אור לישרים על תלמוד ירושלמי יומא ד:ג

משנה שחטו – הכוהן הגדול את הפר, לאחר שהתוודה עליו פעם שנייה, וקיבל במזרק את דמו. נתנו – את המזרק, למי שהוא ממרס בו – לכוהן שהיה מנער ומערב במזרק, על הרובד הרביעי שבהיכל, כדי שלא יקרש – הדם עד זריקתו, שלאחר קבלת דם הפר היה הכוהן הגדול מקטיר את הקטורת, ולאחר הקטרת הקטורת היה זורק את הדם . נטל – הכוהן הגדול, את המחתה – בשביל הקטורת, ועלה לראש המזבח – שבעזרה, ופינה גחלים לכאן ולכאן , וחתה – נטל במחתה מן הגחלים שבפנים האש שעוכלו היטב, וירד – מן המזבח , והניחה על הרובד שבעזרה – הניח את המחתה עם הגחלים הבוערות עד שיחפון את הקטורת וייתן לתוך כף, ואחר כך הכניס את הכף והמחתה לפנים כדי להקטיר את הקטורת (כמתואר במשנה להלן ה,א) . • • •

תלמוד הרובד הרביעי שבעזרה במשנה שנינו: "נטל את המחתה ועלה לראש המזבח, וחתה וירד, והניחה על הרובד שבעזרה". מציעים הגהה למשנה: כיני מתניתא: – כך היא המשנה (כך יש להגיה את המשנה): על הרובד הרביעי שבעזרה – הרובד שבעזרה שעליו הניח הכוהן הגדול את המחתה הוא הרובד הרביעי . הגרסה בסיפא של המשנה בשלושת כתבי היד העיקריים של המשנה ובקטע גניזה של המשנה: 'והניחה על הרובד שבעזרה'. לכן פירשנו ש'כיני מתניתא' הוא הגהה לסיפא של המשנה שלא נזכר בה 'הרביעי'. וכן פירש ב"אהבת ציון וירושלים", יומא, עמוד 50. אבל מפרשי הירושלמי, שגרסו בסיפא של המשנה: 'והניחה על הרובד הרביעי שבעזרה', פירשו על פי הבבלי ש'כיני מתניתא' הוא הגהה לרישא של המשנה: 'ממרס בו על הרובד הרביעי שבעזרה' במקום 'הרובד הרביעי שבהיכל'. לפי זה אין בין רישא לסיפא של משנתנו כל הבדל. ספרא "אחרי מות" פרשה ב: נותנו לאחר למרס את דמו על הרובד הרביעי שבהיכל, כדי שלא יקרש. בבלי יומא מג,ב: "שחטו וקיבל במזרק את דמו. נתנו למי שהוא ממרס בו על הרובד הרביעי שבהיכל". - והכתיב: "וכל אדם לא יהיה באוהל מועד ( בהיכל )" (ויקרא טז,יז)! ( הרי אסור לכל אדם להיות בהיכל בשעת עבודת הכוהן הגדול בקטורת בקודש הקודשים! ) - אמר רב יהודה: תני: של היכל. הרובד הרביעי שבהיכל הוא שורה רביעית של אבני הרצפה שמפתח ההיכל ולפנים. אבל הרובד הרביעי של ההיכל הוא הרובד הרביעי של מעלות האולם (ההיכל כולל את האולם, עיין משנה מידות ד,ו-ז) שבין האולם והמזבח שבהן עולים לאולם ולהיכל. מכיוון שהיה ממרס בין האולם והמזבח, לא היה צריך לפרוש בשעת הקטרת הקטורת בקודש הקודשים. הגרסה בכתב יד מינכן של הבבלי: 'תני: של עזרה' (=שבעזרה). ראה "מבוא לנוסח המשנה", עמודים 328-330; "ששה סדרי משנה", מועד, עמוד 468; "פיוטי יוסי בן יוסי", עמודים 86-87, 165-166, 197-198, 236, שכתבו שאף פייטני ארץ ישראל בסדרי העבודה פירשו כמו מפרשי הירושלמי. אולם מבדיקה מדוקדקת של סדרי עבודה ליום כיפור של פייטנים ארץ ישראלים באתר "מאגרים" נמצאו שישה פיוטים שנאמר בהם שמירוס הדם היה על הרובד שבהיכל והנחת המחתה היתה על הרובד שבעזרה. ואלה הפיוטים: "אז בדעת חקר" - מחבר לא ידוע (מיוחס ליוסי בן יוסי מִסָּפֵק) "אתה כוננת עולם ברוב חסד" - יוסי בן יוסי "אקרא בגרון ובלשוני ארון" - פינחס הכוהן בן יעקב מכפרא "א... זכים משאר חללה וזונה" - מחבר לא ידוע "א... פתח לב אפוד זרת על זרת קרוע" - מחבר לא ידוע "א... מאורות נשתוו" - מחבר לא ידוע בפיוט "אזכיר גבורות אלוה" - יוסי בן יוסי נאמר שהמירוס היה במעלות אולם והנחת המחתה היתה ברובד המרצפת. מכאן נראה, שהפייטנים הארץ ישראלים לא פירשו את הירושלמי שהוא מגיה את הרישא של המשנה, שלא כמו שנכתב בשלושת המקורות שצוינו לעיל. • • •

