אור הישר (ירושלמי) סח

בעי הכא ובבבלי פ"ד ע"א מסיק האיך אני מקיים בזה עין תחת עין והתורה אמרה משפט אחד יהיה לכם משפט השוה לכולכם, וע"ע בדרשה זו באבן עזרא עה"פ עין תחת עין ובמורה נבוכים ח"ג סי' מ"א

שם כתיב כויה תחת כויה ה"ד אם בשפצעו והוציא דמו כבר כתיב פצע תחת פצע מה ת"ל חבורה אלא שאם כויו בשפוד על כף ידו וצבת על כף רגלו וצבת כו', ע' מכילתא משפטים ובהתוה"מ שם סי' צ"ב

ה"ב ר' ירמיה בעי עלו בו צמחין סביבות המכה ונסתרה מחמת המכה מהו מן מה דכתיב ורפא ירפא שאם עבר על דבר רופא כו', הנה בסוגיא זו דרשו האי קרא דורפא ירפא על חיובא דחובל בנחבל לצורך רפואתו, מ"מ לא סתר לדתני דבר"י בבבלי פ"ה ע"א דקרא אתא דניתנה רשות לרופא לרפאות דזה ידעינן מדתנא ביה קרא בריפוי, וע"ע בפירושי הטור עה"ת ורבנו בחיי בפסוק ורפא ירפא ובתורת האדם להרמב"ן שער הסכנה

ה"ג תני ושלחה ידה ולא אשת שליח ב"ד כו', ע' משך חכמה פ' תצא בפסוק וקרבה אשת האחד

ה"ד לא כן א"ר יוחנן הקוטע ידי עבד חבירו רבו נוטל נזקו צערו ריפויו שבתו בושתו והלה יתפרנס מן הצדקה כו', ע' כפתור ופרח פמ"ד

ה"ה תני העדים שאמרו מעידים אנו על פלוני שסימא עין עבדו והפיל שינו שכן הרב אומר ונמצאו זוממין משלמין לעבד כו', ע' במפרשי הרמב"ם פכ"א ה"ד מה' עדות ובשעה"מ פ"ה הי"ז מה' עבדים

ה"ו המבייש את הזקן נותן לו דמי בושתו משלם, ע' בת' אבקת רוכל סי' ר"ב

שם חד בר נש איקפד לרבי יודה בר חנינה אתא עובדא קומי ר"ל וקנסיה ליטרא דדהב, ע' בת' מהרי"ק סי' קס"ג וסי' קע"ט ובטושו"ע חו"מ ס"ס א' ובמפרשים שם וע"ע בת' הריב"ש סי' רט"ז וסי' ת"ק וברבותינו בעלי התוס' עה"ת פ' משפטים בחידושי הריב"א בפסוק כסף שלשים שקלים

שם מעידין אנו איש פלוני שהרג שור פלוני והלה אומר איני יודע חייב. ע' בת' באר יצחק חאה"ע סי' וי"ו

ה"ז תני ר' יודה אומר משום רבן גמליאל הרי הוא אומר ונתן לך רחמים וגו' סימן זה יהא בידך כל זמן שאת רחמן המקום מרחם עליך כו', בבבלי שבת קנ"א ע"ב הוא בשם ר' גמליאל ברבי, וע' כאן ביפה מראה

, שם הדא דתימר שלא הוציא לו שם רע אבל הוציא לו שם רע אין לו מחילה עולמית, הובא בהגהות מיימונית ספ"ב מה' תשובה. שובה

ה"ח תני ישראל שאנסוהו עכו"ם ונטלו ממנו ממון חבירו בפניו פטור נטל ונתן להם חייב כו', ע' בס' המכריע ח"ג סי' כ"ד דפוס לובלין וע"ע בתמים דעים להראב"ד סי' ר"ג ובהגהות מיימונית פ"ח מנ"מ. פרק תשיעי

ה"א מאן תניתה ר' יעקב דתני זה הכלל שהיה ר' יעקב אומר כל גזילה שהיא קיימת בעיניה ולא נשתנית מברייתה אומר לו הרי שלך לפניך, ע' משך חכמה לפ' מצורע בפסוק ואיש אשר יגע במשכבו

, ה"ב רב הונא אמר בשגזל עגל ונעשה שור אבל גזל שור והזקין אומר לו הרי שלך לפניך שמואל אמר אפילו גזל עגל ונעשה שור אומר לו הש"ל, ע' אור שמח פ"ב הי"ד מה' גזילה

ה"ג חילפי אמר נשבע לו קודם הפסח אחר הפסח משלם לו חמץ יפה, הנה חילפי איירי דוקא בנשבע לו קודם הפסח דבשעת השבועה היה על החמץ דין ממון. אבל אם השבועה היתה לאחר שחל על החמץ איסור הנאה, זו היא בעיא דרבא בבבלי ק"ה ריש ע"ב, וע' מל"מ פ"ג ה"ה מה' גזילה וע"ע בקצוה"ח סי' שס"ג סק"א ובפ"ת שם ובנועם ירושלמי שילהי שביעית

ה"ד רב הונא אמר והוא שקבע בו מסמר האחרון כדי לזכות לכליו ע' במה"פ ובעין יצחק אה"ע ח"א סי' ע"ו

ה"ה א"ר נסא בשעה שקיים שליחותו לא נתכוין המוכר לזכות לבעל המעות לא קיים שליחותו נתכוין לזכות ללוקח ומה חולק עמו אמר הואיל ובאת לו הנייה מתחת ידו אף הוא חולק עמו, ע' בת' מהר"ח או"ז סי' רל"ה ובמחנה אפרים ה' שלוחין סי' י"ז י"ח ובנועם ירושלמי דמאי ספ"ו

ה"ו כיני מתניתא עד שיתמעט חומש האחרון פחות מש"פ א"ר יונתן בנתינת החומש נעשה חומש קרן, וכ' בפ"מ קס"ד דלכל מילי הוי כקרן וכדיניה שצריך להוליך אחריו אפילו למדי כו' ע"כ, הנה התוס' ק"ד ע"ב ד"ה נתן כתבו הכי אליבא דאמת וז"ל וה"ה אם נשבע על החומש דיוליכנו אחריו למדי דכיון שנשבע עליו נעשה כגזלן ע"ש ומובא ג"כ במה"פ, והוא כדאמר ר' יונתן בנתינת החומש נעשה חומש קרן, אבל לע"ד בלתי מובן מאי חידושא ואיך יוכל להיות אחרת הלא כיון דרחמנא אמר וחמישיתיו יוסף עליו להורות דחומש כמותו כדאמרינן בב"מ נ"ד ע"ב, ומקור זה כתב הרמב"ם אהאי דינא בפ"ז הי"ב מגזילה ע"ש, והשתא מאן חשוב מאן ספון להפריד דין החומש מדין הקרן גם להוליך אחריו למדי, כיון דמדין התורה נעשה קרן אחר השבועה וצ"ע כעת

ה"ז תני אין מקבלין פקדון מנשים ועבדים וקטנים קיבל מאשה יחזור לה מתה יחזיר לבעלה כו', ע' בת' הרא"ש כלל ס"ד סי' א' ובת' הרשב"א ח"ד סי' א' ובמיוחסות סי' ס"ד ובת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' שי"א ובת' הריב"ש סי' נון.