אור הישר (ירושלמי) עא

מותרת דגזה"כ היא דנעשה כצווח על ביתו שנפל כו' עכ"ל, והוא פלא דבירושלמי שלפנינו קאמר בהדיא מניין ליאוש בעלין מן התורה ויליף מהאי קרא שהביא רש"י ז"ל, כן במש"כ ואפילו עומד וצווח שאינו מתייאש אמא מותרת משמע דס"ל דבעומד וצווח הוא דבר ברור דאז יצא מכלל יאוש, ובאמת דבר זה מחלוקת בירושלמי ב"ק פ"י ה"ה דרק ר"ל ס"ל גבי שטף נהר דבצווח ואומר לא נתייאשתי לא הוי יאוש אבל אנן הכא בדרשה זו שפירש"י לר' יוחנן קיימינן ואיהו סבר בירושלמי שם דעומד וצווח לא נתייאשתי ג"כ לא יצא מכלל יאוש משום חזקה מייאש הוא ועמש"כ בחידושי שם, וצ"ל דהא דאמר רבא בבבלי כ"ג ע"א כללא דאבידתא כיון דאמר ווי לה לחסרון כיס מייאש ליה מינה ע"ש, הוא דוקא בסתם אבידה אבל בשטפה נהר גם איהו ס"ל דחזקה מייאש הוא, לפ"מ דאיהו פסק ביבמות ל"ו ע"א דהלכה כר"י לגבי ר"ל בר מהני תלת ועמש"כ בחידושי שם, ובכל הדברים צ"ע כעת

ה"ב אמוריה דר' יוחנן אשכח עזיל כריך במקטורה אתא לגבי ר' יוחנן א"ל הן אשכחתיניה בסימטא בפלטיא כו', הנה מהא דשאל אותו אי מצא בסימטא או בפלטיא מוכח דס"ל מקום הוי סימן, אבל עכ"פ תקשה קושית רב מרי בבבלי כ"ג ע"ב דאמר מ"ט אמרו רבנן מקום לא הוי סימן דאמרינן ליה כי היכי דאיתרמי לדידך האי מקום איתרמי נמי לחברך האי מקום, וע"ש כ"ב ע"ב וברש"י ד"ה מכריז מקום ובפני יהושע שם

ה"ג א"ר יוסי את שמע מינה בר נש מהלך חורי ר' חלפתא נפל מינייהו חד דינר מכיון דלא ידע למאן מחזרה אינו חייב להכריז, וקשה איך יוכל לזכות בזה הלא יאוש חסר כאן, כדביאר רב נחמן טעמיה בבבלי כ"ו כיון שנפל רק משנים מימר אמר מכדי אינש אחרינא לא הוה בהדאי אלא האי נקיטנא ליה ואמינא ליה אנת הוא דשקלתיה, ואפשר דהכא משום דהאי בר נש לא מצי מיחשד לר' חלפתא למיקם עמיה בדינא ודייני ור' חלפתא מחיל על הדינר דלא ידע בודאי דמיניה נפלה דאי הוה ידע בודאי הוה מהימן ליה האי בר נש, ואיך מצינן למילף דין כזה על סתם שני אנשים שנפל מאחד מהם ואחד ידע בודאי דמיניה נפל הרי לא מתייאש כנ"ל, וע"ש תוד"ה שנפל משנים וצ"ע כעת

שם ר' לעזר נפל מיניה דינר אושטיה ליה שמעון בר ווה א"ל כבר נתייאשתי מיניה, ע' אור שמח פ"ב הי"ג מה' זכיה

ה"ד מצא בגל ובכותל ישן הרי אלו שלו שאני אומר של אמוריים היו, ביאור נחמד בזה תמצא ברמב"ם פט"ז ה"ז ח' מה' אבידה וע"ש בראב"ד והגהות מיימונית ובמש"כ בחידושי לבבלי כ"ה ע"ב

ה"ה אתון לגביה אמרין ליה מן כדון לית את צריך לעי תובן אמר לון למה אמרין ליה זבנינן לך חד חמר מחד סירקיי ותלי ביה חדא מרגלי כו', ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' רנ"ב ובהגה"ה שם ובסי' שכ"ו ובסי' תתקנ"ג וע"ע בדורות הראשונים מזמן אלכסנדר ינאי פל"ו

שם בריך אלההון דיהודאי, ע' בתשובות מיימונית לספר קנין סי' כ'

ה"ו משחרב ביהמ"ק התקינו שיהו מכריזין כו', בבבלי מוזכר שהכרזה זו התקינו שיהו בבתי כנסיות ובתי מדרשות, ואיני יודע מדוע השמיטוהו בירושלמי, וע' בת' מהרי"ק סי' ק"י המובא בסמ"ע סי' רס"ז סק"ד

ה"ז איזהו רמאי עביד גרמי מחזר מציאן כו', וקשה מאי שייך לאמר איזהו רמאי האם חד מין רמאי ומין רמאות נמצא בכל המקומות והזמנים אצל כל מיני סוגי בני אדם, והתורה אמרה עד דרוש אחיך אותו ושנינו עלה במשנתנו עד שתדרוש את אחיך אם רמאי הוא כו', וטצדקי לדרישה זו היא באחת משתי אלה אם ע"י עדים או ע"י סימנים מובהקים כמבואר בראשונים ובשו"ע סי' רס"ז ס"ו וע"ש במפרשים, ועפ"ז כל השאלה של איזהו רמאי נפל בבירא דעל כל חשד רמאות יביא ראיה או סימן מובהק וצ"ע כעת

ה"ח יהודה ברבי עאל לכנישתא שבק סנדלוי ואזלין אמר אילו לא אזלית לא אזלון סנדלוי, ע' כפתור ופרח פ"ז

ה"ט קורדם מבקע בו עצים אבל לא צינים ועצי זית, וכ' בפ"מ על עצי זית דקשין הרבה ע"ש, ונראה להוסיף על דבריו משום דקטירי כדאמרינן במס' תמיד כ"ט ע"ב וזהו קשיותן ע"ש

ה"י בכל אתר את מר מ"ע קודמת למצות ל"ת וכא את אמר אין מ"ע קודמת למצות ל"ת שנייא היא שהוא ואביו חייבין בכבוד המקום, ע' בת' דבר אברהם סי' ט'

הי"א דר"ח בר ווא בצפורי חמא כל עמא פריי א"ל למה כו"ע פריי א"ל ר' יוחנן יתיב דריש בבי מדרשא דר' בנייה וכל עמא פריי משמעיניה, ע' דורות הראשונים סוף ימי התנאים פי"ח. פרק שלישי

ה"א אמר משלם אני חוששין שמא שלח בו יד אמר נשבע אני וראה אותן שמגלגלין עליו שבועות אחרות וחזר ואמר משלם אני חוששין כו', ע' בחידושי הר"ן לב"מ ל"ד ע"ב ד"ה ומשביעין

שם היו לו עדים שנגנבה בפשיעה הרי הוא בכלל ישלם ואח"כ נמצאת הגניבה למי משלם לראשון או לשני או לשניהן. הנה היא בעיא דלא איפשטא וע' במה"פ וע"ע בת' הגרע"א סי' רט"ו

ה"ב ר' אבהו שאל שאלוה בעלים משוכר ומתה כדרכה ישבע השוכר שמתה כדרכה והשואל משלם לשוכר, ע' נחל יצחק סי' ע"ב ענף א'.