אור הישר (ירושלמי) סג

היתה כמו שהוא לפנינו בירושלמי, אם במצית שיבולת ראשונה חייב על כל הגדיש מטעם חציו, או דוקא במצית על כל שיבולת ושיבולת, ומשו"ה כדאמר מאי בינייהו לא הוו מצו למימר נ"מ זו, כיון דזאת היתה יסוד מחלקותם, ובע"כ בעו למצוא נ"מ חדתא ואמרו דנ"מ לחייבו בארבעה דברים, אכן ג"ז אינו דאיך נופל בכלל לדרוש מאי בינייהו במקום דהנ"מ ברורה בעצם מחלקותם וצ"ע כעת

ה"ו יצא ביום הראשון ונגח בשני לא יצא בשלישי יצא ונגח ייבא בתפלוגתא דרב אדא בר אחווה ודרב הונא דאיתפלגון נדה שבדקה עצמה ביום ראשון כו', הנה גם בבבלי ל"ז ע"ב תלאו דין קביעת נגיחה בדין קביעת ווסת ע"ש והנה בדף כ"ד ע"א הובא ברייתא דתניא א"ר מאיר ריחק נגיחותיו חייב קירב נגיחותיו לא כש"כ אמרו לו זבה תוכיח שריחקה ראיותיה טמאה קירבה ראיותיה טהורה אמר להן הרי הוא אומר וזאת תהיה טומאתו בזובו תלה הכתוב את הזב בראיות ואת הזבה בימים. ומפרש הרשב"א ז"ל בחידושיו שם בכוונת תשובת ר"מ, להורות דלאו בטעמא תליא אלא גזה"כ היא ולפיכך אין ללמוד לא מזב ולא מזבה לשור דחייבה התורה משום דטבעו להזיק וצריך שמירה ע"ש, ולפ"ז איכא למידק טובא בבבלי ובירושלמי הכא דתלו דין נגיחה בדין קביעות ווסתות, זולת אם נימא דבזה גופה הורו דחברוהי דר"מ לא הודו לו בשעתיה וסברו דבשניהם תלוי בטבע ולא בגזה"כ, ואמוראי בתראי ס"ל כוותייהו, וע"ע באור שמח פ"ו ה"ז מנ"מ

ה"ז אמר להן ר"ט מה אם במקום שהקיל על השן ועל הרגל ברה"ר שהוא פטור כו' אמרו לו דיו לבא מן הדין להיות כנדון כו', ע' תוס' פסחים י"ח סוף ע"ב ובמהרש"א שם ובגינת וורדים להפמ"ג סי' מ"ט ובמשך חכמה לפ' בא בפסוק אך אשר יאכל

ה"ח אדם מועד לעולם כו' א"ר יצחק מתניתא בשהיו שניהם ישינין אבל אם היה אחד מהן ישן ובא חבירו לישן אצלו זה שבא לישן אצלו הוא המועד, ע' בת' ריקאנטי סי' תס"ז ובת' הרמ"א סי' ל"ז וע"ע בת' הרא"ש כלל ק"א סי' וי"ו. פרק שלישי

