אור הישר (ירושלמי) סט

ה"ח א"ר ירמיה חמי היך תנינן הכא האומר לבנו קונם שאת נהנה לי כו', ע' עמק יהושע סי' כ"ד

ה"ט דריש ר"ע כשבא מזופרין במה הכתוב מדבר בגוזל את הגר ונשבע לו ומת שמשלם קרן וחומש לכהנים ואשם למזבח שנאמר ואם אין לאיש גואל וגו' אין לך אדם בישראל שאין לו גואל אלא זה הגר כו' ע' ספרי פ' נשא פיסקא ד' ובמפרשים שם ובמש"כ בחידושי לבבלי ק"ט ע"א

ה"י זאת אומרת אנשי משמר שזכו במשמר שלא בשבתן מוציאין אותן מידן. וקשה מה חידוש לאמר זאת אומרת, הלא המשמרות היו ממה שתיקן משה רבינו ונתחלקו על עשרים וארבע ע"י דוד ושמואל, ובבית שני נתחלקו ע"י נביאים כדאמרינן בתענית כ"ז ע"ש, והשתא אם אנשי משמר יכולין לזכות ממה שאינן במשמרתן מה הועילו חכמים בתקנתם, וממילא מובן שאם זכו שמוציאין מידן. והא ראיה דאיצטריכו קראי דובא בכל אות נפשו ושרת ל כהן שיוכל להקריב קרבנותיו בכל שעה שירצה ועבודתו ועורו שלו מדכתיב ואיש את קדשיו לו יהיו כדאמרינן בבבלי ק"ט ע"ב וע' דש"י זבחים ק"ב ע"ב ד"ה ומה אם, משמע דאל"ה גזל הוא בידו וצע"ק. פרק עשירי

ה"א גזל טלית ונתנה לאחר ר' לעזר בשם ר' חייה אמר מוציאין מראשון ולא משני ר' יוחנן אמר בשם ר' ינאי מוציאין אף מן השני כו', ע' בנועם ירושלמי תרומות פ"ז

שם הגנבים שבאו במחתרת ועשו תשובה חייבי להחזיר עשה אחד מהן תשובה חייב להחזיר את שלו כו', ע' אור שמח פ"ג ה"ב מה' גניבה בד"ה ובמה שביארתי

ה"ב מתניתא בנחיל שגזלו מן ההליכה ובפורח ובלבד על אתר כו', ע' בת' שאילת דוד חאה"ע סי' ז'

ה"ג ריב"ל אמר והוא שיצא לו שם שנגנב ספריו כו', ע' בליקוטים הנספחים לפרדס הגדול דף סמ"ך ע"ב ד"ה ששאלתם ספינה ובת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' פ"ח ובשעה"מ פ"ה ה"ג מה' גניבה

, ה"ד תני שנים במדבר ביד זה חבית מים וביד זה חבית דבש נסדק חבית מים תניי ב"ד הוא שישפוך זה דבשו ויציל את מימיו שהמים מחייה במדבר ולא הדבש, הנה בתוספתא מסיק עלה וכשיגיע לישוב נותן לו דמי דבשו ע"כ, משמע כפי מה ששוה בישוב, אולם במגן אברהם על התוספתא כ' דמנכה לו שכר טרחו שהיה צריך להביאו לישוב

ה"ה הניח שלו להציל של חבירו ועלה שלו מאליו מהו דיימר לו נתייאשתי כו', ע' אור שמח פ"ז ה"א משכירות

שם שטף נהר חמורו והיה צווח ואומר לא נתייאשתי ר"ל אמר כל זמן שצווח לא נתייאש ר' יוחנן אמר חזקה מייאש הוא, פי' ונ"מ אם ירצה אחר לזכות בו לר' יוחנן זכה כזוכה מן ההפקר דחזקה מייאש הוא ולר"ל כיון דאמר לא נתייאשתי לא יוכל האחר לזכות בו, ואע"ג דאפילו מתייאש הלא היה עכ"פ יאוש טעות, אולם גם בזה לטעמייהו אזלי לעיל פ"ד ה"ח גבי שור שהיה יוצא ליסקל ונמצאו עדיו זוממין דר' יוחנן ס"ל התם דיאוש טעות הוי יאוש ולהכי גם הכא זכה בו האחר ור"ל ס"ל שם דיאוש טעות לא הוי יאוש משו"ה גם כאן ס"ל דהאחר לא זכה בו, ועמש"כ באריכות בחידושי לכריתות כ"ד ע"א ולזבחים ע"א ע"א

אולם סוגיין דבבלי קט"ז ע"א גבי חמרא דרב ספרא משמע כר"ל דהא בעובדא דרב ספרא דקדים וזכי ביה פריך ל"ל למיזכי ביה נהי דכי אפקריה אדעתא דארי אפקריה אדעתא דכו"ע לא אפקריה ומשני לרווחא דמילתא הוא דעבד ע"ש. הרי דאל"ה לא הוה מצי זכי ביה אחר כמו לדעת רב ספרא כן למסקנת הש"ס והוא כר"ל, ואין להקשות על ר"ל מברייתא דב"מ כ"ד ע"א המובא בתוס' דבסוגיין המציל מן הארי ומן הדוב כו' הרי אלו שלו מפני שהבעלים מתייאשים מהן ע"ש, והוא כר' יוחנן דחזקה מייאש הוא, די"ל דהתם איירי בסתמא או אם אמר בהדיא נתייאשתי והכא איירי בעומד וצווח לא נתייאשתי

ה"ו ריב"ל אמר אין אדם נתפש על חבירו וחייב ליתן לו אלא בארנון וגולגולת רב אמר יכיל מימר ליה את שרי עביטיך מיני, ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תת"כ ובת' הרמ"א סי' ע"ה

ה"ז ר' יוחנן אמר בבא לצאת ידי שמים. ע' נחל יצחק סי' ס"ט ענף ה'

ה"ח א"ר יוחנן אם ידעו הבעלים בגניבה צריכין לידע בחזרה לא ידעו בגניבה אין צריכין לידע בחזרה, וכ' בפ"מ דלדידיה קאי האי ומנו את הצאן אסיפא היכא דלא ידעו ע"ש, וקשה דהוא ממש נגד מאי דאמר ר' יוחנן גופיה בבבלי דשלא לדעת אפילו מנין נמי לא צריך וכי קתני ומנו את הצאן והיא שלימה ארישא ע"ש, לכן נראה לפרש בהיפוך דהאי ומנו את הצאן קאי לדידיה ארישא, לפ"מ דאיהו סבר דלדעת צריך דעת אשמעינן דהאי דעת דחזרה סגי במנו את הצאן והיא שלימה, וזהו מאי דאמר בבבלי לדעת מנין פוטר, אבל בלא ידעו בגניבה אפילו מנין נמי לא צריך רק מכיון שודאי החזירה פטור. ועפ"ז מתאימים דברי ר' יוחנן בבבלי להך דהכא, וע"ע בת' הגרע"א סי' קנ"ה מה שהאריך בסוגיא דהכא

ה"ט תני אין מקבלין פקדונות לא מנשים ולא מעבדים ולא מקטנים קיבל מן האשה יחזיר לה מתה יחזיר לבעלה, ע' בת' מהרשד"ם חח"מ סי' רי"ז