אור הישר (ירושלמי) עט

ה"ט זיז עד טפח יש לו חזקה ויכול למחות פחות מטפח אין לו חזקה ואין יכול למחות. ע' שטמ"ק ובאור זרוע סי' ל"ד ובביאור הגר"א ז"ל ר"ס קנ"ג

ה"י אמר רבי נסא וחרבות לא ניתנו להיבנות, ע' בת' הריב"ש סי' תע"א

שם א"ר יעקב בר אחא תני תמן הפותח חלון בכותל חצירו במעמד חברו ארבע אמות פותח בשמאל נועל בימין כו', ע' בת' מהר"ח או"ז סי' נ"ג ובביאור הגר"א סי' קנ"ד ס"ק מ"ה

שם הגע עצמך שהיה עומד שם יכיל מימר ליה הוינא בעיית לעי. ע' ביאור הגר"א סי' קמ"ב סק"ו וסי' קנ"ג סק"י

שם היה מושיט לו צרורות יכיל מימר ליה מגחך הוינא בההוא גברא, ע' בת' מהר"ח או"ז סי' קנ"ח

שם מכיון שאין לה חזקה אינה מביאה את הטומאה, ע' אור שמח פ"ז ה"ז מה' שכנים

הי"א נפלו ומבקש לבנותן ר' יוחנן אמר ויתר ר"ל אמר לא ויתר מתניתא מסייע לר"י מי שהיתה דרך הרבים עוברת בתוך שדהו נטלה ונתן להם מן הצד מה שנתן נתן ושלו לא הגיעו, וקשה הלא הא דשלו לא הגיע מוקמינן בבבלי ד"ק ע"א דהוא משום דרבים שבררו דרך לעצמן מה שבררו בררו או משום מצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו ע"ש, הרי דהתם הלכו הרבים והחזיקו בו, משא"כ הכא דלא שייך חזקה כזו לבני רה"ר, ובטרם שהחזיקו תיכף כשנפלה חוזר ובונה מדוע יאבד זכותו וחזקתו קודם שהחזיקו, ועוד למ"ד עביד אינש דינא לנפשיה פריך הש"ס שם גופה לנקוט פזרא וליתב וכ' התוס' בב"ק כ"ח ע"א דפריך הכי דקס"ד השתא דשלו לא הגיעו לפי שאין יכול להזמין כל עוברי דרכים לב"ד ע"ש. וזה לא שייך רק בעוברי דרכים משא"כ כאן דהוא מוחזק בגגו וא"צ לזה לא ב"ד ולא פזרא, ולפ"מ דפסקינן עביד אינש דינא לנפשיה אמאי לא יוכל לעמוד על חזקתו הקדומה לחזור ולבנות אחר שנפלה, ומי תובע ממנו ומדוע לא נימא אחולי אחול בני רה"ר גביה כדאמרינן בבבלי כ"ג ע"א וע"ש תוד"ה אחולי וצ"ע כעת. פרק רביעי

ה"א ר' נחום בשם ר"ח בר בא והוא שיהא בה ארבע על ארבע על רום עשרה כו', הנה בבבלי קאמר מר זוטרא והוא דהוי ארבע אמות אבל ל"ק שיהא ארבע אמות על ארבע אמות, וכן ברמב"ם ושו"ע אין זכר לד"א על ד"א רק הגר"א ז"ל בביאוריו סי' רי"ד סק"ו הביא על ולא את הגג את דברי הירושלמי והוא שיהא בה ארבע על ארבע וס"ל שם דיציע וגג דין אחד להם ע"ש. ולע"ד בלתי מובן הלא ארבע אמות על ארבע אמות בית גמור הוא מדין התורה כדאמרינן בסוכה ד"ג ע"ש, ומי לא עסקינן הא דתנן המוכר את הבית שעצם הבית היה רק ד"א על ד"א, והשתא אם להיציע הסמוכה היו ג"כ ד"א על ד"א מאי חידושא שאם מכר לו בית אחד שלא מכר לו שני בתים. וממילא מובן שהיציע היתה יותר קטנה מן הבית ולא היו לה ד"א על ד"א אלא ד"א סתם, וע' באור זרוע וצ"ע כעת

ה"ב לא את הבור ולא את הדות אע"פ שכתב לו עומקה ורומה וצריך ליקח לו דרך דר"ע וחכ"א א"צ ליקח לו דרך ומודה ר"ע בזמן שא"ל חוץ מאלו שא"צ ליקח לו דרך, הנה הכא הוא המקור בכולא תלמודא דר"ע סבר לישנא יתירא לטפויי מילתא קאתי, דהא חזינן דתיבות חוץ מאלו, פעלו לטובת המוכר שלא יצטרך ליקח לו דרך, וקשה בשלמא בכל המקומות שייך לישנא יתירא, כמו במכילתין קל"ח ע"ב בשכמ"ר שאמר תנו מאתים זוז לפלוני בעל חובי כראוי לו דנוטלן ונוטל את חובו, משום דהני תיבות כראוי לו הן מיותרות לגמרי אם היתה כוונתו רק אל החוב של המאתים זוז המגיע לו, וכן בנזיר ד"ז ע"ב דאם היתה כוונתו לנזירות של ל"א יום הי"ל לאמר שלשים ואחד יום, ומדקאמר שלשים יום ויום אחד נקטינן תיבה זו של יום ליתורא ואמרינן דנזיר שתים, וכן בערכין י"ט ע"א דהול"ל קומתי עלי ואמר מלא קומתי עלי ע"ש, משא"כ הכא במקח וממכר דבראשית הקנין אמר חוץ מאלו, הרי הוא תנאי במכירה שזאת לא מכר לו, ודמיא להא דתנן בחולין קל"ב ע"א דאם אמר חוץ מן המתנות פטור מן המתנות, ואמרינן שם קל"ד ע"א דחוץ הוי שיור ע"ש, והוא אליבא דכו"ע ולאו דוקא אליבא דר"ע ומשום לישנא יתירא, ועוד לפ"מ דאמרינן התם על מנת אחוץ קרמית חוץ שיור ע"מ לאו שיורא, הרי דחוץ עדיף מע"מ ואפ"ה אמרינן במכילתין ס"ג ע"א כיון דא"ל ע"מ שמעשר ראשון שלי שיורי שייריה למקום מעשר ע"ש. והשתא מכש"כ חוץ דודאי הוי שיור ולא שייך ללישנא יתירא וצ"ע, וע"ע מה שהארכתי בחידושי לערכין ולנזיר שם

ה"ג כיני מתניתא מכר את המכתשת החקוקה אבל לא את הקבועה, פי' לא כהא דתנן מכר את המכתשת הקבועה אבל לא את המטלטלת. דלפ"ז אפילו אם היא קבועה בקרקע אחר חקיקתה ג"כ מכורה, אולם הברייתא ס"ל דדוקא החקוקה מעיקרא בסלע היוצא מן הכותל, היא נקראת מחוברת לקרקע והיא כקרקע, אבל אם היא רק קבועה נחשבת כתלוש ולבסוף חברו ואינה כקרקע. כן היא מתניתא, והיא היא הברייתא המובא בבבלי ס"ה ע"ב מכר את המכתשת החקוקה אבל לא את הקבועה

ה"ד ר"א אומר המוכר את החצר לא מכר אלא אוירה של חצר, וכ' הרשב"ם וז"ל אבל בתים ובורות לא מכר כלל ודמים מודיעין ליכא למימר דאין אונאה לקרקעות, וקשה התינח אם החילוק בין טענותיהם היו בשיעור אונאה עד פלגא, אבל