אור לישרים על תלמוד ירושלמי פאה ח:ב

משנה נאמנין על הלקט, ועל השכחה, ועל הפיאה – אף על פי שאין עם הארץ נאמן על המעשרות (עיין מסכת דמאי), עניים עמי הארץ נאמנים לומר על הפירות שבידם (המנויים בהלכה ג) שהם של לקט או של שכחה או של פאה שליקטו, והם פטורים מן המעשרות (לעיל ה,ה), בשעתן – בשעת הקציר, כשנותנים לקט ושכחה ופאה , ועל מעשר עני – עניים עמי הארץ נאמנים לומר על הפירות שבידם שהם של מעשר עני שקיבלו, והם פטורים מן המעשרות, בכל שנתו – בכל השנה שנוהג בה מעשר עני, וזהו בשנה השלישית ובשנה השישית לשמיטה (הנאמנות חשובה כשהעני מוכר את הפירות או כשהוא מזמין את מי שמקפיד על מעשרות לאכול עימו מהפירות) . ובן לוי – עם הארץ, נאמן לעולם – בכל השנים לומר על הפירות שבידו שהם של מעשר ראשון שקיבל והפריש מהם תרומת מעשר, שמעשר ראשון נוהג בכל השנים, ואין הלוי חשוד על התרומה . אינן נאמנין – עניים עמי הארץ, אלא על דבר שכן דרך בני אדם נוהגין כן – לתת להם דבר זה, כמפורש בהלכה ג . • • •

תלמוד נאמנות עניים עמי הארץ על מתנות עניים שואלים: עד איכן? – עד היכן יהיה מקום לקיטת הפירות רחוק ממקומו של העני, שיהיה נאמן לומר עליהם שהם של מתנות עניים שליקט באותו מקום? ומשיבים: אמר רבי חנינה (בכתב יד רומי: 'רבי חנניה') : עד מקום שדרכו לילך ולביא (=ולהביא, וכן הוא בנוסח רש"ס. ובכתב יד רומי: 'ולבוא', וכן הוא בהבאת הירושלמי בריבמ"ץ ובר"ש משנץ) בו ביום – מקום לקיטת הפירות יהיה רחוק ממקומו של העני עד כשיעור שהוא יכול ללכת לשם להביא פירות ולחזור באותו היום עצמו . ומביאים מעשה הלכתי: מעשה (בכתב יד רומי נוסף 'היה', וכן הוא בהבאת הירושלמי בר"ש משנץ) והאמין רבי (רבי יהודה הנשיא, תנא בדור החמישי) לחמשה אחין – עניים עמי הארץ, בחמשה כורין של חטים – האמין להם שהחיטים הן של מתנות עניים שליקטו (כור הוא מידת נפח ליבש (תבואה וכדומה), השווה לשלושים סאה) . ותמהים: ואיפשר כן?! (בתמיהה) – ואפשר כך?! (וכי אפשר שיהיו חמישה בני אדם יכולים ללכת למקום אחד ללקוט כמות גדולה ביותר של חמישה כורים של חיטים ממתנות עניים ולחזור בו ביום?) ומשיבים: אלא מיכא ציבחד ומיכא ציבחד כודה (צריך לומר כמו בכתב יד רומי: 'כו ר ה', וכן הוא בהבאת הירושלמי בריבמ"ץ ובר"ש משנץ) סלק – מכאן קצת ומכאן קצת הכור עלה (הסתכם והגיע לכור, שכל אחד מהאחים ליקט מתנות עניים כאן מעט וכאן מעט עד שהיה לו כור, וכיוון שכל אחד מהם ליקט בכמה מקומות, עלה מה שליקטו כולם לכמות גדולה כזו, אף שהלכו והביאו בו ביום) .

