אור הישר (ירושלמי) עג

שנזדמן לו לקנות ס"ת אין לשום בשום שומת דמים בעולם, ואחולי אחיל בשעה שקנה על כל מחיר שנאמר לו בשביל סיפוק נפשו שהיה לו לשעה, לכן אף שאח"כ נתגלה לו שנתאנה במחירו, אכן לא היה מקום לאונאה לבטל שמחת נפשו המוקדמת שבשבילה מחל אז אל המוכר כנלע"ד

ה"ז תנא רבי יעקב עמסונייא מהו אין מפרקסין דלא יימא ליה צור גרמך, פי' דהמוכר עבד כנעני לא יאמר אל העבד שיצייר א"ע בכחל שרק ופירכוס כדי שימצא חן בעיני הלוקח ללוקחו, וכהאי עובדא דעבדא סבא בבבלי שילהי פרקין. פרק חמישי

ה"א תני ישראל שהלוה בריבית לישראל אינו גובה לא את הקרן ולא את הריבית ד"ר מאיר וחכ"א גובה את הקרן ולא את הריבית. הנה בכה"מ בבבלי שהוזכרה ברייתא זו הלשון בדעת ר"מ קונסין אותו ואינו גובה לא את הקרן ולא את הריבית, ומדוע השמיטו בירושלמי לשון קונסין, ונ"מ הוא לענין קנסו גופן משום שבחן דב"ק ד"ל ע"ב ולקנסו היתירא משום איסורא דב"ב צ"ד ע"ב ודב"מ ע"ב ע"א, כן להא דקיי"ל דהלכה כר"מ בגזירותיו ולא בקנסותיו שהביאו התוס' שם וע' בת' הריב"ש סי' שפ"ב וצע"ק

שם במה קנה רב נחמן בר יעקב סבר מימר חייב להעמיד לחבירו, ע' אור שמח פכ"ב ה"ג ממכירה

ה"ב א"ר חזקיה לא אמרו אלא זו רבית שהתורה התירה כאן התורה התירה הא במקום אחר לא כו'. ע' בת' הריב"ש סי' ש"ה וסי' תס"ד

ה"ג חד בר נש אשאל לחבריה דינרין א"ל סב שני דינרין אגרך ומה דינון עבדין דילי ולך כו', ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' רצ"ח ובהגה"ה שם

שם תני הנותן מעות לחבירו ליקח בהן פירות למחצית ואמר לא לקחתי אין לו עליו אלא תרעומות כו', ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תק"ב ובמגיד משנה פ"ז הי"א ממכירה

שם המבטל כיס חבירו אין לו עליו אלא תרעומות כו', ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תש"צ וסי' תתי"ב תתכ"א ובמשכנות הרועים מערכת אות מם סי' ר"ט

שם ודא מתיבין הונה שליח שנאנס חייב על האונסין פטור על האונסין לא פעמים מתנה ש"ח להיות כשואל. ע' לקמן בפרקין ה"ה ובח"ס חי"ד סי' קל"ד

ה"ד מקום שנהגו לעלות שכר כתף למעות מעלין כו', ע' רמב"ם וראב"ד פ"ח ה"ד מה' שלוחין ובביאור הגר"א ליו"ד סי' קע"ז ס"ק מ"ד

ה"ה ישראל שלוה מעכו"ם ועכו"ם מישראל וישראל נעשה לו ערב ואינו חושש משום ריבית, ע' בבלי ע"א ע"ב ובת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תשצ"א

ה"ו כל העיירות הסמוכות לטבריא כיון שיצא שער של טיבריא פוסקין, מזה משמע שהיא היתה מטרפולין של כל העיירות הסמוכות ועמש"כ בדורות הראשונים סוף ימי התנאים פי"ח

ה"ז וכך היה הלל אומר לא תלוה אשה ככר לחבירתה עד שיעשנה בדמים כו' שמואל אמר הלכה כהלל, בבבלי מסיק ולית הלכתא כוותיה וע' בת' הריב"ש סי' י"ט

ה"ח ללמדך שכל המלוה בריבית כופר בעיקר כו' מקור הדבר ממש"כ בפ' בהר כ"ה ל"ז ובמרבית לא תתן אכלך אני ה"א אשר הוצאתי אתכם מאר"מ ודרשו שם בספרא פרשה ה', אני ה' מכאן אמרו כל המקבל עליו עול ריבית מקבל עליו עול שמים וכל הפורק ממנו עול ריבית פורק ממנו עול שמים אני ה"א אשר הוצאתי אתכם על תנאי כך הוצאתי אותם מאר"מ על תנאי שתקבלו את מצות ריבית כו' וע"ש במפרשים. פרק ששי

ה"א בד"א שלא התחילו אבל אם קבל ממנו שדה לקצור בשני סלעים קצר חצי והניח חצייה בגד לארוג כו', ע' בת' הרא"ש כלל ק"ד סי' ב'

ה"ב רב אמר כי לי ב"י עבדים אין ישראל קונין זה את זה א"ר יוחנן עבד עברי היא מתניתא על דעתיה דרב בין פועל בין בעה"ב יכול לחזור בו ע"ד דר"י פועל יכול לחזור בו ולא בעה"ב, ע' מחנה אפרים ה' שותפות סי' ב'

ה"ג ניחא בהר והוליכה בבקעה בבקעה והוליכה בהר ר"ש בן יקים אמר בשמתה מחמת אויר, ע' ברש"י ותוד"ה כגון שמתה ובהעמק שאלה לשאילתות פ' ויצא סי' כ' אות י"ג

ה"ד השותפין שמחלו להן מוכסין מחלו לאמצע ואם אמרו לשם פלוני מחלנו מה שמחלו מחלו לו, ע' משכנות הרועים מערכת אות שין סי' קי"ד

ה"ה א"ר יוחנן רוצה אדם ליתן כמה ולמכור פירותיו ע"י משכון ר' אבהו בשם ר' יוסי בר"ח רוצה אדם ליתן כמה ולמכור פירותיו למי שיפייסנו ע"י משכון, ויל"ד הלא בודאי אין לו קונים על פירותיו דאל"ה אין ספק שהיה מוכר במזומנים מלהלותם על המשכון, ובאין קונה הרי עלולים לרקבון וזהו שכרו במה שיוציאם מרשותו ובטוח במעותיו ע"י המשכון ולא יהיו בספק רקבון וזהו שכרו לדעת ר' יהודא, והיינו דפירש"י במשנתנו בקצרה וז"ל הלוהו פירות ש"ש דדרך פירות להרקיב עכ"ל, ולפ"ז כל האריכות בדברי ר' יוחנן ופירוש לפירושו דר' אבהו בשם ריב"ח למה, והיל"ל כפירש"י דדרך פירות להרקיב וצע"ק

ה"ו א"ל למען תלך בדרך טובים אזל וא"ל ויהב גולתיה א"ל יהב לך אגרך א"ל לא א"ל זיל