אור לישרים על תלמוד ירושלמי פאה ח:א

משנה מאמתי כל אדם מותרין בלקט? משיהלכו הנָמוֹשׁוֹת – לאחר שהלכו העניים הזקנים הבאים ללקוט בשדה בסוף, שכבר אין העניים באים עוד ללקט את מה שנשאר בשדה, ולכן מה שנשאר הפקר הוא לכל אדם ; מאימתי כל אדם מותרים בפרט ובעוללות? משיהלכו העניים בכרם ויבואו – לאחר שלקטו העניים וחזרו ובאו ללקט פעם שנייה, שכבר אין העניים באים עוד ללקט את מה שנשאר ; ובזיתים? – מאימתי כל אדם מותרים במתנות עניים של הזיתים? משתרד רביעה שנייה – לאחר שירד הגשם של העונה השנייה של גשמי היורה, שכבר אין העניים באים עוד ללקט את מה שנשאר (הגשם קרוי רביעה על שם שהוא מפרה את הקרקע. רבי יהודה סובר שעונת הרביעה השנייה בשבעה עשר במרחשוון, ורבי מאיר סובר שהיא בשבעה בו, ורבי יוסי סובר שהיא בעשרים ושלושה בו) . אמר רבי יהודה (בר אלעאי, מגדולי התנאים בדור הרביעי) : והלא יש – בעלי זיתים, שאינן מוסקין את זיתיהן אלא לאחר רביעה שנייה – והעניים באים ללקט את מתנותיהם בזמן הזה דווקא ? אלא כדי שיהא העני יוצא – ללקט מתנות עניים של זיתים, ולא יהא מביא – זיתים, בארבעה אסרות – האיסר הוא אחד מעשרים וארבעה בדינר, ובארבעה איסרות שהם שני פונדיונות אפשר לעני לקנות מזון ארבע סעודות, שתי סעודות לו ושתי סעודות לאשתו (עיין להלן הלכה ז), ואם אין בידו להביא לביתו זיתים ממתנות העניים בשיעור זה אינו יוצא ללקט, ולכן מה שנשאר הפקר הוא לכל אדם (מקור המילה 'איסר' ביוונית ובלטינית, והוא מטבע נחושת רומאי) . • • •

