אור הישר (ירושלמי) סא

מסכת בבא קמא פרק ראשון

ה"א תלדות הקרן נגיחה נגיפה נשיכה רביצה בעיטה דחייה כו', בבבלי לא חשיב דחייה בין התולדות וע"ע מגדל עוז רפ"ב דנזקי ממון

שם א"ר לא צריך הוא שיאמר לכל אחד ואחד והשור מלמד שהבעלים ממפלין בנבילה דכתיב והמת יהיה לו כו', ע' משך חכמה לפ' משפטים בפסוק שדה או כרם ד"ה מכילתא

שם וכתיב בבור והמת יהיה לו תני ר' ישמעאל יצאו קרקעות שאינן מטלטלין יצא אדם ש שאין לו הנאה במותו, ע' בספר ארעא עא דרבנן סי' צ' וסי' ת' ובמש"כ בחידושי לבבלי ד"ט ע"ב בתוד"ה מה ובד"י ע"א בתוד"ה שהשור ולזבחים ע"א ע"ב בתוד"ה ובטריפה וע"ע באור שמח פ"ה ה"ב מה' טוען

ה"ב כל שחבתי בשמירתו הכשרתי את נזקו כו' תני ר' חייה זה השור והבור והאש לא תנה א"ר ירמיה האש להכשר נזקין, לולא פי' המפרשים היה נלע"ד דהנה מה דר"ח מפרש למשנתנו דקאי אשור ובור, בודאי כוונתו למעט בזה שאר אבות נזיקין, ובשלמא מבעה אפשר דס"ל מבעה זה אדם ואדם שמירת גופו עליו הוא, ולא שייך לכוללו בחבתי בשמירתו דמתניתין אבל מדוע ממעט אש, והשיב ר' ירמיה דבנוגע לשמירה לא יתכן אלא בשני אלו, דבשור כתיב ולא ישמרנו הרי דחיובו על העדר השמירה, ובבור כתיב ולא יכסנו ומפרשינן בבבלי ר"פ הכונס הא כסהו פטור, וה"נ אמרינן בזבחים ס"ו ע"א עילוייה הוא דרמי לכסויי, משא"כ באש אף דמחוייב ג"כ לשמור גחלתו אבל מקור החיוב דחייביה רחמנא הוא על ההבערה דלכתחילה, כדאמרינן בבבלי נ"ה ע"ב שם, שלם ישלם המבעיר את הבעירה עד דעביד כעין מבעיר ופירש"י בפשיעה ע"ש, הרי דחיובו על עצם פעולת ההבערה. וזוהי כוונת ר' ירמיה דקאמר האש להכשר נזקיו, פי' חיוב האש הוא מפני שהוא בעצמו הכשיר את הנזק, ואין מקום לכוללו בין חבתי לשמירתו דמשנתנו, ושפיר פירש ר' חייה רק הני תרתי

שם א"ר יוסי ואין כיני האש להכשר נזקיו מקבל עליו ההתרייה בדעת זו ולוקה, יל"ד מלקות מאי עבידתה הלא כתיב שלם ישלם המבעיר ואין לוקה ומשלם

שם מאי כדון האש להכשר נזקיו מקבל עליו נזק צער ריפוי שבת ובושת, וכה"ד הרמב"ם פי"ד הט"ו מנ"מ, וע' בבלי כ"ג ע"א וברש"י ד"ה לחייבו בד' דברים

שם בשאמר לו סוד את הבית הזה וקנה אותו דמר ר' אמי בשם ר' לעזר שמירת נזקין כשמירת קנין. עמש"כ בחידושי למכילתין דף נ"א ע"א

שם כמה שיעורו להמית יוד טפחים ולהזיק כל שהוא סומכוס אומר לעומקו שלשה לאורכו ולרחבו ארבעה כו', ע' באור שמח פי"ב הט"ו מנ"מ. ה"ג ונשים בכלל הנזק לפי שלא תפש הכתוב אלא את האיש צריך לרבות את האשה, ע' בתוס' ט"ו ריש ע"א

שם תני ר' ישמעאל ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. הנה לפ"מ דהתוס' בשבועות ד"ה ריש ע"א דייקו מר' ישמעאל אדתני דבי ר' ישמעאל ע"ש. לפ"ז איכא נמי למידק הכא, דבבבלי ט"ו ע"א ילפו תנא דבי ר' ישמעאל מקרא דאיש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם, ומהא דואלה המשפטים ילפו דבי ר"א ע"ש

ה"ד א"ר יוחנן דר' טרפון היא ברשות הניזק ר"ט אומר נ"ש וחכ"א ח"נ, הנה חידושא דר' יוחנן, משום דרישא ודאי רבנן היא כדדייק בבבלי, וכדי דלא תקשה לאמר תברא מי ששנה זו לא שנה זו רישא רבנן וסיפא ר"ט, להכי מצא לנכון להודיע דבע"כ סיפא ר"ט וכאוקימתא דשמואל, ולאפוקי משאר אמוראי דדחקי לאוקמי כולא מתניתין כרבנן או כר"ט ע"ש

ה"ה מתניתא מסייע לר"ל (בגה"ש גריס לר"י) היה גדי כפות לו ועבד סמוך לו כו', ע' בת' אחיעזר ח"א סי' י"ט. פרק שני

ה"א ואין דרכה להתיז צרורות א"ר אמי כשהיה כלי נתון בידי אדם אבל אם חיה מונח ברשות הרבים הואיל וזה מונח ברשות וזו מהלכת ברשות פטור, וקשה איך נוכל לאוקים לצרורות דמשנתנו ברה"ר, הלא רש"י פי' בהדיא דברשות הניזק איירי ויהיב טעמיה למילתיה דברה"ר פטור כדאוקימנא פ"ק דצרורות תולדה דרגל לפוטרו ברה"ר ע"ש ועוד מאי עדיפותיה אם הכלי נתון בידי אדם