אור הישר (ירושלמי) סד

או טעונות יעשו פשרה ביניהן, פי' דע"ז נאמר צדק צדק תרדוף אחד לדין ואחד לפשרה כדאמרינן בכבלי סנהדרין ל"ב ע"ב, וע' משך חכמה ר"פ שפטים

ה"ו לא כן אמר רב בממלא כל רה"ר אמרי כיון שעמד נעשה כקרן זוית, ולכאורה תירוץ זה יתכן רק לשמואל שם בריש פרקין דקאמר בממלא את כל רה"ר או עד שתהא נתונה על קרן זוית, בזה נופל לאמר אם אין טעם הראשון נשאר טעם השני, אבל לרב דאוקים רק טעמא דממלא, עליו הדרא הכא קושית הש"ס לדוכתא הרי כאן אין ממלא כל רה"ר, ובע"כ דרב יודה לשמואל הא דקרן זוית, והשתא כיון דשניהם יודו זל"ז אמאי קא פלגינהו מסדר הש"ס שם, היל"ל התם רב ושמואל דאמרי תרווייהו בממלא או בקרן זוית, כהא דקאמרי התם אליבא דשמואל, ובבבלי דריש פרקין קאמר ר' יוחנן בקרן זוית ושמואל אמר באפילה שנו וצע"ק

ה"ז יוסי הבבלי אומר היה רץ ברה"ר והזיק חייב ששונה המנהג היה ע"ש ביה"ש פטור, ע' בת' הרא"ש כלל ק"א סי' ה' ובעונג יו"ט סי' ט' ובמש"כ בחידושי לסוכה מ"ה ע"א בתוד"ה מיד התינוקות

שם הוא יוסי הבבלי הוא יוסי בן יהודה הוא יוסי קטונתא ולמה נקרא שמו קטונתא שהיה קטן חסידים. בבבלי כל המאמר הוא בשם איסי בן יהודה וע' במה"פ וע"ע בבבלי שילהי סוטה ולמה נקרא שמו אבא יוסי בן קטונתא שהיה מקטני חסידים

ה"ח השותפין קונין זה מזה וחייבין זה בנזקי זה וזה בנזקי זה. פי' דוקא אם הזיקו זה את זה אבל הוזקו זב"ז פטורין כמבואר בבבלי מ"ח ריש ע"ב, וע' בחו"מ ס' שע"ח ס"ז ובביאור הגר"א שם ובסי' תכ"א ס"ח

ה"ט שור שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים כו' אם עד שלא עמד בדין השביח אין לו אלא כשעת נזקו כו'. ע' אור שמח פ"ז הי"ב מנ"מ. שם מ"ט דר"מ א"ק ומכרו את השור החי וחצו את כספו ומה מקיים ר' יהודא וגם את המת יחצון מיכן שזה מפסיד ח"ג וזה מפסיד ח"נ, ע' בשו"ע סי ת"ג ת"ד ובט"ז שם ובמשך חכמה לפ' משפטים בפסוק וכי יפתח איש בור

ה"י בן פדייא אמר כל המקלקלין פטורין חוץ מן המבעיר והעושה חבורה א"ר יוחנן במבעיר אינו חייב עד שיהא צריך לאפר והעושה חבורה אינו חייב עד שיהא צריך לדם כו', בירושלמי פסחים פ"ו ה"א פליג בר קפרא וס"ל אפילו א"צ לדם אפילו א"צ לאפר, וע' בת' הרמב"ם דפוס בלפסיא סי' קע"ז ובראבי"ה סי' קצ"ד ובת' הגרע"א סי' קס"ה ובעונג יו"ט סי' מ"ד ובמש"כ בחידושי לכריתות ד"כ ע"א

הי"א היה אחד גדול ואחד קטן הניזק אומר הגדול הזיק והמזיק אומר לא כי אלא הקטן הזיק אחד תם ואחד מועד כו', ע' ש"ך סי' פ"ח סקט"ז ושם בתומים ונתיבות ושער משפט סי' ת' סק"א ובביאור הגר"א סק"ח. פרק רביעי

ה"א א"ר לעזר ואפילו דבר שדרכו לחלק דיכיל מימר ליה את פרגמטיא דידך סגין כו', ע' בת' ושב הכהן סי' ס"ה

שם תני שלשה שהטילו לכיס ונגנבו כך הן חולקין והתני באלו אבנים ונגנבו מחצה לזה ומחצה לזה כו', ע' בת' באר יצחק חא"ח סי' י"ב וע"ע בת' הר"ן סי' יו"ד

ה"ב מכיון שהרג אדם אחד אינו מועד, פי' ואיך יצוייר הא דתנן מועד לאדם אינו מועד לבהמה כיון דאפילו העדאה דאדם גופיה לא משכח דהא נהרג כשהוא תם, ובבבלי מ"א ע"א הקשו קושיא זו אמשנה דשור שנגח את האדם ומת כו', ולפי המבואר הכא קשה אמאי נטרו עד התם ולא הקשו כן בדף ל"ז ע"א אדתנן מועד לאדם אינו מועד לבהמה כדהקשו כאן, וי"ל דבע"כ היינו הך דהא קושיתם בבבלי שם הוא אדתנן דתם שהרג את האדם חייב מיתה כמו מועד, ועלה הקשו וכי מאחר דמתם קטלינן ליה מועד היכי משכחת לה, וה"נ אין מקום לקושית הירושלמי בזולת משנה דהתם דשור נהרג על הריגת אדם אחד דלפ"ז איך משכחת להאי דינא דמועד לאדם אינו מועד לבהמה, וא"כ קושיתם ותירוצם מצאו מסילות בשני המקומות ע"פ הכלל דלא משכחת מציאות העדאה בשור שנגח את האדם

שם רב אמר בשהרג שלשה עכו"ם, ע' בבלי מ"א ע"א ובדף ב' ע"ב ושם ברש"י ד"ה אדם דאית ליה מזלא ובמש"כ בחידושי שם

שם יצא ביום הראשון ונגח כו' דאיתפלגון נדה שבדקה עצמה ביום ראשון כו', עמש"כ בחידושי לעיל פ"ב ה"ו

ה"ג חזקיה אמר הופיע מהר פארן והופיע פנים כנגד הכנענים כו', ע' ביפה מראה

שם באותו שעה גזר ר"ג על גזילת כנענים שיהא אסור מפני חילול השם, ע' בת' מהרש"ם ח"א סי' י"ב ובכפתור ופרח פ"ד

ה"ד א"ר יוחנן בתחילה אין ממנין אפוטרופין על מנת לחוב להן אלא לזכות להן ואם חבו חבו כו', ע' בת' הרשב"א ח"ד סי' קמ"ז

ה"ה תני ובעל השור נקי נקי מחצי כופר דברי ר"א א"ל ר"ע כו', ע' מכילתא משפטים ובהתוה"מ שם סי' ק"ב

שם ומניין לנזקי העבד ת"ל או בן יגח או בת יגח ואם עבד וגו' רבי חייה בר ווא ורבי שמואל בר רב יצחק ח"א לא תהא תוספת יתירה על העיקר וחרנא אמר משלם לו כל נזקו, ע' עמק יהושע סי' וי"ו.