אור לישרים על תלמוד ירושלמי פאה ד:ד
Ohr LaYesharim on Yerushalmi Peah 4:4 (Ohr LaYesharim on Jerusalem Talmud Peah 4:4) · אור לישרים על תלמוד ירושלמי פאה · free full Hebrew text
Open in the reader →משנה נכרי שקצר את שדהו ואחר כך נתגייר - פטור מן הלקט ומן השכחה ומן הפיאה – לפי שגוי אינו בכלל "ובקוצרכם" (ויקרא יט,ט) שכתוב בלקט ובפאה, ואינו בכלל "קצירך" (דברים כד,יט) שכתוב בשכחה . רבי יהודה (בר אלעאי, מגדולי התנאים בדור הרביעי) מחייב בשכחה, שאין השכחה אלא בשעת העימור – בשעה שאוסף את העומרים לעשות מהם גדיש (משנה להלן ה,ח), וכיוון שכבר נתגייר בשעת העימור, לכן אם שכח עומר בשדהו - חייב להניחו לעניים .
תלמוד שכחה בגוי שקצר והתגייר ופאה בשותפות עם גוי מקשים: יאות אמר רבי יודה – יפה אומר רבי יהודה (דבריו מובנים, שיטתו נראית נכונה, שגוי שקצר את שדהו והתגייר חייב בשכחה בשעת העימור) . אבל מה טעמון דרבנ י ן? – [ו]מה טעמם של החכמים? (מה טעמו של התנא הראשון במשנה החלוק על רבי יהודה, שגוי שקצר את שדהו והתגייר פטור מן השכחה בשעת העימור?) ומתרצים בהצעת פסוק עם דרשתו: רבי יוסי (מגדולי אמוראי ארץ ישראל בדור הרביעי) אמר בשם רב (אמורא בבלי בדור הראשון, מגדולי האמוראים) ; רבי חזקיה (אמורא ארץ ישראלי בדור הרביעי) אמר בשם רב יהודה (מגדולי אמוראי בבל בדור השני) שאמר בשם שמואל (מגדולי אמוראי בבל בדור הראשון) : כתוב – במתנות עניים : " כִּי תִקְצֹר קְצִירְךָ בְשָׂדֶךָ וְשָׁכַחְתָּ עֹמֶר בַּשָּׂדֶה , לֹא תָשׁוּב לְקַחְתּוֹ " (דברים כד,יט) – אם אחרי קצירת התבואה תשכח עומר בשדה ולא תביא אותו אל הגורן, אסור לחזור לקחת אותו, אלא יש להשאיר אותו בשדה כדי שיוכל עני לקחת אותו; ויש לדרוש מן הכתוב: - ושכחת קמה (ר"ש וריבמ"ץ גורסים: 'זו שכחת קמה'. אבל ייתכן שוי"ו זו היא וי"ו הפירוש (הקדמה לתלמוד ירושלמי מהדורת האקדמיה ללשון העברית, עמוד מג, הערה 28). - הגרסה בהבאת הירושלמי ברא"ש וברשב"א: 'כתוב: "וְשָׁכַחְתָּ" - קמה, "וְשָׁכַחְתָּ" - עומר' (כך נראה שיש לקרוא), ובנוסח רש"ס: '"ושכחת עומר בשדה"- וְשָׁכַחְתָּ" - עומר, "וְשָׁכַחְתָּ" - קמה') – גם קמה שנשכחה דינה כעומר שנשכח, שיש להניחה לעניים (המילה "בשדך" מיותרת, שהיה די לכתוב "כי תקצור קצירך ושכחת עומר בשדה", ולכן דורשים שהמילה "ושכחת" מוסבת גם אל האמור לפניה: "כי תקצור קצירך בשדך ושכחת", כלומר, שתשכח מלקצור, ומכאן שגם אם שכח מלקצור קמה הוא בכלל שכחה. - גם בבבלי סוטה מה,א למדו מכתוב זה שכחת קמה) . והואיל והכתוב מדבר בשכחת עומר וגם בשכחת קמה, יש לנו להשוות את שני הדברים: את שיש לו שכחת קמה - יש לו שכחת עמרין – מי שחייב בשכחת קמה, אף בשכחת עומר הוא חייב , אבל את שאין לו שכחת קמה - אין לו שכחת עמרין – גר זה שלא נתחייב בשכחת קמה, שהרי בשעת הקצירה היה עדיין גוי, אף בשכחת עומר אינו חייב. זה טעמו של התנא הראשון במשנה, שגוי שקצר את שדהו והתגייר פטור מן השכחה בשעת העימור .
ומביאים ברייתא: ישראל וגוי שהיו שותפין בקמה, חלקו של ישראל - חייב – בפאה , וחלקו של גוי - פטור – מן הפאה . ומציינים: רבי חזקיה אמר בשם רב י ירמיה (מגדולי אמוראי ארץ ישראל בדור השלישי והרביעי) : במחלוקת – שותפות עם גוי בעניין פאה שנויה במחלוקת תנאים, והדין שבברייתא אינו לדברי הכול אלא רק לפי התנא הראשון בברייתא שבתוספתא. אבל לפי רבי שמעון בברייתא שבתוספתא, אף חלקו של ישראל פטור מן הפאה (מחלוקת דומה יש בתוספתא להלן ג,יב בעניין עוללות בכרם) . ב תוספתא פאה ב,ט שנו: ישראל וגוי שהיו שותפים בקמה, חלקו של ישראל - חייב, וחלקו של גוי - פטור. רבי שמעון אומר: ישראל וגוי שהיו שותפים בקמה - פטור מן הפיאה. ב ספרא "קדושים" פרשה א נאמר: רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון: "שדך" ולא שותף עם הגוי. גם בבבלי חולין קלה,ב מיעטו שותפות עם גוי בעניין פאה מ"שדך". • • •