אור לישרים על תלמוד ירושלמי פאה ג:ו

משנה רבי אליעזר (בן הורקנוס, תנא בדור השני) אומר: קרקע בית רובע – מקום זריעת רבע הקב תבואה, שהוא עשר אמות וחומש על עשר אמות וחומש בקירוב, חייב בפיאה. רבי יהושע (בן חנניה, מגדולי התנאים בדור השני) אומר: בעושה סאתים – קרקע המוציא שני סאים (שנים עשר קבים) תבואה (רבי יהושע נוקב במידה הגדולה ביותר) . רבי טרפון (תנא בדור השני) אומר: ששה על ששה טפחים. רבי יהושע בן בתירה (תנא בדור השלישי) אומר: כדי לקצור ולשנות – אם יש בקמה כדי למלא ממנה את כף ידו של הקוצר שתי פעמים - הרי זו חייבת בפאה . והלכה כדבריו – של רבי יהושע בן בתירה .

תלמוד שיעור הקרקע שחייב בפאה מסבירים את טעמיהם של התנאים החולקים במשנה. מה טעמא דרבי אליעזר? – מה הטעם של רבי אליעזר? (מה המקור לדבריו שקרקע בית רובע חייב בפאה?) - נאמר כאן – בפאה : " לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ לִקְצֹר " (ויקרא יט,ט) , ונאמר בכלאים: "שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם " (ויקרא יט,יט) – אסור לזרוע בשדה מינים שונים של זרע ביחד . מה "שָׂדְךָ" שנאמר להלן – בכלאיים, - בית רובע – שהרוצה לזרוע בשדה שני מיני תבואה או שני מיני ירק או הרוצה לזרוע תבואה בשדה ירק או הרוצה לזרוע ירק בשדה תבואה - צריך להרחיק זה מזה כשיעור בית רובע (משנה כלאיים ב,י), אבל אם לא הרחיק כשיעור בית רובע - שני המינים נחשבים כזרועים יחד בשדה. מכאן ששיעור שדה הקטן ביותר לעניין כלאיים הוא בית רובע , אף כאן – גם "שדך" שנאמר בפאה, - בית רובע – שיעור שדה הקטן ביותר לעניין פאה הוא בית רובע . מה טעמא דרבי יהושע? – מה הטעם של רבי יהושע? (מה המקור לדבריו שקרקע העושה סאתיים חייב בפאה?) - נאמר כאן – בפאה : " לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ לִקְצֹר " (ויקרא יט,ט) , ונאמר להלן – בשכחה : "וְשָׁכַחְתָּ עֹמֶר בַּשָּׂדֶה לֹא תָשׁוּב לְקַחְתּוֹ " (דברים כד,יט) – אם בשעת קצירת התבואה תשכח אלומת תבואה בשדה, אסור לחזור לקחתה . מה "שָׂדֶה" שנאמר להלן - שתים (צריך לומר כאן ולהלן: ' סאתים ', וכן הוא בהבאת הירושלמי בר"ש משנץ ובנוסח רש"ס) – שהשוכח מלקצור חלקה בשדהו שקמתה יש בה סאתיים - אינה שכחה, ואם בקמתה ששכח מלקצור אין סאתיים אבל אותה חלקה ראויה לפי שטחה לעשות סאתיים - אינה שכחה (משנה להלן ו,ז). מכאן ששיעור שדה הקטן ביותר לעניין אי-שכחה הוא העושה סאתיים , אף כאן – גם "שדך" שנאמר בפאה, - שתים – שיעור שדה הקטן ביותר לעניין פאה הוא העושה סאתיים . מה טעמא דרבי טרפון? – מה הטעם של רבי טרפון? (מה המקור לדבריו שקרקע שישה על שישה טפחים חייב בפאה?) - ששה על ששה מערוגה – שהקטנה שבערוגות הגינה, ששטחה הוא שישה טפחים על שישה טפחים, מותר לזרוע בה חמישה מיני זרעים של ירקות, ואינם כלאיים (משנה כלאיים ג,א). הרי שערוגה כזו נחשבת שדה, ומכאן ששיעור שדה הקטן ביותר הוא שישה על שישה טפחים. לכן שיעור הקרקע הקטן ביותר לעניין פאה הוא כמידת ערוגה זו . במשנה שנינו: "רבי יהושע בן בתירה אומר: כדי לקצור ולשנות. והלכה כדבריו". מציעים שאלה המנסה לברר איזו משתי אפשרויות המפורטות בהמשך היא נכונה: מה? – מה פירוש "כדי לקצור"? קצירה כדרך הקוצרים – האם הפירוש: כדי למלא את כף ידו של הקוצר מן הקמה ולקוצרה, שסתם קצירה היא כדרך הקוצרים, שהם אוחזים בידם האחת את אגודת השיבולים העומדת לקצירה, ובידם השנייה הם קוצרים אותה , או אפילו כל שהוא – או שמא הפירוש: כדי לאחוז אפילו משהו מן הקמה ולקוצרה ? ופושטים את השאלה בהצעת היסק על סמך פסוק: מן מה דכתיב: – ממה שכתוב: "שֶׁלֹּא מִלֵּא כַפּוֹ קוֹצֵר וְחִצְנוֹ מְעַמֵּר" (תהילים קכט,ז) – (שונאי ציון יהיו כעשב הצומח בגגות) שאין בו כדי למלא את כף ידו של הבא לקוצרו, ואין בו כדי למלא את שולי בגדו המקופלים של המעמר (המקבץ את העשב הנקצר וקושרו בעומרים), מכיוון שהוא מועט , הדא אמרה: – זאת אומרת: קצירה כדרך הקוצרים – סתם קצירה היא כדרך הקוצרים, ולכן הפירוש "כדי לקצור": כדי לאחוז מלוא כף היד מן הקמה ולקוצרה . • • •