אור הישר (ירושלמי) עב

ה"ג היא גזילה היא בעילה היא מלוה הכל מודין בפקדון כו', ע' באה"ע סי' מ"ט ובחו"מ סי' שי"ן וסי' שס"ה ובמפרשים שם ובמש"כ בחידושי ליבמות קי"ח ע"ב ולב"מ דף ל"ז

ה"ד הלכה כרשב"ג כהדא ר' יוחנן חקוקה אפקד גבי ר"ח רובה חד דיסיקיא מלייא חמץ אתא שאל לרבי אמר ימכר ע"פ ב"ד כו', ע' מה שהאריך בזה בת' באר יצחק חא"ח סי' א'

ה"ה א"ר יוחנן אובדות הן מתפזרות הן, בבבלי ד"מ ע"א הגרסא אמרו לו לר' יוחנן הרבה אובדות כו' וע"ש בתוד"ה וכי מה

ה"ו לא כן א"ר לעזר למה הדבר דומה לגונב חבית ממרתף חבירו אע"פ שלא ידעו הבעלים בגניבה צריכין לידע בחזרה אמר שנייה היא שיש רשות עליה כו', הנה עפ"ז קשה מאי האי דקמקשה בבבלי אמשנתנו הא מני ר' ישמעאל היא דאמר לא בעינן דעת בעלים דתניא הגונב טלה מן העדר וסלע מן הכיס למקום שגנב יחזיר ד"ר ישמעאל ר"ע אומר צריך דעת בעלים, ולפי המבואר הכא הלא גם לר"ע אתי, דע"כ ל"ק ר"ע אלא בגנב דקני הגניבה להתחייב באחריותה. משא"כ הכא בשומר שיש לו רשות בטלטולה דהא לא יחדו לה הבעלים מקום ומשהחזירה הרי היא ברשות הבעלים כבתחילה, ומאי דוגמא היא לגנב וצ"ע כעת

ה"ז נתנן במקום שנוהג ליתן שלו אם היה ראוי לשמירה פטור ואי לא חייב, ע' בת' הרמב"ם דפוס ירושלים סי' ר"צ ובת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תשכ"ד ובת' דברי ריבות סי' פ'

ה"ח ר' ירמיה בעי מה צרורין בחותם או צרורין שלא בחותם כו', הנה מאי דמספקא לר' ירמיה פשיטא ליה לרב יהודא בבבלי דקאמר בצרורין וחתומין שנו, וכן נקטו בשו"ע לדינא דבצרורין סתמא מותר להשתמש בהם

ה"ט ר' ירמיה בשם רב הלכה כר"ע אפילו ב"ה חלוקין עליו כו', ע' במה ש שהאריך בזה בעתים לבינה על ס' העתים ה' ערבי שבתות סי' ז'. פרק רביעי

ה"א תמן תנינן כל הנעשה דמים באחר כיון שזכה זה נתחייב בחליפין א"ר יוחנן ל"ש אלא שור בפרה או חמור בשור הא ציבור בציבור לא קנה כו', ע' אבן האזל פי"ג ה"א מה' מכירה ובלבוש מרדכי לב"מ סי' כ"ג

ה"ב א"ר אחא כתיב כי מלאה הארץ חמס מפניהם ומה היה חמסן כו', ע' בת' משיב דבר ח"ב סי' נ"א

שם אמר ליתן מתנה לחבירו כו' בשעה שאמר צריך לאמר בדעת גמורה מבתר כן אין חזר ביה לא חזר ביה הדא דתימר בעני אבל בעשיר נעשה נדר, ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תש"פ דגריס הדא דאתמר בעשיר אבל לעני נעשה נדר וע' במה"פ ובכפתור ופרח פמ"ד

שם רב מפקד לשמשיה אימת דנימר לך תתן מתנה לבר נש אין הוה מסכן הב ליה מיד ואין עתיר אימליך בי תניינות, ע' בת' עין יצחק אה"ע ח"ב סי' מ"א ובנחל יצחק ריש ה' הלואה

שם אתא שאיל לר' ינאי א"ל מדבר תורה מעות קונין ולמה אמרו אין קונין שלא יאמרו לו נשרפו חטיך בעלייה כו', ע' בת' משיב דבד ח"ג סי' ב'

שם בר נש דיהב לחבריה עשרה דינרין א"ל במנת דתיקום לי בהון מאה גרבין מכיון ששלח ידו בהן צריך להעמיד לו מקחו, ע' אור שמח פכ"ב ה"ג ממכירה וע"ע בתשובות מיימונית לספר קנין סי' כ"ד

ה"ג תני נקנה המקח חוזר לו הונייתו ד"ר יהודא הנשיא ר' יוחנן אמר בטל מקח, וע' דורות הראשונים מסוף ימי התנאים פ"ח

שם מכר לו שוה חמשה בששה לא הספיק לישא וליתן עד שהוקיר משבע ר' יעקב בר אידי ר' אבהו בשם ר' יוחנן כשם שבטל מאצל זה כך בטל מזה, ע' מחנה אפרים דיני אונאה סי' י"ב

ה"ד לא יתנה לא לחרם ולא להרג מפני שמרמין בה את אחרים אלא נוקבה ותולה בצואר בנו, הנה בבבלי מוסיף על זה או בצואר בתו, ולכאורה הוספה זו בלתי מובנת, ואף שדקדוק קל הוא מ"מ משמע שהרמב"ם הרגיש בזה בפ"ז מה' גניבה וכ' ותילה אותה בצואר הקטן

שם בד"א בדינרין ובסלעין אבל בדינר זהב ובמטבעות כסף מוציאין בשוייהן, וכ' בפ"מ לפי שדרכן להוציאן במשקל ואינו יכיל לרמות בהן ע"כ, וע' ברמ"א סי' רכ"ז סי"ח ובביאור הגר"א שם סקכ"ז

ה"ה יעקב בר זבדי ר' יוחנן בשם ר' סימון, בירושלמי מע"ש פ"ד ה"ב הגרסא רבי יעקב בר אידא בשם ר' סימיי, ובדורות הראשונים סוף ימי התנאים כ' דגרסא דהתם עיקרית ונימוקו עמו ע"ש ס"פ י"ב

שם כל מע"ש שאין בקרנו ש"פ אין מוסיף חומש ר' יוחנן בשם ר' ינאי כל מע"ש שאין בחומשו ש"פ אין מוסיף חומש כו', ע' בס' חיל המלך פ"ה ה"א

ה"ו תני ר' יודה אומר אף ס"ת בהמה ומרגליות אין להן אונאה ס"ת אין קץ לדמיו כו', הנה הרמב"ם פסק כת"ק בפי"ג הי"ג ממכירה דלס"ת יש אונאה כמו לכל המטלטלין וע"ש בהגהות מיימונית ובסמ"ע סי' רכ"ז סקכ"ה, אמנם סברת ר' יהודא כשהיא לעצמה צריך להבין מה שייך אין קץ לדמיו, הלא גבול וקצבה יש למחיר הקלף ולשכר הסופר עבור כתיבת ס"ת. ואפ"ל בכוונתו דשמחתו בשעה