אור הישר (ירושלמי) צד

ה"ח ר' יוסי בשם ר' יוחנן אם היה מתכוין למסור לו עדות עדותן קיימת, ע' בת' הריב"ש סי' רל"ב

שם א"ר סימון צריך הדיין לשנות טענותיהן שנאמר ויאמר המלך זאת אומרת זה בני החי ובנך המת כו', ע' תמים דעים להראב"ד סי' רט"ז ובת' הריב"ש סי' תצ"ז ובכפתור ופרח פי"ב ובת' באר שבע סי' ל"ט

ה"ט ומניין שלא יהו העדים קרובין זל"ז הגע עצמך שאם הוזמו לא מפיהן נהרגין ומניין שלא יהו העדים קרובין של דיינין כו', ע' נוב"י קמא חאה"ע סי' ע"ב וע"ע בתמים דעים להראב"ד סי' רי"ג רי"ד ובנחל יצחק סי' ל"ה דף סמ"ך ע"א ובאור שמח ר"ה רוצח ושם פי"נ ה"ז מה' עדות

שם הרי את מקובל עלינו כשנים יכול יהא חייב ת"ל ראה או ידע את שהוא כשר להעיד עדות תורה יצא עד אחד שאין כשר להעיד עדות תורה. ע' בת' עין יצחק אח"ע ח"ב סי' מ"ג

שם ספרים שזכה בהן ארץ ישראל אין מוציאין אותם חוץ לארץ ר' ניסי בשם ר' לעזר אם כתב על מנת להוציא מוציא, ע' בת' משיב דבר ח"ב סי' ע"ז

שם ר' ירמיה הוה ליה דין עם חד בר נש וקבלון לשהדייא דלא באפוי דר' ירמיה וחייבון לר' ירמיה והוה יתיב ומצטער אפשר מקבלין עדים בלא בעל דין כו', ע' בת' הרשב"א ח"ד סי' רי"ש ובנחל יצחק סי' כ"ח

ה"י א"ר יוחנן כופין את המחייב שיכתוב זכאי כו', ע' נחל יצחק סי' י"ט וסי' ל"ח

הי"א א"ר אושעיה תמן שאפשר להן להוסיף דנין אלו כנגד אלו ברם הכא אי אפשר להן להוסיף ר' יוחנן ור"ל תרויהון מרין אפילו הכא אפשר להן להוסיף, הנה מתמצית פירושו של הפ"מ נראה שהבין דר"א ס"ל דהיכא דטוען אביא ראיה דמי למסופקין בדין ויוכלו להוסיף דיינין, זולת היכא דאי אפשר כגון שנתמלאו מספר הדיינים וכיוצא אז אין מוסיפין. וקשה איך יעלה על הדעת להוסיף דיינין לגמור כל זמן שאומר אביא ראיה, הלא העובדא היא המכרעת ע"פ הדיינין ולא מרבית הדיינין בעוד דאיכא ספיקא דעובדא, אולי באמת יביא ראיה דהמעשה לא כך היה מה יועילו כל בתי הדינין שבעולם, והוספת הדיינין נשנית רק בספיקא דדינא כשאחד אומר איני יודע, ובגליון אפרים כתב דגרסת הירושלמי כאן משובשת וע' רידב"ז

והנה מצאתי כאן מקום להעיר מה שנתקשיתי בספרי ד"פ דברים, דדרשו טרחכם מלמד שהיו טרחנים היה אחד מהם רואה שנוצח חבירו בדין אומר יש לי עדים להביא יש לי ראיות למחר אני דן מוסיף אני עליכם דיינים לכך נאמר טרחכם, וקשה מנא ליה להספרי דטענת אביא עדים אביא ראיות היו בלתי צודקות, ואם באמת היו לו עדים וראיות לזכותו מדוע לא, הרי במשנתנו תנן דכל זמן שהוא מביא סותר את הדין, ובמה שטען מוסיף אני דיינים עליכם הרי אין ביד הבע"ד להוסיף דיינים רק באם אחד אמר איני יודע, ואז הלא מחוב הדיינים בעצמם להעמיד את הדין על האמת והצדק, ולא משום טרחת הבע"ד הוא, וע"ש ברמב"ן ובתומים סי' י"ג סק"ב וצ"ע כעת וע"ע באור שמח פ"ט ה"ב מה' סנהדרין

הי"ב רבי הושעיה בשם שמואל רב בניי בשם שמואל ח"א יתקיים או בכתב ידי עדים או בכתב ידי הדיינים וח"א אפילו בכתב אחד ובדיין אחד, ע' בס' אור גדול סי' י"ג דף פ"ד ע"ב וע"ע בת' הריב"ש סי' שנ"ח וסי' שפ"ב. פרק רביעי

ה"א א"ר יוחנן כל שאינו יודע לדון את השרץ לטהרו ולטמאו מאה פעמים אין יכול לפתוח בזכות כו' אמר רבי תלמיד וותיק היה לר"מ והיה מטהר ומטמאו מאה פעמים אמרין ההוא תלמידא לא הוה ידע מורייה א"ר יעקב בר דסאיי דההוא תלמידא קטוע מטורא דסיני הוה, הנה התוס' בעירובין י"ג ע"ב ובסנהדרין י"ז ע"א הקשו מה לנו בחריפות של הבל לטהר שרץ כו' ע"ש, הנה התוס' לא הקשו מה לנו לחריפות כזאת, משום דהא תנן דבד"נ פותחין רק בזכות ולא בחובה, ולפתוח בזכות אפילו בסנהדרין היו צריכין לחריף כזה ולולא זה לא היו יכולין לנהל המשפט, כן לא הקשו מדוע קבעו חכמי הש"ס בתלמודין שהיה תלמיד כזה, מפני דהוא לתועלת לדורות למען ידעו שאין לסמוך על הוראה מסוג חריף כזה, כדאמרינן הכא דההוא תלמידא לא הוה ידע מורייה דקטועה מטורא דסיני הוה, וכל קושית התוס' היתה על עצם החריפות דטהרת שרץ ועלה קאי תירוצם, וע' בשער התירוצים לעירובין שם

ה"ב א"ר ינאי אילו ניתנה התורה חתוכה לא היתה לרגל עמידה מה טעם וידבר ה' אל משה אמר לפניו רבש"ע הודיעני האיך היא ההלכה א"ל אחרי רבים להטות כו', ע' בת' שאילת דוד קונטרס החידושים דף ע"ג ע"א ובהעמק דבר ר"פ ויקרא

ה"ג יכול אם צדיק בדינך יצדק בדיני ת"ל כי לא אצדיק רשע, ע' עמק יהושע ח"ב דרוש יו"ד

ה"ד רבי אמר ובלבד שלא יהו מחוסרין לומר איש פלוני אתה זכאי ואתה חייב אבל אם היו מחוסרין במשא ומתן לא בדא ריב"ח אמר אפילו מחוסרין במשא ומתן, נראה דבמקום רבי צ"ל רב, והוא כדעתיה בבבלי ל"ד ע"א ל"ש אלא בשעת משא ומתן כו', והיינו שלא היו מחוסרין לומר איש פלוני אתה זכאי כו' שהוא הגמ"ד, אלא שהוא עוד במו"מ,