אור הישר (ירושלמי) עו

קצת בביאור הגר"א ז"ל בשו"ע ר"ס שכ"ה דגרסתו ברמב"ם חוכר במקום שוכר

ה"ט המקבל שדה מחבירו שבע שנים בשבע מאות דינר כו', אין כן גרסת המשנה בבבלי ק"י ע"ב

שם תני המקבל שדה מחבירו זורעה שנה אחת ולא צימחה כופין אותו לזורעה שנייה שנייה ולא צימחה אין כופין אותו לזורעה שלישית כו', הנה ברייתא זו כרבי דבתרי זימני הוי חזקה ולית מאן דפליג כמו בבבלי ק"ו ע"ב גבי אכלה חגב או נשדפה. דהתם תניא אידך שלישית זורעה רביעית אינו זורעה ועמש"כ בחידושי לבבלי במכילתין שם ולחולין מ"ז ע"ב

ה"י שמואל אמר למחר עובר משום ביומו תתן שכרו, פי' דהוא לאפוקי מדרב בבבלי ק"י ע"א דשכיר שעות דלילה גובה כל הלילה וכשיעלה עמוד השחר עובר משום בל תלין, ועלה קאי שמואל ואמר לפי שהיום הולך אחר הלילה להכי אינו עובר עד למחר בערב ורק אז עובר משום ביומו תתן שכרי, אמנם נ"מ נמי לענין שבועה שתקנו חכמים שכיר בזמנו נשבע ונוטל, וע' אור זרוע למכילתין סי' שס"ה

אכן יל"ד קצת מנ"ל לשמואל למיפלג עליה דרב מטעמא דהיום הולך אחר הלילה כדפירש"י, הלא באותו ואת בנו איצטריך להו גז"ש דיום אחד האמור באו"ב מיום אחד האמור במעשה בראשית כדתנן בחולין פ"ג ע"א. והטעם משום דבקדשים לילה הולך אחד היום כדאמר בברייתא שם, והכא החליט שמואל דהיום הולך אחר הלילה בנוגע לעבירה דחמש שמות ועשה אחת בלא שום איזה מקור וצע"ק

הי"א כתיב לא תעשוק עני ואביון מאחיך אלו ישראל כו', ע' בת' חכם צבי סי' כ"ו ומה שהאריך בזה הגאון מהר"ח זצ"ל מוואלאזין בת' חוט המשולש מסי' י"ד בכמה תשובות

הי"ב א"ר לא זימנין דתיפתר ההן קרא לא תבוא עליו השמש לא תדנח עלוי שמשא וזימנין דתיפתר לה לא תטמעי עלוי שמשא, ע' משך חכמה פ' תצא בפסוק ביומו תתן שכרו

הי"ג ענייה אין ממשכנין אותה כל עיקר עשירה ממשכנין אותה ואינו מחזיר שמתוך שבא אצלה משיאה שם רע, ע' משך חכמה פ' תצא בפסוק ולא תחבל. פרק עשירי

ה"א אלא נוטל מאה ואחת כדי להפריש תרומה ותרומת מעשר מן הטבל, הנה לפ"מ דאמרינן בירושלמי דמאי פ"ז משמע דתרומה גדולה כבר הורמה, ועמש"כ בחידושי לדמאי פ"ז מ"ז

ה"ב לא אמרו אלא להדיח את הכוסות ברם אין הוה בעי משזגא מאנין אף ר' אבהו בשם ר' לעזר מודי במעזיבה עבה כו', ע' בת' הרא"ש כלל ק"ח סי' יוד ובראב"ן סי' א' ובת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' צ"ב וסי' תת"ז ובת' הגרע"א ס"ס קנ"ב

ה"ג אלא בעל הבית מבקש לבנות ובעל העלייה אינו רוצה כו', ע' בת' מהרשד"ם סי' רס"ח ובת' הרמ"א סי' ע"ז

ה"ד שמענו שאין כופין והתני ר' חייה כופין נימר ולא פליגי מן דמר כופין שהוא שם ומן דמר אין כופין בשאין עומד שם, ע' בנמו"י מה שהאריך בזה במשנה הקודמת, וע"ע במשכנות הרועים מערכת אות שי"ן סי' קכ"ח

ה"ה ר' יודה אומר בשעת הזבלים פורק אדם זבלו בפתח חצירו ברה"ר כו' בא אחר והוזק בו חייב כו', הנה מסגנון ל לשון הירושלמי משמע דזהו סיום מדברי ר' יהודא, וא"כ קשה דבבבלי קאמר אמשנתנו לימא מתניתין דלא כר"י דתניא ר' יהודא אומר בשעת הוצאת זבלים אדם מוציא זבלו לרה"ר וצוברו כל ל' יום כו', ומשני אפילו תימא ר' יהודא מודה ר' יהודא שאם הזיק חייב לשלם ע"ש, ולפי המבואר הכא מאי קמקשה לכתחילה ומאי צריך לשנויי מצד הסברא הלא ר' יהודא גופיה מסיק הכי בדבריו בא אחר והוזק בו חייב, וכן קשה על סוגיא דב"ק ד"ל ע"א דהתם קאמר נמי לימא מתניתין דלא כר"י כו' ומשני כמו בבבלי הכא, ור"נ משני מתניתין שלא בשעת הוצאת זבלים ור' יהודא היא ע"ש, ולפי המבואר הכא מה שייך לדחוקי לאמר דמיירי שלא בשעה הוצאת זבלים הלא ר"י גופיא קאמר דאפילו בשעת הוצאת זבלים נמי חייב אם הזיק, ובע"כ דמפורק אדם עפרו כו' היא ברייתא בפ"ע והוא רק מדברי ת"ק דר' יהודא בברייתא הקודמת

ה"ו כותל שבין שתי מחיצות ונפרץ רב ושמואל ח"א מחצה לזה ומחצה לזה וח"א כולו לזה וכולו לזה כו', ע' עמק יהושע ס"ס י"א. בבא בתרא פרק ראשון

ה"א היך תנינן תמן אין חולקין את החצר עד שיהא ד"א לזה וד"א לזה אמרי תמן כשאין שניהן רוצין ברם הכא בששניהן רוצין כו', וקשה האם המקשן לא ידע חילוק זה, הרי בשתי המשניות מבואר הכי בהדיא, דכמו הכא תנן השותפין שרצו, ה"נ לקמן במשנה דאין חולקין את החצר עד שיהא לזה וד"א לזה מסיק התנא אימתי בזמן שאין שניהם רוצין אבל בזמן ששניהם רוצין אפילו פחות מכאן יחלקו וצ"ע כעת.