אור הישר (ירושלמי) פ

ביותר מפלגא גם לקרקעות יש אונאה כדכ' התוס' בב"ק י"ד ע"ב ד"ה דבר השוה וכן בכ"מ, וכ"פ הרמ"א בסי' רכ"ז סכ"ט וע"ש בביאור הגר"א סק"מ, א"כ הדק"ל נימא הדמים מודיעין. זולת אם נימא דס"ל להרשב"ם כהרמב"ם וסיעתו דבכל אופן אין אונאה לקרקעות, אבל עכ"פ לשיטת התוס' ודעימיה תקשה נימא הדמים מודיעין

כן הנני נבוך בזה דאפ"ל דאין אונאה לקרקעות הוא בנוגע למחיר המקח, משא"כ כשהלוקח מתדיין עם המוכר בשיעור המכירה שטוען שלקח ממנו כל שדהו והוא אומר לא מכרתי לך רק מחצית השדה, האם זהו נמי בכלל אין אונאה לקרקעות, וה"נ הרי הבתים שיחין ומערות ג"כ קרקע נינהו דכל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע, והוא טוען שהכל לקח והמוכר אומר לא מכרתי אלא אויר החצר האם נימא בזה אין אונאה לקרקעות, הרי בזה יש מקום לאמר הדמים מודיעין, וע' בתוס' דמכילתין ד"ז סוף ע"א וברשב"ם לקמן ק"ג ע"ב ד"ה פיחת כל שהוא

ה"ה המוכר את בית הבד מכר את היקבין ואת האסירין ואת המפרכות כו', בב"י סי' רט"ו גריס המפרדות כו', וע"ש בעיר שושן ובסמ"ע סק"ט ובט"ז שם

ה"ו תני המוכר את המרחץ מכר בתים הפנימין והחיצונים ובסלקי וקמין כו' הנה בברייתא שינו מלשון המשנה וברמב"ם ספכ"ה ממכירה ובשו"ע סי' רט"ו ס"ג שינו מלשון שניהם וע"ש במפרשים

ה"ז המוכר את העיר מכר בתים בורות שיחין ומערות כו' ובית השלחין, וכ' בפ"מ גנות ופרדסין השייכין לעיר. ע' במגיד משנה רפכ"ו ממכירה וע"ע ברמב"ם רפי"ב מה' טוען ובחידושי הריטב"א ריש מס' מו"ק

ה"ח המחזיק בנכסי הגר החזיק בשדה בכולן. ע' בת' באר יצחק חא"ח סי' ד' ענף ה'

שם מה בין מוכר ומה בין נותן מתנה ר' בא בר טבליי בשם רב שכן דרך הנותן מתנה להיות נותן בעין יפה ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן שכן דרך הלקוחות להיות מדקדקין. והנה זהו מש"א בבבלי ע"א ע"א זה הי"ל לפרש וזה לא הי"ל לפרש, וע' בת' מהר"ח או"ז סי' נ"ג ובאור שמח פכ"ד ה"ד מה' מכירה. פרק חמישי

ה"א תמן תנינן וכן תלתן שהעלת מיני עשבים אין מחייבין אותו לנכש כיני מתניתין אין מחייבין אותו לעקור בתנאי יהושע את מר מלקטין עשבים מכל מקום חוץ משדה תלתן שאסורין משום גזל הדא אמרה שאינו רוצה בהן כו', וכן הקשו בבבלי ב"ק פ"א ע"א, וקשה הלא אפ"ל דבאמת קשים עשבים לתלתן להכי אין מחייבין אותן לעקור דבעל השדה בעצמו יעקרן, אלא משום דיש בזה איסור כלאים כדפירש"י בב"ק שם. וחשש יהושע להיותם עם שזה עתה יצאו מן המדבר ולא ידעו עדיין טיב האדמה וגידולה, ולהכי אסר על כל איש זר שלא יעקור העשבים כדי שהבעלים בעצמם יעקרום, ויצמח להם טובה בכפלים שלא יכשלו באיסור כלאים והגידולין יהיו טובים. משא"כ אם היו סומכים על מקרה העקירה מאנשים זרים, אבל לא מטעם איסור גזל תיקן יהושע תנאי זה וצ"ע

ה"ב א"ר יוחנן הקונה שלשה אילנות קנה קרקע שביניהן ותחתיהן וחוצה להן כמלוא אורה וסלו כו', ע' אור שמח פכ"ד ה"ט מה' מכירה

ה"ג ר' יצחק שאל מכר חצי הראש מכר חצי הרגלים מכר חצי קנה מכר חצי כבד כו', ע' בפנים מאירות לירושלמי דסוגיין ובנתיבות ירושלים מה שהביא בשם הרדב"ז ח"ה סי' שני אלפים ר"א

ה"ד והיכי אם כשהיתה המדה למוכר חזקה למוכר אם היתה ללוקח חזקה ללוקח כו' כיני מתניתין כשהיתה חמדה לאדם אחר. ע' ביאור הגר"א סי' רי"ש סק"כ ובמה שהאריך בזה בס' אבן האזל פ"ד ה"ז מה' מכירה

ה"ה כתיב מאזני צדק אבני צדק מיכן אמרו חכמים כל מצוה שמתן שכרה בצדה כו' אין ב"ד נענשין עליה, ע' מה"פ ובת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תשנ"ה ובתשובות מיימונית לספר קנין סי' כ"ז. שם רב מנייה ריש גלותא אנגרמוס והוה מחי על מכילתא ולא על שיעוריא כו', ע' דורות הראשונים מימי הלל הבבלי פכ"ה. פרק ששי

ה"א הכא ובלבד כדרך מגעו ברם תמן ובלבד כדרך משואו כו', ע' במפרשים ובת' באר יצחק חי"ד סי' ל"א

שם ר' חייה בר בא שאל סאה חיטין שנפלה לתוך מאה של שעורין כהן וישראל מהו שיחלקו את השבח כו', ע' בת' ברית יעקב סי' ק"א

ה"ב מסורת אגדה היא שאין מקום דביר עולה מן המניין א"ר לוי ולא מקום ארון עולה מן המנין כו', ע' עזרת כהנים למס' מדות דף ל"ז ובהעמק דבר לפ' עקב יו"ד ח' ובס' עוטה אור על שה"ש במבוא השיר ובמש"כ בחידושי למגילה ד"י ע"ב

ה"ג תני החיצון אין זורע את הדרך דו א"ל מעלל אנא שרע הפנימי אין זורע את הדרך דו א"ל את חייס על דידך ודייש על דידי, והנה ע"פ גרסת משנתנו יחד עם הטעם המבואר ברור בברייתא מדוע שניהם אינן רשאין לזרוע, בלתי מובן איזו יד שלטה בשו"ע ס"ס קס"ט לכתוב ושניהם רשאים לזורעה, ותיבת אינם מוקף בשני חצאי לבנה, עד שצריך הסמ"ע שם להגיה תיבת אינם ע"ש

ה"ד ועושה חצר על פתח המערה שש על שש כמלוא המטה וקובריה, ע' ירושלמי נזיר פ"ט ה"ג ובמה שהאריך בזה בתפארת ישראל לאהלות פט"ז מ"ג.