אור לישרים על תלמוד ירושלמי יומא א:ז

משנה ביקש – הכוהן הגדול, להתנמנם – בליל יום הכיפורים , פירחי לויה – צעירי לוויים (לוויים קטנים), מכין לפניו באצבע צרדה – והקול הנשמע על ידי כך לא נתן לו להתנמנם , ואומרים לו: אישי כהן גדול, עמוד והפג אחת על הריצפה – עמוד פעם אחת יחף על הרצפה הקרה של שיש והסר ממך את השינה . ומעסיקין אותו – פרחי לווייה בשירה בפה, כדי שלא יתנמנם ויבוא לידי ספק קרי (פרחי לווייה לא היו מנגנים ביד אלא אומרים שירה בפה, כמו ששנינו במשנה ערכין ב,ו: אין קטן נכנס לעזרה לעבודה אלא בשעה שהלוויים עומדים בשיר (הלוויים הקטנים נכנסו לסייע ללוויים הגדולים בשעת השירה). ולא היו (הלוויים הקטנים) אומרים (מנגנים) בנבל וכינור אלא (אומרים שירה) בפה, כדי ליתן תבל בנעימה (להוסיף תבלין בנעימת הלוויים, שקול הקטנים דק וצלול, והוא מתבל ומנעים את שירת הגדולים)), עד שמגיע זמן השחיטה – של קורבן התמיד של השחר . • • •

תלמוד מכים באצבע צרדה לפני כוהן גדול במשנה שנינו: "ביקש להתנמנם, פירחי לויה מכין לפניו באצבע צרדה". רב חונה (רב הונא, גדול אמוראי בבל בדור השני) אמר: באצבע צרדה - בפה – פרחי לווייה היו משמיעים בפיהם קול נקישת אצבע צרדה (מכניסים את האצבע האמצעית לתוך הפה ולוחצים אותה ללחי ושומטים את האצבע בחוזקה אל מחוץ לפה, וכך נשמע קול) . ורבי יוחנן (גדול אמוראי ארץ ישראל בדור השני) אמר: באצבע צרדה - ביד – פרחי לווייה היו משמיעים בידם קול נקישת אצבע צרדה (לוחצים את האצבע האמצעית והאגודל זו לזו ושומטים את האצבע בחוזקה לתוך כף היד, וכך נשמע קול) . ומציעים מקור תנאי החולק על דברי חכם שהובאו לפני כן: מתניתא פליגא על רבי יוחנן: – המשנה (המקור התנאי, והוא הברייתא שלהלן) חלוקה על רבי יוחנן: בפה – פרחי לווייה היו משמיעים בפיהם קול נקישת אצבע צרדה , לא בנבל ולא בכינור – פרחי לווייה היו מעסיקים את הכוהן הגדול בשירה בפה ולא היו מנגנים בכלי נגינה ! ומתרצים את הקושיה על ידי מתן פרשנות חדשה למקור שממנו הקשו: פתר לַהּ: – פותר אותה (רבי יוחנן מפרש את הברייתא): נעימה הנאמרת באצבע צרדה אומרה בפה, לא בנבל ולא בכינור – יש לפרש את הברייתא, שכשהיו פרחי לווייה מעסיקים את הכוהן הגדול בשירה, היתה הנעימה באצבע צרדה בפה (מכניסים את האצבע האמצעית לתוך הפה ומוציאים מן הפה מיני זמר) ולא היו מנגנים בכלי נגינה. אבל כשהיו מכים לפניו באצבע צרדה היו משמיעים קול ביד . תוספתא יומא א,ט: אי זו היא אצבע צרדה? זו אצבע גדולה ( האצבע האמצעית ) של ימין. בפה, לא בנבל ולא בכינור. בבלי יומא יט,ב (תרגום): היה מראה רב הונא ( כיצד מכים באצבע צרדה ), והלך ( נשמע ) הקול בכל בית ( המדרש של ) רב. תנא: אין מעסיקים אותו לא בנבל ולא בכינור, אלא בפה. רב הונא נזכר בקשר לאצבע צרדה בשני התלמודים. • • •