא עומד חוץ למזבח הקטורת ומזה, כמו בפר העלם דבר של ציבור! תלמוד לומר (הכתוב מלמד לומר) : "אֲשֶׁר לִפְנֵי י'י" (ויקרא טז,יח) – המזבח שלפני ה' הוא מזבח הקטורת ולא מזבח החיצון . ויש להציע מסקנה: הא – הווי (נמצא), אינו מדבר אלא על מזבח הפנימי – הכתוב שנאמר ביום הכיפורים מדבר במזבח הקטורת . ספרא דיבורא דחובה פרשה ג: "לפני ה'" (ויקרא ד,ו) - מה תלמוד לומר? אמר רבי נחמיה: לפי שמצינו בפר הבא ביום הכיפורים שהוא עומד לפנים מן המזבח ומזה על הפרוכת בשעה שהוא מזה. יכול אף זה כן! ( אף בפר כוהן משיח יעמוד לפנים מן המזבח ויזה על הפרוכת! ) תלמוד לומר: "מזבח קטורת הסמים לפני ה'" (שם), ואין הכוהן לפני ה' ( אלא הוא עומד חוץ למזבח ומזה על הפרוכת ). ספרא "אחרי מות" פרשה ג: "ויצא אל המזבח אשר לפני ה'" (ויקרא טז,יח) - מה תלמוד לומר? אמר רבי נחמיה: לפי שמצינו בפר הבא על כל המצוות שהוא עומד חוץ למזבח ומזה על הפרוכת בשעה שהוא מזה. יכול אף זה כן! ( אף ביום הכיפורים יעמוד חוץ למזבח ויזה על הפרוכת! ) תלמוד לומר: "אשר לפני ה'" (שם), והיכן היה? לפנים מן המזבח. או אינו מדבר אלא במזבח החיצון? תלמוד לומר: "אשר לפני ה'" (שם) - הא אינו מדבר אלא במזבח הפנימי. בבלי יומא נח,ב: תנו רבנן: "ויצא אל המזבח" (ויקרא טז,יח) - מה תלמוד לומר? אמר רבי נחמיה: לפי שמצינו בפר העלם דבר של ציבור ושעירי עבודה זרה, שכוהן עומד חוץ למזבח ומזה על הפרוכת בשעה שהוא מזה. יכול אף זה כן! תלמוד לומר: "ויצא אל המזבח". היכן היה? לפנים מן המזבח. הא כיצד? עומד לפנים מן המזבח ומזה. תניא אידך: "ונתן הכוהן מן הדם על קרנות מזבח קטורת הסמים לפני ה'" (ויקרא ד,ז) - מה תלמוד לומר? אמר רבי נחמיה: לפי שמצינו בפר ושעיר של יום הכיפורים, שכוהן עומד לפנים מן המזבח ומזה על הפרוכת בשעה שהוא מזה. יכול אף זה כן! תלמוד לומר: "מזבח קטורת הסמים לפני ה'" - מזבח לפני ה', ואין כוהן לפני ה'. הא כיצד? עומד חוץ למזבח ומזה. תוספתא זבחים ו,ז: פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים ( פר כוהן משיח ופר העלם דבר של ציבור ושעירי עבודה זרה ), כיוון ששחטם וקיבל דמם, נכנס ועמד בין מזבח הזהב למנורה ( בשטח ההיכל שכנגד בין מזבח הזהב והמנורה ), מזבח היה לפנים ממנו ( המזבח היה חוצץ בינו ובין הפרוכת ), טבל והיזה שבע פעמים כנגד בית קודשי הקודשים.

וקובעים: הכל מודין – כל החכמים שנחלקו להלן מסכימים ואינם חולקים, בפר משיח ועדה שאינו צריך שיהא נוגע – בפר כוהן משיח ובפר העלם דבר של ציבור אינו מותר שיהיה דם הפר נוגע בפרוכת כשהכוהן הגדול מזה עליה . ומציעים מחלוקת חדשה: מה פליגין? – [ב]מה חלוקים (החכמים)? בפר ושעיר של יום הכיפורים. ומציעים גרסאות חלופיות עלומות שֵׁם של מקורות תנאיים: אית תניי תני: – יש תנא [ש]שונה: צריך שיהא נוגע – מותר שיהיו דם הפר ודם השעיר נוגעים בפרוכת כשהכוהן הגדול מזה עליה . אית תניי תני: – [ו]יש תנא [ש]שונה: אינו צריך שיהא נוגע – אינו מותר שיהיו דם הפר ודם השעיר נוגעים בפרוכת כשהכוהן הגדול מזה עליה (פירשנו כאן 'צריך / אינו צריך שיהא נוגע' כמו שפירשנו במחלוקת האמוראים לעיל בעניין הזאות דם השעיר על הכפורת) . ומביאים ברייתא: אמר רבי לעזר בירבי יוסי (תנא בדור החמישי) : אני ראיתיה – את הפרוכת שהיתה במקדש, ברומי – שנטלוה הרומאים והביאוה לעירם לאחר חורבן בית שני, מליאה טיפין של דם. אמרתי: אֵילּוּ – טיפות דם שעל הפרוכת, מן הדמים שהיו מזין עליה ביום