אור הישר (ירושלמי) ט

שנאמר להלן אירוסין אף כאן אירוסין מ"ט דר"א ור"ש נאמר כאן הוייה ונאמר להלן ובת כהן כי תהיה לאיש זר מה הוייה שנאמר להלן נישואין אף כאן נישואין, ולכאורה יל"ד טובא הלא אין אדם דן גז"ש מעצמו רק קבלה מסיני איזו תיבה נכתבה לגז"ש כדפירש"י בקידושין י"ז ע"א ע"ש, וכיון דשתי הגז"ש מכחישות זו את זו הלא נופל על אחת ספק של קבלה בטעות, ולפי דלא ידעינן איזו היא לא נילף מינייהו כל עיקר. ומזה ראיה למש"כ התוס' בשם ר"ת בשבת צ"ז ע"א שהיה להם בקבלה מנין הגז"ש שבכל התורה וזו היתה יתירה על החשבון לפיכך לא קיבלה ר' יהודה בן בתירא ע"ש, ומזה מוכח דעצם הגז"ש לא בטלה רק כל אחד החזיק לפ"מ שקבל מרבו והרשות היה בידו שלא לקבל מרב אחר, כמו דריב"ב לא גמיר הגז"ש דר"ע קבל מרבו כנ"ל

שם מה טעמון דרבנן לאיש לאיש המאכיל כו', ע' ספרא אמור פרשה ה' משנה ז' ובמפרשים שם ובאור שמח פי"ח ה"ב מאסו"ב

ה"ד אנוסתו ומפותתו לא יכנוס ואם כנס אין מוציאין מידו כו', ע' מה שהארכתי בזה בחידושי לבבלי נ"ט ע"ב

שם הדא מסייעא למ"ד חליצה פטור ברם כמאן דמר חליצה קניין כו', ע' עונג יו"ט סי' צ"ה

ה"ה תני ר' לעזר אומר אף הפנוי הבא על הפנויה לא לשום אישות ה"ז בעילת זנות א"ר בא בר ממל הדא אמרה כהן שקידש אשה בבעילה אינו כבא על הבעולה, ע' בת' אחיעזר חאה"ע ס"ס ד' וע"ע באור שמח ר"ה אישות

ה"ו בני בנים כבנים בני בנות אינן כבנים, עמש"כ בספרי עה"ת ר"פ ברכה וע"ע בס' תשובות לשואל ס"ס י"ט

שם ר' אמי בשם רשב"ל טעמא דהן תנייא מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען צא שנים שעשה בחוץ לארץ ותני כן חלתה היא או שחלה הוא כו', ע' בת' חכם צבי סי' מ"א

שם לשלישי יש לה כתובה לרביעי ולחמישי אין לה כתובה כו', ע' בס' אור גדול סי' מ"א

שם א"ר נתן מעשה שהלכתי לקיסרין כו' רביעי הביאתו לפני נסתכלתי בו ולא ראיתי בו דם ברית כו', ע' בת' עין יצחק חי"ד סי' כ"ה ובמש"כ בחידושי לחולין מ"ז ע"ב

שם היו לה בנים ומתו מונה משעת מיתה, ע' בחידושי הרשב"א בסוגיין ובנוב"י מ"ת חאה"ע סי' ק"ב

שם ר' לעזר בשם ר' חנינה הלכה כר' יוחנן בן ברוקה א"ל ר' בא בר זבדא עמך הייתי לא איתאמרת אלא אם היתה תובעת להנשא הדין עמה, ע' העמק שאלה לשאילתות פ' סי' י"ח אות ז'. פרק שביעי

ה"א מניין לכהן שנשא אשה וקנה לו עבדים שיאכלו בתרומה ת"ל וכהן כי יקנה נפש קנין כספו כו', ע' אור שמח פי"ז הי"ג מה' גזילה

שם ר' יעקב בר אחא אמר בעבדי צאן ברזל פליגין ר' יוחנן אמר מכרן אינן מכורין א"ל ר' לעזר אוכלין בתרומה מכחו ואת אמרת אכין כו', ע' בת' שאילת דוד חא"ח סי' ד' בהגה"ה

שם שלא עלה על דעתה שישתמשו אחרים בכליה, כ"ה גרסת האו"ז ח"א סי' תרנ"ה

ה"ב בת ישראל שנשאת לכהן והכניסה לו בין עבדי מלוג בין עבדי צאן ברזל הרי אלו יאכלו בתרומה כו', לשון התוספתא דמכילתין רפ"ט ע"פ נוסחאות כ"י עבדי מלוג אוכלין מכחה ועבדי צ"ב אוכלין מכחו, וע' בס' אבן האזל פ"ט ה"ז מה' עבדים וע"ש עוד באור שמח

ה"ג כל הלכה שהיא רופפת בב"ד ואין את יודע מה טיבה צא וראה האיך הצבור נוהג ונהוג, ע' תרומת הדשן ס"ס ר"ט

שם וקשיא כתובה מד"ת ומזון הבנות מדבריהן ודבריהן עוקרין ד"ת כמאן דמר מאליהן קיבלו אם המעשרות כו', ע' עמק יהושע סי' י"ג ובת' שאילת דוד קונטרס השביעית בהגה"ה

ה"ד א"ר שמעון בזו מדת הדין לוקה שאם מעשה הוא לפסול יהא מעשה להאכיל ואם אין מעשה להאכיל לא יעשה לפסול כו', וקשה הלא עובר בע"כ ספק נפל הוא, ומשו"ה לפסול שפיר פסיל מספק דהוא לחומרא, משא"כ להאכיל דהוא לקולא בזה חיישינן בכל ימי עיבורה שמא תפיל, ואין לאמר דאזלינן בתר רובא דאינן מפילות הלא סתם משנה היא זו וסתם משנה ר"מ דחייש למיעוטא, ו וכדאוקמינן לקמן קי"ט ע"א לסתם משנה דהתם כר"מ מהאי טעמא ע"ש וצ"ע כעת, וע' נובי"ת חי"ד סי' ר"ז

שם ארוסה ושומרת יבם ומעוברת משלמת את הקרן ואינן משלמות את החומש כו', ע' אור שמח תרומות פ"ח ה"ג

שם לא כן תני ר"ח אשתו של חרש ושל שוטה טובלת מחיק בעלה ואוכלת ר' אבא מרי ור' מתניה ח"א בחרש פוסל וחורנה אמר בחרש ייבם, ע' אור שמח פי"א הט"ו מגירושין. ה"ה דתני ר' חייה אשתו של חרש ושל שוטה טובלת מחיק בעלה ואוכלת כו', ע' עמק יהושע סי' כ"ג

שם לא כן צריכה בשהיתה אמה מישראל שלא תאמר כשם שנתחללה אמה כך נתחללה בתה כו', ע' נועם ירושלמי בכורים ספ"א

ה"ו העבד מניין שביאתו פוסלת ר' יוחנן אמר משום ר' ישמעאל ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה שיש לה עליו אלמנות וגרושין חוזרת את שאין לה אלמנות וגירושין אינה חוזרת כו', הנה שאלת הירושלמי היא משום דהא דנבעלה