אור לישרים על תלמוד ירושלמי יומא ב:ג

משנה הפייס השלישי - הממונה היה אומר לכוהנים: חדשים לקטורת בואו והפיסו ! – כוהנים חדשים שלא זכו בקטורת מימיהם יבואו וישתתפו בהגרלה על עבודת הקטורת . הפייס ה רביעי - הממונה היה אומר לכוהנים: חדשים עם ישנים – אלה שעדיין לא זכו בעבודה זו ואלה שכבר זכו בה בואו והפיסו! ('חדשים עם ישנים' - על פי שיר השירים ז,יד) , מי מעלה איברים מן הכבש – שהניחו בו את האיברים והמנחות והיין אלה שזכו בפייס השני, למזבח. • • •

תלמוד לא הפיס אדם בקטורת ושנה אמר רבי חנינה (בר חמא, אמורא ארץ ישראלי בדור הראשון) : מימיו לא הפיס אדם בקטורת ושנה – כוהן שהשתתף בפייס על עבודת הקטורת וזכה בה פעם אחת, לא השתתף מימיו פעם שנייה בפייס על עבודת הקטורת . ומציעים סיוע ממשנה לדברים שלפני כן: אמר רבי יוסה (מגדולי אמוראי ארץ ישראל בדור הרביעי) : מתניתא אמרה כן: – המשנה אומרת כך (כמו שאמר רבי חנינה): חדשים לקטורת בואו והפיסו – כוהנים חדשים שלא זכו בקטורת מימיהם יבואו וישתתפו בפייס השלישי על עבודת הקטורת. - הרי שהיו מקפידים שלא ישתתפו בפייס על הקטורת אלא כוהנים חדשים בלבד, ולכן לא השתתף כוהן מימיו פעם שנייה בפייס על עבודת הקטורת . אמר רבי חנינה: וכן למחתה – גם כוהן שזכה בהולכת מחתת הגחלים לצורך הקטרת הקטורת לא השתתף מימיו פעם שנייה בפייס על עבודת הקטורת . ומציעים סיוע ממשנה לדברים שלפני כן: אמר רבי יוסה: מתניתה אמרה כן: – המשנה (המקור תנאי, והוא ברייתא) אומרת כך: מי שזכה בקטורת – הכוהן שזכה בפייס השלישי בעבודת הקטורת, אומר לזה שעל ימינו – לכוהן שמימין לו : " אף את למחתה " – גם אתה זוכה עימי בהולכת מחתת הגחלים לצורך הקטרת הקטורת בהיכל. - הרי שהכוהן שזכה בהולכת המחתה זכה בכך משום שהשתתף בפייס על הקטורת, וכמו שהכוהן שזכה בעבודת הקטורת היה חדש שלא זכה מימיו בקטורת, כך הכוהן שמימין לו שזכה בהולכת המחתה היה חדש שלא זכה מימיו בקטורת . תוספתא יומא א,יא: רבי יהודה אומר: לא היה פייס למחתה, אלא מי שזכה בקטורת אומר לזה שעימו: אף את למחתה. בבלי יומא כה,ב: רבי יהודה אומר: לא היה פייס למחתה, אלא כוהן שזכה בקטורת אומר לזה שעימו: זכה עימי במחתה. ומציעים מסקנה העולה מתוך העיון באמור לפני כן: נמצאתה אומר: שני כהנים היו מתברכין בכל פעם – בכל פעם שהיו עושים פייס על הקטורת היו מתברכים שני כוהנים, הכוהן שזכה בהקטרת הקטורת והכוהן שזכה בהולכת המחתה, שהקטורת היתה מביאה ברכה לעוסקים בה, כאמור להלן. כך יש להסיק מהאמור לפני כן, שהכוהן שזכה בהקטרת הקטורת והכוהן שזכה בהולכת המחתה לא השתתפו מימיהם פעם שנייה בפייס על עבודת הקטורת, וטעם הדבר ששניהם התברכו על ידי עבודת הקטורת שזכו בה ושוב לא היו זקוקים לברכה, ורק כוהנים שעוד לא זכו בקטורת השתתפו בפייס על עבודת הקטורת, כדי שיתברכו אם יזכו . רב (אמורא בבלי בדור הראשון, מגדולי האמוראים) אמר: כתוב בברכת משה לשבט לוי: " יָשִׂימוּ קְטוֹרָה בְּאַפֶּךָ... בָּרֵךְ י'י חֵילוֹ וּפֹעַל יָדָיו תִּרְצֶה" (דברים לג,יא) – הכוהנים יקטירו קטורת על מזבח הקטורת כדי שתהיה לריח ניחוח באף ה', וה' יברך את כוחם ואת מעשה ידיהם (בתוספות ישנים בבלי יומא כו,ב דרשו את הכתוב: "ברך ה' חילו" - בקטורת, "ופועל ידיו תרצה" - במחתה). - מכאן שהקטורת מביאה ברכה לעוסקים בה . ומציעים סיפור מעשה: מעשה באחד שיבשה זרועו ולא הניחה – לא הניח את זרועו מלעסוק בהקטרת קטורת, אף שיבשה ונחלש כוחה , לקיים מה שנאמר: "בָּרֵךְ י'י חֵילוֹ וּפֹעַל יָדָיו תִּרְצֶה" (דברים לג,יא) – המעשה שעשה אדם זה הוא בדיוק לפי הכתוב בפסוק הזה, שרצה שה' יברך את כוחו על ידי עבודת הקטורת ותירפא זרועו (הכוהן שיבשה זרועו לא נחשב בעל מום, שלא יבשה ממש, שהרי יכל להקטיר בה ("גליוני הש"ס")) . בבלי יומא כו,א: תנא: מעולם לא שנה אדם בה ( בעבודת הקטורת ). - מאי טעמא? - אמר רבי חנינא: מפני שמעשרת ( ורצו שכל כוהן יזכה בכך ). אמר ליה רב פפא לאביי: מאי טעמא? משום דכתיב: "ישימו קטורה באפך וכליל על מזבחך, ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה"? עולה נמי ( הקרבת עולה תהיה סגולה לעושר ) הא כתיב בה "כליל"! - אמר ליה: הא ( עולה ) - שכיחא ( שהרי יש הרבה עולות חובה ונדבה ), והא ( קטורת ) - לא שכיחא. • • •