אור הישר (ירושלמי) עה

בקו"א לס' מעיני החכמה לב"מ מהדורא בתרא אות כ"ב

ה"ה ר"ה אמר בששטפן בגושיהן ר' יוסי בן חנינא אומר שני ערלה ביניהן, ע' אור שמח פ"ד ה"י מה' שכנים ובמה שהארכתי בחידושי לבבלי ק"א ע"א

ה"ו תני כל אלו שאמרו שלשים יום וי"ב חדש לא שידור בתוכן שלשים יום ויב"ח אלא שיודיעו קודם שלשים יום וקודם יב"ח, ע' בביאור הגר"א חו"מ סי' שי"ב ס"ק י"ד

ה"ז הורי ר' יצחק בר חקולה מזוזה מעשה ידי אומן. הנה אף דכתיבת מזוזה היא מעשה ידי אומן של הסופר, אבל אי אפשר להטיל חיוב שכר המזוזה על המשכיר לפ"מ דמזוזה חובת הדר היא ואסמכינן אקרא דביתך דרך ביאתך למי שנכנס ויוצא לה זה הדר ביה כדפירש"י ק"א סוף ע"ב, אולם נראה דבין לפירש"י במנחות ל"ג ע"א דהא דאמר ר"נ תלי דשא ברישא הוא משום תעשה ולא מן העשוי, כן לפי' התוס' שם דהוא משום היכר ציר, עכ"פ הכנת המקום לקביעת המזוזה זהו ודאי מעשה ידי אומן, ולכן דלא נימא כיון דדין מזוזה הוא חובת הדר משו"ה כל ההכנות לקביעתה הן ג"כ על השוכר, להכי אשמעינן דזהו על המשכיר ולאפוקי ממאי דאמר בבבלי דאפשר בגובתא דקניא שאינו מעשה אומן, וזהו כל החידוש בירושלמי, ועמש"כ בחידושי לבבלי בסוגיין כן בחידושי למנחות שם

ה"ח שמואל אמר כיני מתניתא כשבא עליו באמצע החדש כו', ע' תוס' ב"ב ל"ה ע"א ד"ה ומ"ש ושם ס"ב ע"ב ד"ה איתמר ושם ק"ו ע"א ד"ה פרושי

שם א"ר לא לית פשטא על דא שיטת בן ננס דו אמר ביטל לשון אחרון את הראשון, ע' מל"מ פ"ז ה"ב מה' שכירות

ה"ט המשכיר בית לחבירו וביקש למוכרו א"ר אמי לא על דעת שזה ימות ברעב כו'. ע' בת' הרמ"א סי' כ'

שם אתא עובדא קומי ר' ניסי ולא קביל מה פליג אמרי ביתיה הוות ממשכנה גבי חד רומי בגין כן הורי כר' אימי, ע' בת' דברי ריבות ס"ס צ"ד. פרק תשיעי

ה"א מקום שנהגו לקצור ותלש א"ל את בעיתה לתלוש וקצר אמרין ליה פוק דריתה, הנה בביאור זה אהא דמשנתנו משמע דמתניתין איירי כשבאו להסתלק המקבל מבעל הקרקע וכן מבואר בשו"ע סי' שכ"ז ע"ש, ולפ"ז יל"ד קצת על מסדר המשנה שהתחיל פרקין מן ההסתלקות זמ"ז ולא מראשית הקבלנות, כהא דתנן לקמן המקבל שדה מחבירו לזורעה שעורין לא יזרענה חטין וכה"ג, וצע"ק

ה"ב א"ר יצחק בשנקצץ כל האילן אבל אם נשתייר בו ממטע עשרה לבית סאה יכיל מימר ליה כו', הנה מקור השיעור דעשרה לבית סאה הוא הלכה למשה מסיני כדאמרינן במו"ק ד"ג ע"ב וע"ש תוד"ה הלכה ובפיה"מ להרמב"ם ור"ש פ"א מ"ו דשביעית וברש"י סוכה ל"ד ע"א ד"ה עשר נטיעות ובב"ב כ"ו ע"ב ד"ה עשר נטיעות

ה"ג א"ר יצחק הדא אמרה המבטל כיס חבירו אין לו עליו אלא תרעומות כו', ע' בת' חות יאיר סי' קנ"א ובמשכנות הרועים מערכת אות שין סי' קפ"א

ה"ד כמה כדי להעמיד בה כרי ר' יעקב בר אידי בשם ריב"ל כדי שיעמיד הרחת כו', הנה בברייתא דבבלי ק"ה ע"א תניא המקבל שדה מחבירו ולא עשתה אם יש בה כדי להעמיד כרי חייב לטפל בה שכך כותב לו אנא אוקים ואגור ואזרע ואחצוד ואעמור ואדוש ואידרי ואוקים כריא קדמך כו', והשתא קשה הלא שם לעיל ק"ד ע"א אמרינן דר' יהודא דורש לשון הדיוט מדקאמר אדם מביא קרבן עשיר על אשתו כו' שכך כותב לה אחריות דאית לך עלי מן קדמת דנא כו' ע"ש, וה"נ הרי כתב לו אנא אוקים ואוקים כריא קדמך, וא"כ מאי הקשה לו ר' יהודא לת"ק במשנתנו מאי קצבא בכרי, הלא הקצבה היא משום שכך כתב לו ואיהו דורש לשון הדיוט וצע"ק

ה"ה רב הונא אמר בשנשדפה כל אותה הרוח, פי' באופן זה נקראת מכת מדינה ומנכה לו מחכירו, וע' בת' הריב"ש סי' רמ"ג

ה"ו תני המקבל שדה מישראל מעשר ונותן לו דר"מ וחכ"א בין מאותו המין בין מאותו השדה תורם ונותן לו כו', ע' ר"ש דמאי פ"ו מ"א ובספר חזון איש לשביעית סי' ד' ס"ק י"ג

ה"ז במקום שאין שעורים כפליים בחיטין אבל במקום שמעלין שעורין כפליים בחיטין זורעה ש שעורים, נראה דהאי מקום הוא בשדות המודרמות בארץ ישראל שבהן חמה זורחת ומהן חמה שוקעת דמנחת העומר של שעורין בא מהן כדאמרינן במנחות פ"ה, וע' ירושלמי כתובות פ"ה ה"ט ובמש"כ בחידושי שם

ה"ח המקבל שדה מחבירו לשנים מועטות לא יזרענה פשתן כו', הנה הרמב"ם פ"ח ה"ג משכירות פתח השוכר או המקבל שדה מחבירו כו' וע"ש במפרשים, ומהר"י אבוהב הגיה ברמב"ם חוכר במקום שוכר, והמגיה על הגליון דחה לדבריו בשתי ידים משום דאין בין שוכר לחוכר לענין דינא כלל אלא חילוק השם עכ"ל, ולפנינו חזינן דהחילוק ביניהם ד דשוכר הוא בדמים וחוכר הוא בפירות כדכ' הרמב"ם גופיה בריש הפרק. ומדוייק הוא שם בכל הפרק דפעמים פתח בל' שוכר ופעמים בלשון חוכר ובכ"א כוונה מיוחדת ע"ש, ובנוגע להאי דינא דמשנתנו משמע