במשנה שנינו: "נאמנין... על מעשר עני בכל שנתו". מציעים שאלה על זיהוי המשנה: רבי לעזר דרומיה – הדרומי (אמורא ארץ ישראלי בדור החמישי, מהדרום (מלוד או מסביבתה)) בעי (צריך לומר כמו בכתב יד רומי ובנוסח רש"ס: 'בע א ') קומי – שאל לפני רבי יוסי (מגדולי אמוראי ארץ ישראל בדור הרביעי) : מתניתא דרבי אליעזר (בן הורקנוס, תנא בדור השני) – (האם) המשנה [היא] של רבי אליעזר (האם דברי המשנה, שעניים עמי הארץ נאמנים לומר על הפירות שבידם שהם של מעשר עני שקיבלו, והם פטורים מן המעשרות, הם בשיטתו של רבי אליעזר?) , ומציעים מקור לדברי רבי אליעזר: דרבי אליעזר אומר: נאמן על השיני - נאמן על הראשון – אם ראו את עם הארץ שהפריש מעשר שני - נאמן עם הארץ לומר שהפריש מעשר ראשון, מפני שאינו חשוד להקדים מעשר שני למעשר ראשון (זה טעמו של רבי אליעזר לפי הירושלמי דמאי ד,ג. ראה "תוספתא כפשוטה", זרעים ב, עמוד 761) ? – וכן כאן, עני עם הארץ האומר על פירות שהם של מעשר עני שקיבל, הם פטורים מן המעשרות, ואין חוששים שמא הנותן לו לא הפריש מעשר ראשון קודם לכן, שכיוון שהנותן לו הפריש מעשר עני, הוא נאמן שהפריש מעשר ראשון קודם לכן, מפני שאינו חשוד להקדים מעשר עני למעשר ראשון. - אבל החכמים החלוקים על רבי אליעזר סבורים, שאם ראו את עם הארץ שהפריש מעשר שני - אין עם הארץ נאמן לומר שהפריש מעשר ראשון, מפני שמעשר שני הוא אוכלו בעצמו בירושלים או שפודהו, ואין לו הפסד בהפרשתו, ואילו מעשר ראשון צריך ליתנו ללוי. ולשיטתם של החכמים, עני עם הארץ האומר על פירות שהם של מעשר עני שקיבל, אין הם פטורים מן המעשרות, וחוששים שמא הנותן לו לא הפריש מעשר ראשון קודם לכן, כיוון שאין הנותן לו שהפריש מעשר עני נאמן שהפריש מעשר ראשון קודם לכן. ודוחים את הצעת זיהוי המשנה: אמר (בנוסח רש"ס נוסף 'ליה') רבי יוסי: דברי הכל היא – המשנה כאן היא לפי כל החכמים, אף לשיטת החכמים החלוקים על רבי אליעזר, בניגוד לאפשרות שהוצעה בשאלה . ומפרטים את הדחייה על סמך הבחנה בין העניינים שהושוו בשאלה: שנייא היא – שונָה היא (שונֶה הוא הדבר) , שאין אדם עושה בדבר מצוה ערוה (המילה 'מצוה' ישנה רק במסירה שלפנינו ונמחקה בטעות על ידי מגיה) – במשנה כאן, עני עם הארץ האומר על פירות שהם של מעשר עני שקיבל, הם פטורים מן המעשרות, ואין חוששים שמא הנותן לו לא הפריש מעשר ראשון קודם לכן, שכיוון שהנותן לו הפריש מעשר עני, הוא נאמן שהפריש מעשר ראשון קודם לכן, והטעם הוא שאין אדם חשוד לעשות בדבר מצווה (במעשר עני שהוא נותן לעני לשם מצווה) ערווה (דבר מגונה, שלא להפריש ממנו מעשר ראשון קודם לכן) . ב תוספתא מעשר שני ג,טז שנו: ראה אותו שהפריש מעשר שיני - נאמן על הראשון; דברי רבי ליעזר (רבי אליעזר, שהוא שמותי, סובר כבית שמאי שם ג,טו, שאם הופרש השני על ידי עם הארץ, בוודאי הופרש אף הראשון, מפני שאינו חשוד להקדים מעשר שני לראשון, ולפיכך אם ראינוהו מפריש שני נאמן על הראשון, אבל אם ראינוהו מפריש ראשון עדיין אינו נאמן על השני). וחכמים אומרים: נאמן על הראשון - נאמן על השיני (שאם אינו חשוד לעכב לעצמו מעשר ראשון שאין לו בו אלא טובת הנאה, מכול שכן שאינו חשוד על מעשר שני שהוא שלו), נאמן על השיני - אין נאמן על הראשון (מפני שמעשר שני כולו שלו, אלא שעליו לטרוח ולאוכלו בירושלים, מה שאין כן מעשר ראשון שצריך ליתנו ללוי). במשנה שנינו: "ובן לוי נאמן לעולם". רבי לעזר (אמורא בדור השני) אמר בשם רבי הושעיא (מגדולי אמוראי ארץ ישראל בדור הראשון : כשם שלא נחשדו ישראל – עמי הארץ, על תרומה גדולה – שכן זהירים היו להפריש תרומה גדולה מתבואתם ומפירותיהם , כך לא נחשד בן לוי – עם הארץ, על תרומת מעשר – ולכן הוא נאמן בכל השנים לומר על פירות שהם של מעשר ראשון והפריש מהם תרומת מעשר . ומציעים סיוע לקביעה שלפני כן מהמשנה: אמר רבי (צריך לומר: 'רב') הושעיה (אמורא בדור השלישי) : מתניתא אמרה כן: – המשנה אומרת כך: ובן לוי – עם הארץ, נאמן לעולם – בכל השנים לומר על פירות שהם של מעשר ראשון והפריש מהם תרומת מעשר (קטע בתבנית זהה ועם אותם החכמים יש בירושלמי שקלים ז,ג) .