חתה והקטיר ונשפך הדם מציעים ברייתא: תני: – שונה [התנא]: שחט (צריך לומר: ' הקטיר ') בחוץ – אם הקטיר הכוהן הגדול את הקטורת בהיכל, ולא הקטיר בקודש הקודשים, - חייב – מיתה, שכתוב בפרשת העבודה ביום הכיפורים: "וְנָתַן אֶת הַקְּטֹרֶת עַל הָאֵשׁ לִפְנֵי ה', וְכִסָּה עֲנַן הַקְּטֹרֶת אֶת הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדוּת, וְלֹא יָמוּת" (ויקרא טז,יג), אבל אם הקטיר שלא בקודש הקודשים - חייב מיתה . חפן בפנים – אם חפן הכוהן הגדול מלוא חופניו קטורת מתוך המחתה בקודש הקודשים ונתן לתוך הכף, ולא חפן בעזרה, - פטור – ממיתה (כך הגיה ופירש ב " אור שמח" הלכות עבודת יום הכיפורים ה,כו. - נראה שהמילה 'שחט' באה באשגרה בטעות מלעיל הלכה א: 'שעירי יום הכיפורים ששחטן בחוץ - חייב'. - בירושלמי להלן ד,ד: 'תני: הקטיר כזית (קטורת) בחוץ - חייב') (חפינת הקטורת בעזרה וההקטרה בקודש הקודשים מתוארות במשנה להלן ה,א) . חתה – אם הכוהן הגדול נטל במחתה מן הגחלים שבמזבח בשביל הקטורת, והקטיר – את הקטורת בקודש הקודשים, ונשפך הדם – של הפר שקיבל במזרק, ואין דם בשביל מתנות הדם של הפר, - יביא פר אחר – וישחוט אותו ויקבל את דמו, ונכנס בדמו – ייכנס לקודש הקודשים וייתן שם מדמו של הפר האחר, ואינו צריך לחתות ולהקטיר שוב אחרי שחיטת הפר האחר וקבלת דמו ולפני מתן הדם של הפר האחר, אף שסדר העבודות מעכב, מכל מקום, במקרה זה, כיוון שהקטיר לפני שנשפך הדם, ההקטרה היתה כתקנה . עד שלא הקטיר נשפך הדם – אם חתה גחלים ונשפך הדם לפני שהקטיר, - חתייה פסולה היא – שבמקרה זה אינו רשאי להקטיר כיוון שנשפך הדם, ולכן נפסלה החתייה שהיתה לצורך ההקטרה שלא נעשתה, והוא צריך לחות כתחילה – הוא צריך לחתות שוב ולהקטיר אחרי שחיטת הפר האחר וקבלת דמו ולפני מתן הדם של הפר האחר . לפי בבלי יומא ס,ב-סא,א, אפילו נשפך דם הפר אחרי שהקטיר, הוא צריך לחפון ולהקטיר שוב אחרי שחיטת הפר האחר וקבלת דמו ולפני מתן הדם של הפר האחר, שקטורת שחפנה קודם שחיטת הפר פסולה. ספק עד שלא הקטיר נשפך הדם וספק משהקטיר נשפך הדם – אם יש ספק האם נשפך הדם לפני שהקטיר או שהקטיר לפני שנשפך הדם, - אם תאמר: להביא פר אחר ולהיכנס בדמו – כמו במקרה שהקטיר לפני שנשפך הדם, אין את (אתה) יכול – יש לדחות את האפשרות שהוצעה , שאני אוֹמַר – יכול אני לומר : עד שלא הקטיר נשפך הדם והיא חתייה פסולה והוא צריך לחות (לחתות) כתחילה – שמא נשפך הדם לפני שהקטיר ונפסלה החתייה, והוא צריך לחתות שוב ולהקטיר ; [ צריך להשלים: ואם תאמר: ' לחות כתחילה ' ("קורבן העדה") – כמו במקרה שנשפך הדם לפני שהקטיר (שתי מילים אלו נשמטו בטעות משום שהן זהות לשתי המילים שלפניהן), ] אין את (אתה) יכול – יש לדחות את האפשרות שהוצעה , שאני אוֹמַר – יכול אני לומר : משהקטיר נשפך הדם והיא חתייה כשירה והוא עובר משם הכנסה יתירה – שמא הקטיר לפני שנשפך הדם ולא נפסלה החתייה, ואם יחתה שוב ויקטיר - יעבור על האיסור להיכנס לקודש הקודשים שלא לצורך . ותמהים: ובטלו העבודות? – האם במקרה שיש ספק האם נשפך הדם לפני שהקטיר או שהקטיר לפני שנשפך הדם, בטלו העבודות של יום הכיפורים שטרם נעשו, כיוון שאין להכריע את הספק? ומציעים ברייתא בתגובה לתמיהה: אשכחת אמר (נראה שצריך לומר: ' אשכח תני ') : – נמצא [תנא ש]שונה: בטלו עבודות של אותו היום – הברייתא המוצעת בקיצור מכריעה שבמקרה הנידון בטלו העבודות של יום הכיפורים (נראה שלפעמים כתוב 'אשכחת אמר' בטעות במקום 'אשכח תני' ("הטרמינולוגיה של הירושלמי", עמוד 84, הערה 406). - 'אשכח תני' מציע ברייתא המכריעה בנוגע לעניין שלגביו שורר חוסר ודאות (שם, עמוד 85). 'אשכחת אמר' מציע מסקנה העולה מתוך העיון באמור לפניו (שם, עמוד 87)) . • • •

שחט ומת; חפן ומת מציעים שאלה: שחט ומת – אם שחט הכוהן הגדול את הפר ואחר כך הכוהן הגדול מת , אַחֵר מהו שייכנס בדמו? – האם כוהן אחר, שבא במקום הכוהן הגדול שמת, יכול להמשיך ולעשות את מה שעשה הכוהן הגדול שמת, והוא רשאי להיכנס לקודש הקודשים ולתת שם מדמו של הפר ששחט הכוהן הגדול שמת? ומביאים מחלוקת אמוראים בשאלה זו: רבי שמעון בן לקיש (מגדולי אמוראי ארץ ישראל בדור השני) אמר: בפר, אבל לא בדם – יש ללמוד מהכתוב בפרשת העבודה ביום הכיפורים: "בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ, בְּפַר בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת" (ויקרא טז,ג), שכוהן גדול רשאי להיכנס לקודש הקודשים בפר של כוהן גדול שמת, שאם מת לפני ששחט את הפר, הכוהן האחר נכנס בדמו של הפר הזה, אבל אין כוהן גדול רשאי להיכנס לקודש הקודשים בדם של פר של כוהן גדול שמת, שאם מת אחרי ששחט את הפר, אין הכוהן האחר נכנס בדמו של הפר הזה . רבי חנינה (בר חמא, אמורא ארץ ישראלי בדור הראשון) ורבי יונתן (אמורא ארץ ישראלי בדור הראשון) תריהון אמרין: – שניהם אומרים: אפילו בדם – יש ללמוד מהכתוב " בפר ", שכוהן גדול רשאי להיכנס לקודש הקודשים אפילו בדם של פר של כוהן גדול שמת, שאף אם מת אחרי ששחט את הפר, הכוהן האחר נכנס בדמו של הפר הזה . ומציעים היסק ממקור אמוראי: מילתיה דרבי יהושע בן לוי (אמורא ארץ ישראלי בדור הראשון) אמרה: – דבריו של רבי יהושע בן לוי אומרים: אפילו בדם (דבריו שעליהם מבוסס ההיסק הזה מובאים להלן) . דאמר רבי חנינה, רבי בא בשם רבי יוחנן: אפילו בדם. נראה לנו שמשפט זה מורכב משני משפטים נפרדים שנתחברו בטעות: דאמר רבי חנינה - לא מצאנו שאמורא בשם זה או בשם דומה לזה מסר בשם רבי בא שאמר בשם רבי יוחנן. ונראה שרבי חנינה זה הוא רבי חנינה בר חמא, אמורא ארץ ישראלי בדור הראשון, והמימרה שאמר רבי חנינה קשורה לשאלתו של רבי יהושע בן לוי, בן דורו, המוצעת להלן שעליה מבוסס ההיסק שלעיל, אלא שנשמטה המימרה. ייתכן שהמימרה שאמר רבי חנינה היא מימרתו שמובאת בבבלי (ראה להלן) ששיבח את שאלתו של רבי יהושע בן לוי. נראה שלפני המימרה שאמר רבי חנינה הוצעה שאלתו של רבי יהושע בן לוי שעליה מבוסס ההיסק שלעיל בסגנון זה: ' ד רבי יהושע בן לוי שאל...'