אור הישר (ירושלמי) פו

ה"י ר' יסא בשם ר' יוחנן ר"מ היא דאמר ממשמע לאו אתה שומע הן אל יככה אם תבא ותעידוני הא אם לא תבא ותעידוני יככה, ע' בהקדמת עונג יו"ט מסי' כ"ז. פרק חמישי

ה"א וכחש בעמיתו כו' פרט למכחש באחד השותפין כו', ע' בת' הריב"ש ס"ס תכ"ו

שם שנים שלוו מאחד אע"ג דלא כתבין אחראין וערבאין זה לזה אחראין וערבאין זל"ז כו', ע' בת' הרמ"א סי' כ"ז וסי' ע"ה וע"ע בחידושי הר"ן לב"מ דף ל"ד ע"ב ד"ה שותפין

ה"ב מפי אחרים בקרקעות מהו שיהא פטור מפי אחרים מהו שיהא חייב אשם בכסף שקלים, ע' בהקדמת נועם ירושלמי לסדר זרעים

ה"ג אף בשבועת ביטוי כן שבועה שאוכל נבלה ופת חטין ופת שעורין ופת כוסמין מאחר שפטור על הנבלה פטור על השאר, ע' עמק יהושע סי' כ"ד

ה"ד נמצא שאין בידו חטין מהו שתחול שבועה בשאר המינין חברייא אמרי לא חלה ר"ז אמר חלה א"ר יעקב בר אחא מתניתא מסייעה למה דאמרי חברייא אשה שאמרה הריני נזירה ושמעה חברתה ואמרה ואני ושמע בעל הראשונה והפר לה הראשונה מותרת והשנייה אסורה אם אמרה לא נתכוונתי להיות אלא כמותה שתיהן מותרות כו', הנה יש בזה מקום עיון לפ"מ דמחלק בטור סי' רל"ט בין אמר הרי הוא כמהו על החפץ ובין אמר הרי הוא כמהו על האדם ע"ש, ולפ"ז קשה מאי מדמה אמרה לא נתכוונתי אלא להיות כמותה דנזירות דאיסורה הוא אגברא, לשבועה דהכא על חטין שעורין וכוסמין דההתפסה היא על החפץ. דבזה י"ל דחלות השבועה שעל חפץ אחד אין לו שייכות על החפצים האחרים וצ"ע כעת

ה"ה אנסת ופיתית את בתי והוא אומר לא אנסתי ולא פיתיתי משביעך אני ואמר אמן חייב, בכתובות מ"ב ע"א הובא משנתנו בלשון זה משביעך אני ואמר אמן ואח"כ הודה חייב ע"ש, ולכאורה ע"פ גרסא זו שייך יותר מש"א ר"ש פוטר שאינו משלם קנס ע"פ עצמו, משא"כ לגרסתנו דהכא הרי צריך לפרש דכיון דכי אודי לא מחייב כו' כמש"כ בפ"מ ע"ש, אבל מלשון הרמב"ם פ"ח ה"ג מה' שבועות משמע כגרסת משנתנו דהכא. דז"ל שאע"פ שאינו משלם קנס ע"פ עצמו אילו הודה כו' ע"ש, הרי דלא גריס ואח"כ הודה וע"ש פ"ב הי"ב מה' נערה ובכ"מ שם

שם רבנין אמרין דברי ר"ש בתבעו שלשה דברים דברי חכמים בתבעו דבר אחד, ע' פ"מ ובתוס' כתובות מ"ב ע"א ד"ה ונשבע והודה ובהפלאה שם

ה"ו ר' יצחק שאל מהו שישלם דמי העבד מפיו ומה צריכה ליה כל שלשים קנס או יותר בדמיו קנס כו', ע' עמק יהושע סי' וי"ו ובאור שמח פ"ה ה"ב מה' טוען

שם א"ר חגיי קומי ר' יוסי תיפתר שהמית עבד מוכה שחין כו', ע' בת' אחיעזר ח"א סי' ל"א. פרק ששי

ה"א ומה מקיימין דב"ש או כלים כהדא דתני ר' נתן או כלים להביא כלי חרס, ע' משך חכמה לפ' משפטים בפסוק כי יתן איש

שם והרי שנים מחייבין אותו קנס שנייא היא שאין נשבעין בקנס, ע' נחל יצחק סי' ע"ב דף קנ"ד ע"ב

שם אר"ז אינו חייב עד שיהא בכפירה שתי כסף חוץ מההודייה אתיא כחברוי דר' יוחנן, ע' או"ש פ"ב ה"ח משכירות

שם רב ור' יוחנן תרויהון אמרין והוא שהלוהו בעדים אבל אם הלוהו שלא בעדים יכיל מימר ליה הלויתני ונתתי לך מחצה, ע' אור שמח פ"ז הי"ג מה' חובל

ה"ב מנה לי בידך א"ל הין אל תתניהו לי אלא בפני פלוני ופלוני למחר א"ל תנהו לי נתתיו לך חייב שצריך להחזיר לו בעדים כו', ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תר"ט

שם המחזיק מחמת אונו ונמצאת פסולה אינה חזקה ע' בת' הריב"ש סי' שע"א

ה"ג א"ר יעקב בר אבינא בקדמייתא הוינן אמרין דינר זהב פרוטרוט דינרי זהב אינן פרוטרוט כו', ביאורו תמצא בחידושי הרמב"ן לשבועות ל"ט ע"ב וע"ע במיוחסות סי' ס"ב

ה"ד ר"ל אמר לא יהא דבר בשטענו שני מינין והודה לו באחד מהן אבל אם טענו חטים והודה לו בשעורים דברי הכל חייב, ע' נחל יצחק קונטרס תפיסה בדררא דממונא סוף סי' ג'

ה"ה אין נשבעין על טענת חש"ו כו' כתיב כי יתן איש אל רעהו פרט לקטן, לכאורה משמע דהמיעוט הוא מתיבת איש אל רעהו שצריך להיות רעהו של איש, וממילא ממועט קטן, אולם בבבלי קאמר כי יתן איש כו' ואין נתינת קטן כלום, משם משמע דמתיבת כי יתן ממועט משום שאין בנתינתו ממש, ובמכילתא תניא כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור ר' ישמעאל אומר עד שיפקיד אצלו ויאמר לו הילך שמור לי זה אבל אם אמר לו עיניך בו ה"ז פטור ע"ש, ולפ"מ דתנאי זה לא שייך בקטן ממילא ממועט קטן גם מתיבת לשמור

ה"ו עבר ונשבע ר' יוחנן אמר מביא קרבן על השבועה ר' לעזר אמר אינו מביא, ע' אור שמח פ"ח ה"ד מח' גזילה ושם פ"ה ה"ב מה' טוען.