תלמוד מאימתי כל אדם מותרים במתנות עניים? במשנה שנינו: "מאמתי כל אדם מותרין בלקט? משיהלכו הנמושות". אמר רבי יוחנן (גדול אמוראי ארץ ישראל בדור השני) : למה נקראו (צריך לומר: ' נקרא ', כמו בכתב יד רומי) שמן – של העניים הזקנים, נמושות? שהן באות בסוף – הם באים ללקט בשדה באחרונה, לאחר ששאר העניים לקטו בשדה, מפני שהם חלשים ותשושים (״נמושות״ מוצאו לפי זה משורש ״מוש״, ״פסק" ("מבוא לנוסח המשנה", עמוד 95). - "נמושות" משורש 'נמש' שנמצא באכדית, המתורגם: לזוז, לצאת לדרך ("ערכי" א, עמוד 98). - נראה ש"נמושות" מוצאו מהשורש בארמית סורית 'משי' שמובנו: לקט. וראה "מבוא לנוסח המשנה", עמודים 95-96) . ומביאים ברייתא: אבא שאול (תנא בדור השלישי והרביעי) היה קורא אותן – את העניים הזקנים, מָשׁוֹשׁות – כמוסבר להלן . ומציעים גרסאות חלופיות עלומות שֵׁם של המשנה: אית תניי תני: – יש תנא [ש]שונה: נמושות – כגרסה שבמשנתנו , ואית תניי תני: – ויש תנא [ש]שונה: משושות – כגרסה שבמשנת אבא שאול . ומציעים הסבר לגרסאות השונות: מאן דאמר: – מי שאומר: נמושות - שהן באין בסוף – כמו שאמר רבי יוחנן לעיל , ומאן דאמר: – ומי שאומר: משושות - שהן ממשמשין ובאין – הולכים ובאים. העניים הזקנים מהלכים בנחת והילוכם נמשך יותר משל שאר העניים, ולכן הם נקראים משושות ("ממשמש ובא" הוא כשאר הפעלים שמשמשים עם "בוא", כגון הולך ובא, שכולם עניין אחד הם: פועל תנועה רגיל, שמשמש עם פועל אחר כדי לציין פעולה נמשכת יותר ("דברי חכמים וחידותם", "לשוננו" כט, עמודים 78-79). - "ממשמשים ובאים" משמעו הילוך בנחת ("פרקי לשון", עמודים 26-27)) . ב בבלי תענית ו,ב ו בבא מציעא כא,ב אמרו: מאי נמושות? - רבי יוחנן אמר: סבי דאזלי אתיגדא (זקנים ההולכים על מקל). רבי שמעון בן לקיש אמר: לקוטי בתר לקוטי (זקנים המלקטים אחרונים אחרי מלקטים). נמושות - בבבלי רבי יוחנן מפרש: זקנים המתהלכים על משענתם, ואולם רבי שמעון בן לקיש מפרש: המאספים האחרונים. אלא שבירושלמי אומר רבי יוחנן, ששמם נמושות מפני שהם באים בסוף. זאת אומרת שהמחלוקת מוחלפת כרגיל בירושלמי ("מבוא לנוסח המשנה", עמוד 95). רבי חונא (רבי הונא, אמורא ארץ ישראלי בדור הרביעי) אמר בשם מנחם (אמורא ארץ ישראלי בדור השלישי) : רבי יוחנן בן נורי (תנא בדור השלישי) היה יוצא (מן) [אחר] (תוקן על פי כתב יד רומי, וכן הוא בהבאת הירושלמי בריבמ"ץ) הנמושות ומביא פרנסתו של כל השנה – שהיה עני ונאלץ היה לצאת ללקט עם הנמושות כדי לפרנס את בני ביתו .

ומציעים ברייתא: תני: – שונה [התנא]: מתנ ו ת עניים שבשדה שאין עניים מקפידין עליהן – שהשאירו אותן העניים בשדה ואינם באים עוד ללקט אותן, - הרי הן של בעל הבית – של בעל השדה . ומציעים קושיה על הברייתא: רבי בון בר חייא (אמורא ארץ ישראלי בדור השלישי) בעי – שואל (מקשה) : ויש אדם קורא שם פיאה לעצמן (צריך לומר כמו בכתב יד רומי: 'לעצמ ו ') ?! – איך מותר לבעל השדה ליטול לעצמו את הפאה שהפריש? (הקושיה היא גם על שאר מתנות העניים) ומתרצים את הקושיה בהבאת מדרש הלכה: תני – שונה רבי שמעון בן יוחי (תנא בדור הרביעי) : נאמר במתנות עניים: "לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם" (ויקרא יט,י) – אתם חייבים להשאיר בשדה לעניים את מתנותיהם, והעניים יבואו ויאספו אותן , ולא לעורבין ולעטלפים – אין להשאיר מתנות עניים בשדה לבעלי חיים שייטלו אותן, כשאין עניים הנוטלים אותן. ולכן מותר לבעל השדה ליטול לעצמו את הפאה שהפריש, אם השאירו אותה העניים בשדה ואינם באים עוד ללקט אותה . ב בבלי חולין קלד,ב אמרו: לוי זרע (תבואה) בכישר (שם מקום). לא הוו עניים (באותו מקום) למשקל לקט (משדהו), אתא לקמיה דרב ששת, אמר ליה: "לעני ולגר תעזוב אותם", ולא לעורבים ולא לעטלפים (אם אין שם עניים, אלא ייקחם לעצמו). • • •

במשנה שנינו: "בפרט ובעוללות? משילכו העניים בכרם ויבואו". ולא תנינן – ולא שנינו נמושות – לא שנינו במשנתנו שכל אדם מותרים בפרט ובעוללות משיהלכו הנמושות כמו בלקט, אלא שנינו שמותרים בפרט ובעוללות משיילכו העניים בכרם ויבואו , על ידי (מכיוון, מפני) שהן – הענבים, חביבין – על הזקנים , הן באין על אתר (מיד) – העניים הזקנים מזדרזים ובאים ללקט את הפרט והעוללות מיד עם שאר העניים, ולכן לא תלו את הדבר בנמושות . • • •

