אור לישרים על תלמוד ירושלמי פאה ד:ה

משנה הקדיש קמה ופדה קמה – כשהיא עדיין קמה, לפני הקצירה, - חייב – בלקט ובשכחה ובפאה, שבשעת הקצירה לא היתה של הקדש. אבל קמת הקדש פטורה, לפי שאין הקדש בכלל "ובקוצרכם", "קצירך" , הקדיש עמרים ופדה עמרים – אחרי העימור, - חייב – בלקט ובשכחה ובפאה, שבשעת הקצירה ובשעת העימור לא היו של הקדש , הקדיש קמה ופדה עמרים - פטורה, שבשעת חובתה היתה פטורה – שבשעת הקצירה היתה הקמה של הקדש, ואף בשעת העימור היו העומרים של הקדש . כיוצא בו (כדומה לו, כמוהו) , המקדיש פירותיו עד שלא באו לעונת המעשרות – קודם שבאו לשעה שחלה עליהם חובת תרומה ומעשר, ופדיין – קודם שבאו לעונת המעשרות, - חייבין, הקדישם משבאו לעונת מעשרות ופדיין - חייבין, הקדישן עד שלא נגמרו – מלאכתם למעשר, וגמרן הגיזבר – של ההקדש, ואחר כך פדיין - פטורין, שבשעת חובתן היו פטורין. • • •

תלמוד מעשרות בפירות שהקדישם ופדאם ב משנה חלה ג,ג שנינו: הקדישה (האישה) עיסתה עד שלא גילגלה (את העיסה) ופדייתה (ואחר כך גלגלה (לאחר הלישה מגלגלים את העיסה, והגלגול הוא גמר הלישה)) - חייבת, הקדישתה משגילגלה ופדייתה - חייבת (שבשעת הגלגול היתה העיסה של הדיוט), הקדישתה עד שלא גילגלה וגילגלה הגיזבר ואחר כך פדייתה - פטורה, שבשעת חובתה (בשעת הגלגול) היתה פטורה (שהיתה של הקדש). ו שם ג,ד שנינו: כיוצא בו, המקדיש פירותיו עד שלא באו לעונת המעשרות ופדיין - חייבין, משבאו לעונת המעשרות ופדיין - חייבין, הקדישן עד שלא נגמרו וגמרן הגיזבר ואחר כך פדיין - פטורין, שבשעת חובתן היו פטורין. כאן התחלת מקבילה בירושלמי חלה ג,ד. מציעים קושיה: ולמה תניתה (במקבילה: 'תנינתה' - שנינו אותה) תרין זימנין? – ולמה שנה אותה [התנא] שתי פעמים? (למה נשנתה ההלכה של "המקדיש פירותיו..." פעמיים, אחת במשנה פאה ד,ח ואחת במשנה חלה ג,ד?) ומתרצים: רבי יונה (מגדולי אמוראי ארץ ישראל בדור הרביעי. - במקבילה: 'רבי חונה') אמר בשם רבי חייה (בר אבא, אמורא ארץ ישראלי בדור השלישי) שאמר בשם רבי יהושע בן לוי (אמורא ארץ ישראלי בדור הראשון) שאמר בשם בר פדיה (רבי יהודה בר פדיה (בר פדא), אמורא ארץ ישראלי בדור הראשון) : אחת למירוח ואחת לשליש – החכמים קבעו בפירות (כלל יבול השדה, כולל פירות האילן וגידולי שדה) שני זמנים לעניין חיובם במעשרות (ראה מסכת מעשרות פרק א): הזמן הראשון הוא תחילת הבשלתם בעודם במחובר, שהוא בתבואה משהביאה שליש גידולה, ומהזמן הזה אסור לאכול ממנה אכילת קבע עד שיפריש ממנה תרומה ומעשר, אבל מותר לאכול ממנה אכילת עראי מבלי לעשר. והזמן השני הוא גמר מלאכתם למעשרות, שהוא בתבואה לאחר מירוח הכרי בגורן, ומהזמן הזה אסור לאכול ממנה אפילו אכילת ארעי עד שיפריש ממנה תרומה ומעשר. - הלכה אחת של "המקדיש פירותיו..." עוסקת בעניין הזמן הראשון, ועונת המעשרות האמורה בה היא תחילת הבשלתם של הפירות שהוא בתבואה הבאת שליש, ובאה הלכה זו ללמד, שתבואה שהוקדשה ונפדתה קודם שהביאה שליש או שהוקדשה לאחר שהביאה שליש ונפדתה - חייבת במעשרות, אבל אם הוקדשה לפני שהביאה שליש והביאה שליש כשהיתה בידי גזבר ההקדש ואחר כך נפדתה - פטורה ממעשרות. וההלכה השנייה של "המקדיש פירותיו..." עוסקת בעניין הזמן השני, ועונת המעשרות האמורה בה היא גמר מלאכתם של הפירות למעשרות שהוא בתבואה מירוח, ובאה הלכה זו ללמד, שתבואה שהוקדשה ונפדתה קודם מירוח או שהוקדשה לאחר מירוח ונפדתה - חייבת במעשרות, אבל אם הוקדשה לפני מירוח ומירחה גזבר ההקדש ואחר כך נפדתה - פטורה ממעשרות. לכן נשנתה ההלכה של "המקדיש פירותיו..." פעמיים, אחת בפאה ואחת בחלה (הלשון "עונת המעשרות" שבתחילת שתי ההלכות הוא בכל מקום הזמן הראשון, והלשון "...עד שלא נגמרו, וגמרן..." שבסוף שתי ההלכות מובנו גמר מלאכתם למעשרות שהוא הזמן השני. לכן יש קושי לפרש שהלכה אחת עוסקת בעניין הזמן הראשון והלכה שנייה עוסקת בעניין הזמן השני, וכבר התקשו בכך מפרשי המשנה) . רבי יוסי (מגדולי אמוראי ארץ ישראל בדור הרביעי) אמר: רבי בא (רבי אבא, אמורא בדור השלישי) וחבריא – רבי בא והחברים (אין מדובר במחלוקת ממש, אלא הם משלימים זה את זה) . חבריא אמרי (צריך לומר: ' אמרין ', כמו בכתב יד רומי ובמקבילה) : – החברים אומרים: אחת למירוח ואחת לשליש – כאמור לעיל, אלא שלא אמרו החברים בפירוש איזו הלכה של "המקדיש פירותיו..." עוסקת בעניין הזמן השני שהוא מירוח, ואיזו הלכה של "המקדיש פירותיו..." עוסקת בעניין הזמן הראשון שהוא הבאת שליש . רבי בא מפרש – אומר בפירוש : בחלה למירוח ובפיאה בשליש (צריך לומר: ' לשליש ', כמו בכתב יד רומי ובמקבילה) – ההלכה של "המקדיש פירותיו..." שבמסכת חלה עוסקת בעניין הזמן השני שהוא מירוח, וההלכה של "המקדיש פירותיו..." שבמסכת פאה עוסקת בעניין הזמן הראשון שהוא הבאת שליש .

