אור לישרים על תלמוד ירושלמי פאה ב:ב

משנה המשנה מוסיפה ללמד בדברים המפסיקים לפאה. אמת המים – תעלה, שאינה יכולה להיקצר כאחת – שמי שעומד בצידה האחד של האמה אינו יכול לקצור את התבואה שבצידה השני, אלא הוא צריך לעמוד באמצע האמה . רבי יהודה אומר: מפסקת – השדה נחשבת לעניין פאה כאילו היא שתי שדות, וחייבים לתת פאה מכל אחת מהן . וְכֹל הֶהָרִים אֲשֶׁר בַּמַּעְדֵּר יֵעָדֵרוּן – מליצה שאולה מלשון המקרא בישעיהו ז,כה, כלומר, בהרים ששיפועם חזק ושלא היו מודרגים במדרגות, שאי אפשר לחרוש במחרשה, ומעבדים את האדמה רק על ידי עידור במעדר , אף על פי שאין הבַּקָּר (בעל הבָּקָר, החורש בבקר ("מחקרים בלשון חכמים" א, עמוד 284)) יכול לעבור בכליו – שאי אפשר לחורש לעבור שם בכלי החרישה (העול והמחרשה) ולחרוש אותם, - הוא נותן פיאה לכל – הוא נותן פאה אחת לכל השדה . • • •

תלמוד אמת המים מפסקת במשנה שנינו: " [ואילו מפסיקין לפיאה...] אמת המים שאינה יכולה להיקצר כאחת. רבי יהודה אומר: מפסקת ". מציעים הצעה עלומת שֵׁם שנדחית בהמשך: הוון בעי (צריך לומר: 'בעיי') מימר: – היו רוצים לומר: ולא פליגין – ולא חלוקים (התנא הראשון במשנה, המונה את אמת המים שאינה יכולה להיקצר כאחת בדברים המפסיקים את השדה (כהמשך להלכה הקודמת), ורבי יהודה אינם חלוקים זה על זה, שלדעת שניהם, אמת המים שאינה יכולה להיקצר כאחת - מפסקת) . ושוללים את ההצעה על ידי הצעת ברייתא: אשכחת (צריך לומר: ' אשכח ', כמו בכתב יד רומי) תני: – נמצא [תנא ש]שונה: אמת המים הקבועה – בימות החמה ובימות הגשמים, - הרי זו מפסקת – כך שונה תנא זה בדברי התנא הראשון במשנה המונה את אמת המים בדברים המפסיקים את השדה, ואילו בדברי רבי יהודה שונה תנא זה כך: "אם אינה יכולה ליקצר כאחת - הרי זו מפסקת". נמצא שלדעת התנא הראשון במשנה, אמת המים הקבועה - מפסקת, ואפילו היא יכולה להיקצר כאחת, ושאינה קבועה - אינה מפסקת, ולדעת רבי יהודה, אמת המים שאינה יכולה להיקצר כאחת - מפסקת, ואפילו אינה קבועה, ושיכולה להיקצר כאחת - אינה מפסקת. הרי שיש מחלוקת בין התנא הראשון במשנה, הסבור שההפסק של אמת המים תלוי בקביעותה, ובין רבי יהודה, הסבור שההפסק של אמת המים תלוי ברוחבה (לברייתא המוצעת כאן יש מקבילה בספרא שבה גם דברי רבי יהודה. - לפי זה יש לקרוא את המשנה כך: "[ואילו מפסיקין לפיאה...] אמת המים. שאינה יכולה להיקצר כאחת - רבי יהודה אומר: מפסקת") . פירושנו לקטע הזה מבוסס על השוואה לירושלמי שביעית ו,ה וראש השנה ג,ב. במשניות שם נזכרו שני תנאים שלכאורה אינם חלוקים זה על זה, ובירושלמי שם הציעו 'הוון בעיי מימר: ולא פליגין', ודחו 'אשכח תני...' בהצעת ברייתא שבה חלוקים במפורש שני התנאים זה על זה.