במשנה שנינו: "ובז י תים? משתרד רביעה שנייה". ולא תנינן – ולא שנינו נמושות – לא שנינו במשנתנו שכל אדם מותרים במתנות עניים של הזיתים משיהלכו הנמושות כמו בלקט, אלא שנינו שמותרים במתנות עניים של הזיתים משתרד רביעה שנייה , מפני (שהן) [שהיא] (תוקן על פי כתב יד רומי) צינה (קור) ואינן יוצאין אלא בחורים – רק העניים הצעירים באים ללקט את מתנות העניים של הזיתים עד שתרד רביעה שנייה, ואילו העניים הזקנים אינם הולכים ללקט כלל, מפני שלקיטת המתנות של הזיתים היא בימי החורף הקרים, משום שהמסיק נגמר בראשית החורף, ולכן לא תלו את הדבר בנמושות . • • •

במשנה שנינו: "אמר רבי יהודה: והלא יש שאינן מוסקין את זיתיהן אלא לאחר רביעה שנייה? אלא כדי שיהא העני יוצא ולא יהא מביא בארבעה אסרות". מקשים: וקודם לכן אינו (נראה שאין לגרוס מילה זו) אסור משום גזל? – מדברי רבי יהודה, שחלוק על החכמים בזמן היתר המתנות בזיתים לכל אדם וקבע שיעור אחר להיתר המתנות, משמע, שלאחר שתרד רביעה שנייה כל אדם אסורים במתנות העניים של זיתים אף אם אין העני מביא בארבע איסרות, ורק בזמן מאוחר יותר כל אדם מותרים במתנות העניים של זיתים אם אין העני מביא בארבע איסרות. ועל כך יש להקשות: מה ההבדל בין לאחר שתרד רביעה שנייה ובין זמן מאוחר יותר? מדוע לאחר שתרד רביעה שנייה כל אדם אסורים במתנות העניים משום גזל עניים אם אין העני מביא בארבע איסרות?! והרי בשיעור זה הוא הפקר לכל אדם! ומתרצים: בשיטתו השיבוהו (צריך לומר: ' בשיטתן השיבן ', כמו בנוסח רש"ס, וכן הוא ברא"פ) – רבי יהודה השיב לחכמים החולקים עליו על פי שיטתם (רבי יהודה אמר את השיעור של פחות מארבע איסרות לפי שיטת החכמים בזמן היתר המתנות בזיתים לכל אדם ולא לפי שיטתו) . לא אתם שאתם אומרים: – ו(כי) לא אתם הם שאתם אומרים שמתנות העניים של זיתים שנמסקו קודם רביעה שנייה מותרים לכל אדם משתרד רביעה שנייה, ואין הדבר תלוי בנמושות: מפני שהיא צינה אינן יוצאין אלא בחורין – כאמור לעיל ?! (בתמיהה) – ואילו אני (רבי יהודה) אומר לשיטתכם שמתנות העניים של זיתים שנמסקו קודם רביעה שנייה מותרים לכל אדם משתרד רביעה שנייה, ואין הדבר תלוי בנמושות, שמתוך (משום) שהוא – העני, יודע שהוא (צריך לומר: ' שאינו ', כמו בהבאת הירושלמי בריבמ"ץ ובר"ש משנץ, וכן הוא ברא"פ, וכן הגיהו הגר"א ו"פני משה". ובנוסח רש"ס: 'שאין') מביא פרנסתו, אף (הלא) הוא אינו יוצא – העניים יודעים שמשתרד רביעה שנייה אין בידם להביא לביתם זיתים ממתנות העניים בשיעור של ארבעה איסרות כדי לקנות מזון שתי סעודות להם ושתי סעודות לנשיהם, ואינם יוצאים עוד ללקט כלל את מה שנשאר . • • •