אור לישרים על תלמוד ירושלמי פאה ב:ג

משנה המשנה מלמדת שבשדה אילן גדר מפסיקה לפאה. הכל – כל אלו שנשנו למעלה (הלכות א-ב) שמפסיקים לפאה, מפסיק לזרעים, ואינו מפסיק לאילן – בשדה אילן שחייבת בפאה (משנה לעיל א,ה) אין אלו מפסיקים, ואינו נותן אלא פאה אחת, אלא גדר – אלא אם כן יש גדר המבדילה בין האילנות . אם היה שֵׂעָר כותש – שראשי הענפים של האילנות מתערבים זה בזה על גבי הגדר, - אינו מפסיק – הגדר את שדה האילן , אלא נותן פיאה – אחת, לכל – לכל שדה האילן . • • • משנה המשנה מלמדת שלחרובים ולזיתים דין מיוחד לעניין פאה. ולחרובים - כל הרואים זה את זה – אם חרוב אחד מכוון כנגד חבירו, הרי הם חשובים כשדה אחת, ונותן פאה אחת לכולם. אבל אם אינם מכוונים זה כנגד זה, נותן פאה לכל חרוב בפני עצמו (הגדרת שדה אחת בחרובים שונה מבשדה אילן, ואין גדר מפסיקה בהם) . אמר רבן גמליאל (ראש בית הדין ביבנה ותנא בדור השני) : נוהגים היו בית אבא – אנשי ביתו של רבן שמעון בן גמליאל (ראש הסנהדרין בירושלים בדור החורבן) היה מנהגם לעשות כך , נותנים פיאה אחת לזיתים שהיו להם בכל הרוח – בכל צד של העיר, שהיו נותנים פאה אחת לזיתים שבמזרח העיר ואחת לזיתים שבמערב, וכן שאר הצדדים, אבל לא היו נותנים פאה אחת לזיתים שבכל העיר, לפי שהזיתים שבכל צד חשובים שדה בפני עצמה , ולחרובים כל הרואים זה את זה. רבי אלעזר ברבי צדוק (הראשון, תנא בדור השני) אומר משמו – של רבן גמליאל : אף לחרובים שהיו להם בכל העיר – לא היו נותנים אלא פאה אחת, ואף על פי שאינם רואים זה את זה (התנא של סתם המשנה ורבי אלעזר ברבי צדוק נחלקו מה אמר רבן גמליאל) . העיר הנזכרת כאן היא בית אחוזה השייך לבעל קרקעות עשיר. האחוזה כללה תחום חקלאי נרחב. בית האחוזה היה יישוב במרחב כפרי, שהיו בו מבני מגורים לבעל האחוזה כשביקר בה, לממונה על האחוזה ולפועלים ולעבדים ולאריסים, מתקנים לעיבוד התוצרת (כגון בתי בד, גיתות, כבשנים), מחסנים ובית מרחץ (על פי "משנת ארץ ישראל", מסכת פאה, עמודים 100-104). • • •

תלמוד שער כותש אינו מפסיק במשנה שנינו: "הכל מפסיק לזרעים ... אם היה שער כותש - אינו מפסיק ". מציעים שאלה: מה? – מה פירוש הדבר שנאמר במשנה "שער כותש"? (איזו משתי אפשרויות המפורטות בהמשך היא נכונה?) כותש ועולה (צריך לומר: 'כותש כעֱלִי ', וכן הגרסה בר"ש משנץ ובריבמ"ץ ובנוסח רש"ס, וכן הגיה ב"שערי תורת ארץ ישראל") במכתש או כותש על גבי גדר? – האם הפירוש הוא שהגדר כותשת ושוחקת את הענפים של האילנות המגיעים אליו, כמו עלי הכותש ושוחק את מה שבמכתש; או שמא הפירוש הוא שהענפים של האילנות העוברים מעל גבי הגדר מלמעלה מתכתשים זה עם זה? (מכתש ועֱלִי הם שני חלקי כלי הכתישה. המכתש הוא כלי הקיבול, והעלי הוא הכלי דמוי מוט שמכים בו על הגרגרים שבמכתש) ופושטים את השאלה בהצעת היסק: מן מה (צריך לומר: 'מן מה דתנינן :' ("אוצר לשונות ירושלמיים", עמוד 1045). וכן הוא בהבאת הירושלמי בר"ש משנץ) – ממה ששנינו: סער (שֵׂעָר) כותש, אין הגדר כותש – לא שנינו 'גדר כותש' , הדא אמרה: – זאת אומרת: כותש על גבי גדר – הפירוש "שער כותש" הוא שראשי הענפים של האילנות העוברים מעל גבי הגדר מלמעלה מתערבים זה בזה .

