אור הישר (ירושלמי) צז

זה היה מקום לר' יהודא לטעון עליהם מקרא דובחוקותיהם לא תלכו כדאמר בברייתא בגמרא, וי"ל דסנהדרין ההורגת אחת בשבוע נקראת חובלנית ולראב"ע אחת לשבעים שנה כדתנן במכות ספ"ק ולפ"ז אף אי הוה תני סתם בסייף לא הוה ידעינן באיזה אופן תהיה הריגת הסייף, להכי תני כדרך שהמלכות עושה וזה נודע פרטיות ההריגה ע"פ הנסיון התמידי יותר מצד המלכות, ובכ"ז קרא ר' יהודא ובחוקותיהם לא תלכו אע"ג שזהו רק פרטיות ההריגה ולא כלל דין סייף, אכן קשיא הלא פשטא דקרא היינו במה שעובדין לע"ז ומה ענין זה לנימוסי המלכות בהריגתם

והנה הרמב"ם פט"ו ה"ד מה' סנהדרין לא כתב כדרך שהמלכות עושה רק כדרך שהמלכים עושים, וכ' ע"ז הרדב"ז וז"ל ומכאן יש ללמוד שאין הרוגי מלכות נהרגין אלא בסייף ע"ש, ובודאי הבין מלשון הרמב"ם דקאי על מלכי ישראל, דאי על מלכי עכו"ם מה שייך לאמר ומכאן יש ללמוד כו' מאי נ"מ לדידן למילף למלכי עכו"ם באיזה אופן יהרגו, ואם למלכי ישראל קשה מאי צריך לימוד עלייהו הלא אינהו ודאי יהרגו בסייף ע"פ הגז"ש דנקימה נקימה, ומאי קאמר ר' יהודא מובחוקותיהם לא תלכו הרי אנן ממלכי ישראל גמרינן ולמלכי ישראל לא ניתן רק דין סייף, כדאמרינן לעיל ריש פרקין אהא דתנן ארבע מיתות נמסרו לבית דין כו', ולרשות לא ניתן אלא דין הרג לבד ע"ש, ולפ"ז מאי חידושא דהרדב"ז, וביותר דהרמב"ם גופיה בפרק הקודם שם ה"ב כ' בהדיא וז"ל, ואין רשות למלך להרוג באחת מהן אלא בסייף ע"ש

ה"ד א"ל ר' יונתן לא מפני שהיא קלה אלא שנאמרה סתם וכל מיתה שנאמרה סתם אי אתה רשאי להחמיר עליה אלא להקל עליה תלו אותו בחנק, בבבלי נ"ב ע"ב הלשון ר' יונתן אומר לא מפני שהיא קלה אלא כל מיתה האמורה בתורה סתם אינה אלא חנק ע"ש, והנה אין זה רק דעת ר' יונתן אלא דכו"ע ס"ל הכי כדאמרינן ר"פ הנחנקין ושם פ"ט ע"א. ואפ"ה לא תקשה מרוצח דכתיב ביה מיתה סתם מות יומת, ומ"מ אין מיתתו בחנק אלא בסייף, די"ל דהתם אתאי גז"ש דנקימה נקימה כדאמרינן בהלכה הקודמת, ואפיקתיה מהאי כללא דסתם מיתה בחנק דהיא הלמ"מ, כדכ' הרמב"ם רפי"ד מה' סנהדרין משא"כ רוצח דבסייף ע"ש, ועדיין צ"ל לשיטת רש"י נ"ב סוף ע"ב בהא דאמר רבא ארבע מיתות גמרא גמירי להו ע"ש, א"כ גז"ש ל"ל וצ"ע

ה"ה דא"ר יודן כל אתר דתימר ערירים יהיו הווין בלא ולד וכל אתר דתימר ערירים ימותו קוברין את בניהן, ע' תוס' יבמות ד"ב ע"א ד"ה אשת אחיו

שם שתי לאוין וכרת אחד לאוין חולקין את ההכרת כו', ע' רש"י סנהדרין נ"ד ע"א ד"ה בשוגג ושם ע"ב תוד"ה הבא

שם שם תעלה עולותיך ושם תעשה שם תעלה זו העלייה ושם תעשה זו השחיטה וזריקה כו'. ע' מל"מ פי"ח ה"ד ממעה"ק

ה"ו ערות אביך בזכר הכתוב מדבר ואין אביו בכלל הזכר אלא לחייבו שתים כו' וניתני שלשים ושבע כריתות בתורה ר' מנא אמר כל שם זכר אחד, ע' בתוס' נ"ד ריש ע"א ובמש"כ בחידושי ריש כריתות וע"ע באור שמח פ"ב ה"ו מאסו"ב ובחידושי באר שבע לכריתות ד"ב ע"ב

ה"ז עונש לנשכב בין על דר' ישמעאל בין על דר"ע לית משכח וכתיב זובח לאלקים יחרם מה זה בסקילה וכרת אף זה בסקילה וכרת, ע' ווי העמודים לס' יראים ר"ס רל"ב

שם שכב את הבהמה ונשכב ממנה בין על דעתיה דר"ע בין על דעתיה דר' ישמעאל חייב שתים כו', ע' אור שמח פ"ד ה"א משגגות

שם נשכב משני זכרים מאחר שמתחייבין על ידו שניים חייב שתים, ע' או"ש פ"ה ה"ג משגגות. ה"ח רשב"ל אמר מיכן לדיינין שקיבלו עדות עומדין שדינן דין. ע' בת' ריקאנטי סי' תל"א ובמעשה בצלאל שם ובת' מהרשד"ם חח"מ סי' ב'. שם מהו לקרוע על הכינויין בזמן הזה נישמעינה מן הדא רשב"ל היה מהלך באיסרטא פגע ביה חד כותיי והוה מגדף והוא קרע מגדף והוא קרע כו', ע' בת' מהרי"ק סי' ק'

ה"ט השתחוה לה מהו ר' יוחנן אמר דברי הכל מודין בכפיפת קומה שהוא חייב כו', ע' ירושלמי נזיר פ"ו ה"א ובס' יראים סי' ע"ח ובתשב"ץ ח"ג סי' שט"ו ובמעין החכמה דפוס רדלהיים דף ט' ע"ב

ה"י תפלוגתא דחזקיה ודר' יוחנן דאיתפלגון טבח ולא מכר חזקיה אמר חייב ר"י אמר פטור ע' בת' באר יצחק חא"ח סי' ג' ובת' עין יצחק אה"ע ח"ב סי' מ"ו ושם ח"א יו"ד סי' כ"ו אות מ"א

שם אזהרה לבעל אוב מניין אל תפנו אל האובות, עמש"כ בזה בחידושי עה"ת פ' קדושים בפסוק אל תפנו ובפ' שפטים בפסוק לא ימצא בך

הי"א אזהרה למקלל אביו ואמו מניין איש אמו ואביו תיראו עונש וכרת מניין ומקלל או"א מות יומת ואומר כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו, ע' ווי העמודים לס' יראים סי' נ"ח אות וי"ו

הי"ב כיצד עושין לו להערים עליו מכמינין עליו שני עדים בבית הפנימי ומושיבין אותו בבית החיצון ומדליקין את הנר על גביו כו', ע' בת' שאילת דוד קונטרס העגונות ס"ס יו"ד

שם מסית אומר בלשון גבוה והמדיח אומר בלשון נמוך כו'. ע' בת' שאילת דוד קונטרס החידושים דף ע"ד ע"ב

הי"ג המכשף העושה מעשה ולא האוחז את העינים כו', ע' בת' הריב"ש סי' צ"ב.