אור הישר (ירושלמי) סז

אכן יל"ד דבברייתא דביצה ל"ט ע"א חשיב החמשה דברים שנאמרו בגחלת שאין בשלהבת ע"ש, ולדברי חזקיה אמאי לא חשיב נמי הא דנזקין, דבגחלת פטור המשלח ע"י חש"ו ובשלהבת חייב, ואפ"ל דהתם לא חשיב רק הנך חומרי דגחלת לגבי שלהבת, משא"כ הכא הגחלת היא לקולא לפטור המשלח, והשלהבת היא לחומרא לחייבו על ידה ודוחק

ה"ה אי מה גדיש מיוחד שתלוש מן הקרקע אף אין לי אלא שתלוש מן הקרקע ת"ל קמה, ע' בהתוה"מ פ' משפטים סי' קמ"ב

ה"ו אימתי בזמן שקפץ אבל אם היו עצים מצויין לפניו או שהיה מספסף והולך אפילו עד מיל חייב, ע' ברש"י ס"א ע"א ד"ה אבל נכפפת בלישנא אחרינא ובחידושי הרשב"א שם ד"ה בד"א בקולחת

ה"ז חד בר נש אפקד גבי חבריה חד שק צרור ואירעו אונס אהן אמר סיגין הוה מלא ואהן הוה אמר מטקסין הוה מלא ה"ז נשבע ונוטל, ע' בת' הריב"ש סי' שפ"א

שם דאריסיה דבר זיזא אפקיד גבי חד בר נש ליטרא דהב כו', ע' בת' הריב"ש סי' שס"ט ובהגהות מיימונית פי"ד מנ"מ

שם יכלין מימר לון מציאה מצאנו, ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תתקכ"א

ה"ח תני ר' יודן בנר חנוכה פטור מפני שהוא רשות וחכ"א בין כך ובין כך חייב כגון אלו שהן עושין סוכות בפתחי חנויותיהם בחג מפני שהוא רשות ובא אחר והוזק חייב, לכאורה משמע דהאי כגון אלו כו' קאי על רשות דוחכ"א בין כך ובין כך חייב, ותמיהני על שהרשב"א ז"ל בחידושיו סיבב דברים אלו ע"ד ר' יהודא ומובא ג"כ בשטמ"ק ע"ש וצע"ק. פרק שביעי

ה"א תני ר' ישמעאל יצאו קרקעות שאין מיטלטלין יצאו עבדים שאין לך בהן אלא תשמיש, ע' נחל יצחק סי' ע"ד ענף א' ובאור שמח פ"ה ה"ב מה' טוען

שם גנב ונגנבה ממנו ותפשו בעלים את השני ונשבע להן אין תימר מוציאין מן השני מביא קרבן על השבועה אין תימר אין מוציאין מן השני אינו מביא קרבן על השבועה, ע' פ"מ ובמה שהאריך בזה בנועם ירושלמי תרומות פ"ז

ה"ב רבי בון בר חייה בשם ר' שמואל בר יצחק כדי רשעתו שני דברים מסורין לב"ד התופס אחד מהן כו', בירושלמי ריש מכות יליף ריב"ל מדכתיב ועשיתם לו שני דברים מסורין לב"ד את תופש אחד מהן יצא דבר שהוא מסור לשמים, וע' נחל יצחק סי' ל"א ענף א'

ה"ג היו עומדין ומעידין עליו בעשרה בניסן שגנב שור באחד בניסן טבח ומכר בעשרה בניסן הוזמו בט"ו בניסן כל עדות שהעידו מעשרה בניסן עד ט"ו בניסן למפריעה הרי אלו פסולות, עמש"כ הרשב"א ז"ל בחידושיו למכילתין דף ע"ב ע"ב והובא בביאור הגר"א ז"ל לחו"מ סי' ל"ד ס"ק י"א

ה"ד ר' יוסטא בי ר' מתון שאל הפודה כלכלה מיד הגזבר מהו שתיטבול למעשרות מתיב ר"ל והתנינן גנב והקדיש ואח"כ טבח ומכר כו', ע' אור שמח פ"ז הי"ד מה' אישות ופי"א ה"כ מה' שמיטה

ה"ה ר' זעירה בעי מכרה חציין מהו מכר חציה לזה וחציה לזה מהו נשמעינה מן הדא מכרה חוץ מידה חוץ מרגלה כו', וקשה הרי כל דין משנתנו דמכרה חוץ מאחד ממאה שבו, דעלה קאי נמי הברייתא דמכרה חוץ מידה או מרגלה כו', בכל אלו אנו דנין רק אם השיור לעצמו מפריע לדין ומכרו דכתיב בקרא, משא"כ כשמכרה חציין או חציה לזה וחציה לזה מדוע תהיה נפקעת מכל מכירה דכתיב בקרא הלא עכ"פ מכרה. ואיך נישמעינה הפשיטות מן מכרה חוץ מידה כו' הרי לא דמו אהדדי כנ"ל וצע"ק

ה"ו א"ר מנא מאן דמר לי הדא מילתא אנא נסיב בנרייתיה מהו פטור נפטר מחובו נפטר מגניבה, ולכאורה לפ"מ דרש"י פי' במשנתנו פטור הגנב מכלום ע"ש, לפ"ז אין מקום כלל להסתפק כיון דנפטר משניהם, ונלע"ד בד"ז דבע"כ צריכינן לפרש פטורא דרישא כמו חיובא דסיפא. וכמו בחיובא חייב בשניהם כמ"כ בפטורא פטור משניהם, וזהו מאי דפירש"י פטור מכלום, וזהו גופה מאי דקשיא ליה לר' מנא, בשלמא בחיובא יש מקום לחייבו בשניהם דכיון דהכהן או הבע"ח הגביהו את הבהמה, והגבהה קונה בכל מקום ומכש"כ אם הוציאו מרשות הבעלים. דעי"ז חייב הגנב בקנין שלוחיו כדפירש"י, משו"ה שפיר חייב לשניהם, אגניבה חייב מטעם קניינו, ולבע"ח או לכהן ג"כ חייב דאין להם ממה לגבות דהא מתה, אכן אפטורא דבשניהם קשיתיה לר' מנא, בשלמא מגניבה נפטר דהא מתה ברשות הבעלים ולא קנה עוד הגנב בכדי לחייבו, אבל איך נפטר מחובו הרי מתה ברשות הבעלים ובמה יפה כח הגנב לסלק בזה את חובו, ובע"כ בחדא גוונא הן החיוב והפטור, והיינו דקשיא לר' מנא כנלע"ד

ה"ז ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו עיר שמחברת ישראל זה לזה. ע' בת' ר"ב אשכנזי סוף סי' א' ובכפתור ופרח ס"ו

שם כל המגדל כלב רע בתוך שלו עליו הכתוב אומר למס מרעהו חסד, ע' יפה מראה ובמש"כ בחידושי לבבלי שבת ס"ג ע"א. פרק שמיני

ה"א שאם היה סומא וסימא את עינו קיטע וקיטע את ידו האיך מתקיים ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו כו', יל"ד טובא האי קרא דהזמה מאי