אור הישר (ירושלמי) צה

אבל אם היו מחוסרין במשא ומתן ר"ל שהמו"מ נגמר והוא בגמ"ד לא בדא, פי' אז המלמד זכות יכול לחזור וללמד חובה, וריב"ח אמר אפילו מחוסרין במו"מ ר"ל דאין להם עוד לשאת ולתת בזה אלא הוא הגמ"ד נמי חוזר לחובה, זולת היכא דזיכה ומת שאני משום דהשתא מיהא לא הדר ביה, והוא הכל כמו בבבלי, וע' ברמב"ם רפי"א מה' סנהדרין

ה"ה דיני ממונות דנין ביום וגומרין בלילה כו' מנלן ושפטו את העם בכל עת ואית קרי לשעבר א"ר שמואל בר רב יצחק כיני מתניתא שאם טעו ודנו בלילה שדינם דין ת"ל ושפטו את העם בכל עת אמר הא אמירה ע' בתוס' יבמות ק"ד ע"א ד"ה מר סבר ובביאור הגר"א לחו"מ סי' ה' סק"ה ובתומים שם סק"ד ובקצוה"ח שם סק"ב ובס' תשובות לשואל סי' ל"ב

ה"ו תני העד אין מלמד לא זכות ולא חובה מנלן שנאמר ועד לא יענה בנפש למות, הנה ברייתא זו דירושלמי פליג על ברייתא דספרי פ' מסעי, דהתם תניא ועד אחד לא יענה בנפש למות עונה הוא לזכות, ובבבלי ל"ג ע"ב היא פלוגתא דת"ק וד' יוסי ב"ר יהודא

ה"ז ר' יהודא אומר אין מדקדקין ביין נסך, ע' בת' כנסת יחזקאל סי' ל"א

שם ר' אבהו בשם ר' יוחנן אף פחות מבן עשרים ושלא הביא שתי שערות כשר בדיני ממונות, ע' בת' עין יצחק אה"ע ח"א סי' מ"ג ובנחל יצחק סי' ז' ס"ג

ה"ח סנהדרין היתה כחצי גורן עגולה כדי שיהיו רואין זה את זה ושני סופרי הדיינין עומדין לפניהן כו', ע' מד"ר שמות פ"ה סי"ב ובקהלת פ"א בפסוק אין זכרון לראשונים

ה"ט כיצד מאומד לא תאמרו ראינוהו רודף אחריו וסייף בידו נכנס לחורבה אחריו נכנסנו אחריו ומצאנוהו הרוג ראינוהו יוצא והסייף מטפטפת דם כו', ע' סה"מ ל"ת ר"צ ובת' מהרי"ק סי' קכ"ט ובמעין החכמה דפוס רדלהיים דף כ"א ע"א. פרק חמישי

ה"א ולא תנינן באי זה יובל שאין הדבר מצוי כו', ע' אור שמח פ"י משמיטה

שם היטב היטב לגז"ש כו'. ע' תוס' סנהדרין ד"ב ע"ב ד"ה דברי הכל ובס' המאיר לעולם ח"ב סי' ד'

שם מניין להתרייה ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן ואיש אשר יקח את אחותו וגו', ע' בביאור דרשה זו בבבלי ד"מ סוף ע"ב ובמשך חכמה פ' קדושים בפסוק ואיש אשר יקח אחותו. ה"ב רב אמר הכחיש עדות בתוך עדות לא בטלה העדות ור' יוחנן אמר הכחיש עדות בתוך עדות בטלה העדות כו', ע' בת' ר"ב אשכנזי סי' ד'. ה"ג ר' יודן אית ליה עשה ול"ת על אכילתו כו' עשה על אכילתו שבעת ימים תאכל עליו מצות לא חמץ כל ל"ת שבא מכח עשה עשה הוא ול"ת על אכילתו לא תאכל עליו חמץ, ע' רמב"ם וראב"ד פ"א ה"ח מה' חמץ וע"ע בבבלי ס"פ כל שעה ושם בתוד"ה לאמר

שם ותני כן תחילת חמש חמה במזרח וסוף שבע חמה במערב לעולם אין חמה נוטה למערב אלא בסוף שבע, ע' בת' הרמב"ם דפוס ירושלים סי' שס"ג

ה"ד א"ר לא מפני מה כותבין דברי המזכה מפני המחייב שמא תיטרף דעתו ואין חליף מילא אמרין ליה הדא אמרת הדא לא אמרת צריכה שני עדים נמצא דינו משתקע, ע' פ"מ ובמאי דמשבש משני עדים לשני ימים, ולדעתי נראה דר' לא יהיב תרי טעמי מדוע כותבין טעם המזכה, ומתרץ מפני המחייב, וטעם המחייב בע"כ צריך לדעת בדיוק, דמפני חיוב הבע"ד הובא לב"ד ואם אין חיובו ברור מכל הצדדים בטל משפטו ממילא, אולם אח"כ הוסיף עוד להורות נחיצת כתיבת הטעם של המזכה ואמר, שמא תיטרף דעתו, פי' של המזכה, ואין חליף מילא, ויאמר מחייב הייתי, יימרון ליה הדא אמרת זכות. הדא לא אמרת חובה. ומבאר עוד דאם אחרי ההכחשה יתעקש הדיין ויאמר רק חובה אמרתי אתמול, וזימנין דדעתו זו הפרטית תכריע בכלל הב"ד, ואז לא תספיק עדות מכחישו זולת אם יהיו על ההכחשה שני עדים, להעמידו על הדין דמלמד זכות אינו יכול לחזור וללמד חובה, דמשנתנו נשנית במלמד זכות ודאי ולא במסופק כדהכא שאמר מעולם לא למדתי עליו זכות, בזה בע"כ צריך שני עדים שבאמת היה הוא מזכה, והמכחיש הוא רק עד אחד וכתיב ועד אחד לא יענה בנפש, וזהו מאי דמסיק נמצא דינו משתקע, ולהכי צריך מתחילה לכתוב טעם המזכה שלא יבא לתקלה כזו, ר' יוסי בי ר' בון אומר מפני המזכה, פי' לא מסני המחייב או משום טריפת הדעת של המזכה מזכות לחובה, אלא מפני המזכה, ר"ל הוא בעצמו צריך לדעת מדוע היה מזכה, אולי יהיה נדרש מאיזה טעם דנתוני ידע להשיב כנלע"ד

ה"ה תני למה מוסיפין דיינין שאם היו שנים מן הראשונים מזכין ואחד מן האחרונים ליגמר הדין בשלשה א"ר לא מכיון שנראה דינו ליגמר בארבעה אין גומרין אותו בשלשה כו', ע' כ"מ פ"ח ה"ב מה' סנהדרין ובביאור הגר"א לחו"מ ס' י"ח סק"ו ובאור שמח פ"ט ה"ב מה' סנהדרין. פרק ששי

ה"א רבי אומר בשעריך בשער שנמצא בו אתה אומר כך או אינו אלא בשער שנידונו בו נאמר כאן בשעריך ונאמר להלן כי ימצא בקרבך באחד שעריך מה שעריך שנאמר להלן שער שנמצא בו אף שעריך האמור כאן שער שנמצא בו ורבנן