. דל"ת הזיקה במילה ' ד אמר' שנראית מיותרת מקורה בדל"ת הזיקה בתחילת המשפט ' ד רבי יהושע בן לוי שאל...', ותחילת המימרה שאמר רבי חנינה (המילים 'אמר רבי חנינה') נשתרבבה לכאן בטעות בין דל"ת זו ובין 'רבי יהושע בן לוי שאל...'. רבי בא (רבי אבא, אמורא בדור השלישי) אמר בשם רבי יוחנן (גדול אמוראי ארץ ישראל בדור השני) : אפילו בדם - מקומה של מימרה זו לעיל במחלוקת האמוראים בשאלה 'שחט ומת', ונשתרבבה המימרה לכאן בטעות. ב"שערי תורת ארץ ישראל" העביר למעלה את כל המשפט. ומציעים את דבריו של רבי יהושע בן לוי שעליהם מבוסס ההיסק שלעיל: רבי יהושע בן לוי שאל (הסתפק) : חפן ומת – אם חפן הכוהן הגדול מלוא חופניו קטורת ונתן לתוך הכף ואחר כך הוא מת , [צריך להשלים כמו בירושלמי להלן ה,א: ' אַחֵר '] מהו שיכנס בחפניו? – האם כוהן אחר, שבא במקום הכוהן הגדול שמת, רשאי להיכנס לקודש הקודשים ולהקטיר שם מהקטורת שחפן הכוהן הגדול שמת, או שמא האחר צריך תחילה לחפון שוב מלוא חופניו קטורת, כיוון שמלוא חופניו של האחר אינם שווים למלוא חופניו של הכוהן הגדול שמת? - ומציעים פרשנות לבעיה במסגרת דיוק בבעיה: מה צריכה ליה – מה [ש]נצרך לו (הדבר שרבי יהושע בן לוי מסופק בו), - בחפניו – במקרה שחפן הכוהן הגדול מלוא חופניו קטורת ומת, שכיוון שמלוא חופניו של האחר אינם שווים למלוא חופניו של הכוהן הגדול שמת, לא יהיה האחר רשאי להיכנס לקודש הקודשים במלוא חופניו קטורת של כוהן גדול שמת , דכתיב: – שכתוב (בפרשת העבודה ביום הכיפורים): " וְלָקַח... וּמְלֹא חָפְנָיו קְטֹרֶת סַמִּים דַּקָּה, וְהֵבִיא מִבֵּית לַפָּרֹכֶת " (ויקרא טז,יב) – ויש ללמוד מהמילה 'חופניו', שאין כוהן רשאי להיכנס לקודש הקודשים להקטיר קטורת אלא במלוא חופניו שלו ולא של חברו , ברם הכא – אבל כאן (במקרה ששחט הכוהן הגדול את הפר ואחר כך הוא מת), - לית כתיב – לא כתוב 'בדמו' (לפי האמור לעיל, נכון יותר לגרוס: 'לית כתיב: בפרו') – ללמוד ממנו, שאין כוהן רשאי להיכנס לקודש הקודשים לתת דם אלא בדם של פר שלו ולא בדם של פר של חברו , ולכן פשיטא ליה – פשוט לו (לרבי יהושע בן לוי), - אפילו בדם – במקרה ששחט הכוהן הגדול את הפר ואחר כך הוא מת, כוהן אחר רשאי להיכנס לקודש הקודשים ולתת שם מדמו של הפר ששחט הכוהן הגדול שמת. - כך יש להסיק משאלתו של רבי יהושע בן לוי . בבלי יומא מט,ב: איבעיא להו: שחט ומת, מה הוא שייכנס אחר בדמו / בשחיטתו? מי אמרינן: "בפר" - ולא בדמו של פר, או דילמא: "בפר" - ואפילו בדמו של פר? רבי חנינא אומר: "בפר" - ולא בדמו של פר. ריש לקיש אמר: "בפר" - ואפילו בדמו של פר. מחלוקת רבי חנינא וריש לקיש מוחלפת בתלמודים. בבלי יומא מט,א: בעי רבי יהושע בן לוי: חפן ומת, מהו שייכנס אחר בחפינתו? אמר רבי חנינא ( על שאלתו של רבי יהושע בן לוי ): בוא וראה שאלתם של ראשונים ( שאלתו כשאלתם של ראשונים ). ...מדקא מיבעיא ליה הא ( מכיוון שרבי יהושע בן לוי מסופק בשאלה זו ), מכלל דקסבר ( הרי מכלל הדברים אתה לומד שהוא סובר ): "בפר" - ואפילו בדמו של פר. ההיסק משאלתו של רבי יהושע בן לוי שווה בשני התלמודים. • • •