אור לישרים על תלמוד ירושלמי יומא א:ג

משנה מסרו לו – לכוהן הגדול בכל יום משבעת הימים, זקנים מזקני בית דין – מחכמי הסנהדרין, ללמדו את דיני העבודה ביום הכיפורים, וקורין לפניו – הזקנים הללו, בסדר היום – בסדר עבודת יום הכיפורים שבתורה (ויקרא פרק טז) , ואומרים לו: אישי – אדוני, כהן גדול, קרא אתה בפיך – את סדר העבודה שבתורה , שמא שכחת או שמא לא למדת. ערב יום הכפורים בשחרית מעמידין אותו – את הכוהן הגדול, בשער המזרח – של העזרה (שער ניקנור), ומעבירין לפניו פרים ואילים וכבשים – הקרבים ביום הכיפורים , כדי שיהא מכיר – את הבהמות, ורגיל בעבודה – ביום הכיפורים . • • •

תלמוד הכנות כוהן גדול בשבעת הימים ובערב יום הכיפורים במשנה שנינו: "שמא שכחת או שמא לא למדת". מציעים קושיה ממקור תנאי על המשנה: לא כן תני: – לא כך שונה [התנא]: "וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו" (ויקרא כא,י) – יש לדרוש את הכתוב: - שתהא גדולתו מאחיו – אם הכוהן שמתמנה לכוהן גדול חסר עושר, על אחיו הכוהנים לגדל ולהעשיר אותו מרכושם (דורש "הגדול מאחיו" - הגדול משל אחיו. אות היחס מ' משמשת מ' המקור) . "אֲשֶׁר יוּצַק עַל רֹאשׁוֹ שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה" (זה המשך הכתוב, ונראה שאין לגרוס את המילים האלו, כי גם הדרשה שלהלן היא מהכתוב "והכוהן הגדול מאחיו" כמו שהוא בכל המקבילות. ב"עלי תמר" כתב, שהמילים "אשר יוצק על ראשו שמן המשחה" נשמטו מבפנים (לאחר המילים "והכוהן הגדול מאחיו") והושלמו בגיליון ושוב הוכנסו לפנים שלא במקומן, אבל לא דורש כלום מהמילים האלו) - דבר אחר (הסופר במסירה שלפנינו כתב 'ד'א' (=דבר אחר), ומגיה פתח את הקיצור בטעות 'רבי אומר') : בנוי – ביופי , בכח – בגבורה גופנית , בעושר, בחכמה ובמראה – הכוהן שממנים אותו לכוהן גדול צריך להיות גדול יותר מאחיו הכוהנים בכל המעלות הללו (דורש "הגדול מאחיו" - הגדול יותר מאחיו. אות היחס מ' משמשת מ' היתרון) ?! (בתמיהה) – הרי שאי אפשר שמי שלא למד תורה ואינו גדול בחוכמה יהיה כוהן גדול, וכיצד שנינו במשנה שייתכן שכוהן גדול לא למד? ומתרצים את הקושיה בהצעת הבחנה בין המקורות: אמר רבי יוסי בירבי בון (מגדולי אמוראי ארץ ישראל בדור החמישי) : כאן – במקור התנאי, - בראשון – בבית המקדש הראשון היו ממנים כוהנים גדולים שהיו גדולים בחוכמה, כמו שלמדים מהכתוב , וכאן – במשנה, - בשיני – בבית המקדש השני היו המלכים ממנים כוהנים גדולים והיו ביניהם כוהנים שלא למדו, ולכן שנינו במשנה שייתכן שכוהן גדול לא למד . תוספתא יומא א,ו-ז: מצוות כוהן גדול להיות גדול מאחיו בנוי, בכוח, בעושר, בחוכמה ובמראה. אין לו, מניין שיגדלוהו אחיו? שנאמר: "והכוהן הגדול מאחיו" (ויקרא כא,י) - שיגדלוהו