הכיפורים. ומציעים היסק מן האמור בברייתא: הדא אמרה: – זאת אומרת: צריך שיהא נוגע – כדעת המקור התנאי הראשון בפר ושעיר של יום הכיפורים, שהרי היו על הפרוכת שראה רבי לעזר בירבי יוסי טיפות דם מהדמים שהיו מזים עליה ביום הכיפורים . ומציעים דחיית ההיסק: ואפילו תימר: – ואפילו תאמר: אין צריך שיהא נוגע – כדעת המקור התנאי השני בפר ושעיר של יום הכיפורים, - אם נגע נגע – שאין מקפידים אם נגעו דם הפר ודם השעיר בפרוכת, וטיפות הדם שהיו על הפרוכת שראה רבי לעזר בירבי יוסי היו מהדמים שנגעו בה (אף על פי שגם בפר כוהן משיח ובפר העלם דבר של ציבור אינו צריך שיהא נוגע, כמו בפר ושעיר של יום הכיפורים, טיפות הדם שהיו על הפרוכת היו מהדמים שהיו מזים ביום הכיפורים דווקא, משום שהדמים של יום הכיפורים היו בכל שנה ושנה, מה שאין כן הדמים של פר משיח ופר הציבור) (הסופר במסירה שלפנינו השמיט מ-'ואפילו תימר' עד 'שיהא נוגע' בשל שוויון סופות, ומגיה השלים) . תוספתא יומא ב,טז: ולא היה מגיע ( דם הפר ודם השעיר ) לפרוכת, אם הגיע - הגיע. - אמר רבי לעזר ברבי יוסה: אני ראיתיה ברומי והיו עליה טיפי דמים, ואמרו לי: אלו מדמים של יום הכיפורים. בבלי יומא נז,א: תנו רבנן: כשהוא מזה, אינו מזה על הפרוכת אלא כנגד הפרוכת. אמר רבי אלעזר ברבי יוסי: אני ראיתיה ברומי, והיו עליה כמה טיפי דמים של פר ושעיר של יום הכיפורים ( הרי שהיו מזים מדמם על הפרוכת ). ודילמא דפר העלם דבר של ציבור ושעירי עבודה זרה נינהו ( שהיו מזים מדמם על הפרוכת )? - דחזנהו דהוו עבידי כסדרם ( הטיפות היו מלמעלה למטה, וזה נעשה רק ביום הכיפורים ). ותניא נמי גבי פר העלם דבר של ציבור כי האי גוונא: כשהוא מזה - לא היו נוגעים בפרוכת, ואם נגעו - נגעו. אמר רבי אלעזר ברבי יוסי: אני ראיתיה ברומי, והיו עליה כמה טיפי דמים של פר העלם דבר של ציבור ושעירי עבודה זרה. ודילמא דפר ושעיר של יום הכיפורים נינהו? - דחזנהו דהוו עבידי שלא כסדרם. נראה שבמקור אמר רבי אלעזר ברבי יוסי רק שראה שהיו על הפרוכת כמה טיפי דמים, ולא יותר. כך הובא בבבלי מעילה יז,ב. והשאר הוא מברייתות מאוחרות שנחלקו בפירושו, זו אמרה שהטיפים היו מדמי הפר והשעיר של יום הכיפורים (ואותה ברייתא מביא הירושלמי), וזו אמרה שהטיפים היו מדמי פר העלם דבר של ציבור ושעירי עבודה זרה. בנוגע לפר העלם דבר יש לומר שהברייתות חלוקות במחלוקת רבי מאיר וחכמים בבבלי מגילה ט,ב ומקבילות. הפרוכת שראה רבי אלעזר ברבי יוסי ברומי במחצית השנייה של המאה השנייה היתה הפרוכת של הבית השני, כשכבר לא היו כוהנים משוחים בשמן. לשיטת החכמים (משנה מגילה א,ט) שכוהן מרובה בגדים (ואינו משוח בשמן) אינו מביא פר הבא על כל המצוות, לא יכלו הטיפים להיות מפר העלם דבר. ואילו לשיטת רבי מאיר הסובר שגם כוהן מרובה בגדים מביא פר הבא על כל המצוות, יכלו הטיפים להיות מפר העלם דבר ("מקורות ומסורות", מועד ג, עמוד צט). • • •

עירה דם הפר לתוך דם השעיר במשנה שנינו: "עירה דם הפר לתוך דם השעיר, ונתן את המלא בתוך הריקם". נתן מכלי קודש לתוך כלי חול – אם כוהן נתן קודש מכלי שרת המקודש לעבודה לתוך כלי חול שאינו מקודש (כגון אם עירה דם שקיבל בכלי שרת לתוך כלי חול), - פסל – את הקודש שבתוך כלי חול (במשנה זבחים ג,ב שנינו: "קיבל (דם) בכלי קודש ונתן בכלי חול - יחזיר לכלי קודש" (והדם כשר לזריקה, שלא נפסל הדם בהיותו בכלי חול. אבל אם לא החזיר לכלי קודש - הדם פסול לזריקה)) . ומציעים דיוק: הא – אבל מכלי