אור הישר (ירושלמי) צו

אמרי בשעריך בשער שנידון בו כו'. הנה רש"י בפ' שפטים י"ז ה' נקיט כדעת רבי, ואע"ג דהלכה כרבי מחבירו ולא מחביריו כדאמרינן בעירובין מ"ו ע"ב והכא רבנן פליגי עלוהי, אבל ההכרעה היא מברייתא דספרי וכתובות מ"ה ע"ב דס"ל כרבי, אמנם קשה במה דרש"י כתב שם על התרגום אונקלוס דמתרגם אל ש שעריך לתרע בית דינו דטעה בזה משום דכן שנינו אל שעריך זה שער שעבד בו כו' ע"ש, ולפי המבואר הכא מאי טעותיה הלא י"ל דס"ל כרבנן דהכא, אולם טפי הי"ל לתפוס ע"ד התרגום דהא הכא בין לרבי כן לרבנן איתקוש הני תרי בשעריך להדדי, ובתרגום הפריד בין הדבקים דבחד כתב לתרע בית דינך ולאידך תרגם בחדא מקרויך וצ"ע כעת

ה"ב תני שור שהוא יוצא ליסקל ונמצאו עידיו זוממין ר' יוחנן אמר כל הקודם בו זכה ר"ל אמר הפקר טעות הוא. ע' בת' באר יצחק חי"ד סי' כ"ג ובמש"כ בחידושי לזבחים ע"א ע"א ולכריתות כ"ד ע"א וע"ע בת' ברית יעקב סי' ק"ח

ה"ג הדא הוא דכתיב וישכם יהושע בבוקר ויקרב את ישראל לשבטיו וילכד עכן בן כרמי בן זרח למטה יהודא, ע' בת' רבינו אברהם בן הרמב"ם ז"ל סי' י"א

שם לא כן אלפן משה רבך ע"פ שני עדים כו', הנה הרמב"ם ספי"ח מה' סנהדרין ישב על מדוכה זו ג"כ, איך נהרג עכן שלא ע"פ שנים עדים וע' ח"ס חא"ח סי' ר"ח, ולע"ד בלתי מובן בשלמא אכן לגרמיה הי"ל טענה זו כדאמרינן הכא, אבל הרמב"ם הלא ידע שהשי"ת אמר ליהושע להטיל הגורל בזה, והגורל הראה כן, ומי לא עדיפא יותר משני עדים וצ"ע

שם גברא חסידה אזיל ומסהד עלן ומרן דוד קטיל לן כו', ע' אור שמח פ"ג ה"י מה' מלכים

ה"ד מחלפא שיטת רבנן תמן אמר האיש נסקל ערום ואין האשה נסקלת ערומה וכא אינון אמרין הכין כו'. ע' בת' עונג יו"ט סי' קנ"ד

ה"ה הכא את מר וכמלוא קומת הנופל הרי חמשה ובבור של נזקין את מר עד עשרה טפחים לא דומה נופל מדעת לנופל שלא מדעת כו', ע' בת' באר יצחק חאה"ע סי' י"ח ובאור שמח פט"ו ה"א מה' סנהדרין

ה"ו אית תנייא תני יהודה בן טבאי נשיא אית תנייא תני שמעון בן שטח נשיא מ"ד יהודא בן טבאי נשיא עובדא דאלכסנדריאה מסייע ליה כו', ע' דורות הראשונים מימי אלכסנדר ינאי פכ"ח

שם ומה חובה עבד חס דלא עבד חובה מן יומוי אלא זימנא חדא הקדים תפילין ש"ר לתפילין ש"י כו', ע' אור זרוע ח"א סי' תק"פ

ה"ז ותטהו לה על הצור מהו על הצור א"ר אושעיה שהיתה אומרת הצור תמים פעלו, ע' עמק יהושע ח"ב דרוש י"ג

ה"ח אנן תנינן קליני אית תניי תני קל אני מאן דמר קליני לית הוא אלא קליל מאן דמר קל אני לית הוא אלא נטיל, ע' באוצר הגאונים לחגיגה דף ט"ו ע"ב בחלק התשובות

שם מתניתא דלא כר"מ דאמר אף המגדף עובר בל"ת, ע' אור שמח פט"ו ה"ח מה' סנהדרין

ה"ט תני ליקוט עצמות אין אומר עליהן. קינים ונהי ולא ברכת אבלים ולא תנחומי אבלים כו', ע' שמחות פי"ב

שם תני אבל אומר עליהן דברים מה הן דברים רבנן דקיסרין אמרין קילוסין, וכ' בפ"מ שבח להקב"ה שהוא ממית ומחיה כו' ע"כ, וע' ברא"ש מו"ק פ"א סי' יו"ד

ה"י תני בראשונה היו מלקטין את העצמות וקוברין אותן במהמורות נתעכל הבשר היו מלקטין אותו קוברין אותן בארזים כו', בטור סי' שס"ב גריס במקום בארזים בארונו כו'

שם היו קוברין אותן בפני עצמן הנסקלין בנשרפין והנהרגין בנחנקין הוא שדוד אמר אל תאסוף עם חטאים נפשי הנסקלין והנשרפין ועם אנשי דמים חיי הנהרגין ונחנקין, הנה אסמכוהו אהאי קרא. ודוד ידע הכי דגמרא גמירי לה כדאמרינן בבבלי מ"ז ע"א ופירש"י הלכה למשה מסיני. פרק שביעי

ה"א ארבע מיתות נמסרו לב"ד סקילה שריפה הרג וחנק כו', ולרשות לא ניתן אלא דין הרג לבד, ע' משך חכמה לפ' משפטים בפסוק וחרה אפי ובס' שפטים בד"ה ודע דרבינו משה ובעמק יהושע ח"ב דרוש י"ג

ה"ב א"ר לעזר בי ר' צדוק תינוק הייתי ורוכב על כתיפו דאבא וראיתי בת כהן שזינת והקיפוה חבילי זמורות ושרפוה אמרו לו תינוק היית ואין עדות לתינוק, לכאורה משמע דמה שהשיבוהו אין עדות לתינוק משום דשריפת בת כהן היא דאורייתא, דאילו בדרבנן נאמנין בעדותן כה"ג כדאמרינן בב"ק קי"ד ע"ב, ולפ"ז אינו נופל לאמר בלשון אין עדות לתינוק דמשמע בכל אופן ובע"כ משום דהוא דאורייתא כנ"ל, אמנם אכתי יל"ד ממגילה ד"כ ע"א דר' יהודא אמר קטן הייתי וקריתיה למעלה מר' טרפון וזקנים בלוד אמרו לו אין מביאין ראיה מן הקטן כו' ע"ש, והלא מקרא מגילה דרבנן ואפ"ה לא קבלוה לעדותו משום דקטן היה, ואפשר ליישב קצת עפמש"כ הטו"א שם י"ט ע"ב ע"ד התוס' ד"ה ור' יהודא ע"ש

ה"ג מצות הנהרגין היו מתיזין את ראשו בסייף כדרך שהמלכות עושה, וקשה הלא בגמרא ילפינן דבסייף מגז"ש דנקם ינקם וחרב נקמת נקם ברית, וגז"ש היא מסיני ולהכי קרי למיתת סייף בב"מ ל"א ע"ב מיתה הכתובה בו ע"ש, א"כ לאיזו מסרה שנו במשנה כדרך שהמלכות עולה, הלא בשביל