אור הישר (ירושלמי) צח

שם א"ר ליעזר לר' יהושע כו' אייתון לי זרע דכיתון כו', ע' בת' הרשב"א סי' תי"ג ובביאור הגר"א ליו"ד סי' קע"ט ס"ק י"ג

שם א"ר דרוסא תשע מאות פרשיות היו שלש מאות לחיוב שלש מאות לפטור ושלש מאות לחיוב שהוא פטור. ע' בת' הרמ"א סי' ס"ז. פרק שמיני

ה"א מי היה בדין שיהא חייב קטן או גדול הוי אומר גדול פטרה הותרה את הגדול וחייבה את הקטן, ע' בת' מטה לוי סי' א' ובחידושי הגר"ח הלוי ז"ל פ"ו ה"ט מגירושין

ה"ב א"ר אבהו טעמא דרשב"ל ואכלו את הבשר ולא גידים. ופירשו התוס' בפסחים פ"ד סוף ע"א דהכא הוי גזירת הכתוב ע"ש, ויל"ד בשלמא למאי דמפרש בבבלי שם בגידין שסופן להקשות דר"י ור"ל פליגי בסברא, דר"י סבר נמנין עליהן בפסח דאזלינן בתר השתא ור"ל סבר אין נמנין דאזלינן בתר בסוף ניחא, משא"כ לפ"מ דאמרינן הכא דר"ל ס"ל דהוא גזה"כ, א"כ איזו הכרעה יש לר' יוחנן נגד הכתוב, כיון דעכ"פ השתא גידין נינהו וקרא כתיב ואכלו את הבשר, ולאמר כיון דרכין הן השתא, גידין כאלו לא אתא קרא למעוטי, מנא ליה הכרעה כזו בכתוב כיון דהוא גופיה מודה דהשתא גידין נינהו וצע"ק

שם א"ר יוחנן לווין בריבית לחבורת מצוה ולקידוש החדש, ע' בשערי תשובות למהר"ם ב"ר ברוך שער א' סי' תע"ו

ה"ג אזהרה לגניבה הראשונה מנין ת"ל לא תגנובו אזהרה לגניבה שניה מנין ת"ל לא תגנוב, כ"ה הגרסא באור שמח רפ"ז מה' ממרים

שם והי דינו גוזלן ע"ד דר' זעירה ר' שמואל בר סוסרטא בשם ר' אבהו עד שיגזלנו בפני עשרה בני אדם בנין אב שבכולם ויגזול את החנית מיד המצרי ויהרגהו בחניתו, ע' ב"ק ע"ט ע"ב ובראב"ן סי' כ"ז

ה"ד וכל מה שיש לאמו לא משל אביו הם א"ר יוסי בי ר' בון תיפתר בהו דהוות נסבה דיודין ועברה שורו וגנב מינהון, והנה ה"נ משני ריב"ח בבבלי ע"א ע"א מסעודה המוכנת לאביו ולאמו, והתם פריך והא"ר הונא אינו חייב עד שיקנה בשר בזול ומשני מדמי סעודה המוכנת לאביו ולאמו, ומשמע דלהירושלמי לא ס"ל הא דר"ה, ואין להקשות גם בבבלי מאי פריך לכתחילה דילמא לא ס"ל לריב"ח הא דר"ה וכי גברא אגברא קא רמית כדאמרינן בסנהדרין ד"ו ע"א, די"ל דאפשר דהאי דינא כבר נקטוהו בבי מדרשא באין חולק, או דמהאמוראים החשובים ביותר פרכינן כאילו תני במשנה או בברייתא כדפירש"י בב"ק ל"ג סוף ע"ב

ה"ה כשם שאת דורש באביו ובאמו כך את דורש בזקני ב"ד שנאמר ויצאו פרט לחגרים ואמרו פרט לאלמים ידינו לא שפכו פרט לגדמים ועינינו לא ראו פרט לסומין כו', ע' נובי"ת חאה"ע סי' קנ"א ובאו"ש פ"ב ה"ו מה' סנהדרין

שם א"ר יוחנן מת אחד מן הראשונים אינו נסקל ולא מתניתין הוא כו' שלא תאמר יעשה דין שני ראשון לפום כן צריך מתניתה. ע' אור שמח פ"ז ה"ז מה' ממרים

ה"ו שבעלה אינו רוצה להשקותה סברי מימר עד שלא נכתבה המגילה אתא מימר ואפילו משנכתבה המגילה ובשלא נמחקה המגילה כו'. ע' עמק יהושע סי' י"ג ובאור שמח פ"א ה"ז מה' סוטה

שם סברין מימר עד שלא עמד בדין אתא מימר לך ואפילו עמד בדין בשלא נגמר דינו, ע' עמק יהושע ח"ב דרוש א'

ה"ז כינוס לרשעים רע להם ורע לעולם ולצדיקים הנייה להם והנייה לעולם, ע' חובת הלבבות שער חשבון הנפש ד"ה והשבעה עשר

שם צפה הקב"ה שסוף זה עתיד לגמר נכסי אביו ואת נכסי אמו, (פי' אם יתנו לה ע"מ שאין לבעלה רשות בה) ויושב לו בפרשת דרכים ומקפח את הבריות והורג את הנפשות כו', ע' בזרע אברהם על הספרי פ' תצא פיסקא רי"ח

ה"ח מה זריחת החמה מיוחדת שהוא שלום לכל באי העולם כך כל זמן שאת יודע שאת שלום ממנו בין ביום ובין בלילה ההורגו נהרג כו', הנה כמו הכא כן בתוספתא פי"א ובמכילתא משפטים פי"ג בפסוק אם זרחה השמש בלתי מכוונות ומובנות הגרסאות. רק במכילתא שם פ"ו בפסוק אם יקום והתהלך, הגרסא ברורה ומובנת וז"ל מה שמש זה שלום בעולם אף זה אם ידוע בו שבשלום עמו והרגו הרי זה חייב. אכן בבבלי ע"ב ע"א אינו מתחיל בדרשה זו מן צד השלום, אלא כך נשנית בברייתא אם ברור לך הדבר כשמש שאין לו שלום עמך הרגהו כו' ע"ש וצ"ע

ה"ט פשיטא דא מילתא רוצח ששיבר את הכלים או שהזיק חייב לשלם היה משבר עד שהוא מגיע לעיר ר"ז ור' הושעיה ח"א נותן דמים וחרנא אמר אינו נותן דמים, ע' אור שמח ס"ה חובל

שם רודף שנעשה נרדף מהו להציל את הרודף בנפשו של נרדף כו', ע' אור שמח פ"א הי"ג מה' רוצח ושם פ"ב ה"ד. פרק תשיעי

ה"א בעון קומי ר' אבהו הבא על האשה וילדה בת כו', הנה כאן נשתבשו הגרסאות וע' מה שהאריך בזה באור שמח פ"ב ה"ו מאסו"ב

ה"ב כשהוא בא אצל הברזל אינו אומר לא שימות בו ולא שלא ימות בו אלא אפילו צינורת קטנה דהיא יכלה מיקם גו ווישטא ומיקטליניה, הנה יל"ד ע"ד התוס' ע"ו ע"ב ד"ה שברזל שהקשו