קודש לתוך כלי קודש – אם כוהן נתן קודש מכלי שרת לתוך כלי שרת אחר, - לא פסל – את הקודש (כגון אם עירה דם שקיבל בכלי שרת לתוך כלי שרת אחר - הדם כשר לזריקה, ואינו צריך לזרוק את הדם מהכלי שבו קיבל) . ומציעים סיוע ממשנה: אמר רבי חגיי (אמורא ארץ ישראלי בדור השלישי והרביעי) קומי – לפני רבי יוסה (מגדולי אמוראי ארץ ישראל בדור הרביעי) : מתניתא אמרה כן: – המשנה אומרת כך: עירה דם הפר לתוך דם השעיר, ונתן את המלא בתוך הריקם – יש ללמוד מסופה של המשנה: "ונתן את המלא בתוך הריקם", שאם נתן מכלי קודש לתוך כלי קודש - לא פסל . מה את שמע מינה? - אמר רבי מנא: נימר: מדם הפר שהוא מלא לתוך דם השעיר שהוא ריקם! נראה שמשפטים אלה נשתבשו וצריך לתקנם כלהלן. כסגנון המתוקן נמצא בירושלמי לעיל ב,א: 'אמר רבי תנחום בר יודן: מה את שמע מינה? נאמר: בראש המזבח וזר?!'. ושואלים: אמר רבי מנא (השני, מגדולי אמוראי ארץ ישראל בדור החמישי) : מה את שמע מינה? – מה אתה שומע (לומד) ממנה? (כיצד אפשר להסיק מהמשנה שאם נתן מכלי קודש לתוך כלי קודש - לא פסל?) נימר: – נֹאמַר: מדם הפר (נראה שצריך לומר: 'מדם השעיר ') שהוא מלא לתוך דם השעיר (נראה שצריך לומר: 'לתוך דם הפר ') שהוא ריקם! – הרי יש לפרש את סופה של המשנה, שלאחר שעירה דם הפר לתוך המזרק שבו דם השעיר, חזר ועירה את כל הדם מן המזרק המלא בדם הפר ובדם השעיר לתוך המזרק הריק שהיה בו לפני כן דם הפר. ואם כן, אין ללמוד מכאן שאם נתן מכלי קודש לתוך כלי קודש - לא פסל, שהרי כאן הכלי שנתן לתוכו הוא הכלי שהיה בו דם הפר בתחילה ואינו כלי אחר! ומשיבים: אמר רבי יוסה בירבי בון (מגדולי אמוראי ארץ ישראל בדור החמישי) : עירה דם הפר לתוך דם השעיר מלא (יש למחוק מילה זו ("ספר ניר")) . מיכן והילך חוזר ובוללן לתוך כלי אחר, כדי שיבללו כל צורכן – יש לפרש את המשנה, שתחילה עירה דם הפר לתוך המזרק שבו דם השעיר, ואחר כך חזר ועירה את כל הדם מן המזרק המלא בדם הפר ובדם השעיר לתוך מזרק ריק אחר, כדי שיתערבו הדמים יפה. ולכן יש ללמוד מכאן שאם נתן מכלי קודש לתוך כלי קודש - לא פסל .

ומביאים מדרש הלכה: מניין שהוא זקוק להערות? – מאיפה למדים שהכוהן הגדול צריך לערבב את דם הפר ודם השעיר לפני שהוא נותן מהדם על קרנות המזבח שבהיכל? תלמוד לומר (הכתוב מלמד לומר) : נאמר בעבודת יום הכיפורים: " וְיָצָא אֶל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר לִפְנֵי ה' וְכִפֶּר עָלָיו, וְלָקַח מִדַּם הַפָּר וּמִדַּם הַשָּׂעִיר , וְנָתַן עַל קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב " (ויקרא טז,יח) – הכוהן הגדול יוצא אל מזבח הקטורת שבהיכל ומטהר אותו, ולוקח באצבעו מדם הפר ומדם השעיר ושם מעט דם על כל אחת מארבע קרנות המזבח; ויש ללמוד מן הכתוב המזכיר יחד את דם הפר ודם השעיר: - בזמן שהן מעורבין – הוא צריך לקחת מדם הפר ומדם השעיר כשהם מעורבים. ומכאן שהוא צריך לערבב אותם לפני שהוא נותן מהדם על קרנות המזבח . יכול מזה בפני עצמו ומזה בפני עצמו! – אולי יעלה על דעתך שהוא נותן על קרנות המזבח מכל אחד מהם בפני עצמו, ואינו נותן מהם כשהם מעורבים? תלמוד לומר (הכתוב מלמד לומר) : נאמר במזבח הקטורת: "וְכִפֶּר אַהֲרֹן עַל קַרְנֹתָיו אַחַת בַּשָּׁנָה" (שמות ל,י) – פעם אחת בשנה, ביום הכיפורים, יטהר הכוהן הגדול את מזבח הקטורת על ידי נתינת דם על קרנותיו; ויש ללמוד מן הכתוב: - אחת בשנה הוא מכפר, ואינו מכפר שתים בשנה – הוא צריך לכפר על