אור לישרים על תלמוד ירושלמי יומא ג:א

משנה אמר להן הממונה – המסדיר את עבודת הכוהנים במקדש אמר לכוהנים בכל יום לאחר הפייס השני, וכן ביום הכיפורים : צאו וראו – ממקום גבוה במקדש, אם הגיע זמן השחיטה – של קורבן התמיד של השחר הנשחט בעלות השחר . אם הגיע – זמן השחיטה , הרואה – שעלה לגג, אומר: בּוּרְקַי – מילה בארמית, שמשמעה: הארת השחר . מתיה בן שמואל – היה ממונה על הפייסות (משנה שקלים ה,א), אומר: הממונה היה שואל את הרואה שעלה לגג: האיר פני כל המזרח עד שהוא בחברון? – האם האיר האור את כל שמי המזרח עד שהתפשט האור והגיע לשמי חברון שהיא מדרום לירושלים? הוא – הרואה, אומר: הין – כן . משנה זו נשנית גם בתמיד ג,ב בתיאור הקרבת קורבן התמיד של השחר. • • •

תלמוד הרואה אומר: בורקי במשנה שנינו: "אמר להן הממונה : צאו וראו אם הגיע זמן השחיטה. אם הגיע, הרואה אומר: בורקי ". כאן התחלת מקבילה בירושלמי ראש השנה ב,א. שואלים: מהו – מה פירוש, בורקי? ומשיבים: ברקת – בורקי פירושו זוהר, וכוונת הרואה היא שהאיר האור של השחר . ומציעים מימרה המיוחסת לחכמי בבל עלומי שֵׁם: תמן אמרין: – שם (בבבל) אומרים: הרואה אומר (בארמית ארץ ישראלית): ברוק בורקה (בקטע מתוך כריכה ובמקבילה: 'ברק ברקה'. וצריך לומר: 'ברק בורקה') – האיר כוכב הבוקר , ופירוש הדברים (בארמית): אנהר מנהרא – האיר המאיר (בארמית ארץ ישראלית: ברק, וביידוע: בורקה ("תורת ההגה של לשון חכמים", עמוד 383)) . תוספתא יומא א,טו: אבא יוסי בן חנן אומר: ברק בורקי. בבלי יומא כח,ב: תניא: רבי ישמעאל אומר: ברק ברקאי. רבי עקיבא אומר: עלה ברקאי. המימרה הבבלית שבירושלמי מובאת בבבלי כברייתא.