וקובעים: מתניתא דרבי עקיבה (תנא בדור השלישי, מגדולי התנאים) – המשנה [היא] של רבי עקיבה (המשנה הסתמית של "המקדיש פירותיו..." שבמסכת פאה תואמת לשיטתו של רבי עקיבה) , ומציעים את תוכן שיטתו של רבי עקיבה: דרבי עקיבה אמר – אומר : אחר שליש הראשון את (אתה) מהלך – בעניין עונת המעשרות הולכים לפי מי שברשותו הביאה התבואה שליש ראשון, שאם הביאה שליש ברשותו של החייב במעשרות ואחר כך היתה ברשותו של הפטור ממעשרות - חייבת במעשרות, ואם הביאה שליש ברשותו של הפטור ממעשרות ואחר כך היתה ברשותו של החייב במעשרות - פטורה ממעשרות. ולכן, אם הוקדשה התבואה לפני שהביאה שליש והביאה שליש כשהיתה בידי גזבר ההקדש ואחר כך נפדתה - פטורה ממעשרות . ומציעים מקור לדבריו של רבי עקיבה: דאיתפלגון – שנחלקו (תנאים בברייתא) : שדה שהביאה שליש לפני גוי ולקחה ממנו ישראל – אם קנה ישראל מגוי שדה ובה פירות שהגיעו לעונת המעשרות, כגון תבואה שהביאה שליש, - רבי עקיבה אומר: (צריך להוסיף כמו במקבילה: ' התוספת - ') פטור – רבי עקיבה סבור, ששני השלישים שגדלו ברשות ישראל עד לגורנם למעשרות - פטורים ממעשרות, שהם נגררים אחרי השליש הראשון שהיה ברשות גוי, שעיקר גדילת התבואה הוא מן הנביטה ועד לסיום השליש הראשון , וחכמים אומרים: בתוספת (צריך לומר כמו במקבילה: ' התוספת ') - חייב – החכמים חולקים על רבי עקיבה וסבורים, ששני השלישים שגדלו ברשות ישראל - חייבים במעשרות, שעיקר יצירת הזרע נעשתה לאחר השליש הראשון. הרי שאם הוקדשה התבואה לפני שהביאה שליש והביאה שליש כשהיתה בידי גזבר ההקדש ואחר כך נפדתה, לדעת רבי עקיבה כל התבואה פטורה ממעשרות, ולדעת החכמים רק השליש הראשון שגדל ברשות ההקדש פטור ממעשרות (ברייתא זו מובאת בירושלמי מעשרות ה,ה. מחלוקת דומה בין רבי עקיבה והחכמים בעניין ישראל שלקח שדה מגוי בסוריא יש בתוספתא מעשרות ג,יד ובבבלי חולין קלו,א, אלא שבבבלי הדעות מהופכות. - כאן הוצעה מחלוקת תנאים, אף שרק דעה אחת במחלוקת שייכת לעניין, מפני שדעה זו נמסרה בבית המדרש עם הדעה החולקת עליה ("הטרמינולוגיה של הירושלמי", עמוד 112)) . ושואלים: מיי כדון? – מה היא עכשיו? (עכשיו שנחלקו תנאים, האם המשנה תואמת רק את שיטתו של רבי עקיבה, או שמא היא תואמת גם את שיטתם של החכמים?) ומשיבים בהצעת שתי אפשרויות פרשניות: תיפתר – תתפרש (המשנה), (צריך להוסיף כמו במקבילה: ' או ') כרבי עקיבה במירוח (יש למחוק מילה זו. ובמקבילה 'במחלוקת', ויש למחוק מילה זו) – כאמור לעיל , וכדברי (צריך לומר כמו בנוסח רש"ס ובמקבילה: ' או כדברי ') הכל בקוצר מיד – במקרה שהתבואה שהביאה שליש כשהיתה בידי גזבר ההקדש נקצרה מיד לאחר שנפדתה, ולא הוסיפה התבואה וגדלה בידי מי שפדאה, שאף לדעת החכמים החולקים על רבי עקיבה פטורה ממעשרות (השגירו במקבילה את המילה 'במחלוקת' מן הביטוי 'על דעתיה דרבי במחלוקת, על דעתיה דרבי דברי הכל', או מהביטוי 'רבי אמר במחלוקת, רבי אמר דברי הכל', או מביטוי דומה ("אוצר לשונות ירושלמיים", עמוד 10, הערות 56-57)) . עד כאן המקבילה בירושלמי חלה. • • •