ומציעים שאלה: רבי מנא (השני, מגדולי אמוראי ארץ ישראל בדור החמישי) בעי – שואל : ובן לוי נאמן לעולם אפילו בשביעית? – האם המונח "לעולם" משמעו שאפילו בשנה השביעית לשמיטה שאין מעשרות נוהגים בה, לוי עם הארץ נאמן לומר על פירות שהם של מעשר ראשון של השנה השישית שקיבל והפריש מהם תרומת מעשר, ואין הם של השנה השביעית שיש עליהם קדושת שביעית? (אין פושטים את השאלה)

אמר רבי בון בר חייא (אמורא ארץ ישראלי בדור השלישי) : נאמן בן לוי – עם הארץ, לומר: " מעשר ברור הוא " – לומר על הפירות שבידו שברור לו שהם של מעשר ראשון, שבעל הפירות שנתן לו אותם הפריש אותם בפניו בתורת מעשר ראשון , לפוטרו מן השיני – הנאמנות מועילה לפטור את הפירות מלהפריש מהם מעשר שני . אבל באומר: " ניתן לי " – במקרה שהלוי אומר שהפירות שבידו הם של מעשר ראשון שניתן לו, אך בעל הפירות לא הפריש אותם בפניו , או באומר: " משלו (צריך לומר כמו בכתב יד רומי: 'משל י ') הן " – במקרה שהלוי אומר שהפירות שבידו הם של מעשר ראשון שהפריש מהיבול שגדל בשדהו, - אינן נאמנין (בנוסח רש"ס: 'אינו נאמן') – ודינם כפירות של עם הארץ, שצריך להפריש מהם מעשרות מספק . ומציעים את המשנה המקומית כדי לסייע לדעה שלפני כן: דו (צריך לומר כמו בכתב יד רומי: 'ד י ') מתניתא: – שהיא המשנה (שהרי כך אומרת המשנה, שכן שנינו במשנתנו): אינן נאמנין – עניים עמי הארץ, אלא על דבר שכן דרך בני אדם נוהגין כן ('מתניתא' לשון נקבה היא, ולכן צריך לגרוס 'די' (שהיא) תחת 'דו' (שהוא)) . ומפרטים את הסיוע על סמך הצעת פירוש למשנה: כיני מתניתא: – כך היא המשנה: אינן נאמנין אלא על דבר שכן דרך בני אדם (נוהגין) [נותנין] (תוקן על פי כתב יד רומי, וכן הוא בנוסח רש"ס ובהבאת הירושלמי בריבמ"ץ ובר"ש משנץ) כן – "נוהגין" פירושו: נוהגים לתת, ואין "כיני" זה אלא פירוש ולא הגהה ("מבוא לנוסח המשנה", עמוד 445). עניים עמי הארץ נאמנים רק על פירות שנהוג לתת מהם מתנות עניים, אבל אין לוי עם הארץ נאמן על פירות משלו לומר שהם מעשר ראשון . • • •