אור הישר (ירושלמי) סו

ה"ה ר' עוקבא שאל בא על אמו בא על אחותו אף הוא בעל הריון הוא ת"ל בעל את שראוי לקרות בעל יצאו אלו שאינן ראויין להיות בעל, ע' בבלי מ"ג ע"א ובתוד"ה אפילו בא ובת' משיב דבר ח"ג סי' ט"ז ובהתוה"מ משפטים סי' פ"ו

שם עוברין אין יוצאין בשן ועין ניחא בשן ועין. באור שמח פ"ה הי"ב מה' עבדים גריס. ניחא עין ושן למה ע"ש

ה"ו א"ר יצחק אחד בור של מיתה ואחד בור לנזקין שניהן ממקרא אחד נתרבו וכשהוא בא לבור של מיתה את מר פטור על הכלים וכשהוא בא לבור של נזקין את מר חייב על הכלים, ע' בחידושי הרשב"א למכילתין לעיל ד"ג ע"א ובהתוה"מ פ' משפטים סי' קט"ז

ה"ז היך אפשר לבור של שני שותפין א"ר ינאי תיפתר שנתנו שניהן אבן האחרונה כו', ע' במש"כ כאן בחידושי לבבלי

שם ונפל שמה שור או חמור שור ולא שור בכיליו חמור ולא חמור בכיליו כו', וכן הוא נדרש במכילתא, וע' מה שהארכתי בזה בחידושי עה"ת פ' משפטים בפסוק וכי יפתח

ה"ח לנפילת הבור ונפל שמה שור או חמור, ויל"ד הלא מהאי קרא ידעינן רק הני תרתי ובמשנה תני אחד השור ואחד כל הבהמה, ואכתי שאר בהמות מנא ידעינן, ובודאי נאיד מה"ט בבבלי ויליף מדכתיב כסף ישיב לבעליו כל דאית ליה בעלים, וכן קשה אהא דתשלומי כפל דהכא דרשו משור עד חמור ובבבלי יליף מעל כל דבר פשע כלל כל דבר פשיעה. וכן בשאר הדברים בלתי מתאימים הילפותות מקראי דבבלי לירושלמי, ובודאי איכא בהו טעמא רבה וצ"ע כעת. פרק ששי

ה"א תני ר' יהושע אומר ארבעה אין חייבין לשלם מן הדין ואין השמים מוחלין להן עד שישלמו היודע עדות לחבירו ואין מעיד כו', ע' בת' חו"י סי' מ"ה ובת' שבות יעקב ח"א סי' קמ"ו ובתומים סי' כ"ח סק"ב

ה"ב תני רועה שמסר צאנו לרועה הראשון חייב והשני פטור רב ור"ל תריהון אמרין מכיון שמסרם לבן דעת פטור, לכאורה משמע דברייתא אתא לפרושי למתניתין דקתני מסרה לרועה נכנס הרועה תחתיו. דהיינו תחתיו דבעה"ב להתחייב בהזיקו, ולהירושלמי לא קשה קושית הבבלי נ"ו ע"ב הא תנינן חדא זימנא מסרו לש"ח ולשואל לנושא שכר ולשוכר כולן נכנסו תחת הבעלים, די"ל כמש"כ התוס' ריש ברכות ד"ה והא קמ"ל דרגילות של משניות לאשמעינן בקוצר אף למה שמפורש כבר ועמש"כ בחידושי למנחות צ"ג ע"א בתוד"ה הכל

אמנם על רב ור"ל קשה דאמרי מכיון שמסרה לבן דעת פטור איך יפלגו על משנתנו עם ביאור הברייתא ועל סתמא דמשנתנו לעיל מ"ד ע"ב דמסרו לש"ח כו' דכולן נכנסו תחת הבעלים לתשלומין, והאם התם איירי דלא מסרו לבן דעת, וע' בסוגיא דב"מ ל"ו ע"ב ובתוד"ה את מהימנת ובמפרשים שם

כן יש לדייק בלשון הברייתא דקתני והשני פטור משמע דפטור לגמרי אמאי ניהי דלבעלים יוכל לאמר לאו בע"ד דידי את אבל לשומר קמא מדוע לא ישלם, וכן מצאתי בשטמ"ק בסוגיין ד"ה לברזיליה וז"ל מסרה לרועה אחר לשמרה והזיקה שומר הראשון חייב בנזקיה והוא גובה משומר שני כו' ע"ש, ולא הביא נמי לדברי הירושלמי דהכא וצ"ע כעת

ה"ג א"ר יצחק גדישין ככלים בבית א"ר יוסי בי ר' בון תיפתר בההיא דאית ליה מסגר, הנה בבבלי נ"ט ע"ב פריך אהא דמשנתנו דאם הוזק בהן בעל הגדיש חייב ואם הגדיש ברשות בעל השדה חייב לימא תנן דלא כרבי דאי כרבי האמר עד שיקבל עליו בעה"ב לשמור, ומשמע דקושית הש"ס היא דשדה אינה דומה לבית וחצר דמשכחת בהו קבלת השמירה דבעה"ב, משא"כ שדה דפתוחה היא ואיך יקבל בעל השדה שמירה, ומדקתני במגדיש בשדה חבירו דין ברשות עס חיוב שמירה, בע"כ דמשנתנו סתים הכא דלא כרבי דבעי קבלת שמירה, רק אם הכניס ברשות חייב אפילו לא קבל עליו לשמור, ומשני ר"פ בנטר בי דרי עסקינן ובאופן זה גם בגדיש בשדה שייך שמירה. והנה בתוס' וברשב"א ד"ה המגדיש הקשו ל"ל כלל למתנייה הכא כיון דכבר תנינן בפ' הפרה החילוק בין הכניס ברשות לשלא ברשות ותירצו דאיצטריך או למסתמה דלא כרבי או לאשמעינן דאפילו רבי מודה בנטר בי דרי ע"ש

ועפ"ז נראה דהירושלמי הרגיש בכל מה שהרגישו הבבלי והראשונים ז"ל, ולכן א"ר יצחק בקצרה, גדישין בשדה ככלים בבית, פי' ולהכי כמו דרבי פליג התם כמ"כ פליג נמי הכא דאינו חייב בעל השדה עד שיקבל עליו לשמור, אכן כדי דלא תקשי הלא שדה פתוחה היא ואיך שייך גבה קבלת שמירה כמו לכלים בבית, להכי אתא ר' יוסי בי ר' בון וקאמר תיפתר בההיא דאית ליה מסגר, שהגדיש היה עם מסגר ונופל עליו שם שמירה כנלע"ד

ה"ד חזקיה אמר כשמסר לו גחלת אבל מסר לו שלהבת חייב א"ר יוחנן היא גחלת היא שלהבת. הנה בבבלי וברמב"ם פי"ד ה"ה מנ"מ הוסיפו ע"ד חזקיה כשמסר לו גחלת והחש"ו ליבוה, ובירושלמי ליתא הוספה זו, ולכאורה מאי נ"מ אם הם ליבוה או הניחו הגחלת כמו שהיא לענין פטור המשלח, ואפשר משום דאי לא ליבוה היתה הגחלת מצד עצמה ניכבת כמש"כ הרמב"ם שם. ואשמעינן דעצם ההיזק באה ע"י סיבת החש"ו.