המזבח פעם אחת בשנה ולא שתי פעמים בשנה. ומכאן שהוא נותן על קרנות המזבח מדם הפר ומדם השעיר כשהם מעורבים . ומקשים: או נימר: – או נֹאמַר: דם הפר אחת בשנה, לא שתים בשנה! – אולי יש ללמוד מן הכתוב במזבח הקטורת בצורה שונה מזו שהוצעה לפני כן, שהוא צריך לכפר על המזבח פעם אחת בשנה מדם הפר, וכן פעם אחת בשנה מדם השעיר, ואין הוא נותן על קרנות המזבח מדם הפר ומדם השעיר כשהם מעורבים! ומתרצים את הקושיה בהצעת ברייתא: תני – שונה רבי ישמעאל (מגדולי התנאים בדור השלישי) : נאמר במזבח הקטורת: "מִדַּם חַטַּאת הַכִּפֻּרִים אַחַת בַּשָּׁנָה יְכַפֵּר עָלָיו לְדֹרֹתֵיכֶם" (שמות ל,י) – פעם אחת בשנה, ביום הכיפורים, יטהר הכוהן הגדול את מזבח הקטורת על ידי נתינת דם עליו מדם הפר ומדם השעיר של קורבנות החטאת של יום הכיפורים, בכל דור ודור; ויש ללמוד מן הכתוב: - אחת בשנה הוא מכפר, ואינו מכפר שתים בשנה – הוא צריך לכפר על המזבח מדם קורבנות החטאת של יום הכיפורים פעם אחת בשנה ולא שתי פעמים בשנה. ומכאן שהוא נותן על קרנות המזבח מדם הפר ומדם השעיר כשהם מעורבים . ספרא "אחרי מות" פרשה ג: "ולקח מדם הפר ומדם השעיר" - בזמן שהם מעורבים. יכול מזה בפני עצמו ומזה בפני עצמו! תלמוד לומר: "מדם חטאת הכיפורים אחת בשנה". הא מה אני מקיים "ולקח מדם הפר ומדם השעיר"? בזמן שהם מעורבים. וקובעים: הכל מודין – כל התנאים שנחלקו (בברייתא בבבלי יומא המובא להלן) מסכימים ואינם חולקים, בשבע הזאות שלמטן (צריך לומר: ' שעל טיהרו ' ("שערי תורת ארץ ישראל"; "גליונות הירושלמי" של ר"ש ליברמן)) שהוא צריך להערות – לאחר שנתן הכוהן הגדול מדם הפר ומדם השעיר על קרנות מזבח הקטורת, הוא מזה על מקום מגולה שבגגו של המזבח שבע פעמים, ובהזאות אלו שעל המזבח עצמו הכול מודים שהוא מזה מדם הפר ומדם השעיר כשהם מעורבים , דכתיב – שכתוב: " וְהִזָּה עָלָיו מִן הַדָּם בְּאֶצְבָּעוֹ שֶׁבַע פְּעָמִים " (ויקרא טז,יט) ולא ארבע עשרה – שכיוון שאינו מזה ארבע עשרה הזאות אלא שבע, על כורחך שהוא מזה על המזבח משני הדמים יחד. - אין התנאים חלוקים אלא במתנות הדם על קרנות המזבח, שלדעת רבי יאשיה הוא צריך לערבב את דם הפר ודם השעיר לפני שהוא נותן מהדם על קרנות המזבח, ולדעת רבי יונתן הוא נותן על קרנות המזבח מכל אחד מהם בפני עצמו (דברי הירושלמי לעיל הם כשיטת רבי יאשיה) . בבלי יומא נז,ב-נח,א: תניא: "ולקח מדם הפר ומדם השעיר" (ויקרא טז,יח) - שיהו מעורבים; דברי רבי יאשיה. רבי יונתן אומר: מזה בפני עצמו ומזה בפני עצמו. - אמר לו רבי יאשיה: והלא כבר נאמר: "אחת" (שמות ל,י)! - אמר לו רבי יונתן: והלא כבר נאמר: "ולקח מדם הפר ומדם השעיר"! אם כן, למה נאמר: "אחת"? לומר לך: אחת ולא שתיים מדם הפר, אחת ולא שתיים מדם השעיר. תניא אידך: "ולקח מדם הפר ומדם השעיר" - שיהו דמים מעורבים זה בזה. אתה אומר שיהו מעורבים זה בזה, או אינו אלא מזה בפני עצמו ומזה בפני עצמו! תלמוד לומר: "אחת". - וסתמא כרבי יאשיה. • • •

