אור הישר (ירושלמי) עח

דאית לכון יישוב העולם בבורות אוף אנא אית לי יישוב העולם באילנות, פי' ומשו"ה ס"ל זה חופר בתוך שלו וזה נוטע בתוך שלו, והנה בטענה זו הכריע ר' יוסי לחכמים כדמסיק בבבלי הלכה כר' יוסי ומודה ר' יוסי בגירי דידיה, וע' ברמב"ן סוף קונטרס דינא דגרמי ובראב"ן סי' א' ובת' הריב"ש סי' תקי"ז

שם א"ר יוסי ויאות אמר שאם אומר שרשין עיקר הן לבכורים לא היה אדם יכול להביא בכורים מעולם מפני ששרשין של זה יוצאין לתוך שרשיו של זה כו', ע' נועם ירושלמי ערלה פ"א

הי"א נפק חמיתיה אמר בריך אלההון דיהודאי, כה"ג בירושלמי ב"מ פ"ב ה"ה. פרק שלישי

ה"א תינוק כל זמן שמושלך בשוק אביו או אמו מעידין עליו נאסף מן השוק צריך שני עדים ואביו ואמו נעשין לו כשני עדים כו', ע' אור זרוע ה' נדה ס"ס ש"מ

שם היה מחובר לקרקע ותלש כל שהוא קנה שמואל אמר לא קנה אלא מה שתלש כו', ע' אור שמח פ"ב ה"ב מזכיה

שם א"ר נסה הדא דתימר בשלא היתה עוברה אבל אם היתה עוברה עשו אותה כאחד מאיבריה, ע' אור שמח פט"ו ה"ג מאסו"ב

שם המוכר עוברי בהמתו לחבירו לא עשה כלום כו' אויר חורבתו לחבירו לא עשה כלום כו', ע' אור שמח פ"ב הט"ו מה' רוצח

ה"ב כשם שחלוקין כאן כך חלוקין בשני אליהו א"ר חנינא שני ערלה בניהון, הפי' בזה תמצא בחידושי הרמב"ן בסוגיין ד"ה פירא רבה, אמנם במה שהביא האגדה דמד"ר פ' מצורע דעצירת הגשמים בשני אליהו לחד מ"ד היו ג' חדשים בראשונה וג' באחרונה ויב"ח באמצע וחרינא אמר חדש אחד בראשונה וחדש אחד באחרונה ויב"ח באמצע ע"ש, לפנינו במד"ר שם רק דעת ת"ק ובתנחומא שם רק דעת תנא בתרא

ה"ג ר' חייה בשם ר' יוחנן ערר צריך ב"ד שמואל אמר אפילו ערר עמו בפני פועלין עדר הוא, הנה בבבלי ל"ט ע"א אהא דמחאה בכמה דר"ח בר אבא א"ר יוחנן מחאה בפני שנים ור' אבהו א"ר יוחנן מחאה בפני שלשה, וטרחו שם להבין במאי קמיפלגי ואוקמוהו בכמה אוקימתות ע"ש, והשתא מדוע לא אמרו דמ"ד בפני שנים סבר דאין צריך ב"ד ומ"ד בפני שלשה סבר דצריך ב"ד. ועכ"פ מהכא תסתיים כדר' אבהו א"ר יוחנן דמחאה בפני שלשה, לפ"מ דר' יוחנן ס"ל הכא בהדיא ערר צריך ב"ד וצ"ע

ה"ד א"ר יוסי לעולם השדה בחזקת בעליה מיכן והילך המוציא מחבירו עליו הראיה, ע' אור שמח פ"י ה"ג מה' גזילה

ה"ה שותף שמואל אמר לית כאן שותף כו' מהו מייתי תחותיה האומנין והגוזלין אין להן חזקה, וקשה האם תני במשנתנו מספר בהני דאין להן חזקה וצריך למלאות המספר עד שיהא נופל להקשות על שמואל מהו מייתי תחותיה, ועור דבמשנה בבבלי פתח ותני האומנין והשותפין ומה שייך שהוא מביא אומנין תחת שותפין, ואם היה ידוע להם דבמשנה זו צריך להיות עוד אחת, א"כ אמאי לא פריך בבבלי על אבוה דשמואל ולוי דתנו אומן ושותף ולא תנו גוזלין מה מביאין במקום גוזלין, ואפשר דס"ל דגזלן לא צריך למיתני דאין לו חזקה דסברא הוא וצע"ק

ה"ו א"ר זירא הדא אמרה עד זומם אין נפסל בב"ד, הנה דברי ר"ז בלשון זה הובאו נמי בב"ק פ"ז ה"ג ובמכות פ"א ה"ד, וחסרון ניכר נראה כאן דשם מסיק אלא מעצמו נפסל פתר לה בהתרייה ע"כ, ולא מצאתי ביאור נכון במפרשים ע"ש ואדרבה אם מכל המשניות מוכח דער זומם לא נפסל ע"פ הב"ד היינו מכאן ולהבא, אלא מעצמו הוא נפסל. זאת אומרת דע"י ההזמה נתגלה דהוא בעצמו הניח עליו חותם הפסלות וממילא נפסל למפרע. א"כ מדוע לא פריך הש"ס בבבלי ב"ק ע"ב ע"ב על רבא דס"ל מכאן ולהבא הוא נפסל מכל המשניות הנ"ל

לכן לולי דבריהם ז"ל היה נלע"ד דבכל המקומות לא בא ר"ז להוכיח דבריו מדין המשנה דסמיך לה. אלא דבכ"מ דהמשנה איירי בדין הזמה קאי ר"ז אקרא ואמר הדא אמרה היינו דעת תורה חזינן בזה דעד זומם לא נפסל ע"פ הב"ד אלא מעצמו הוא נפסל, דהא רחמנא חייביה על אשר זמם, ובכל התורה לא אשכחן חיוב תשלומין על מחשבה כדפירש"י בגיטין נ"ג סוף ע"א ע"ש, ומדחייביה רחמנא כאן על אשר זמם ש"מ דאיהו עבד פסול בגופיה מפני מחשבתו להעיד עדות שקר, ועל זה דחי לה בירושלמי וקאמר פתר לה בהתרייה, פי' אפ"ל דמעצמו היכא דלא היה בזה התראה לא נפסל על מחשבתו גרידא, אלא דקרא איירי דעדים התרו בו קודם שבא לב"ד להעיר שלא יעיד עדות שקר, וההתראה היא דמחייבו כמו בכל עבירות שבתורה שההתראה מחייבו מלקות וגם מיתת ב"ד, אבל בלא התראה אם היה מעיד והוזם אפשר דלא היה נפסל רק מכאן ולהבא ע"פ הב"ד ולא מעצמו, ועכ"פ אין זה שייך לפלוגתא דאביי ורבא בכבלי ב"ק שם דאינהו פליגי אי נפסלין ע"פ הזמה זו לעדות אחרת שהעידו מזמן עדותן זו עד שהוזמו בפני הב"ד, ודברי ר"ז בירושלמי נוגע רק לפסלות העד על עדות זו הפרטית כנלע"ד

ה"ז א"ר לעזר נהגו השותפין להיות מתרין זל"ז בתרנגולין כו' א"ר לעזר גידול תרנגולין בחצר שאינו שלו ה"ז חזקה כו', ע' בת' הריב"ש סי' רמ"ח

ה"ח א"ר לא בשם דבי ר' ינאי לענין טומאה איתאמרת כו', ע' בת' הריב"ש סי' תע"א.