אחיו. אמרו עליו, על פינחס איש חבתה, שעלה גורלו להיות כוהן גדול, והלכו אחריו גזברים ואמרכלים ומצאוהו כשהוא חוצב, ומילאו עליו את המחצב דינרי זהב. משרבו המלכים ( מלכים בלתי הגונים ) התקינו שיהו מעמידים כוהנים ( כוהנים הדיוטות ) ומעבירים אותם בכל שנה ושנה. ספרא "אמור" פרשה ב: "והכוהן הגדול מאחיו" (ויקרא כא,י) - שיהא גדול מאחיו בנוי, בעושר, בכוח, בחוכמה ובמראה. אין לו, מניין שיגדלוהו אחיו? תלמוד לומר: "הגדול מאחיו" - שיהא גדול מאחיו. אמרו עליו, על פינחס איש חבתה, שעלה גורלו להיות כוהן גדול, והלכו אחריו גזברים ומרכולים ומצאוהו חוצב, ומילאו עליו את המחצב דינרי זהב. בבלי יומא יח,א (תרגום): בשלמא שמא שכח - מוטב ( שייתכן שכוהן שכח ), אלא שמא לא למד - האם מעמידים אנו כגון זה ( כוהן שלא למד מקרא )? והתניא: "והכוהן הגדול מאחיו" (ויקרא כא,י) - שיהא גדול מאחיו בנוי, בכוח, בחוכמה ובעושר. אחרים אומרים: מניין שאם אין לו שאחיו הכוהנים מגדלים אותו ( מרכושם )? תלמוד לומר: "והכוהן הגדול מאחיו" - גדלהו משל אחיו. אמר רב יוסף: לא קשיא; הא - במקדש ראשון, והא - במקדש שני. דאמר רב אסי: ( כלי בן ) שלושה קבים של דינרים ( של זהב ) הכניסה לו מרתא בת בייתוס לינאי המלך עד שמינה את יהושע בן גמלא ( בעלה ) ככוהן גדול. תירוצו של רב יוסף בבבלי הוא תירוצו של רבי יוסי בירבי בון בירושלמי. ייתכן שרבי יוסי בירבי בון שהיה בבבל הביא עימו מבבל את תירוצו של רב יוסף. • • •

במשנה שנינו: "מעמידין אותו בשערי מזרח". מציעים שאלה: איכן היו מעמידין אותו, מבפנים או מבחוץ? – האם מעמידים את הכוהן הגדול בערב יום הכיפורים מבפנים לשער המזרח או מבחוץ לו? ומציעים השלכה של האפשרויות שהוצעו בשאלה שלפני כן: אין תימר: – אם תאמר: מבפנים (צריך לומר: ' מבחוץ ' ("יפה עיניים")) - כיי דתנינן תמן: – כמו [המשנה] ההיא ששנינו שם (משנה יומא ג,ג): חמש טבילות היה (בקטע גניזה: 'היו') שם באותו היום – חמש פעמים היה הכוהן הגדול טובל במקווה ביום הכיפורים , אחת שלא היה אדם (בקטע גניזה: 'שאין אדם') נכנס לעזרה לעבודה אפילו טהור עד שיהא טובל – הטבילה הראשונה היא משום שכל אדם הנכנס לעזרה אפילו שלא לשם עבודה, אפילו הוא טהור - חייב טבילה לפני שנכנס , וארבע מחמת יום הכיפורים – ארבע הטבילות האחרות הן משום יום הכיפורים, שהכוהן הגדול היה טובל לפני כל שינוי מעבודה לעבודה (אין זה נוסח המשנה שלהלן, אלא עיבוד של נוסח המשנה בהתאם להשלכה של האפשרות הראשונה שהוצעה בשאלה. המילים "חמש טבילות היו שם באותו היום" הן לשון התוספתא יומא א,כ). - במשנה כאן שנינו שמעמידים את הכוהן הגדול בערב יום הכיפורים בשער המזרח, אך לא שנינו שהוא טובל לפני כן. אם מעמידים את הכוהן הגדול מבחוץ לשער המזרח ואינו טובל כיוון שאינו נכנס לעזרה, אבל אילו היה נכנס לעזרה היה טובל, הרי שיש ללמוד מכאן שאדם טהור שנכנס לעזרה אפילו שלא לשם עבודה - חייב טבילה, מפני שיש לחשוש שמא נטמא, ולכן הטבילה הראשונה של הכוהן הגדול ביום הכיפורים היא משום שנכנס לעזרה . אין תימר: – [ו]אם תאמר: מבחוץ (צריך לומר: ' מבפנים ' ("יפה עיניים")) - כולהן מחמת יום הכיפורים – כל חמש הפעמים שהיה הכוהן הגדול טובל במקווה ביום הכיפורים הן משום יום הכיפורים, שהטבילה הראשונה היתה משום התחלת העבודה, ולא משום שכל אדם הנכנס לעזרה - חייב טבילה. - אם מעמידים את הכוהן הגדול מבפנים לשער המזרח ואינו טובל אף שהוא נכנס לעזרה, הרי שיש ללמוד מכאן שאדם טהור שנכנס לעזרה שלא לשם עבודה - אינו חייב טבילה, ולכן הטבילה הראשונה של הכוהן הגדול ביום הכיפורים אינה משום שנכנס לעזרה, מפני שכוהן גדול ביום הכיפורים הוא טהור, אלא הטבילה הראשונה היא משום שנכנס לעזרה לשם עבודה ("יפה עיניים", "גליון אפרים"). - אין פושטים את השאלה . • • •

במשנה שנינו: "מעבירין לפניו פרים ואלים וכבשים". שואלים: ולמה לא אמר – החכם : שעיר (צריך לומר: 'שעיר ים ' ("שערי תורת ארץ ישראל")) ? – הרי גם שני שעירים קרבים ביום הכיפורים (שעיר המוספים ושעיר החטאת של העם, מלבד שעיר המשתלח לעזאזל), ומדוע לא שנה התנא במשנה שמעבירים לפני הכוהן הגדול גם שעירים? (אמר רבי בא קרטיגנא (אמורא ארץ ישראלי בדור השלישי או הרביעי) : בלא כך, אינו זקוק להערות?!) (המאמר הזה אינו שייך לכאן אלא לירושלמי להלן ה,ו והובא כאן על ידי שטף הלשון משם ("על הירושלמי", עמוד 19. וכן כתבו רידב"ז וב"שערי תורת ארץ ישראל"). - בירושלמי להלן מובא המאמר הזה על ידי רבי מנא, ולכן נראה שרק גוף המאמר 'בלא כך, אינו זקוק להערות?!' הועתק בטעות משם לכאן, וכאן במקור השיב רבי בא קרטיגנא לשאלה למה לא נאמרו שעירים במשנה, ותשובתו אבדה לנו) ומציעים קיצור של ברייתא המאשרת את ההצעה שהועלתה בשאלה לעיל: אשכח תני: – נמצא [תנא ש]שונה, ושעיר (צריך לומר: 'ושעיר ים ' ("שערי תורת ארץ ישראל")) – מעבירים לפני הכוהן הגדול פרים ואילים וכבשים ושעירים. בברייתא זו נאמר במפורש שמעבירים גם שעיר . ב"עלי תמר" כתב: היה לו להקשות: ולמה לא אמר: שעירים, בלשון רבים, כמו ששנינו: ומעבירים לפניו פרים ואילים וכבשים, שהרי ביום הכיפורים היו מקריבים שני שעירים, ושניהם נעשו על ידי הכוהן הגדול. וכן קשה מה שמסיים 'אשכח תני: שעיר', שהיה לה לברייתא לשנות בלשון רבים שעירים. ולפיכך נראה לי שכל הפסקה 'ולמה לא אמר: שעיר?' וכול' עד 'אשכח תני: ושעיר' מקומה לקמן בפרק ה הלכה ו, ושם הלשון מדויק, והובא לכאן לשם השוואה מלקמן בפרק ה. בבלי יומא יח,א: תנא: אף השעירים. • • •