ומפרטים את המחלוקת: דאיתפלגון: – שנחלקו (האמוראים): קיבל בשלושה כוסות ונתן מכל אחד מהם - איזה הוא זקוק להערות? מציעים בעיה: קיבל – הכוהן הגדול, מדם הפר בשלשה כוסות ומדם השעיר בשלשה כוסות, ליתן מאחד על הבדין – שחשב בשעת קבלת הדם להזות בקודש הקודשים מדם הפר שבכוס אחד ומדם השעיר שבכוס אחד , מאחד על הפרכות – שחשב בשעת קבלת הדם להזות על הפרוכת מדם הפר שבכוס שני ומדם השעיר שבכוס שני , מאחד על מזבח הזהב – שחשב בשעת קבלת הדם לתת על קרנות מזבח הקטורת מדם הפר שבכוס שלישי ומדם השעיר שבכוס שלישי , אי זה מהן זקוק להערות? – איזה כוס משלושה כוסות דם הפר ואיזה כוס משלושה כוסות דם השעיר הוא צריך לערבב כדי להזות על המזבח עצמו משני הדמים יחד? (בעיה זו היא לפי השיטה שהוא נותן על קרנות המזבח מכל אחד מהם בפני עצמו) ותמהים: ויש אדם מחשב חצי כפרה?! (בתמיהה) – וכי כוהן רשאי לחשב בשעת קבלת הדם שהדם יכפר רק על חלק ממה שהדם ראוי לכפר?! שהרי במקרה כפי שהוצע הוא חשב בשעת קבלת הדם שהדם שבכל אחד משלושה הכוסות ישמש לכפר רק על דבר אחד! ומציעים גרסה שונה של הבעיה כדי לתרץ את התמיהה על הגרסה המקורית: אלא כיני: – אלא כך היא: קיבל מדם הפר בשלשה כוסות ומדם השעיר בשלשה כוסות – וחשב בשעת קבלת הדם שדם הפר שבאחד מהכוסות ודם השעיר שבאחד מהכוסות ישמשו לכפר על הכול , ליתן (צריך לומר: ' ונתן ' ("קורבן העדה"; "גליונות הירושלמי" של ר"ש ליברמן)) מאחד על הבדים, ומאחד על הפרכות, ומאחד על מזבח הזהב – שהדם שבכל אחד משלושה הכוסות שימש לכפר רק על דבר אחד , אי זה מהן הוא זקוק להערות – כדי להזות על טיהרו של המזבח ? ופושטים את הבעיה בהצעת מחלוקת אמוראים: תפלוגתא דרבי זעורה (רבי זירא, מגדולי אמוראי ארץ ישראל בדור השלישי) ודרבי הילא (רבי אלעאי, אמורא ארץ ישראלי בדור השלישי) – מחלוקת רבי זעורה ורבי הילא (הדין במקרה שהוצע בבעיה נתון במחלוקת העוסקת בעניין דומה אך שונה, כמבואר להלן) .

הגריל – הכוהן הגדול, שלשה זוגות – של שעירים , ליתן (צריך לומר: ' ונתן ' ("קורבן העדה")) מאחד על הבדים – היזה בקודש הקודשים מדם שעיר אחד לשם , מאחד על הפרכות – היזה על הפרוכת מדם שעיר שני לשם , מאחד על מזבח הזהב – נתן על קרנות מזבח הקטורת והיזה על המזבח עצמו מדם שעיר שלישי לשם , אי זה מהן משתלח? – איזה שעיר משלושה השעירים לעזאזל משתלח לעזאזל? - רבי זעורה אמר: נאמר בשעיר המשתלח: " וְהַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַעֲזָאזֵל יָעֳמַד חַי לִפְנֵי ה' לְכַפֵּר עָלָיו , לְשַׁלַּח אֹתוֹ לַעֲזָאזֵל הַמִּדְבָּרָה " (ויקרא טז,י) - את שהוא מכפר בו - חבירו משתלח, את שאינו מכפר בו - אין חבירו משתלח – יש לדרוש את המילים "לכפר עליו" שהכוונה לכפרה בדמו של השעיר לשם, ששילוח השעיר לעזאזל תלוי בכפרת הדם של השעיר לשם (כרבי יהודה בבבלי יומא מ,ב), ולכן השעיר לשם שבדמו נעשית הכפרה קובע שחברו השעיר לעזאזל שהוגרל עימו הוא המשתלח לעזאזל . רבי הילא אמר: נאמר בשעיר המשתלח: "לְכַפֵּר עָלָיו" (ויקרא טז,י) - את שהוא גומר בו את כל הכפרה - חבירו משתלח, את שאינו גומר בו את כל הכפרה - אין חבירו משתלח – יש לדרוש את המילים "לכפר עליו" שהכוונה לכפרה בדמו של השעיר לשם, ולכן השעיר לשם שבדמו נגמרת כל הכפרה קובע שחברו השעיר לעזאזל שהוגרל עימו הוא המשתלח לעזאזל . ומפרטים את הדין לפי שני בני המחלוקת החל במקרה שהגריל שלושה זוגות של שעירים וכיפר בדמם של שלושה השעירים לשם: על דעתיה דרבי זעורה – על דעתו של רבי זעורה , שלשתן משתלחין – מכיוון שהכוהן הגדול כיפר בדמם של שלושה השעירים לשם, לכן שלושה השעירים לעזאזל שהוגרלו עימהם משתלחים לעזאזל ; על דעתיה דרבי הילא – על דעתו של רבי הילא , אינו משתלח אלא אחרון בלבד – מכיוון שהכוהן הגדול גמר את כל הכפרה בדמו של השעיר השלישי לשם, לכן רק השעיר השלישי לעזאזל שהוגרל עימו משתלח לעזאזל (מחלוקת רבי זעורה ורבי הילא ישנה בירושלמי להלן ו,א) .