נאמנות עד אחד ואישה מקשים על דברי המשנה: ועד אחד נאמן? – וכי עד אחד נאמן להעיד על הגעת זמן שחיטת קורבן התמיד? (והרי מן התורה אין עד אחד נאמן, וצריכים שני עדים!) ומתרצים: שנייא היא הכא – שונה הוא [הדבר] כאן (עדות זו על הגעת זמן שחיטת קורבן התמיד שונה משאר העדויות), שאין (צריך לומר: ' שאף ' ("אוצר לשונות ירושלמיים", עמוד 48, הערה 415) את (אתה) יכול לעמוד עליו – גם אתה יכול לחקור ולבדוק את דבריו של העד (כל אחד יכול לצאת ולראות האם כדבריו של העד כן הוא, ולכן הוא נאמן, שדבר העשוי להתגלות אינו משקר בו) . ומציעים קושיה: וחש לומר: – וחשוש לומר: עד דו עליל ונפק היא מנהרה! – עד שהוא נכנס ויוצא היא מאירה! (כיצד אפשר לומר שעד אחד נאמן כאן מפני שאף אתה יכול לעמוד עליו, והרי יש מקום לחשוש לאפשרות שכשהעד אומר שהאיר האור עדיין אין האור מאיר והוא משקר, ואין הדבר עשוי להתגלות, משום שעד שייצאו ויראו האם כדבריו של העד כן הוא, יאיר האור, ולכן לא יהיה העד נאמן!) ומתרצים: חכימא היא מילתא – ידוע הוא הדבר (אף שיעמדו עליו לאחר זמן, ייוודע האם האיר האור כשאמר העד שהאיר האור, וכיוון שהוא דבר העשוי להתגלות אינו משקר בו, ולכן הוא נאמן) . ומביאים ברייתא: אמר עד אחד: נולד איש (בהבאת הירושלמי בר"ח וב"אור זרוע": 'לאיש') פלוני בשבת – אם ספק הוא האם בן שנולד לאיש פלוני נולד בשבת, כגון שנולד בערב שבת בין השמשות, ואין ידוע אם הוא ערב שבת או שבת, והעיד עד אחד עליו שהוא נולד בשבת, - מלין אותו על פיו – סומכים על העד הזה שהעיד כך, ומלים את אותו בן בשבת הבאה (שכשיום מילתו בשבת - מלים אותו בשבת, שמילה בזמנה דוחה שבת, אבל אם ספק הוא האם יום מילתו בשבת - אין מלים אותו בשבת) . אמר עד אחד: חשיכה מוצאי שבת – אם ספק הוא האם התחיל ליל מוצאי שבת, והעיד עד אחד שהתחיל ליל מוצאי שבת, - מטלטלין אותו (המילה 'אותו' יתירה, ואינה במקבילה בקטע גניזה, וכן אינה בהבאת הירושלמי בר"ח יומא וב"אור זרוע" וב"שיבולי הלקט", וכן הגיה ב"ספר ניר" וב"שערי תורת ארץ ישראל") על פיו – סומכים על העד הזה שהעיד כך, ומותר לטלטל (להעביר ממקום למקום דבר האסור בטלטול בשבת או במקום האסור בטלטול בשבת) . ומספרים: רבי אימי (רבי אמי, אמורא ארץ ישראלי בדור השלישי) מטלטל על פום מלויתא (צריך לומר כמו בקטע מתוך כריכה ובמקבילה: ' ד מלויתא', וכן הוא בהבאת הירושלמי בר"ח) – היה מטלטל (בערב שבת) על פי הנשים השואבות מים (אם הנשים היוצאות לשאוב מים מן המעיין לפני שקיעת השמש העידו שעדיין יום הוא, טלטל רבי אמי על פי עדותן, כיוון שעדיין לא נכנסה שבת ומותר לטלטל) . ומספרים עוד: רבי מתניה (אמורא ארץ ישראלי בדור החמישי) מטלטל על פום (בקטע מתוך כריכה ובמקבילה אין מילה זו, וכן אינה בר"ח וב"אור זרוע") איביריתא (בקטע מתוך כריכה ובמקבילה: 'אבריתה'. ואולי צריך לומר: 'אכרותא') דזהרא – היה מטלטל (בערב שבת) על פי ההכרה של הירח (שעל פי המראה של הירח ידע שעדיין יום הוא ולא נכנסה שבת ומותר לטלטל, שכל זמן שלא שקעה השמש אין הירח מאיר. - ואולי צריך לומר: 'עכרותא דזהרא' - העכירות של הירח, שכל זמן שלא שקעה השמש הירח עכור (אינו בהיר)) . ומספרים עוד: רבי אמי מטלטל (צריך לומר כמו בקטע מתוך כריכה ובמקבילה: ' מל ', וכן הוא בהבאת הירושלמי בר"ח וב"אור זרוע" וב"שיבולי הלקט" ובתשב"ץ) על פום נשייא דאמרן: שמשא הוות על (בקטע מתוך כריכה ובמקבילה בקטע גניזה נוסף: 'הדה') סוסיתה (יישוב בשולי הגולן וסמוך לחוף הכינרת) – על פי הנשים שאומרות: השמש היתה על סוסיתא (אם נולד ילד בשבת לפנות ערב, והנשים בטבריה העידו שבאותה שעה עדיין ראו את השמש על סוסיתא, מל רבי אמי את הילד בשבת הבאה על פי עדותן, שנולד כשעדיין היה שבת) . אישה פסולה לעדות. אבל בדבר שעשוי להתגלות ואפשר לדעת את אמיתות הדבר שלא על פי העד, אישה נאמנת. כיוון שדיברו לעיל בעניין נאמנות של עד אחד, סיפרו כאן בסיפור השלישי בעניין נאמנות של אישה. רבי אמי ורבי מתניה היו בטבריה. כיוון שטבריה היא בעמק, היום מעריב בה מוקדם יותר, אך עדיין יום הוא. סוסיתה וטבריה שוכנות על חופי הכינרת, זו במזרח וזו במערב. בבוא הערב מחשיכה טבריה לפני סוסיתה השוכנת למולה, כי השמש השוקעת במערב מפילה צל על פני טבריה הבנויה לרגלי הר תלול ומאירה את סוסיתה הבנויה על ראש הר. עד כאן המקבילה בירושלמי ראש השנה. הסוגיה כאן היא חלק מסוגיה ארוכה בראש השנה בעניין נאמנות עד אחד, שבאה על דברי המשנה שם שעד אחד נאמן להעיד על העד שמעיד על ראיית הירח החדש שהוא איש נאמן. • • •

במשנה שנינו: "מתיה בן שמואל אומר: האיר פני כל המזרח עד שהוא בחברון? הוא אומר: הין". שואלים: ולמה 'עד שהוא בחברון? הוא אומר: הין'? – מדוע הממונה מזכיר בשאלתו את חברון? ומשיבים: בא להזכיר זכות אבות – הממונה רצה להזכיר את זכותם של שלושת אבות האומה הקבורים בחברון . • • •