אור הישר (ירושלמי) צ

שם היה עומד ומבקע עצים בחצירו ונכנס הפועל ליטול שכרו נתזה הבקעת עליו והזיקתו חייב ואם מת אינו גולה שאינו ביער. גרסת התוס' בב"ק ל"ב ע"ב לפי שאינו דומה ליער, וע"ש בשטמ"ק ובמה"פ לירושלמי פ' המניח ה"ח

ה"ה ר' יוסי בי ר' יהודא אומר השונא נהרג, במשנת הבבלי היה להם הגרסא רק ר' יוסי, ומשו"ה הוצרכו לאוקים שם בגמרא מתניתין ר' יוסי ב"ר יהודא היא, והרמב"ם והרב נקטו גרסת הירושלמי, ואין מקום לפ"ז לתפיסת התוי"ט, ולמותר ג"כ מש"כ בחידושי לבבלי ע"ש

שם והסומא א"ר בא מאן תנא סומא ר' יודה דר' יודה פוטרו מכל מצות האמורות בתורה כו', הנה במשנתנו גופא הגרסא הסומא אינו גולה ד"ר יהודא והכא הכוונה דר"י לשיטתו כדכ' בפ"מ, והנה הפמ"ג בפתיחה כוללת לאו"ח אות כ"ט כתב דהא דא"ר יהודא סומא פטור היינו ממ"ע אבל במצות ל"ת מחוייב מן התורה, ובנובי"ת חא"ח סי' קי"ב השיג עליו וכ' דאף מל"ת פטור, וע' מש"כ באריכות קצת בחידושי לב"ק פ"ז ע"א

שם א"ר חנינה בריה דר' הלל ביושב בבית אפל היא מתניתא כו', ע' אור זרוע ה' ראש השנה סי' רס"ו

ה"ו ר' יוחנן שלח לרבנין דתמן תרתין מילין אתון אמרין בשם רב ולית אינין כן אתון אמרין בשם רב יפת תואר לא התירו בה אלא בעילה ראשונה בלבד ואני אומר לא בעילה ראשונה ולא בעילה אחרונה אלא לאחר כל המעשים, ע' בת' דבר אברהם סי' י"א ובת' חיים שאל ח"ב סי' ל"ח אות נ"ב ושם ח"א סי' צ"ד

שם אלא גגו של שילו קולט כו'. ע' בת' חיים שאל ח"א סי' ס"ז

שם ואני אומר לא מזבח קולט ולא גגו קולט כו' אין לך קולט אלא שש ערי מקלט בלבד, ע' משך חכמה פ' שפטים ד"ה ר"ש אומר ובאור שמח פ"ה הי"ד מה' רוצח

שם ואפשר יואב דכתיב ביה תחכמוני ראש השלישי היה טועה בדבר זה כו', ע' פסיקתא רבתי פי"א סי' ג'

שם אמר יואב מוטב שאיהרג בב"ד ויירשוני בני ואל יהרגני המלך ויירשני כו', ע' בת' פמ"א ח"א סי' פ"ה ובהתוה"מ פ' משפטים סי' סמ"ך

שם שאלו לחכמה חוטא מהו עונשו אמרו להם חוטא תרדף רעה שאלו לנבואה חוטא מהו עונשו אמרה להן הנפש החוטאת היא תמות שאלו לקוב"ה חוטא מהו עונשו אמר להו יעשה תשובה ויתכפר לו היינו דכתיב על כן יורה חטאים בדרך יורה לחטאים דרך לעשות תשובה ע"כ

הנה מה מאד נכונה כל תשובה לפי ערך המשיב, דע"פ דרכי החכמה אם הוא חכם באמת, והחכמה האמתית בהכרח היא קשורה ליראת ה' טהורה ונאמנה. כאמרם באבות פ"ב אם אין חכמה אין יראה אם אין יראה אין חכמה, ולכן אף כי לשעה חטא בהתגברות יצרו הרע, אבל כשיתנחם אח"כ בחשבונו מי ומה הוא האדם השפל, בריה קטנה ונמוכה היום כאן ומחר בקבר, ולמי הוא חטא לבוראו ובורא כל העולמים חי וקים לנצח נצחים, הלא בהכרח שרוח הנוחם שבקרב לבבו יפעמו וירדפהו ולא יתן לו מנוח, ולפ"ז מה מחוכמה היא תשובת החכמה בקצירת האומר, חטאים תרדף רעה, משא"כ הנבואה שאין לה חשבונות החכמה, רק טרודה בהכרת הבוי"ת גבוה מעל גבוה, ומצד השני יודעת מאד שפלות ברואי מטה, לה אין ערך ודמיון אחר מלהשיב רק הנפש החוטאת היא תמות, ומיתתה תכפר עליה, לא כן הקב"ה כי הוא ידע יצרנו, וכי עפר אנחנו, ובידו למחול ולסלוח את חטא האדם מה שאין זולתו, ולכן רק הוא יורה חטאים בדרך תשובה שובה ובזה יתכפר לו, וע"ע בפתח השער לת' עין יצחק ח"א ובמשך חכמה פ' נצבים בפסוק ושבת עד ה"א ושם ד"ה ר"ה דף י"ז

ה"ז ר' זירא בשם רב חסדא אומר אין מקדרין לא בערי הלוים ולא במקום עגלה ערופה כו', בבבלי עירובין נ"ח ע"ב הוא בשם רב נחמן אמר רבה בר אבהו. וע"ע בעתים לבינה על ס' העתים ה' עירובי תחומין ס"ס ס"ט. פרק שלישי

ה"א אלו הן הלוקין הבא על אחותו כו' ממזרת ונתינה לישראל כו'. ע' תוס' כתובות ל"א סוף ע"ב ובפ"י והפלאה שם

ה"ב כמה יאכל מן הטבל ויהא חייב רש"א כל שהוא וחכ"א כזית, ע' ירושלמי פסחים פ"ג ה"א ובתוס' ע"ז ס"ח ריש ע"א ובגבורת ארי ליומא פ"ג ע"א ובת' באר יצחק חא"ח ס"ס ט'

ה"ג אבל המותיר בטמא והשובר בטמא אינו לוקה ארבעים, הנה במשנת הבבלי הכא ובפסחים פ"ד ע"א ובשאר מקומות בגמרא שהובא בבבלי, הגרסא אבל המותיר בטהור, ופירש"י שם בפסחים אפילו בטהור, והרמב"ם בפ"י הי"א מק"פ ביאר בהדיא טעם דמותיר בטהור אינו לוקה, שהרי ניתק לעשה שנאמר והנותר ממנו באש תשרפו וע"ש בכ"מ

ה"ד הנוטל אם על הבנים ר' יהודא אומר לוקה ואינו משלח כו', וכ"ה הגרסא בספרי פ' תצא וכ' שם בהתוה"מ סי' ס"ד דגרסת הגר"א הוא ר' יוסי ב"ר יהודא במקום ר' יהודא, ועמש"כ בחידושי לחולין קמ"א ע"א טעם לגרסת הגר"א ז"ל

ה"ה ואינו חייב עד שיטלנו בתער ר' ליעזר אומר אפילו אם ליקטו במלקט או ברהיטני חייב, ע' מה שהאריך בזה בת' חיים שאל ח"ב סי' כ"ז.