רבי מנא (השני, מגדולי אמוראי ארץ ישראל בדור החמישי) אמר: (אין לגרוס 'אמר' ("שערי תורת ארץ ישראל"; "אוצר לשונות ירושלמיים", עמוד 620, הערה 67)) זמנין דהוי בה – פעמים שהוֹוֶה (מפרש) בה (במשנה האומרת שהגדר אינה מפסיקה את שדה האילן אם היה שער כותש) בתוך ארבע אמות, וזמנין דהוי בה – ופעמים שהוֹוֶה (מפרש) בה בתוך עשרה טפחים (במסירה שלפנינו השמיט הסופר מ'בתוך' לעיל עד 'בתוך' כאן, ומגיה השלים) , בנטועין מטע עשר לבית סאה – רק במקרה של מטע שבו עשרה אילנות בבית סאה, שהוא שדה ששטחו 2,500 אמות מרובעות . ושואלים: מה את שמע מינה? – מה אתה שומע (לומד) ממנה? (כיצד אפשר להבין את דברי מנא הסותרים, שפעם אמר בתוך ארבע אמות ופעם אמר בתוך עשרה טפחים?) ומשיבים: כוונת דברי רבי מנא היא, שהגדר אינה מפסיקה את שדה האילן אם היה שער כותש, והוא (בכתב יד רומי: 'והם') שיהו בתוך ארבע אמות לגדר – רק אם המרחק בין האילנות ובין הגדר פחות מארבע אמות , והן (והם) שיהו בתוך עשרה טפחים בין נוף לנוף – ורק אם המרחק בין ענפי האילנות שמצד אחד של הגדר ובין ענפי האילנות שמצד שני של הגדר פחות מעשרה טפחים , בנטועין מטע עשר לבית סאה – ורק במקרה של מטע שבו עשרה אילנות בבית סאה. אבל במקרה של מטע שבו פחות מעשרה אילנות בבית סאה, הגדר מפסיקה . • • •

תלמוד פאה בחרובים ובזיתים במשנה שנינו: "ולחרובין - כל הרואין זה את זה. אמר רבן גמליאל: נוהגים היו בית אבא, נותנים פיאה אחת לזיתים שהיו להם בכל הרוח, ולחרובים כל הרואים זה את זה ". שואלים: מי ('מי' משמשת בירושלמי במקום 'מה', כגון כאן ("אוצר לשונות ירושלמיים", עמוד 917, הערה 250)) מכוין להן את הרוחות (הצדדים העיקריים: מזרח, מערב, צפון, דרום) ? – לפי מה היו בית אביו של רבן גמליאל קובעים את כיוון הצדדים של הזיתים? איך היו קובעים אילו זיתים נמצאים בצד אחד ואילו בצד אחר? ומשיבים: העיר מכוונת להן את הרוחות – היו קובעים את כיוון הצדדים של הזיתים לפי מיקומם ביחס לעיר, שהזיתים שבמזרח העיר נחשבים כנמצאים בצד אחד, והזיתים שבמערב העיר נחשבים כנמצאים בצד אחר, וכן שאר הצדדים . אמר רבי יוסי בירבי בון: של בית רבי (רבי יהודה הנשיא, תנא בדור החמישי) היו להן ארבעה בדים – בתי בד שעוצרים בהם שמן מהזיתים, לארבע ( ה ) רוחות העיר, והן נותנין לכל בד ובד לפי רוחו – לבית הבד שבמזרח העיר היו נותנים זיתים מעצי הזית שבמזרח העיר, ולבית הבד שבמערב העיר היו נותנים זיתים מעצי הזית שבמערב העיר, וכן שאר הצדדים .

מבארים את דברי המשנה בחרובים בהבאת דוגמה. היו שם שלשה (צריך לומר כמו בהבאת הירושלמי בר"ש משנץ: ' שלושים ') אילנות – של חרובים , הראשונים – החיצונים שמשני הצדדים, רואין את האמצעיים והאמצעיים רואין את הראשונים, ואין הראשונים רואין זה את זה – אין החיצונים שמצד אחד רואים את החיצונים שמצד שני, מפני שהאמצעיים מפסיקים ביניהם, - מפריש – מותר לו לתת פאה, מן הראשים (הראשונים) – החיצונים שמשני הצדדים, על האמצעיים ומן האמצעיים על הראשים (הראשונים) – מפני שהם רואים זה את זה , ואינו מפריש – אסור לו לתת פאה, מן הראשים (הראשונים) על הראשים (הראשונים) – מן החיצונים שמצד אחד על החיצונים שמצד שני, מפני שאינם רואים זה את זה . • • •