אור הישר (ירושלמי) פא

פרק שביעי

ה"א האומר לחבירו בית כור עפר אני מוכר לך היו שם נקעים עמוקים עשרה טפחים או סלעים גבוהים עשרה טפחים אין נמדדין עמה פחות מכן נמדדין עמה, וכה"ג לשון הרמב"ם רפכ"ח ממכירה ודייק הה"מ דדוקא אמר לו עפר דמשמע קרקע הראוי לזריעה אבל אם לא א"ל עפר אפילו כולו סלעים הגיעו וחלקו עליו שאין מילת עפר מעלה ומורידה בדין זה עכ"ל, וכ"כ הרשב"ם דתיבת עפר היא לעיכובא כנ"ל, וקשה איך אפ"ל דתיבת עפר אינה לעיכובא הרי אם אמר לו סתם בית כור אני מוכר לך. אז נקנה לו המקח אם רק היו שם לפי חשבון סאתים כחצר המשכן ומתקרי בית כור, משום שלא מכר לו אלא שמא כדאמרינן בבבלי ד"ז ע"א, והכא הוא העיקר משום דהוסיף תיבת עפר, דמשמע עפר לזריעה ולאפוקי נקעים וסלעים וצע"ק

ה"ב בית כור עפר אני מוכר לך מדה בחבל פחת כל שהוא ינכה כו', וכ' הרשב"ם ואע"ג דאין אונאה לקרקעות ה"מ כשימכור לו ביוקר יותר משתות אבל שמטעין זה את זה במדה צריך לנכות מן הדמים ע"כ, הנה אהא דס"ל ליה לר"א לעיל פ"ד המוכר את החצר לא מכר אלא אוירה של חצר, כ' הרשב"ם דס"ז ע"א וז"ל אבל בתים ובורות לא מכר כלל ודמים מודיעין ליכא למימר דאין אונאה לקרקעות ע"ש והשתא לפמש"כ הרשב"ם הכא דכל ענין אין אונאה לקרקעות שייך רק ליוקר המחיר אבל לא למהות הקנין והתם נמי הלא מתדיינים על עצם הקנין אם יש בזה בתים ובורות ומה שייך זה לאין אונאה לקרקעות. וא"כ הרי שפיר נוכל לאמר שם הדמים מודיעין כדהקשה איהו גופיה וצ"ע כעת

ה"ג תני ר"ח המוכר עבד לחבירו נמצא גנב או קוביוסטוס הגיעו נמצא ליסטים או מוכתב למלכות לא הגיעו, ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' ר"א ובנתיבות סי' רל"ב ס"ק י"ב ובשער משפט שם סק"ד

ה"ד האומר לחבירו חצי שדה אני מוכר לך משמנין ביניהן נוטל חצי שדהו כו', ע' בס' הצבא הנדפס בתמים דעים להראב"ד סי' רכ"ה מדה י"ג ובת' הריב"ש סי' שמ"ה ובמש"כ בחידושי לב"מ פ"ז ע"א. פרק שמיני

ה"א וכל בת יורשת נחלה ממטות וגו' וכי האיך אפשר לבת לירש שני מטות אלא תיפתר אביה משבט זה ואמה משבט אחר, ע' שאילתות פ' פנחס סי' קל"ה ושם בספרי ובהתוה"מ סי' כ"א

שם עד כדון בן את האב האב את הבן מה אם הבן שאינו בא אלא מכח האב הרי הוא יורשו האב שאין הבן בא אלא מכחו אינו דין שיורשו א"ק קרוב קרוב קודם, ע' בת' הרמב"ם דפוס ירושלים, סי' שכ"ג

ה"ב ר' יוחנן מתיב והבאתי אתכם אל ארץ אבותיכם וגו' אם מתנה למה ירושה כו'. ע' כפתור ופרח פ"י דפוס ברלין דף ל"ז ע"ב

שם כל מקום שנאמר מורשה לשון דיהא התיבון והכתיב מורשה קהלת יעקב אמר לית דיהא סוגין מיניה מן דו לעי משכח כולה. ע' משך חכמה פ' ברכה בפסוק תורה צוה קמא

ה"ג כתיב בכל אשר ימצא לו מכאן דאין יורש בראוי כבמוחזק כצ"ל וכמו שהגיה בפ"מ, דגרסא זו מתאמת עם הא דתנן בבכורות נ"א ע"ב ובספרי פ' תצא פיסקא רי"ז ע"ש ואין להקשות הלא במשנה בכורות שם כייל שני דברים דאינו נוטל בשבח ולא בראוי כבמוחזק ותרווייהו מחד טעמא נינהו דשניהם אינם מצוי לו רק ראוי לבא, וקרא כתיב בכל אשר ימצא לו, וא"כ רבי דהוא מסדר המשנה איך פליג במכילתין וסבר בכור נוטל פי שנים בשבח ששבחו נכסים לאחר מיתת אביהן, די"ל דהא דתנן אינו נוטל בשבח הבין רבי דהוא שבח שהשביחו יתומין לאחר מיתת אביהן. דהוא ראוי גמור ולהכי אהני בכל אשר ימצא לו, אבל ראוי כזה דשבח ששבחו נכסים מעצמן לאחר מיתת אביהן בזה נוטל. מהקישא דפי שנים חלק בכורה לחלק פשיטות וע"ש ברשב"ם קכ"ד ע"א ד"ה מה חלק

ה"ד ר' לא השווה את הבכורה לאחין אמר לון ר' חגיי ולא קרייא היא לא יוכל לבכר א"ר לעזר העבודה שיכול אלא שאינו רשאי, ופי' בפ"מ אינו רשאי לכתחילה ובדיעבד דבריו קיימין, והנה בבבלי קאמר לימא מתניתין דלא כר' יהודא דאי ר"י האמר בדבר שבממון תנאו קיים ומשני אפילו תימא ר"י התם ידעה וקא מחלה הכא לא קא מחיל, וקשה כמאן סברה סוגיא דבבלי. אי כר' חגיי דהאי לא יוכל לבכר היא החלטה בדעת תורה דלא יוכל, א"כ מאי הקשו מעיקרא מר"י דסבר בדבר שבממון תנאו קיים דהא י"ל שאני הכא דגלי רחמנא לא יוכל ולא דמי לדבר שבממון דעלמא, ואי כר"א דהאי לא יוכל הוא רק לכתחילה אבל בדיעבד דבריו קיימין, א"כ מאי משני הכא לא קא מחיל הרי לר"א אפילו ידע ולא מחיל נמי דבריו קיימין, דקרא דלא יוכל קאי רק אלכתחילה, ולפ"ד ר"א עדיפא הו"ל לשנויי בבבלי, התם תנאו קיים גם לכתחילה משא"כ הכא דרק בדיעבד דבריו קיימין. אבל לכתחילה אסור מקרא דלא יוכל לבכר ול"ד לדבר שבממון דעלמא וצ"ע כעת

ה"ה א"ר יוחנן דברי חכמים אביה יורשה אחיה יורשים אותה התיב ר' בא בר ממל אם אומר את שאין יורשת אשה דבר תורה מעתה יירש את ארוסתו כו', ע' אור שמח ר"ה נחלות

שם א"ר יצחק וילין דכתבין אין מיתת דלא בנין כל דלה יחזור לאביה תנאי ממון הוא ותנאו קיים, בירושלמי כתובות פ"ט סוף ה"א הוא בשם ר' יוסי, וע' בת' הרמב"ם דפוס ירושלים סי' שי"ט.