אור הישר (ירושלמי) ע

ובמחנה אפרים ה' זכיה ומתנה סי' י"ג ובתומים סי' ס"ב סק"א

ה"י אבא הושעיה איש טרייא הוה קצר והוה עביד ליה חדא איסטדכין מן חד עמר דלא יהוון ברייתא אמרין מדידן לבש, כעין זה ע' ירושלמי שקלים פ"ג ה"ד ושם פ"ה ה"י ובבבלי יומא ל"ח ע"א, וע"ע כאן ביפה מראה

הי"א תני ר"ח מלא מחט דבי ר' חייה פתרין לה כפליים כמלא מחט תני בר קפרא מלא משיכת המחט כו', ע' בביאורי הגר"א חו"מ סי' שנ"ח סק"ד. מסכת בבא מציעא פרק ראשון

ה"א תני אדם שאמר לחבירו תן לי מנה שאתה חייב לי א"ל להד"ם הלך והביא עדים שחייב לו חמישים זוז ר"ח רבה אמר הודיית עדים כהודיית פיו וישבע על השאר כו', ע' בת' הרא"ש כלל צ"ד סי' ח'

ה"ב אשה שהיתה רכובה ע"ג בהמה ושנים מנהיגין אותה ואומרת אלו עבדיי והחמור ומשאוי שלי וזה אומר זו אשתי וזה עבדי והחמור ומשאו שלי צריכה גט משניהם וצריכה לשחרר את שניהן ושניהן משחררין זה את זה בחמור ובמשאוי שלשתן שוין, וקשה כיון דצריכה גט משניהם הלא מגיע לה כתובה ממ"ג וצריכה לגבות כתובתה מן החמור והמשאוי והכא קתני דבחמור ובמשאוי שלשתן שוין, ודוחק לאמר דכוונתו בשלשתן שוין היינו במה שנתותר אחרי גיבוי כתובתה. דוגמא דאמרינן בקדושין ס"ה ע"ב דגובה כתובתה מן החבילה, משמע דבמותר בחבילה אחרי גיבוי כתובתה יחלקו כולם, ואפשר דס"ל לסוגיא דהכא כמ"ד מטלטלי לא משתעבדי לכתובה וע' כתובות פ"א ע"ב וע"ע ברבינו ירוחם במשרים נתיב פ"ג סוף חלק עשירי ובש"ך חו"מ ס"ס קל"ח

ה"ג היה רכוב ע"ג בהמה וראה את המציאה ואמר לחברו תניה לי נטלה ואמר אני זכיתי בה זכה בה אילו אמר זכה לי זכה כו', הנה כמ"כ אמרינן נמי בבבלי ד"י ע"א אהא דמגביה מציאה לחבירו קנה חבירו ואם תאמר משנתנו דאמר תנה לי ולא אמר זכה לי ע"ש, משמע דאילו אמר הרוכב זכה לי לא מצי המגביה לאמר אני זכיתי בה לעצמי, וקשה במה אלים טפי אמירת הרוכב זכה לי מאמירתו תנה לי, מדוע לא יוכל המגביה להשיבו האם מחוייב אני לציית לך ולזכות עבורך ע"פ אמירתך, הלא כמו דלא הייתי מקבל פקודתך אם היית אומר תנה לי כן לא קבלתי דבריך בזה שאמרת זכה לי, וכוונתי היתה מתחילת ההגבהה לזכות רק עבורי ולא נעשיתי שליח בשבילך וצ"ע כעת

ה"ד ר"ל אמר אבא כהן ברדלייה אדם זכה במציאה בתוך ד' אמות שלו ר' יוחנן אמר והוא שתפול לתוך ידו, ע' נועם ירושלמי פאה פ"ד

, שם יש אדם מקדיש דבר שאינו שלו כו', כה"ג פריך נמי בירושלמי פסחים פ"ג ה"ג, והוא עפ"מ ששנינו בסתמא דמשנתנו בערכין כ"ו ע"ב שאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו, ואין זה ענין להא דאמרינן בירושלמי כלאים פ"ב ה"ה ושם פ"ה ה"ה ופ"ז ה"ג דרק ר"ש ס"ל הכי ע"ש דהתם הכוונה בדעתיה דר"ש לגבי כלאים, דמתוך דלא נאסר משום חבירו לא נאסר נמי משום דנפשיה כדפי' הר"ש ע"ש

ה"ה אדם שגירש אשתו ולא נתן לה כתובה חייב במזונותיה עד שיתן לה פרוטה אחרונה, ע' אור שמח פי"ז הי"ג מה' אישות

ה"ו א"ר לעזר שאני אומר כתב ללוות ולא לווה א"ר לעזר אם היה הלוה מודה ה"ז יחזיר כו', ע' אור שמח פי"ח ה"א מה' גזילה

ה"ז שטר שלוה בו ופרעו לא יחזיר ויגבה בו מפני מירע כחן של לקוחות ר' יסא בשם ר' יוחנן ואפילו לבו ביום, וקשה מי גרע ממלוה ע"פ דר' יוחנן גופיה ס"ל בקידושין י"ג ע"ב ובב"ב קע"ה ע"ב דגם מלוה ע"פ גובה בין היורשין ובין מן הלקוחות מ"ט שיעבודא דאורייתא ע"ש, ומאי מירע כחן של לקוחות איכא הכא וצ"ע כעת

ה"ח סימפון שיוצא מתחת ידי המלוה בכתב ידי המלוה פסול אני אומר מתעסק היה בשטרותיו, ע' בת' עין יצחק אה"ע ח"ב סו' ו'. פרק שני

ה"א מניין לייאוש בעלין מן התורה ר' יוחנן בשם ר"ש בן יהוצדק כן תעשה לחמורו וגו' את שאבוד לו ומצוי לך את חייב להכריז כו' יצא יאוש בעלים שאבוד ממנו ומכל אדם, וכה"ג בבבלי כ"ב ע"ב מהאי קרא דמסיק אשר תאבד ממנו ומצאת כו' וה"ג שם כ"א ע"ב בזוטו של ים ובשלילותו של נהר אע"ג דאית ביה סימן רחמנא שרייא ע"ש, ומקור זה דיאוש לאבידה הביאו ג"כ הרמב"ם בפי"א מגזילה ואבידה ורש"י בב"ק ס"ו ע"א ע"ש, ובלתי מובן לע"ד מדוע נאדו התוס' שם ממקור זה ומצאו לדייק מדיוקא דמה שמלה מיוחדת שיש לה סימנין ויש לה תובעין כו' ע"ש, וביותר נפלאתי ע"ד הרא"ש המובא בשטמ"ק שם שכ' וז"ל מוצא אבידה לאו כיון דאייאש מרה מיניה כו' פירש"י ז"ל מדכתיב אשר תאבד ממנו כו' ול"נ דהתם אין הטעם משום יאוש דאפילו עומד וצווח שאינו מתייאש