אור הישר (ירושלמי) פב

ה"ו א"ר בא בר ממל הכותב נכסיו לאחרים והניח את בניו עליו הוא אומר ותהי עוונותם על עצמותם כו', יל"ד דלפי לשון זה משמע כמי שאין לו כפרה וכדפי' בפ"מ שהעון קיים על עצמותיו בקבר לעולם ע"ש, ומה רחוקה דעה זו מעצם לשון משנתנו דמה שעשה עשוי רק אין רוח חכמים נוחה הימנו, וע' בת' רבינו אברהם בן הרמב"ם ז"ל סי' נו"ן ובשעה"מ פ"ט ה"י מזכיה ומתנה ובאגודת אזוב מדברי חח"מ סי' ט"ו

ה"ז היה עומד בצד המוכס ואמר בני הוא וחזר ואמר עבדי הוא נאמן כו' כגון אילין נפתאי דמשעבדין בבניהון יתיר, ע' בת' מהר"ח או"ז סי' ק"ד ובת' הגרע"א ס"ס פ"ה ושם סי' ק"י ובש"ש שמעתא וי"ו פ"ט

ה"ח ר"ש בן יקים אעיל עובדא קומי ר' יוחנן מהיום לאחר מיתתו מתנתו מתנה מהיום ולאחר מיתה אינו גט כו', וקשה הלא בב"מ ד"כ ע"ב פריך הש"ס בפשיטות היכי פשיט מר איסורא מממונא וע"ש בתוס' וברש"י ברכות י"ט ע"ב ד"ה ממונא קל מאיסורא. ולפ"ז שפיר ניחא מה דבאיסור אשת איש החמירו לאמר דאינו גט וצ"ע כעת

שם א"ר ינאי מודה רבי שאינו נותנה במתנת שכ"מ ר' יוחנן אמר ולא במתנת בריא, ע' אור שמח פ"ט הי"ג מה' זכיה

ה"ט הניח בנים גדולים וקטנים אין הגדולים מתפרנסין על הקטנים ולא הקטנים ניזונין על הגדולים. ע' תמים דעים להראב"ד סי' נ"ח

שם נשאו גדולים ישאו קטנים אם אמרו קטנים הרי אנו נושאין כדרך שנשאתם אתם אין שומעין להן כו', ע' בת' הריב"ש ס"ס קס"א

שם נישאו גדולות ישאו קטנות כו', ע' בת' הרדב"ז ח"א סי' תקס"ט. פרק תשיעי

ה"א ר' ירמיה בשם רב והוא שיהו שם לאילו מזונות יב"ח שמואל אמר זו דברי ר"ג בר רבי כו' בעון קומי ר' חייה בר ווה איך שמעתנה מר' יוחנן כו', ע' דורות הראשונים מסוף ימי התנאים פ"א

ה"ב תני האומר המבשרני אם ילדה אשתי זכר יטול מאתים ילדה זכר נוטל מאתים אם נקבה מנה ילדה נקבה נוטל מנה זכר ונקבה אין לו אלא מנה כו', ע' בת' הרא"ש כלל פ"א סי' כ'

ה"ג ר' חייא רובה אמר סתם אחין שותפין עד שלשה דורות, ע' תמים דעים להראב"ד סי' נ"ח

ה"ד כהדא דר"נ בר שמואל בר נחמן נתפש לבולי אתא עובדא קומי ר' אמי אמר אין אית בנכסוי דנחמן שנתפש לו ינתן לו מנכסיו ואם לאו ינתן לו מן האמצע, ע' בתשובות מיימונית לספר נזיקין סי' ב'

שם א"ר מתנייה הדא דתימר בהוא דלית דיניה עימיה ברם בהוא דאית דיניה עימיה א"ל מילתא, ע' ברכי יוסף חח"מ סי' י"ז סכ"א

ה"ה ר' פרידא אוקר לר' יהודא נשייא תרין פוגלין בין ריש שתא לצומא והוה פקי שמיטתא כו' לית אינון אסירין לאו ספיחין אינון כו', ע' פאת השלחן סי' נ' ס"ז

ה"ו רב ירמיה בשם רב שייר מטלטלין לא עשה כלום כו', ע' שאילתות פ' ויחי סי' ל"ג ובר"ש פאה פ"ג מ"ז ומ"ח

שם ודא דתימר לא שייר קרקע כל שהוא אין מתנתו מתנה באותו שלא הבריא, ע' בת' הריב"ש סי' ר"ז

ה"ז מעשה במדוני שהיה בירושלים והיו לו מטלטלין הרבה ומבקש לחלקן אמרו לו אין לך תקנה אא"כ קנית קרקע כו', הנה מהכא נמי מוכח דאפשר שאין לו קרקע, וה"נ אמרינן בב"מ מ"ו ע"א ונקנינהו נהליה אגב קרקע ומשני דלית ליה קרקע ע"ש, ולא ידענא אמאי לא הביאו התוס' שני מקומות אלו בב"ב מ"ד ע"ב, בתשובתם לאלו שנהגו לכתוב בהרשאות ונתתי לו ד' אמות בחצרי אע"ג דלית ליה קרקע משום דאין לך אדם שאין לו ד' אמות בא"י או לקבורה ע"ש, וע' בתוס' ב"מ ד"ד ע"ב ד"ה אין נשבעין ובמש"כ בחידושי שם

שם תמן תנינן ר"ע אומר קרקע כל שהוא א"ר מתניה תיפתר מקום שיבולת אחת ומרגלית טמונה בו, ע' קידושין כ"ו ע"ב ובמש"כ בחידושי שם

ה"ח כיוצא בו זכין לקטן ואין זכין לגדול, ע' גיטין ס"ה ע"א תוד"ה צרור ובר"ן שם ובת' מקום שמואל סי' א'

ה"ט זאת אומרת שבן עזאי חבר ותלמיד לר"ע, ע' ירושלמי שקלים פ"ג ה"א ובמש"כ בחידושי לבבלי כאן. פרק עשירי

ה"א ר' בא בשם רב ירמיה צריכין העדים שלא להיות רחוקים מן הכתב מקום שתי שיטין כצ"ל כדגריס בפ"מ, אכן יל"ד מאי חידשו הני אמוראי הלא ברייתא מפורשת היא בבבלי קס"ב ע"א הרחיק את העדים שני שיטין מן הכתב פסול, זולת אם נימא ברייתא לא שמיע להו, וע' בת' הרא"ש כלל סמ"ך סי' ב' וסי' ד' ובת' הרדב"ז ח"א סי' י"ד

ה"ב כתוב בו זוזין מאה די הימו סילעין עשרין אין לו אלא עשרים, פי' דאזלינן בתר פחות שבלשונות דיד בעל השטר על התחתונה, וע' בת' רבינו אברהם בן הרמב"ם ז"ל סי' ק"ג ובת' הריב"ש