ומציעים הצעה עלומת שֵׁם נוספת שנדחית בהמשך: הוון בעיי מימר: – היו רוצים לומר: מן (אין לגרוס מילה זו, ואינה בכתב יד רומי) מה דאמר – מה שאומר רבי יודה – שאמת המים שאינה יכולה להיקצר כאחת - מפסקת, - בעומד מצד אחד ואינו יכול לקצור מצד השיני – אם האמה רחבה כך שאם הוא עומד בצידה האחד של האמה אינו יכול לקצור את התבואה שבצידה השני , אבל אם היה עומד באמצע וקוצר מיכן ומיכן (מכאן ומכאן) – אם הוא עומד באמצע האמה הוא יכול לקצור את התבואה שבשני צדדיה, - אינו מפסיק – אין האמה מפסקת. וכל שכן אם האמה רחבה פחות כך שאם הוא עומד בצידה האחד של האמה הוא יכול לקצור את התבואה שבצידה השני - אין האמה מפסקת. ורק אם האמה רחבה יותר כך שאף אם הוא עומד באמצע האמה אינו יכול לקצור את התבואה שבשני צדדיה - האמה מפסקת . ושוללים את ההצעה על ידי הצעת ברייתא: אשכח תני ופליג: – נמצא [תנא ש]שונה וחולק: היה עומד באמצע וקוצר מיכן ומיכן - מפסיק, היה עומד מצד אחד וקוצר מצד השני - אינו מפסיק – אלה דברי רבי יהודה לפי תנא זה, והוא מבאר ש"אמת המים שאינה יכולה להיקצר כאחת - מפסקת" פירושו, שאם האמה רחבה כך שאם הוא עומד בצידה האחד של האמה אינו יכול לקצור את התבואה שבצידה השני, אף שאם הוא עומד באמצע האמה הוא יכול לקצור את התבואה שבשני צדדיה - האמה מפסקת, ורק אם האמה רחבה פחות כך שאם הוא עומד בצידה האחד של האמה הוא יכול לקצור את התבואה שבצידה השני - אין האמה מפסקת (לברייתא המוצעת כאן יש מקבילה בתוספתא) . ב תוספתא פאה א,ח שנו: אלו מפסיקים לפיאה: ...ואמת המים שאינה יכולה ליקצר כאחת. רבי יהודה אומר: אם עומד באמצע וקוצר מכאן ומכאן - מפסיק, ואם לאו - אינו מפסיק. ב ספרא "קדושים" פרשה א נאמר: אלו מפסיקים לפיאה: ...אמת המים הקבועה - הרי זו מפסקת. רבי יהודה אומר: אם אינה יכולה ליקצר כאחת - הרי זו מפסקת. • • • הפסק סלע ומדרגות ההרים במשנה שנינו: "וכל ההרים אשר במעדר יעדרון, אף על פי שאין הבקר יכול לעבור בכליו - הוא נותן פיאה לכל".

(צריך להוסיף כמו בכתב יד רומי: 'רבי') חייא בר אדא (אמורא ארץ ישראלי בדור השני) אמר בשם רבי שמעון בן לקיש (מגדולי אמוראי ארץ ישראל בדור השני) : היה שם – בשדהו, סלע על פני כל שדהו – לרוחב כל השדה , אם עוקר הוא את המחרישה מצד זה ונותנו (צריך לומר כמו בכתב יד רומי: 'ונותנ ה ') מצד זה – אם, כשהוא חורש מצד אחד של הסלע ורוצה לחרוש מצד שני, מוכרח הוא להגביה את המחרשה ולהוציא אותה מן הקרקע שבצד האחד כדי להעביר אותה לצד השני, - מפסיק – הסלע מפסיק את השדה, וחשובה היא כשתי שדות, ונותן פאה מכל אחת מהן , מצד אחר (לשון זה הוא אשגרה מלעיל 'מצד אחד - אינו מפסיק', וצריך לומר: ' ואם לאו ', וכן הגיה ב"שערי תורת ארץ ישראל") – אם החורש יכול לחרוש את כל השדה כאחת, ואינו מוכרח להגביה את המחרשה ולהוציא אותה מן הקרקע שבצד האחד כדי להעביר אותה לצד השני, - אינו מפסיק – הסלע אינו מפסיק את השדה . ומציעים קושיה מברייתא על האמור לפני כן: והתני: – והרי [התנא] שונה: מדריגות – מדרגות הבנויות במדרון ההר עבור שטח חקלאי, שהן גבוהות עשרה טפחים – שגובה קירות האבנים של המדרגות הוא עשרה טפחים, - נותן פיאה מכל אחד ואחד – מכל מדרגה ומדרגה לעצמה , פחות מיכן – שגובה קירות האבנים של המדרגות הוא פחות מעשרה טפחים, - נותן מאחד על הכל – ממדרגה אחת על כל המדרגות (עד כאן הברייתא) ! ויש לתמוה: ופחות מיכן (מכאן) אינו עוקר את המחרישה מצד זה ונותנה בצד זה?! – הרי אף במדרגות שהן גבוהות פחות מעשרה טפחים מוכרח החורש לעקור את המחרשה כדי להעביר אותה ממדרגה למדרגה, ואף על פי כן התנא של ברייתא זו שונה שבמדרגות אלו הוא נותן פאה מאחת על הכול, שלא כמו שאומר רבי שמעון בן לקיש, שאם החורש מוכרח לעקור את המחרשה כדי להעביר אותה ממקום למקום, הוא נותן פאה מכל אחד ואחד! ומתרצים את הקושיה: אפילו פחות מיכן - עוקר הוא – אכן אף במדרגות שהן גבוהות פחות מעשרה טפחים מוכרח החורש לעקור את המחרשה כדי להעביר אותה ממדרגה למדרגה, ולכן אף במדרגות אלו הוא נותן פאה מכל אחת ואחת . לא אתינן מיתני – לא באנו לשנות (בברייתא) " עשרה " אלא בגין סופה – אלא בשביל סופה (של הברייתא) , שאם היו ראשי מדריגות מעורבין – נפגשים ומתחברים זה עם זה, ואפשר לחרוש במדרגות ברציפות, מבלי לעקור את המחרשה, שהוא נותן מאחד על הכל – אף במדרגות שבהמשכן הן גבוהות עשרה טפחים, ולכן התנא של הברייתא שונה "שהן גבוהות עשרה טפחים" בראשה (לברייתא המוצעת כאן עם סופה יש מקבילה בתוספתא) . ב תוספתא פאה א,ט שנו: המדרגות שהן גבוהות עשרה טפחים - נותן פאה מכל אחת ואחת. ואם היו ראשי שורות מעורבים - נותן פאה מאחת על הכול. • • •