ומציעים היסק המבוסס על השוואה כדי לפשוט את הבעיה: והכא – וכאן (במקרה שהוצע בבעיה לעיל, שקיבל מדם הפר בשלושה כוסות ומדם השעיר בשלושה כוסות וכיפר בדם שבכל הכוסות), - על דעתיה דרבי זעורה – על דעתו של רבי זעורה , שלשתן הוא זקוק להערות – כדי להזות על טיהרו של המזבח, הוא צריך לערבב יחד את שלושה הכוסות של דם הפר ושלושה הכוסות של דם השעיר, כיוון שכיפר בדם שבכל הכוסות ; על דעתיה דרבי הילא – על דעתו של רבי הילא , אינו זקוק להערות אלא אותו שהזה ממנו – כדי להזות על טיהרו של המזבח, הוא צריך לערבב רק את הכוס השלישי של דם הפר והכוס השלישי של דם השעיר שנתן מהם על קרנות מזבח הזהב, כיוון שגמר את כל הכפרה בכוס השלישי של זה ושל זה . • • •

קיבל בשלושה כוסות ונתן מאחד מהם - איזה נשפך ליסוד? מציעים בעיה: קיבל – הכוהן הגדול, מ דם הפר בשלשה כוסות ומדם השעיר בשלשה כוסות, ליתן (צריך לומר: 'ונתן ') מאחד על הבדין – היזה בקודש הקודשים מכוס אחד של דם הפר ומכוס אחד של דם השעיר, ומאחד על הפרכות (בקטע גניזה: 'הפרוכת') – היזה על הפרוכת מכוס שני של דם הפר ומכוס שני של דם השעיר, ומאחד על מזבח הזהב – נתן על קרנות מזבח הקטורת והיזה על טיהרו של המזבח מכוס שלישי של דם הפר ומכוס שלישי של דם השעיר, (צריך להוסיף: '- כולן נשפכין על היסוד – הדם שנשאר בכל הכוסות של הפר ושל השעיר נשפך ליסוד של מזבח החיצון כדין שיירי הדם (לדעת רבי הילא לעיל, שכדי להזות על טיהרו של המזבח, הוא צריך לערבב רק את הכוס השלישי של דם הפר והכוס השלישי של דם השעיר שנתן מהם על קרנות מזבח הזהב, נמצא שלאחר שהיזה על טיהרו של המזבח, הכוסות שנשאר בהם דם הם הכוס הראשון והכוס השני של דם הפר והכוס הראשון והכוס השני של דם השעיר והכוס שבו תערובת דם הפר ודם השעיר מהכוס השלישי שלהם, וכולם נשפכים ליסוד. ולדעת רבי זעורה לעיל, שכדי להזות על טיהרו של המזבח, הוא צריך לערבב יחד את שלושה הכוסות של דם הפר ושלושה הכוסות של דם השעיר, נמצא שלאחר שהיזה על טיהרו של המזבח, הכוס היחידה שנשאר בה דם היא הכוס שבו תערובת דם הפר ודם השעיר מכל הכוסות, והיא נשפכת ליסוד) . נתן מאחד מהן על הבדין ועל הפרוכת ועל מזבח הזהב ' – היזה את כל ההזאות מכוס אחד של דם הפר ומכוס אחד של דם השעיר (כך הגיה ב"שערי תורת ארץ ישראל". בירושלמי שלפנינו נשמט בשל הדמיון מ'מזבח הזהב' עד 'מזבח הזהב'. ב"גליונות הירושלמי" של ר"ש ליברמן הגיה רק: 'קיבל... ונתן מאחד מהן על הבדין ועל הפרוכת ועל מזבח הזהב ')) , אי זה מהן נשפך על היסוד? – איזה כוס משלושה כוסות דם הפר ואיזה כוס משלושה כוסות דם השעיר נשפכים ליסוד של מזבח החיצון? (במקרה זה, לדעת הכול, כדי להזות על טיהרו של המזבח, הוא צריך לערבב רק את הכוס של דם הפר והכוס של דם השעיר שמהם היזה את שאר ההזאות. - שפיכת שיירי הדם ליסוד המזבח לא נזכרה בפר ושעיר של יום הכיפורים, אבל דינם שווה לשאר החטאות שנזכרה בהן שפיכת שיריים ליסוד) ופושטים את הבעיה בהצעת מחלוקת תנאים: תפלוגתא דרבי (רבי יהודה הנשיא, תנא בדור החמישי) ודרבי אלעזר בירבי שמעון (תנא בדור החמישי) – מחלוקת רבי ורבי אלעזר בירבי שמעון (הדין במקרה שהוצע בבעיה נתון במחלוקת העוסקת בעניין דומה אך שונה, כמבואר להלן) . ומפרטים את המחלוקת: דאיתפלגון: – שנחלקו (התנאים): חטאת שקיבל דמה בארבעה כוסות, נתן מזה אחד ומזה אחד ומזה אחד – הכוהן נתן את ארבע מתנות הדם של קורבן חטאת על ארבע קרנות מזבח החיצון מכל הכוסות, מתנה אחת מכל כוס , מניין שכולם נשפכין על היסוד? – מאיפה למדים שהדם שנשאר בכל ארבעה הכוסות