ה"א שור שעלה בחבירו ובא בעל השור ושמטו מתחתיו אם עד שלא עלה שמטו ונפל ומת פטור ואם דחהו ונפל ומת חייב, וכו' בפ"מ דעד שלא עלה לא נקרא מציל את שלו בשל חבירו דשמא לא יעלה עליו עוד ולאחר שעלה עליו נקרא מציל את שלו בשל חבירו ע"ש, ולעד"נ בד"ז לחלק דאם שמט את שלו מתחתיו, הוא רק מציל בזה ממונו ועביד אינש דינא לנפשיה. משא"כ אם דחה להעליון הרי הוא מזיק. וכ"מ בבבלי כ"ח ע"א דקאמר אמאי חייב שהיה לו לשמטו ולא שמטו ע"ש, הרי דחיובו ופטורו תלוי בין שמטו לדחהו והסברא היא כנ"ל, ומזה הוכיחו נמי בירושלמי בתר הכי דאם ראה אמת המים שוטפת ובאה לתוך שדהו עד שלא נכנסו המים לתוך שדהו רשאי לפנותו למקום אחר ומשנכסו אין רשאי לפנותן למקום אחר ע"ש. והוא ג"כ בד"ז דעד שנכנסו לתוך שלו ומפנן למקום אחר נחשב רק כמציל שדהו אבל משנכנסו הרי הוא פונה המים מרשותו ויבאו על ידו לרשות אחרת הרי הוא מזיק, אמנם בבבלי ליתנייהו בההיא ברייתא תיבות אם עד שלא עלה, ושם הגרסא שור שעלה ע"ג חבירו להורגו, משמע שהיה ניכר שעלה עליו כמזיק, ולזאת מסתפקנא אם לא היתה בגרסת הבבלי תיבת להורגו, וגם היה בגרסתם כמו בירושלמי עד שלא עלה, אם היו יכולים לאמר בזה כמו שהוכיחו שם עביד אינש דינא לנפשיה כל זמן שלא עלה וצ"ע

ה"ב ר"ז ור' לא תריהון אמרין מודה ר' יודה לחכמים במפקיר שור שנגח ברה"ר שחייב לא דומה נזק עומד לנזק מהלך, וכ' במה"פ והא דאמר בבבלי בפ"ק ובפ"ד יתר על כן א"ר יהודא אפילו נגח ואח"כ הפקיר פטור כו' ע"ש, לדעתי בלחי מובנת ההרכבה הלא התם איירי בחיוב ההיזק מטעם הנגיחה ולזה אית לן גזה"כ והועד בבעליו והמית איש עד שתהא מיתה והעמדה בדין וגמר דין שוין בבעל אחד כמבואר שם י"ג ע"ב וס"ד ע"ב, משא"כ הכא החיוב הוא על שהפקיר נזק מהלך ברה"ר כדאמר הכא וחיוביה מטעם בור, וגרוע נמי מבור ברה"ר שאי אפשר כל כך להשתמר מהזיקו, ולהכי מצאו מקומו דהאי דינא לקבוע כאן ולא גבי דיני נגיחה משום דדמיא לבור ברה"ר וכנ"ל, ועמש"כ בחידושי לבבלי שם ובכ"מ

ה"ג וגדר שנפל לרה"ר ר' אבהו בשם ר"ל דר"מ היא דר"מ אמר כל המזיק שלא ע"י מעשה חייב והדא אמר דא נתנו לו זמן לקוץ את האילן כו', לכאורה הו"מ למימר דהיינו ר"מ דמחיצת הכרם שנפרצה כו' דמייתי בבבלי ד"ק ע"א ואמרו דר"מ היא וס"ל דמשום דלא גדרה נתחייב באחריותה, הרי דס"ל דמזיק שלא ע"י מעשה חייב. ואפשר דהתם לאו משנה היא כדהאריכו התוס' בזה שם ובריש ב"ב, להכי בחרו בירושלמי ההיא דנתנו לו זמן לקוץ כו' דהיא משנה וסתם משנה ר"מ

ה"ד המטלטלין מהו שיקנה בגרירה, פי' במשיכה וע' בירושלמי קידושין פ"א ה"ה

שם בן סו"מ מהו שיהא חייב בתשלומי כפל בגניבה הראשונה או מאחר שהוא חייב בהתריות מיתה יהא פטור כו', ע' בת' אחיעזר ח"א סי' כ"א ובאור שמח פ"ז ה"ז מה' ממרים

שם מתיבי הא מתניתא זמנין דמותבין לה ומסייעין לר' יוחנן זמנין דמותבין לה ומסייעין לר"ל כו', ע' עמק יהושע סי' יו"ד ובת' ברית יעקב סי' כ"ה ובאור שמח פי"ח ה"ב מה' סנהדרין

ה"ה שתי ספינות אחת טעונה ואחת ריקנית מעבירין פרוקה מפני הטעונה שתיהן פרוקות