אור הישר (ירושלמי) סה

ה"ו ואיש כי יכה כל נפש אדם להביא את המכה ויש בו כדי להמית כו', לכאורה איכא למידק מאיזו תיבה יליף לה, הלא תיבת כל איצטריך בסנהדרין ע"ח ע"א להכוהו עשרה ב"א בעשר מקלות, דרבנן דרשי עד דאיכא כל נפש וריב"ב סבר כל דהו נפש, ותיבת נפש מבע"ל בנדה מ"ב ע"ב להורג תינוק בן יום אחד דחייב, ואפשר דהאי תנא דירושלמי סבר דדרשה דהכא ילפינן מתיבת נפש דהאי קרא דפ' אמור, והורג בן יום אחד נפק"ל מקרא דפ' מסעי כל מכה נפש וע' בתוס' נדה שם

, שם אית תניי תני אין בו כדי להמית א"ר לא ואפילו יש בו כדי להמית ובא אחר והמית הממית חייב, וקשה מה חידש ר' לא הלא בברייתא דספרא ס"פ אמור מבואר כן בהדיא וצ"ע

שם המוכר שור לחבירו ונמצא נגחן רב אמר מקח טעות הוא ושמואל אמר יכיל הוא מימר ליה לשחיטה מכרתיו לך, עמש"כ בחידושי לבבלי ב"ק כ"ז ע"ב ושם מ"ו ע"ב ובב"ב צ"ב ע"ב

ה"ז מ"ט דר' יודן והועד בבעליו ולא ישמרנו אין בעלים לאלו לענין נזקין תני ר' הושעיה לענין נזקין ר"מ מחייב ור' יודן פוטר כו', ע' ברא"ש לעיל פ"ק סי' ט"ז ובתוס' רע"ק דפרקין אות מ"ה ובתשובותיו סי' קצ"ו

ה"ח תני שור שהוא יוצא ליסקל ונמצאו עדיו זוממין ר' יוחנן אמר כל הקודם בו זכה ר"ל אמר יאוש טעות הוא, ע' בשו"ע של הגאון בעל התניא בתשובותיו חח"מ סי' י"ד ובקצוה"ח סי' ת"ו ובמה שהארכתי בדבריהם בחידושי לכריתות כ"ד ע"א ולזבחים ע"א ע"א וע"ע בעונג י"ט סי' צ"א ובת' ברית יעקב סי' ק"ח ובאור שמח ספ"ב מה' זכיה

שם וכן עבד היוצא ליהרג ונמצאו עדיו זוממין ר' יוחנן אמר זכה עצמו ר"ל אמר ייאוש טעות הוא, הארכתי בזה בחידושי לב"ק ע"ה ע"א ולבכורות כ"ח ע"ב

ה"ט א"ר לעזר דברי ר"מ שמירת נזקין כשמירת ש"ח דברי ר' יודן שמירת נזקין כשומר שכר, ע' אור שמח פ"ד ה"ד מנ"מ

שם א"ר לעזר כל שמירה שאמרה תורה אפילו הקיפו חומת ברזל אין משערין אותו אלא בגופו כו', וכ' בפ"מ וז"ל וכלומר דמפרש ולא ישמרנו דקרא שאינו מועיל לו שמירה כו' ע"כ, וקשה הלא פירוש זה נדחה בבבלי שילהי פרקין מפני קושית אביי אלא מעתה דכתיב ולא יכסנו נמי שוב אין כיסוי לזה והתנן כיסהו כראוי ונפל לתוכו שור או חמור ומת פטור, כן במש"כ התוס' שם וז"ל וי"ל דבור אית ליה תקנתא טפי כשמכסהו כראוי משור נגחן ע"ש, וקשה לפ"ז איך הקשה אביי לכתחילה מקרא דולא יכסנו כיון דיש לחלק בין כיסוי דבור לשור נגחן וצ"ע כעת. פרק חמישי

ה"א וכי כל הפרות מפילות נהלך בהן אחר הרוב ואימור מחמת נגיחה הפילה זאת אומרת שלא הילכו במידת הדין אחר הרוב אלא אחר המיעוט, הנה מלשון זה משמע דהניחו לנו ממשנתנו כלל מונח על כל המקומות דלא אזלינן בתר רובא, ומשו"ה מסיק עלה ר' יוסה במקום אחר הילכו במידת הדין בממון אחר הרוב כהדא דגמל האוחר בין הגמלים כו', אמנם אין כן שיטת הבבלי, דהא בב"ב צ"ג ע"א הקשו ממשנתנו דהכא על רב דס"ל דאזלינן בממונא בתר רובא לימא הלך אחר רוב פרות דמתעברות עברות ויולדות והא ודאי מחמת נגיחה הפילה ומשני דמספקא במתניתין דאיכא למימר מקמה אתא ומביעתותא הפילה ואיכא למימר מאחורה אתא ומינגח נגחה והפילה הוי ממון המוטל בספק וכל ממון המוטל בספק חולקין. ומשו"ה מוכרחין אנו לאוקים משנתנו כסומכוס דס"ל הכי, אבל לרבנן הממע"ה ובעלמא איכא למימר כרב דבממון אזלינן בתר רובא כדביאר שם ברשב"ם ע"ש, כן אהא דמייתי הכא מדתני ר' אחא גמל האוחר בין הגמלים ונמצא שם אחד מת בידוע שזה הרגו הרי דהילכו במדת הדין בממון אחר הרוב, גם זה נדחה ע"פ סוגיא דהתם, דאמרו דלאו מטעם רובא מחייבינן אלא דאזלינן בתר חזקה דהוא גופיא מוחזק להכות בשעת רביעה אבל בעלמא לא אזלינן בתר רובא ע"ש וצ"ע

ה"ב הכניס קדירותיו לחצר בעה"ב שלא ברשות ובא שור ממקום אחר ושברן פטור הוזק בהן פטור הדא אמרה הקרן פטורה בחצר שאינה של שניהן. לכאורה ברייתא דארבעה כללות שהיה ר"ש בן אלעזר אומר בנזקין המובא בבבלי י"ד ע"א לא ס"ל הכי. דהתם תניא דאם היה חצר שאינה של שניהם חייב על הקרן ותולדותיו לתם ח"ג ולמועד ג"ש וכ"פ הרמב"ם בפ"א ה"ח מנ"מ, זולת אם נשבש בגרסתם ולאמר דבמקום קרן האמור כאן צ"ל שן ורגל וצ"ע כעת

ה"ג הכניס פירותיו לחצר בעה"ב שלא ברשות ובא שור ממקום אחר ואכלן פטור חוזק בהן פטור הדא אמרה שהשן פטורה בחצר שאינה של שניהן. הנה לשון הרמב"ם בפ"א ה"ח מנ"מ הוא, הזיקה ברה"ר או בחצר שאינה של שניהם כו' אם בשן ורגל הזיקה כדרכה ה"ז פטור מפני שיש לה רשות להלך כאן וכאן ודרך הבהמה להלך ולאכול כדרכה ולשבר בדרך הילוכה ע"ש, ולפ"ז לאו דוקא על שן אלא גם על רגל שהזיקה בדרך הילוכה פטור, ומ"ש דנקט הכא רק שן וצ"ע כעת

ה"ד הכל מודין בבית שהוא אומר לו הכנס ואני משמרו הכל מודין בשדה שאומר לו הכניסהו ושמרהו מה פליגין בחצר כו', ע' מחנה אפרים ה' שומרים סי' ד'.