נשפך ליסוד של מזבח החיצון? תלמוד לומר (הכתוב מלמד לומר) : נאמר בשיירי הדם של חטאת יחיד: "וְאֶת כָּל דָּמָהּ יִשְׁפֹּךְ אֶל יְסוֹד הַמִּזְבֵּחַ " (ויקרא ד,ל) – משמע שיש צורך לשפוך את כל הדם . יכול אפילו לא נתן (צריך להוסיף כמו בספרא: ' אלא ') מאחד מהן מתן ארבע - יהו כולם נשפכין (צריך להוסיף כמו בקטע גניזה: ' על היסוד ') ! – אולי יעלה על דעתך שגם אם נתן את כל ארבע המתנות מכוס אחת, הדם שנשאר בכל ארבעה הכוסות נשפך ליסוד המזבח? תלמוד לומר (הכתוב מלמד לומר) : נאמר בשיירי הדם של חטאת נשיא: "וְאֶת דָּמוֹ יִשְׁפֹּךְ אֶל יְסוֹד מִזְבַּח הָעֹלָה " (ויקרא ד,כה) – משמע שאין צורך לשפוך את כל הדם . הא כיצד? – איך יתקיימו שני הכתובים הסותרים? הוא נשפך על היסוד, והן נשפכין לאמה – כשנתן את כל המתנות מכוס אחד, הדם שבאותו הכוס נשפך ליסוד המזבח, כיוון שהוא נחשב שיריים, אבל הדם שבשאר הכוסות נשפך לאמת המים שהיתה עוברת בעזרה ואינו נשפך ליסוד המזבח, כיוון שהדם שבשאר הכוסות נדחה ואינו נחשב שיריים, ובכך מתקיים: "ואת דמו ישפוך". וכשנתן מתנה אחת מכל כוס, הדם שבכל הכוסות נשפך ליסוד המזבח, כיוון שכל הדם נחשב שיריים, ובכך מתקיים: "ואת כל דמה ישפוך" ; דברי רבי. רבי אלעזר בירבי שמעון אומר : מניין אפילו לא נתן מאחד מהן אלא (צריך לומר כמו בספרא: 'לא נתן אלא מאחד מהן') מתן ארבע - יהו כולן נשפכין על היסוד? – מאיפה למדים שגם אם נתן את כל ארבע המתנות מכוס אחת, הדם שנשאר בכל ארבעה הכוסות נשפך ליסוד המזבח? תלמוד לומר (הכתוב מלמד לומר) : נאמר בשיירי הדם של חטאת יחיד: "וְאֶת כָּל דָּמָהּ יִשְׁפֹּךְ אֶל יְסוֹד הַמִּזְבֵּחַ " (ויקרא ד,ל) – יש ללמוד מהכתוב הזה, שגם כשנתן את כל המתנות מכוס אחד, הדם שבכל הכוסות נשפך ליסוד המזבח, כיוון שכל הדם נחשב שיריים (מהכתוב "ואת דמו ישפוך" לומד רבי אלעזר בירבי שמעון שהדם שנשאר בצוואר הבהמה ולא נתקבל בכלי אלא לאחר מתן הדם על הקרנות נשפך לאמה ולא ליסוד. - בירושלמי שלפנינו הוחלפו זה בזה בטעות שני הכתובים המובאים בדברי התנאים, ומפרשי הירושלמי הגיהו) . ומפרטים את הדין לפי שני בני המחלוקת החל במקרה שהוצע בבעיה לעיל: על דעתיה דרבי אלעזר בירבי שמעון – על דעתו של רבי אלעזר בירבי שמעון , כולהן נשפכין על היסוד – במקרה שקיבל מדם הפר בשלושה כוסות ומדם השעיר בשלושה כוסות, והיזה את כל ההזאות מכוס אחד של דם הפר ומכוס אחד של דם השעיר, הדם שבכל הכוסות נשפך ליסוד המזבח, כיוון שכל הדם נחשב שיריים ; על דעתיה דרבי – על דעתו של רבי , אין לך נשפך על היסוד אלא אותו שהיזה ממנו – במקרה הזה, רק הכוס האחד של דם הפר והכוס האחד של דם השעיר שהיזה מהם את כל ההזאות נשפך ליסוד המזבח, כיוון שהוא נחשב שיריים, אבל הדם שבשאר הכוסות נשפך לאמה . ספרא דיבורא דחובה פרשה ז: "ואת כל דמה ישפוך" (ויקרא ד,ל), ולמעלן הוא אומר: "ואת דמו ישפוך" (ויקרא ד,כה). מיכן אמרו: חטאת שקיבל דמה בארבעה כוסות, נתן מזה אחת ומזה אחת ומזה אחת, מניין שכולם נשפכים על היסוד: תלמוד לומר: "ואת כל דמה ישפוך". יכול אפילו לא נתן אלא מאחד מהם מתן ארבע - יהו כולם נשפכים על היסוד? תלמוד לומר: "ואת כל דמו ישפוך: הא כיצד? הוא נשפך על היסוד, והם נשפכים לאמה. רבי אלעזר ברבי שמעון אומר: מניין אפילו לא נתן אלא מאחד מהם מתן ארבע - יהו כולם נשפכים על היסוד? תלמוד לומר: "ואת דמו ישפוך". הא כיצד? הוא נשפך על היסוד, והם נשפכים לאמה. תוספתא זבחים ח,כט: חטאת שקיבל דמה בארבעה כוסות, אם נתן מכולם על ארבע קרנות - כולם נשפכים ליסוד, ואם לא נתן אלא מאחד מהם מתן ארבע - הוא נשפך ליסוד והם נשפכים לאמה. - רבי אליעזר ברבי שמעון אומר: אפילו לא נתן אלא מאחד מהם מתן ארבע - כולם נשפכים ליסוד. הברייתא של מחלוקת התנאים מובאת בבבלי יומא נז,ב וזבחים לד,ב. דעת רבי בירושלמי מובאת בשאר המקבילות כדעה סתמית. • • •

