אור הישר (ירושלמי) פה

ה"ז שבועה שאוכל ככר זה היום ועבר היום ואכלה ר"י ור"ל תריהון אמרין פטור לא טעמא דאהן טעמא דר' יוחנן משום שאינו ראוי לקבל התרייה, ע' עמק יהושע סי' י"ט ובנועם ירושלמי ריש ברכות ד"ה וכן איתא ושם לתרומות פ"ג

שם טעמא דר"ל משום שהוא בל"ת שא"ב מעשה מה מפקה מביניהון שרפה והשליכה לים כו', ע' אור שמח פט"ו ה"י ממאכא"ס ובפ"ה הי"ח מה' שבועות

ה"ח כ"ד בולייות היו בדרום וכולן חרבו על שבועת שוא שהיא אמת דכתיב לשוא הכיתי את בניכם. ע' ירושלמי נדרים פ"ג ה"ב ובפסיקתא רבתי פכ"ב

ה"ט שבועה שאוכל ככר זו שבועה שלא אוכלנה הראשונה שבועת ביטוי והשנייה שבועת שוא כיצד עושין לו אומרים לו שיאכל כו', ע' עמק יהושע סי' כ"ד

שם שבועה שאוכל ככר זו היום שבועה שלא אוכלנה היום ואכלה ר' יוחנן אמר קיים את הראשונה וביטל לשנייה כו', ע' בת' שאילת דוד קונטרס החידושים דף ע"ח ע"א

ה"י ר' אבהו בשם ר' יוחנן לית כאן מימר מימר דיבור ומעשה, הארכתי בזה בחידושי לתמורה ד"ג ע"ב

שם נשבע לשקר מניין ר' יוחנן בשם ר' ינאי כי לא ינקה ה' מנקין הן הדיינין. ע' פסיקתא רבתי פכ"ב סי' וי"ו. פרק רביעי

ה"א הרי למדנו שאין האשה דנה מעתה אין האשה מעידה, ע' תוס' נדה ד"ג ע"א ד"ה כל הכשר ובת' עין יצחק אה"ע סי' מ"ג ובתומים סי' ז' סק"ה

שם ומניין שלא יהו העדים קרובים זה לזה הגע עצמך שהוזמו לא מפיהן נהרגין כו', ע' מיוחסות סי' קי"ב ובנחל יצחק סי' ל"ה דף סמ"ך ע"א

ה"ב מפיו בקרקעות מהו שיהא חייב מפיו בקנסות מהו שיהא חייב מפיו מהו שיהא בקרבן עולה ויורד כו', ע' בהקדמת נועם ירושלמי לזרעים

ה"ג והוא שיחזור בו שני בתוך כדי דבור הראשון שאם יחזור בו ראשון מקבלין אותו נעשה שני ראשון. פי' כיון שאין כפירות העדות נגמרת להתחייב עליה עד שיכפרו שניהם וא"כ כעדות אחת נחשבת כדביאר בתשובת הרשב"א סי' אלף סמ"ך ולהכי התוך כדי דבור עושה את שניהם כאיש אחד לקבל את השני במקום הראשון, וע' בת' הריב"ש סי' רס"ו ובת' שיבת ציון סי' ק"א

ה"ד אויי סוטה יוכיחו שאינן מדברין בתביעת ממון, פי' דעיקר לא אתא להפסידה כתובתה אלא להשקותה כדכ' התוס' ל"ג סוף ע"ב, וע' מה שהאריך בזה בת' אגודת אזוב חאה"ע סי' וי"ו

ה"ה בידיעה שלא בראייה בממון היך עבידא תן לי מאתים זוז שיש לי בידך כו', ע' העמק שאלה לשאילתות פ' ויקרא סי' ס"ט אות ד' ובאור שמח פ"ו ה"א מה' טוען

שם הרגת שורי קיצצתה נטיעתי והוא אומר איני יודע חייב אתה אמרת לי להרוג ולקוץ הולכין אחר רוב נטיעות כו'. ע' אור שמח פ"ז הי"ג מה' חובל

ה"ו נפש כי תחטא נפש כי תחטא לגז"ש מה נפש כי תחטא שנאמר להלן תביעת ממון ויש לו אף נפש כי תחטא שנאמר כאן תביעת ממון ויש לו, ויל"ד מ"ש לעיל בה"ד כשבא להוכיח דאיירי בתביעת ממון פתח בשיטת ר"א ל"ג ע"ב דיליף מגז"ש דאויים, והכא דבעי נמי להורות דאיירי בתביעת ממון פתח מגז"ש דנפש כי תחטא דהיא שיטת ר"ש בדף ל"ד ע"א

והא דהעיר בת' באר יצחק חי"ד סי' כ"ה דהא משכחת בזה תביעת ממון כגון אם קבל פדיון הבן מאחרים ותירץ דהמשנה לא איירי בכה"ג ולהכי פטורין, ולכאורה תירוצו הוא כמילתא בלא טעמא, וטפי הי"ל לתרץ עפמש"כ התוס' בדף ל"ג סוף ע"ב שהבאתי למעלה גבי סוטה אע"ג דגם שם משכחת תביעת ממון אבל דעיקר לא אתי להפסידה כתובתה אלא להשקותה ע"ש וה"נ עיקר העדות היא אדות קדושת כהונה ולא מה שיש להסתעף מזה תביעת ממון

ה"ז ר' יוסי ר' יעקב בר זבדי ר' אבהו בשם ר' יוחנן אמר ליתן מתנה לחבירו וביקש לחזור בו חוזר. בירושלמי פ' הכסף ה"ב מסיק ל"ש אלא בעשיר אבל בעני נעשה נדר וע' בהגהות מיימונית פ"ז ה"ט ממכירה ובלבוש מרדכי לב"מ סי' כ"ה

ה"ח או שהיה אחד מהן קרוב או פסול הרי אלו פטורין, ע' בתוס' ל"ה ע"א ד"ה או שהיה ובר"ן שם ובמה דדייק על תירוצם בתוי"ט ומש"כ בתומים סי' ל"ו סק"ז ובנחל יצחק סי' ל"ד דף נ"ז ע"ב

ה"ט א"ר לעזר מה ת"ל אם לא יגיד ונשא עונו לא מפי התובע מתניתין צריכה למה דא"ר לעזר ומה דמר ר' לעזר צריכה למתניתין כו', פי' דמשניהם ביחד ידעינן דעד שישמעו מפי התובע וישבעו לתובע כדמסיק. ויל"ד הלא עצם הפסוק דאם לא יגיד ונשא עונו לדינים אלו הובא בברייתא דבבלי ל"ה ע"א, ור"א הוא רק המסביר ביאור הברייתא דהוא משום דהאי לוא כתיב באל"ף וי"ו ע"ש, והשתא אם השני דינים ידעינן ממתניתין עם דברי ר"א כמבואר בירושלמי אכתי תקשה מה צריכין אנו להברייתא, ואם הברייתא היא העיקר. משום שהיא המציאה המקור מקרא מדוע השמיטוה בירושלמי ותלו את דין החדש בדר"א וצע"ק.