אור הישר (ירושלמי) פג

סי' תי"ג ד"ה ההקדמה הג' ובת' מהרשד"ם חח"מ סי' ר"מ ובת' הרמ"א סי' ג'

ה"ג תני לעולם התחתון ילמד מן העליון במקושר באות אחת או בשתי אותיות בין חנן לחנני כו', ע' בבלי קס"ו ע"ב ובתורת חיים שם ובש"ך סי' מ"ב ס"ק י"ב

שם ר' יצחק שאל מלמעלן כתוב חנן ומלמטן נני כו', ע' סמ"ע סי' מ"ב ס"ק י"ח

ה"ד מתניתא פליגא על ר' בא התקין ר"ג הזקן שיכתוב איש פלוני וכל שם שיש לו אשה פלונית וכל שם שיש לה מפני תקון העולם כו', ע' בת' הרשב"א סי' אלף רי"ג ובמיוחסות סי' קמ"ח ובס' התרומה סי' קכ"ו ובת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' רפ"ג

ה"ה א"ר עוקבא תנה בכתובות דבי לוי האומר אבד שטרי ב"ד עושין לו קיום תני רשב"ג אומר אפילו בשטרי בירורין ב"ד עושין לו קיום, ע' בתוס' קס"ח סוף ע"א ובת' סי' קט"ז

ה"ו רב אמר עושין לו קיום ב"ד תני ר"ח אין עושין לו קיום ב"ד א"ר ירמיה אילו שמע רב מתנייה לא הוה מימר הדא מילתא, ע' בבלי ק"ע ע"ב ובת' מהרשד"ם סי' כ"א ובאור שמח פכ"ג הי"ב מה' מלוה

ה"ז תני לא דומה אימת שטר גדול לאימת שטר קטן, וכ' בפ"מ טעמא דהגדול פרוע מפרש דזה יש לו אימה ביותר בשטר גדול שעליו ומסתמא פורע אותו בתחילה כו' ע"ש, המגיד משנה ספט"ז מה' מלוה הביא בשם הרמב"ן טעמים אחרים ולא הביא לדברי הירושלמי וצע"ק

ה"ח תמן מרין בכל מקום הלכה כרשב"ג חוץ מערב וצידן וראיה אחרונה אמרין ובלבד במשנתנו, ע' ברשב"ם קל"ג ע"ב ד"ה ת"ש וקל"ח ע"א ד"ה יורשין וקע"ד ע"א ד"ה במשנתנו ובת' הרשב"א סי' מ"ם ובת' עין יצחק אה"ע ח"א סי' ס"ח וע"ע בתוס' ע"ז ל"ב ע"ב ד"ה הלכה כרשב"ג ובהעמק שאלה לשאילתות פ' צו סי' ע"ט אות ח'

ה"ט אתא עובדא קומי ר' אחא אמר צריך להדיר הנייה א"ר יוסי א"צ להדיר הנייה כו' ונפק עובדא כר' אחא, ע' בת' הרמב"ם דפוס ירושלים סי' קצ"ט ובת' הרמ"א סי' ל"ג

ה'"י ר"א אומר אע"פ שאין עליו עדים אלא שנתנו לה בפני עדים כשר וגובה מנכסים משועבדין שאין העדים חותמין על הגט אלא מפני תקון העולם, ע' ראב"ן סי' מ"ד ובנובי"ת חאה"ע סי' קי"ד

שם הא אמר ר"ל עשו העדים החתומין בשטר כמי שנחקרה עדותן בב"ד, ע' ברמב"ן ומגילת אסתר לסה"מ שרש שני ובת' מהרי"ק סי' ס"ז ובת' אבקת רוכל סי' ל"ז. מסכת שבועות פרק ראשון

ה"א ר"א בשם ר' אבין אם בשאינו מינו מצטרף לא כ"ש מין במינו א"ר יוסי בי רבי בון והיו אין כתיב כאן אלא והיה מלמד שאינן מצטרפין זה עם זה כו', ע' בר"ש נגעים פ"א מ"א

ה'"ב ומניין לידיעה בתחילה ובסוף והעלם בנתיים ת"ל ונעלם ונעלם שני פעמים מכלל שבאת לו ידיעה בתחילה ובסוף והעלם בנתיים כו', ולכאורה יל"ד טובא בשלמא אי הוה כתיב שני פעמים ידיעה אז היה אפשר להוכיח מזה שתי ידיעות וממילא העלמה אחת בנתיים, משא"כ עתה דכתיב ונעלם ונעלם איך אפשר לשנות ולעשות משתי העלמות שתי ידיעות והעלמה אחת, וע' מה שהאריך בדרשה זו בהתוה"מ פ' ויקרא סי' ש"ט

ה"ג מאי כדון והתודה עליו עונות אלו הזדונות פשעיהם אלו המרדים חטאתם אלו השגגות נשא יכפר כו', ע' לעיל סוף ה"א ובתורת האדם להרמב"ן שער הסוף במה שהאריכו בזה מאד בחינוך ובמנחת חינוך מצוה שס"ד ובמש"כ בחידושי לכריתות כ"ה ע"ב

ה"ד שעיר שלא קרב ברגל יקרב בר"ח לא קרב בר"ח יקרב בלהבא כו', ע' אור שמח פ"ד ה"א מפסוה"מ

שם ולא ר"ש היא דר"ש חולק כפרות כו', ע' משך חכמה לפ' פנחס בפסוק וביום הביכורים קמא

ה"ה וכן היה ר"ש אומר שלשים ושנים שעירים קריבין על הצבור בכל שנה כו' כיון ששמע משה כן אמר מעתה מי שבאת לידו ספק עבירה צריך להביא כל קרבנות הללו, הנה מורגש שחסר כאן תשובה לשאלת משה רבינו, ולולא יראתי להגיה היה נלע"ד שכצ"ל בתור תשובה, כיון ששמע משה והתודה עליו וגו' נתקררה דעתו, פ' דוידוי של שעיר המשתלח עומד במקום כל הקרבנות, ועפ"ז שפיר סמיך לה להא דר' תנחומא בשם ר"ל בשעה שא"ל הקב"ה למשה והתודה עליו וגו' התחיל ואמר מזמור לתודה על שם והתודה עליו

ה"ו עשה אע"פ שלא עשה תשובה ל"ת ר' שמואל בשם ר' זירא והוא שעשה תשובה, ע' העמק שאלה לשאילתות פ' יתרו סי' נ"ג אות א'

ה"ז אין תימר בדבר שיש בו חיוב קרבן למה לא תנינן משיח כו' ואפילו תימא בדבר שיש בו חיוב קרבן נעשה כזדון כו', ע' אור שמח פ"ג ה"ב מעבודת יוה"כ. פרק שני

ה"א שני שבילין אחד טמא ואחד טהור הילך באחד מהן ונכנס למקדש ויצא והזה ושנה וטבל והילך