מתנות מדם חטאות שנתערבו חבריא אמרי ן : – החברים (קבוצת תלמידי החכמים בבית המדרש) אומרים: נתפגל זה - ( ו ) נתפגל זה – שני קורבנות חטאת חיצונה שנתערבו הדמים של שני קורבנות החטאת האלו בכוס אחת, וקורבן אחד מהם נפסל משום פיגול, גם הקורבן השני נפסל, שהרי אין רשאים לתת מתנות מהדמים שנתערבו, משום שיש בהם דמים פסולים ("שערי תורת ארץ ישראל") . אבדו אימוריו של זה - מזין על אימוריו של זה – שני קורבנות חטאת חיצונה שנתערבו הדמים של שני קורבנות החטאת האלו בכוס אחת, וקורבן אחד מהם אבדו אימוריו הנקטרים על המזבח, נותן מתנות מהדמים שנתערבו בשביל הקורבן שלא אבדו אימוריו . וקובעים: הכל מודין – רבי והחכמים, שנחלקו להלן בדם שתי חטאות שנתערבו, מסכימים ואינם חולקים, בפר משיח ועדה – בפר כוהן משיח ובפר העלם דבר של ציבור, שדמיהם ניתנים על קרנות המזבח הפנימי, שנתערבו הדמים של שני קורבנות החטאת האלו בכוס אחת, - עד שיהא שם מתנה אחת משל שניהן (אין מובן למשפט זה, שראשו סותר את סופו, והיה לו לומר: 'עד שיהא שם מתנה אחת מכל אחד מהן', או שהיה לו לומר: ' אפילו אין שם אלא מתנה אחת משל שניהן '. ונראה שצריך לומר כמו האפשרות השנייה, וכן הגיהו ב"שערי תורת ארץ ישראל" ור"ח קנייבסקי, והלשון 'עד שיהא' הוא העתקה בטעות מהמימרה הבאה) – אפילו אין בדם אלא שיעור מתנה אחת לשני הקורבנות שנתערבו - כשר, ואין צריך שיהיה בדם שיעור מתנה אחת לכל אחד מהקורבנות שנתערבו (כמה ממפרשי הירושלמי הסכימו לפירוש זה) . חברייא אמרי ן : – החברים אומרים: אימורין (אין לגרוס מילה זו ("ספר ניר"), או שצריך לגרוס במקומה: 'דמים ' ("נועם ירושלמי"). אפשר שהמילה 'אימורין' היא הכפלה בשיבוש של המילה 'אמרין' שלפניה) כשירין שנתערבו בפסולין – שנתערבו דמים כשרים ודמים פסולים של קורבנות חטאת בכוס אחת, - עד שיהא מתנה אחת משל כשירין – צריך שיהיה דם שלא נתערב בשיעור מתנה אחת לכל הקורבנות הכשרים, ואין רשאים לתת מתנות מהדמים שנתערבו, משום שיש בהם דמים פסולים . ומציעים מחלוקת חדשה: מה פליגין? – [ב]מה חלוקים (רבי והחכמים)? בדם שני חטאות שנתערבו – בשני קורבנות חטאת חיצונה, שדמיהם ניתנים ארבע מתנות על ארבע הקרנות של מזבח החיצון, שנתערבו הדמים של שני קורבנות החטאת האלו בכוס אחת . רבי (רבי יהודה הנשיא, תנא בדור החמישי) אומר: אומר אני: רואין את הדם – בודקים את שיעור הדם שנתערב , אם יש בו כדי מתנה אחת מזה וכדי מתנה אחת מזה – אם יש בדם שיעור מתנה אחת לפחות לכל אחד מהקורבנות שנתערבו, - כשר, ואם לאו – אם אין בדם שיעור מתנה אחת לכל אחד מהקורבנות שנתערבו, - פסול. וחכמים אומרים: אפילו אין בו אלא מתנה אחת משל שניהן - כשר – ואין צריך שיהיה בדם שיעור מתנה אחת לכל אחד מהקורבנות שנתערבו . ומציעים הסבר לדברי רבי והחכמים: על דעתיה דרבי – על דעתו של רבי , יש שיעור למתנות – והשיעור הוא כדי מתנה אחת לפחות לקורבן ; על דעתהון דרבנ י ן – על דעתם של החכמים , אין שיעור למתנות. ומציעים היסק: הדא אמרה: – זאת אומרת: נתפגל זה - נתפגל זה. אבדו אימוריו של זה - מזין על אימוריו של זה (לא ברור ממה וכיצד מסיקים דינים אלה שכבר נאמרו לעיל. ואפשר שחל כאן שיבוש) . מחלוקת רבי והחכמים מובאת בתוספתא זבחים ח,כב ובבבלי זבחים עה,א בשינויי לשון. • • •