אור לישרים על תלמוד ירושלמי פאה ג:ד

משנה האחים שחלקו – בשדה שירשו שניהם מאביהם, וקצרו את התבואה לאחר שחלקו, - נותנין שתי פיאות – כל אחד נותן פאה מחלקו ; חזרו – האחים, ונשתתפו – נעשו שותפים בשדה, וקצרו את התבואה לאחר שנשתתפו, - נותנין פיאה אחת – על כל השדה . שנים שלקחו – קנו בשותפות, את האילן - נותנין פיאה אחת – על כל האילן . לקח זה צפונו – קנה אחד את הצד הצפוני של האילן, וזה דרומו – השני קנה את הצד הדרומי של האילן, - זה נותן פיאה לעצמו וזה נותן פיאה לעצמו – כל אחד נותן פאה מהפירות שבחלקו באילן .

תלמוד הפרשת פאה מחלק אחד על חלק אחר במשנה שנינו: "האחים שחלקו - נותנין שתי פיאות; חזרו ונשתתפו - נותנין פיאה אחת". מביאים ברייתא: קצר ו חצי שדה בשותפות וחלקו – אם שניים קצרו את חצי השדה כשהיו שותפים, ואחר כך חילקו ביניהם גם את הקציר וגם את הקמה, - אינו מפריש משלו לא בתחילה ולא בסוף – כל אחד ואחד אינו מפריש פאה לא משלו שבתחילה על שלו שבסוף ולא משלו שבסוף על שלו שבתחילה, אלא צריכים להפריש פאה משבתחילה לחוד ומשבסוף לחוד. והטעם הוא, שכיוון שחצי השדה הראשונה נקצר כשהיו שותפים וחצי השדה השני נקצר כשלא היו שותפים, הרי הם כשתי שדות, ואין מפרישים פאה משדה על חברתה . חזרו (וחלקו) ונשתתפו וקצרו חצי שדה בשותפות (וחלקו) – אם שניים קצרו את חצי השדה כשהיו שותפים ואחר כך חילקו ביניהם, וקודם שקצרו את חצי השדה השני חזרו ונעשו שותפים, - (אינו) (בכתב יד רומי אין המילים המוסגרות) מפריש [משלו] (מילה זו הושלמה על פי כתב יד רומי) שבסוף על של חבירו שבסוף – שכיוון שחזרו ונשתתפו - נותנים פאה אחת, כמו ששנינו במשנה , אבל לא משלו שבתחילה על של חבירו שבתחילה – שכיוון שחלקו בינתיים - נותנים על חצי השדה הראשון שתי פאות ("זהב הארץ") .

אמר רבי יוחנן (גדול אמוראי ארץ ישראל בדור השני) : קצר (צריך לומר: ' קנה ', וכן הגיה ב"ספר ניר") חצי שדה וקצר חצי חצייה – שהוא רבע מכל השדה, ולא הספיק לקצור את השאר – את הרבע השני של השדה שקנה, עד שקצה (מגיה הגיה במסירה שלפנינו 'שקצר'. אבל צריך לומר: ' שקנה ', כמו בכתב יד רומי) כולה – גם את חציה השני של השדה, וקצר את חצי חצייה של השדה שהיתה שלו בתחילה, - מפריש מן הראשון על האמצעיין ומן האמצעיין על הראשון, ואינו מפריש מן הראשון על הראשון (נראה שלשון זה הוא אשגרה מהירושלמי לעיל ב,ד. וכאן צריך לומר: ' מפריש מן הראשון על האמצעי ומן האמצעי על האחרון, ואינו מפריש מן הראשון על האחרון ') – נותן פאה מהרבע הראשון של השדה שקצר בתחילה על הרבע השני של השדה שקצר אחר כך, מפני ששני הרבעים האלה היו מתחילה שדה אחת, כיוון שהיו מתחילה שלו, ובשעה שקצר את הרבע הראשון חל חיוב פאה גם על הרבע השני, וכן נותן פאה מהרבע השני של השדה על החצי השני של השדה, מפני שהרבע השני והחצי השני הם עכשיו שדה אחת, כיוון שגם החצי השני הוא עכשיו שלו, ובשעה שקצר את הרבע השני חל חיוב פאה גם על החצי השני. אבל אינו נותן פאה מהרבע הראשון של השדה על החצי השני של השדה, מפני שהרבע הראשון והחצי השני היו מתחילה שתי שדות, כיוון שהחצי השני לא היה מתחילה שלו, ובשעה שקצר את הרבע הראשון לא חל חיוב פאה על החצי השני (הרבע הראשון של השדה קרוי ראשון, והרבע השני קרוי אמצעי, והחצי השני קרוי אחרון) . אמר רבי יהושע בן לוי (אמורא ארץ ישראלי בדור הראשון) : היתה לו שדה אחת, חצייה הביאה שליש – שכבר חייבת בפאה, וחצייה לא הביאה שליש – שעדיין אינה חייבת בפאה, וקצר את חצי חציה שהביאה שליש, שהוא רבע מכל השדה , ולא הספיק לקצור חצי חצייה עד שהביאה כולה שליש – שלאחר שגם חצייה השני של השדה הביאה שליש, קצר את חצי חצייה של השדה שהביאה שליש בתחילה, - מפריש מן הראשון על האמצעיים ומן האמצעיים על הראשון, ואינו מפריש מן הראשין על הראשין (נראה שלשון זה הוא אשגרה מהירושלמי לעיל ב,ד. וכאן צריך לומר: ' מפריש מן הראשון על האמצעי ומן האמצעי על האחרון, ואינו מפריש מן הראשון על האחרון '. ונראה שכך היתה הגרסה בירושלמי אצל רמב"ם הלכות מתנות עניים ג,יז. וראה מה שנוסף בדברי רמב"ם בכתבי יד ובדפוסים עתיקים, וכן הגיה בדבריו מהר"י אבוהב) – נותן פאה מהרבע הראשון של השדה שקצר בתחילה על הרבע השני של השדה שקצר אחר כך, מפני ששני הרבעים האלה היו מתחילה שדה אחת, כיוון שהביאו מתחילה שליש, ובשעה שקצר את הרבע הראשון חל חיוב פאה גם על הרבע השני, וכן נותן פאה מהרבע השני של השדה על החצי השני של השדה, מפני שהרבע השני והחצי השני הם עכשיו שדה אחת, כיוון שגם החצי השני הביא עכשיו שליש, ובשעה שקצר את הרבע השני חל חיוב פאה גם על החצי השני. אבל אינו נותן פאה מהרבע הראשון של השדה על החצי השני של השדה, מפני שהרבע הראשון והחצי השני היו מתחילה שתי שדות, כיוון שהחצי השני לא הביא מתחילה שליש, ובשעה שקצר את הרבע הראשון לא חל חיוב פאה על החצי השני . • • •