אור הישר (ירושלמי) עז

ה"ב תני בגינה בין מקום שנהגו לגדור בין מקום שנהגו שלא לגדור כופין אבל בבקעה מקום שנהגו לגדור כופין שלא לגדור אין כופין. ע' מה"פ ובקצוה"ח סי' קנ"ח סק"ב

ה"ג רב חונה אמר ובלבד בשעה שבנה עכשיו כו', ע' בת' הריב"ש סי' רנ"ח ובביאור הגר"א ז"ל סי' קנ"ח ס"ק י"א וס"ק ט"ז

ה"ד לפסים ולזימיות שנים עשר חדש א"ר יוסי בי ד' בון לחיטי הפסח בין לישא בין ליתן, ע' ב"י יו"ד סי' רנ"ו וע"ע באור זרוע ח"ב סי' רנ"ה

ה"ה א"ר יוחנן ארבע אמות שאמרו לא שהם לו לקנין אלא שיהא מעמיד בהמתו לשעה ופורק חבילתו כו', ע' בת' לחם רב סי' קל"א וע"ע בת' הריב"ש סי' רמ"ח. פרק שני

ה"א כיני מתניתא וסד בסיד אם סד בסיד כל שהוא אם לא סד בסיד שלשה טפחים, ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' קמ"ג

ה"ב א"ר יונתן המזיק אין לו חזקה ר' יהושע אומר ממחיי רבנין בעשן תדיר כו', ומפרש בפני משה דדוקא בעשן תדיר מוחין החכמים לעשות כן כו'. אולם בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' רל"ג הגרסא רבי יהושע משמיה דרבנן בעשן תדיר כו' ועוד נשתנית שם הגרסא במקצת ממה שלפנינו

ה"ג חד בר נש זבין כל דרתיה שייר בה חד מסטיבא והוה עליל ויתיב ליה עליה אתא עובדא קומי ר' יונה בי ר' יוסי אמרין לא כולה מינך מיעל ויתיב עליה כו', ע' בת' עין יצחק אה"ע ח"ב סי' ס"ח ובנחל יצחק סי' ס"א ענף א'

שם רשב"ג אומר אף משקיבל עליו יכול לחזור בו דו יכיל מימר ליה אינון אזלין ואתיין להכא בעיין לך ולא משכחין לך ומרבין עלינו הדרך, ע' בס' אור גדול סי' ח' דף נ"ח ע"א

ה"ד מתניתא אמרה כן ובחלונות בין מלמעלן בין מלמטן בין מכנגדן ארבע אמות מלמעלן ד"א שלא יהא עומד ורואה מלמטן ד"א שלא יהא עומד ורואה מכנגדן שלא יאפיל את הצדדין כו', ע' בת' הריב"ש סי' תע"א ובנובי"ת חא"ח סי' ט"ז ובת' הגרע"א סי' קנ"א קנ"ב

ה"ה מרחיקין את השובך מן העיר חמשים אמה לא יעשה אדם שובך בתוך שלו אא"כ יש לו חמשים אמה לכל רוח, הנה הרמב"ם בפ"ו ה"ט מגזילה שינה לשון המשנה דבמקום בתוך שלו כתב הוא בתוך שדהו ע"ש, נראה דכיון בזה למש"כ התוס' בדף כ"ג ע"א ד"ה ולא יעשה, המעותק בסמ"ע סי' קנ"ה ס"ק נ"ה

שם לעניין לרעות רועה הוא חמשים אמה לעניין לפרוח פורחת אפילו עד ארבעת מיל, ע' מה שהאריך בזה בשטמ"ק בסוגיין ד"ה וחמשים אמה ושם ס"פ מרובה

ה"ו הדא דתימר בשאין דרך הרבים מפסקת בנתיים (פי' ולהכי כי נמצא בין שני שובכים הלך אחר הקרוב) אבל בזמן שמפסקת לא בדא, הנה כמ"כ משני בבבלי אהא דנמצא בין שני שובכות דפריך ליזל בתר רובא דעלמא, דהמקשה סבר דילמא נפל מעוברי דרכים ומשני בשביל של כרמים, פי' אבל דרך הרבים לא היה שם דאם היה דרך הרבים מפסקת ודאי לא הוה אזלינן בתר הקרוב אלא בתר עוברי דרכים דמהן נפל

והנה בפר"ח יו"ד סי' ס"ג תמה על הרמב"ם מדוע השמיט לאוקימתא דבשביל של כרמים ע"ש, ולפמש"כ דגם הירושלמי קאי בזה בשיטת הבבלי קשה ביותר על ההשמטה, וע' בחידושי הרמב"ן בסוגיין ובשאילתות פ' ויקרא ס"ס ס"ח ובהעמק שאלה שם

ה"ז מרחיקין את האילן מן העיר עשרים וחמש אמה כו' משם שעומד ומאפיל או משם שניאו רע כו', ע' בת' שבות יעקב חו"מ ח"א ס"ס קנ"ט

ה"ח מרחיקין את הנבילות ואת הקברות ואת הבורסקי מן העיר חמשים אמה, בטור ושו"ע סי' קנ"ה סכ"ג הוסיף על אלו דבורים וכבשונות, וברמב"ם פ"י ה"ג משכנים העתיק רק לשון משנתנו, ומשמע דהשמיטום משום דדבורים הוא רק דעת ר' יוסי וכבשונות דעת ר' נתן בתוספתא, ומדלא קבע מסדר המשנה דעתם במשנתו, ש"מ דיחידאי נינהו וסתמא דמתניתין פליג עלייהו, וגם ר' יוסי פליג על כבשונות ור' נתן אדבורים כנלע"ד

ה"ט מרחיקין את המשרה מן הירק ואת הכרישין מן הבצלים ואת החרדל מן הדבורים, וכ' בחידושי הרמב"ן וז"ל תמהני בה למה לא פירש כמה מרחיקין אותן ולא שנו בכולה מתניתין הרחקה סתם חוץ מזאת ולא מצאתי בתוספתא ולא פירוש כמה היא אלא שאני רואה מן התוספתא דהרחקת חרדל מן הדבורים חמשים אמה הוא כו' ויש לפרש שהרחקת משרה וכרישין ודבורים חמשים אמה עכ"ל, הנה לפנינו בתוספתא פ"א הלשון ר' יוסי אומר מרחיקין את הדבורים מן העיר חמשים אמה כדי שלא ינשכו בני אדם ע"כ, אבל אין שום זכר חמשים אמה להרחקת חרדל מן הדבורים, והרמב"ם פ"י ה"ה מה' שכנים מבאר ה השיעור בהדיא, וז"ל צריך שירחיק משרה מן הירק וכרישין מן הבצלים וחרדל מן הדבורים שלשה טפחים או יתר מעט כדי שלא יהיה היזק בידים אבל להרחיק שלא יבא היזק ממילא אין צריך עכ"ל, והלח"מ הביא שם דכ"כ רב אלפס ז"ל ע"ש וצ"ע

ה"י ר' יעקב בר אידי בשם ריב"ל טעמון דרבנן מפני שיישוב העולם בבורות שמעון בר ווה אמר בשם ר' יוחנן כך משיב ר' יוסי לחכמים כמה