אור לישרים על תלמוד ירושלמי פאה ה:ז
Ohr LaYesharim on Yerushalmi Peah 5:7 (Ohr LaYesharim on Jerusalem Talmud Peah 5:7) · אור לישרים על תלמוד ירושלמי פאה · free full Hebrew text
Open in the reader →משנה המעמר – האוסף אלומות או עומרים, לכובעות – האוסף אלומות ומעמיד אותן זו ליד זו באלכסון כך שהן יוצרות צורת חרוט כעין כובע שרחב למטה והולך וצר כלפי מעלה, ולכומסות – או האוסף אלומות ומעמיד אותן זו ליד זו באלכסון כך שהן יוצרות צורת חרוט הפוך שרחב למעלה והולך וצר כלפי מטה (כומסה - אולי מארמית סורית: קומסיס - שורש של ירק מאכל הדומה לגזר לבן. גזר לבן הוא ירק שורש הקרוב לגזר, שמקורו כנראה ברומא העתיקה. צורת כומסה הפוכה מצורת כובע) , לחררה – או האוסף אלומות ועושה מהן ערימה שצורתה כעוגה עגולה או כצורת גליל, ולעומרים – או האוסף אלומות קטנות ועושה מהן עומרים גדולים, - אין לו שכחה – אם שכח אלומה בשעת עימור זה אין לו דין שכחה, שאינו גמר מלאכה, לפי שיבוא עוד עימור אחריו , ממנו לגורן – האוסף מן המקום שעשה את העומרים הללו לגורן ושכח עומר, - יש לו שכחה; המעמר לגדיש – האוסף עומרים לעשות ממנו גדיש (ערימה גדולה של עומרים), ומשם מביאים אותם לגורן לדוש, - יש לו שכחה, ממנו לגורן - אין לו שכחה. זה הכלל: כל המעמר למקום שהוא גמר מלאכה – של העימור, כמו המעמר לגדיש שאין אחריו עימור אלא מלאכת דישה, - יש לו שכחה, ממנו לגורן - אין לו שכחה – שכבר נגמרה מלאכת העימור בגדיש, ואין שכחה אלא בגמר העימור ; למקום שאינו גמר מלאכה – כמו המעמר לכובעות וכו', - אין לו שכחה, ממנו לגורן - יש לו שכחה – שלא נגמרה מלאכת העימור אלא באסיפה לגורן .
תלמוד המעמר למקום שאינו גמר מלאכה - אין לו שכחה במשנה שנינו: "המעמר לכובעות ולכומסות, לחררה ולעומרים - אין לו שכחה". לכובעות - רבי יונה (מגדולי אמוראי ארץ ישראל בדור הרביעי) אמר: מן לעיל – מלמעלה (צורת חרוט כעין כובע שרחב למטה והולך וצר כלפי מעלה) , ומציעים פסוק כסימוכין לפירוש המוצע לפני כן: כמה דתימר (דתמר = דאת אמר) : – כמו שאתה אומר (כמו שנאמר על גלית, הגיבור של הפלשתים שנלחמו בישראל): "וְכוֹבַע נְחֹשֶׁת עַל רֹאשׁוֹ" (שמואל א יז,ה) – להגן על הראש מפגיעת האויב . "לכומסות" - רבי אבינא (אמורא ארץ ישראלי בדור הרביעי) אמר: מן לרע – מלמטה (צורת חרוט הפוך שרחב למעלה והולך וצר כלפי מטה) , ומציעים פסוק כסימוכין לפירוש המוצע לפני כן: כמה דתימר: – כמו שאתה אומר (כמו שנאמר בשירת "האזינו"): "הֲלֹא הוּא כָּמֻס עִמָּדִי" (דברים לב,לד) – הלוא תשלום פורענותם של הגויים גנוז אצלי (אצל ה'). - לפי זה, 'כומסות' הוא משורש כמ"ס - אצר, הסתיר, הטמין (אולי פירוש זה קשור לכך שכומסה - קומסיס - הוא שורש הטמון באדמה. - התלמודים רגילים לפרש מילים בלשון חכמים על פי לשון המקרא) . "לחררה" - גלגל – האלומות הן בצורת גלגל (עיגול) . "לעומרין" – מה הטעם שהמעמר לכובעות ולכומסות ולחררה ולעומרים אין לו שכחה? - אמר רבי יוחנן (בכתב יד רומי ובקטע ירושלים: 'רבי יונה', וכן הוא במובאת הירושלמי בר"ש משנץ) : כתוב בעניין שכחה: "כִּי תִקְצֹר קְצִירְךָ בְשָׂדֶךָ וְשָׁכַחְתָּ עֹמֶר בַּשָּׂדֶה" (דברים כד,יט) – ויש לדרוש את הכתוב המזכיר יחד קציר ועומר: - מה קציר שאין אחריו קציר – שכן אי אפשר לקצור שוב מה שנקצר , אף עומר שאין אחריו עומר (במובאת הירושלמי בר"ש משנץ: 'עימור') – מכאן שהמעמר שאין אחריו עימור - יש לו שכחה, אבל המעמר שיש אחריו עימור - אין לו שכחה. ולכן המעמר לכובעות ולכומסות ולחררה ולעומרים אין לו שכחה, לפי שיש עוד עימור אחריהם . כובעות, כומסאות וחררה כובעות - סידור האלומות כשראשיהן (שיבוליהן) כלפי מעלה, והן יוצרות כמין כובע. במקרה זה המטרה היא לאפשר ייבוש מהיר של השיבולים במקומות אחדים בשדה. שיטה מעין זו רצויה כשהאיכר רוצה לפַנות את שדהו לשם חריש או השקאה לצורך גידולי קיץ. כומסאות - סידור הפוך משל כובעות, שכאן השיבולים ערוכות באלומות כשראשן מופנה כלפי מטה. שיטת עימור מעין זו רצויה בקציר מוקדם, כשהשיבולים עדיין לחות. כאן דרוש ייבוש איטי, כדי שהחומרים שבצמח יזרמו לשיבולים גם לאחר הקציר, והגרגרים לא יצטמקו. חררה - סידור העומרים בעיגול כמין חררה - רקיק שטוח ועגול. גם כאן המטרה לייבש את התבואה. נראה שהתבואה הובאה לכאן כשאינה אגודה באלומות או כריכות, כי אם בעומרים ("החקלאות בארץ ישראל בתקופת המשנה והתלמוד", עמודים 230-231). • • •